את ההודעה הבאה קיבלתי מבחור שאני מכיר כבר זמן מה ומיותר לציין שהיא ריגשה אותי עד מאוד:
"היי מותק... הייתי רוצה לשתף אותך במשהו קצת ארוך אבל שווה את זה.
היום לפני xxx שנים אמא שלי נפטרה עקב xxx בבית חולים xxx .
במשך שנים היום הזה היה משפיע עליי לרעה, ואני לא חייב להרחיב למה... חוץ משנה שעברה.
היום לפני שנה שנינו נסענו לגעש ביחד ליום כיף, מבלי שסיפרתי לך איזה יום זה מבלי שתדע מה עובר עליי.
התייחסת אליי כל כך יפה. אני זוכר שהחזקת לי את היד בשביל החול בדרך לחוף כשהדבר שהייתי הכי זקוק לו היה מגע כלשהו של "אתה לא לבד"…
לא יודע מה הניע אותך לעשות זאת, אבל זה נורא חימם את ליבי.
אני זוכר כל פרט ביום הזה כי באמת בזכותך היום הזה הפך ליום מרגש עד דמעות.
אמרתי לעצמי שאני לא אספר לך אף פעם, אבל הרגשתי צורך לספר לך היום כי אני לא מפסיק להיזכר בכך.
כנראה שבזכותך התגברתי על היום הזה ואני מעביר אותו עם חיוך על הפנים, אך כמובן שאני לא שוכח את אמא.
מותק, אתה מקסים. תודה והמשך חג שמח :-)
נשיקה ענקית."
כמה טוב היה לו בעולם שלנו במקום ש"אדם לאדם זאב", אדם לאדם יהיה פשוט בן אדם.
הודעה כזו אני יכול לסיים רק בשיר הבא משנת 1970 Rare Bird - Sympathy: