פילבוקס

פעם אולי הייתי לוקח את זה כבסיס לסיפור דמיוני, אבל הפעם החלטתי פשוט לכתוב על מה שקרה. האמת שתמיד ידעתי אי שם בירכתי המוח שהסכנה הזו קיימת. העדפתי להדחיק ולחיות את חיי בעולמות המקבילים שלי ולקוות שלעולם לא ייחצו הקווים המפרידים ביניהם. את הסוד על חיי הכפולים איש מחברי ובני משפחתי אינו יודע, וקיוויתי שהדבר ישאר כך גם בהמשך, אבל השבוע קרה משהו שמאיים לנענע לי את הספינה.

זה החל כמו עוד אחד הימים הרגילים האלה. יום חם, חם מאוד. בימים כאלה אני מחפש כל דרך אפשרית לצאת מאורות הניאון במקום העבודה שלי, אל השמש אל החום ואל השעשועים בגעש עם בחור מוכר, מבין כמה בחורים שאני יודע שיהיה כייף איתם שם בגעש.

אבל הפעם אני לא לספר על הבחור שהייתי איתו או הזיון הנחמד או הרוח וסופות החול שקטעו את הביקור באיבו, הפעם אני עומד לספר על משהו שקרה כשהתהלכתי על החוף, בדרכי אל שביל היציאה. הרוח נשבה. אובך וקצת חול באוויר והטמפרטורות צונחות מרגע לרגע. כל מה שרציתי זה לעוף משם והלכתי קצת מהר, מה שגרם לבחור שאיתי להשתרך כמה מטרים מאחור. כשהתקרבתי לשביל העולה למעלה, הבחנתי כי ממול מגיע בחור לבוש בגד ים ונטול חולצה, שגם היה בכיוון לאותו שביל. נתתי בו מבט קצר והיה נראה לי שהוא לא ממש לטעמי. אמנם הוא היה בתחילת שנות העשרים שלו, אבל סבל מקצת עודף משקל, ולא היה ממש רזה או חטוב כמו שאני מעדיף. חוץ מזה היה נדמה לי שיש לו קצת שיער מיותר במקומות שאני מעדיף שיהיו חלקים. לא גיליתי בבחור עניין מיוחד ולא ניסיתי לרמוז לו שום דבר, אבל הבחור המשיך לנעוץ מבטים ולא קלטתי למה.

הראות היתה קצת לקויה אבל הלכנו והתקרבנו, אז הסתכלתי עליו שוב. מקרוב יותר הוא דווקא נראה יותר חמוד, אבל בכל מקרה לא מישהו שהדליק בי איזה זיק של חרמנות, במיוחד כי כבר הייתי אחרי זיון ופורקן ולכן לא התעמקתי יותר מדי בפוטנציאל של האם שווה או לא שווה לעשות איתו משהו. המשכתי ללכת והבחור המשיך להעיף מבטים. זה כבר נראה לי מוזר יותר ויותר, ואז ירד האסימון.

לפתע קלטתי שהוא בן של חברים טובים ושאני מכיר אותי מגיל אפס. הוא היה ילד יפה. הוא היה נער חתיך וכשגדל קצת והיום הוא בחור בתחילת שנות העשרים, עדיין יש לו פנים יפות, אבל הגוף קצת פחות. לא משהו שקצת עבודה בחדר כושר לא יכולה לפתור. מה שעוד ידעתי על הבחור שהוא סטרייט, שבנות נמשכות אליו ושאף היתה לו חברה במשך כמה שנים עד לאחרונה.

לכל השדים והרוחות [והיו פאקינג רוחות באותו זמן] איך הוא הגיע לשם ומה הוא עושה שם עם שורט ובלי חולצה בחוף של הומואים/נודיסטים? אם הוא היה עם בחורה הייתי עוד יכול לחשוב שאולי הוא אחד מאותם זוגות סטרייטים נדירים שלפעמים מגיעים לחוף, אבל הוא היה לבד. אם הוא היה עם תיק גב וציוד טיולים, הייתי יכול להניח שהוא אחד מקבוצות המטיילים שבאים לעיתים (לשמחתי לא כל כך תדירות) לטיול בשמורת הטבע שחוף געש הוא חלק ממנה, אבל לא היה לו שום ציוד טיולים, אלא רק ציוד של מישהו שבא לים.

אני מניח שאותו הרהור עבר לו גם ביחס אלי, אבל אני הייתי בבעיה נוספת. בניגוד אליו, אני לא הייתי לבד. היה איתי בחור,אשר למרות שהלך כמה מטרים מאחורי, נראה היה שכל אדם עם קצת שכל בראש היה מבין שאנחנו יחד, ואם אנחנו ביחד, בחוף כמו חוף געש, ברור שלא באנו לחפש צדפים על החוף בסתם יום חול באמצע היום.

התחלתי להרהר מה היה קורה אם הוא היה מטייל על החוף ומגיע לאיזור שבו הייתי ערום? מה היה קורה אם הייתי מזמין אותו או מתחיל איתו בטעות? מה היה קורה אם היה רואה אותי מזדיין שם? תהיתי מה יקרה אם אתקל בכרטיס שלו באטרף? אם אתחיל איתו בטעות? או אם אראה אותו שוב על החוף...

ידעתי שאם אני זיהיתי אותו, אז גם הוא זיהה אותי ללא ספק, ותהיתי. האם הבחור הומו בארון? אבל בעצם אולי גם הוא חי עם הכפילות הזו של עולמות מקבילים, העולם הסטרייטי הרגיל שבו הוא יוצא עם בחורות והעולם השני, המקביל שבו הוא נפגש בסתר עם גברים כמוני?

לא אמרתי לו כלום והוא לא אמר לי כלום. רק מבטים של שתיקה הוחלפו ביננו. מבטים של שתיקה ותהיה. מבטים של חשש ודאגה. האם יאמר משהו למישהו? האם ישתוק? האם ההורים שלו יודעים על נטייתו ומסתירים את הסוד שלו או שהם לא יודעים כלום. קיוויתי שהם לא יודעים כלום וקיוויתי שהוא עמוק בארון ומעוניין להשאר שם. בשבילי קיוויתי, כי ידעתי שכל עוד הוא שם יש סיכוי גדול יותר שהוא ישמור על שתיקתו ולא יחשוף את הסוד שלי.

מעניין מה יקרה כשאראה אותו באחד ההזדמנויות שאפגוש את הוריו. האמת שהזדמנות כזו עשויה לקרות ממש בשבוע הקרוב. האם יאמר משהו? האם יחייך חיוך של ידיעה והבנה של שותפים לסוד? בידי כל אחד מאיתנו האפשרות לנענע את הספינה בה מתנהלים חייו הבטוחים של האחר. קיוויתי שנוצר איזה שהוא מאזן אימה ביננו, מאזן של "שתוק לי ואשתוק לך".

ובהקשר זה של נענוע ספינות רגועות, נזכרתי בשיר Hues Corporation - Rock The Boat משנת 1974 שנכתב כמובן בהקשר שונה לגמרי: