פילבוקס

קישתה אמרתי לה אבל היא מתעקשת להתגנב לליבי. רגשנות, רומנטיקה, נוסטלגיה, זכרונות לרגעים שהיו ואינם עוד. כן, כן, איתו. עם דותן.

אולי האשמה בכביש 6 שנסעתי בו בחג לחופשה משפחתית ולא יכולתי שלא להזכר בכל עשרות הפעמים שעשיתי את אותה הדרך בדרך אליו. מעשה שטן, דווקא כשעברתי ליד המחלף שבו תמיד הייתי מסמס אליו: "אני במחלף xxx" וידענו שעוד רבע שעה אהיה אצלו, דווקא אז היה צריך להתנגן ברכב השיר "רבות הדרכים" של דניאל סלומון ודנה עדיני:

"רבות הדרכים לאהוב אותך

ארוכה ביותר הדרך לשכוח

אהבנו עמוק, אהבנו פתוח

אבל הכי בטוח זה מרחוק"

כל כך מדויק, כאילו נכתב עלינו. אם לא היו לידי אנשים היו הדמעות מתחילות לזלוג מעצמן, אבל עשיתי כל מאמץ להסיח את דעתי למשהו אחר ועצרתי אותן בזוית העין.

אחר כך כמו אידיוט כתבתי אליו הודעה עם מילות הקטע הזה מהשיר ושלחתי. בכלל אני מוצא את עצמי בימים האחרונים כל פעם כותב לו כמה מילים ושולח. אני לא מצפה לכלום. אני לא מאמין שאי פעם הוא יענה להודעות האלה [אם הוא קורא אותן בכלל] אבל כך אני משחרר קצת קיטור. אין סיכוי שהקיטור הזה ימיס לו איזה פתית קרח מקצה הקרחון העוטף אותו. ואולי באיזה שהוא מקום אני מקווה שכן?

יותר מדי זמן לא זיינתי. אולי מה שאני צריך עכשיו זה איזה זיון טוב שיעזור לי לשכוח מהשטויות הרגשניות האלה...