פילבוקס

חשבתי שהשארתי את דותן מאחורי, עם הזכרונות הטובים והרעים. עם האהבה והכאב. עם הציפיות והאכזבות. לפעמים נדמה לי שזה היה רק חלום. חלום מתוק שהתפוגג והותיר אחריו רק עצב גדול והרבה סימני שאלה.

הימים חולפים ואני מבין שהשתחררתי ממועקות גדולות שהתנהגותו הפתלתלה הסבה לי לא מעט. אני מרגיש קליל יותר ומשוחרר עכשיו, אבל לפעמים חסר לי שאין מישהו כמוהו בחיי. חסר לי בחור שאוהב ויאהב אותי בחזרה, רק בלי כל הכאב. בחור שירגיש לי איתו כמו חבר אמיתי.

בינתיים, לכאורה, ויתרתי על החלום שיהיה בחור כזה ואני מסתפק בסקס טוב והיכרויות קלילות. זה טוב, אבל זה לא מספיק טוב. הכמיהה למשהו אחר עדיין קיימת אם כי מודחקת. הפנטזיה והחלום על הדבר הטוב הבא.

אני לא אוהב גדול של סגנון הראפ או ההיפ הופ, אבל אני אוהב את השיר הזה של Nelly. אני אוהב אותו למרות שהוא נטחן עד לעייפה בתחנות הרדיו בחודשים האחרונים, היכה את מצעדי המכירות ברחבי העולם והגיע למקום ראשון ולפלטינה בארה"ב. משהו בלחן ובקצב שלו עושה לי. משהו במילים הפשטניות שלו ובמקצב המהדהד זורק אותי לאחור ומטלטל אותי כל פעם שאני שומע אותו. משהו בו ובמראה של הזמר שמבצע אותו מעורר בי זכרונות עצובים על חלומות מנופצים ועל דותן שהיה ואיננו עוד...