יש בהם משהו במרוקאים האלה,
בגיל מסוים, במצב תחזוקה מסוים שהם פשוט מהממים. אולי זה סטריאוטיפי מדי לומר, אבל
לדעתי אין אצלם ביניים. או שהם סקסיים בטירוף, חטובים-רזים עם עור שחום-לייט
שזוף-זהוב נאה כזה, או שהם גברים שעירים בעלי כרס, נהגי משאיות סטייל. לדעתי בקרב
הצעירים ממוצא מרוקאי יש ריכוז גבוה למדי של חתיכים סקסיים הורסים, אולי יותר מכל
עדה אחרת.
האמת שיש לי חיבה מיוחדת
למרוקאים גם מסיבות נוספות. הבחור הראשון שלי היה מרוקאי. ארי הירושלמי [לשעבר]
שעליו כתבתי רבות בעבר, גם מרוקאי, ואני מניח שעברו תחת הידיים והזין שלי לא מעט
בחורים ממוצא מרוקאי.
גם הבחור שהזכרתי באחד הפוסטים
האחרונים שלי בתור "הקבוע החדש ישן" הוא מרוקאי, ואולי הגיע הזמן להרחיב
לגביו קצת, במיוחד בגלל משהו שהוא כתב לי בשבוע האחרון. משהו שמראה שבתוך הג'ונגל
הזה הוא ציפור קצת נדירה ברגישות ובאכפתיות שלו. דבר שלטעמי היה צריך להיות
הסטנדרט הרגיל של תקשורת בין אנשים, אפילו הם יזיזים בלבד, ואילו במציאות הקיימת
הפך להיות משהו יוצא דופן, וחבל שכך.
אבל לפני כן משהו על הסקס
איתו. מה יש לומר? מטריף ברמות. חיבור מעולה של תשוקה, חושניות והתמסרות מוחלטת.
לא היה לו קל להגיע לשם. בפעמים הראשונות הוא מאוד רצה אבל נאלץ לעצור מדי פעם כי
היה לו קשה מדי להכיל אותי, את הזין שלי ואת עוצמת הזיון. אט אט הוא התרגל והתמכר.
שנינו התמכרנו. למרות השעות הבעיתיות שלו מבחינתי, לא ויתרתי וכמעט כל שבוע
ולפעמים גם יותר מכך, מצאתי את הדרך להגיע אליו או להתגנב אליו לשעה שעתיים או קצת
יותר של שכרון חושים מוחלט. לפעמים זה היה אינטנסיבי מדי, לפעמים לא גמרנו למרות
שהזדיינו שעות, אבל כשהכל התחבר, זה לא היתה סתם גמירה, אלה היו זיקוקים של יום
העצמאות.
בפעם האחרונה לקחתי אותו עוד
יותר לאקסטרים מבחינת עוצמת הזיון ועומקו. נהנינו וגמרנו אבל זה היה למרות ולא
בגלל. הייתי חרמן ונעול מטרה יותר מדי כשנפגשנו ולא שמתי לב לנסיונות שלו להאט את
הקצב. כשהוא היה עוד לבוש, אני כבר הייתי ערום ולוהט. כשהוא אמר שהוא עוד לא חם,
ידי כבר חדרו מתחת לבגדיו והחלו לפרוט על מיתרי גופו הערום כדי לנסות לחרמן אותו.
הוא זרם איתי בגלל שרצה לתת לי להרגיש טוב למרות שעוד לא היה ממש שם, אבל לא שמתי
לב לכך. לא גיליתי מספיק רגישות לרצון ולצרכים שלו ועד מהרה כיוונתי את פיו לזין שלי
ואחר כך את פי הטבעת הלוהט שלו גם כן. טרפתי אותו בפעם האחרונה ההיא. הוא נאנק
והתמסר אלי בהתמסרות מוחלטת למרות שזה היה קצת חזק מדי בשבילו.
בימים שלאחר מכן היתה קצת
שתיקה ביננו. אמנם לא כל יום אנחנו מדברים, אבל הרגשתי שהוא תופס קצת מרחק. אבל לא
בחור כמוהו ישאיר את הדברים לא ברורים ביננו ולכן כתב לי יומיים או שלושה אחר כך:
"מה שלומך?חייב לך התנצלות על זה שאני קצת פחות מתעניין בימים האחרונים,
אני לרוב לוקח צעד אחורה שאני מרגיש שאני מתקרב יותר מידי למישהו, או
שהמפגשים טיפה עוברים את מה שאני יכול להכילאבל הכל בסדר, מקווה שאתה לא לוקח אישיומוכן לתת לי את הזמן".
עניתי לו: "הכל
בסדר ואני רק מעריך אותך ואת ההתייחסות שלך עוד יותר שכתבת לי את זה. לכל זמן ועת
לכל חפץ. לילה טוב ;)
והוא סיים במילים: "מעריך
שאתה מבין, כי באמת כיף לנו ויש ביניינו כימייה מטורפת בסקסאבל נחוץ לזה מנוחהכדי לא להמאיס
את זה ):
אני מניח שנפגש בשבוע הקרוב
ונשתולל שוב, אבל הפעם אתן לו להניע את הדברים בקצב שלו. יהיה מעניין לראות אותו
יוזם ואני רק מקווה שיזיז את הענינים כדי שלא נשאר לשבת לבושים על הספה זה לצד זה
כל הערב כמו שתי לסביות במחזור... חחח [וסליחה לכל הלסביות על האסוציאציה הדמיונית
הזו שלי...]
ולסיום השיר הותיק שמוקדש לכל
המרוקאים הזהובים הסקסיים, ובמיוחד למרוקאי החמוד והקבוע שלי: The Stranglers - Golden Brown משנת 1981:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
