אז פגשתי את דותן, השחור המתוק, באחד הימים הקשים שלו. הוא פוטר מעבודתו על רקע לא מוצדק שהרגיז אותי יותר ממה שהרגיז אותו, אבל הוא נזקק לחיבוק ובאתי. יקרוב לשעתיים נסעתי אליו בגלל פקקים, רק בשביל לאכול ביחד סושי, לדבר, לשכב איתו לבוש במיטה, להתחבק, קצת להתנשק, ובעיקר ולתת לו את התמיכה המורלית שלי. הוא לא היה בראש לסקס ואפילו לא במיוחד להתחרמנות. הוא רק רצה מישהו להרגיש בטוח איתו.
כששכבנו חבוקים, הוא הביט לי עמוק בעיניים ושאלתי אותו על מה הוא חושב. דותן ענה שהוא חושב שאני אדם חזק שהוא שמח להרגיש שאני איתו. אמרתי לו שאם הוא מקבל בשלווה סטואית כזו את הפיטורים הבלתי מוצדקים שלו ולא יוצא למלחמות, אז הוא החזק. דותן אמר שהרבה אומרים לו שהוא משדר חוזק, אבל הוא לא מרגיש חזק בכלל. הוא הסביר לי שבמקום שלא רוצים אותו הוא לא מתעקש, כי הוא רוצה להרגיש רצוי, אחרת אין טעם לשום דבר.
התחבקנו עוד ועוד והוא גם אמר לי שהוא אוהב אותי. לי עצמי יש לי ספק באיזו אהבה מדובר. אני עדיין לא מרגיש שהוא אוהב אותי במובן הרומנטי, אולי זה יגיע ואולי לא, אני משתדל לא לחשוב על זה יותר מדי. נראה לי יותר שהוא אוהב אותי כאדם או כחבר, אבל ימים יגידו לאן הענינים יתגלגלו.
כשהייתי בדרך חזרה הוא שלח לי הודעה : "הערכתי אליך היא אין סופית!". אז כתבתי לו: תודה נשמה, הכל באהבה". ביני לביני תהיתי שאם הוא כל כך מעריך אותי אז למה הוא קשה אלי? עוד חשבתי שהייתי מעדיף שיעריך אותי קצת פחות אבל יחשוק בי קצת יותר. לא יודע אם זה רק בגלל מצב רוחו העכור עקב הפיטורים או שמא החשק ירד לו. העובדות הן פשוטות, כבר חודש לא עשינו סקס ואני לא רואה רמז אפילו לרצון מצידו לעשות את זה. ווטאבר. כשיבוא אז זה יבוא, בינתיים יש מספיק בחורים טובים וחמודים מסביב שרוצים יכולים ונהנים, ואני כמובן נהנה גם איתם.
אה, והיה עוד משהו מעניין, דותן אמר שעכשיו אחרי שפוטר אז בעצם יש לו זמן פנוי לבוא לעשות את הסדנה שאני מדבר עליה כל הזמן. בדיוק השבוע ב- 9.12 מתחילה סדנה חדשה. הוא ביקש ממני את הטלפון ואמר שהוא הולך להרשם. דותן היה הסיבה העיקרית שהלכתי בעצמי לעשות את הסדנה ותהיה סגירת מעגל אם הוא יעשה אותה בעצמו. חוץ מזה, מהיכרותי איתו אני מאמין שהסדנה הזו היא הדבר שהכי יכול לעזור לדותן להשתנות ולהפתח במקומות שהוא סגור וחסום כל כך. הלוואי שזה יקרה. אמרתי לו שזה יהיה רגע מאושר לראות אותו שם ולהיות שם בשבילו.
ולדותן, ולכל מי שמחפש התחלה חדשה או דרך חדשה וילך אי פעם לעשות את הסדנה הזו, סדנת מהות, אני מקדיש את השיר היפהפה והנוגע ללב - מירי מסיקה - שיר תקווה, משנת 2005:
"היום הזה הוא התחלה
בדף חדש אתה נוגע
ביום הזה תישא תפילה
תדע שיש מי ששומע
אל תוותר מיד
ויש לך מרחק ללכת
אל תוותר מיד
אם לא עכשיו אולי עוד שנה
היום הזה הוא התחלה
תחשוב אתה יכול אחרת
והתשובה לשאלה
בתוכך היא מסתתרת
אל תפחד עכשיו
כי לא אבדה לך הדרך
אל תפחד עכשיו
אם לא היום אולי עוד שנה
עולם מוזר
כולו שלך
כשהתקווה בלב בוערת
יש בדידות
יש כאב
והתקווה איתך נשארת
אל תאבד אותה
תשמור עליה
ומה יהיה מחר
אין איש יודע
היום הזה אתה ראשון
בעצמך אתה בחרת
ביום הזה הניצחון
בעצם זה שלא נשברת
אל תתייאש עכשיו
האמונה אותך שומרת
אל תתייאש עכשיו
גם אם חלפה עברה עוד שנה"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
