האוקראיני החמוד והרזה בן ה- 32 הזה, יזיז ותיק, חזר מטיול שורשים לארץ מולדתו, וחזר חרמן. במשך כמה ימים הוא ניסה להפגש איתי אבל הייתי עסוק מדי. ביום ההוא שעמדתי להתפוצץ מרוב חרמנות, הוא היה הראשון שפנה אלי, אבל המשכתי לחפש ולחפש מבין יזיזי האחרים או בחורים חדשים שהכרתי וטרם פגשתי, אבל עם אף אחד מהם לא הסתדר.
במיוחד חיכיתי לדותן כי היה סיכוי טוב שנפגש באותו יום אבל בסוף גם זה לא הסתדר. לפחות דותן התקשר והיתה לנו שיחה ארוכה על השבוע המבאס שהיה לו, ואני רק השתדלתי לעודד אותו בטלפון ולקוות שאוכל גם לעודד אותו בחיבוק שלי כשנפגש, כי את חרמנותי כבר ידעתי באותו רגע שאלך לפרוק אצל אחרים.
אז אחרי השיחה עם דותן, חזרתי לאוקראיני וקבעתי איתו. הוא היה הראשון שניסה לקבוע איתי באותו יום והיה האחרון שדיברתי איתו ובסוף גם קבעתי. כשנפגשנו הוא לא הפסק לחבק אותו בחום ולומר כמה שהוא התגעגע אלי. טוב, במידה מסוימת גם אני התגעגעתי לישבן החמוד שלו, אם כי ביום ההוא גם אם הייתי פוגש עציץ, הייתי משפריץ מרוב חרמנות. האוקראיני לא הכזיב ואכן פרק אותי מכל מטעני חרמנותי שאיימו לפוצץ לי את הביצים. לפעמים הכל עניין של טיימינג נכון, והטיימינג היום היה שייך לו.
בעיה חדשה ישנה שנתקלתי בה בזמן האחרון היא איך לקרוא לדותן בסמסים שלנו. אני עצור איתו הרבה יותר. לא משתפך ונזהר במילות חיבה. האמת שגם אין לי עוד מילות חיבה לתת לו מרוב שאני חסום רגשית. מצד שני קשה לי להיות קליל איתו כמו בהתכתבויות שלי עם בחורים אחרים, אולי בגלל כל מטעני העבר. אולי אשתחרר בעתיד, אני מקווה שאשתחרר. לפעמים לא נראה לי נכון לקרוא לו סתם "דותן" כי זה יבש מדי ורשמי מדי, אז פה ושם אני משרבב מילות חיבה, אבל אף פעם לא את המילים הנכונות. אני מרגיש שזה מלאכותי מדי ומוקדם עדיין ואני גם חושש להיות מתקתק מדי. בשיחתנו האחרונה אמרתי לו: "שבת שלום חתיכי" והוא ענה לי: "אני לא חתיך. מחר אני במרכז, אסמס לך. שבת שלום אהוב".
אהוב? WTF? אולי רק נפלט לו? זה לא הרגיש לי נכון, כי אנחנו רחוקים מעניני אהבה ורגש מרחק רב. כל מה שיכולתי לענות לו זה בחייכן קורץ לבבי ולומר לו "מתגעגע..." כי המילים איתו הפעם, ממש לא באות לי בקלות, כמו בשיר F.R. David - Words (Don't come easy, משנת 1982: