אחרי חודשיים של טונות של סבלנות, היא השתלמה בסוף. אפילו ביום הפגישה עצמה שהיתה אמורה לקרות בבוקר או בצהריים, דותן מרט את עצבי עד תום כשדחה את השעה ודחה וכמעט ביטל. בסופו של דבר נפגשנו ואז הבנתי שהוא אפילו התאמץ כדי שזה יקרה בגלל כל מיני הנחתות שהיו לו ואמרתי לו שאני מעריך את זה. היתה לנו שיחה מעניינת על מה שעבר עליו בתקופה הזו, ואחד הדברים שהוא ציין במיוחד לטובה זה שנתתי לו את הזמן שלו להיות עם עצמו בלי לחץ והוא מאוד מעריך את זה. שכבנו חבוקים איזה שעה וחצי במיטה, בלי סקס, רק מדברים, מתלטפים ופה ושם מתנשקים.
בסופו של דבר הגיע גם המסאז' המפנק שעשיתי לו, נהנה מכל רגע של מגע בעור הקטיפה השחרחר והחלק שלו, והמסאג ירד מהכתפיים לגב ומהגב לישבן, ואז הגיעה גם החרמנות, ולבסוף הסקס, שאפילו היה אפילו טוב. הפעם שנינו היינו הרבה יותר משוחררים וחופשיים וגמרתי בכייף.
ובכל זאת, למרות שהכל כאילו הולך כמו ברווז מגעגע כמו ברווז ונראה כמו ברווז, זה משום מה עדיין רחוק מלהיות ברווז. האם מה שהרגשתי כלפיו הלך ללא שוב? האם אין דרך לשחזר את העבר? דותן מדבר איתי יותר ויותר בשורש א.ה.ב, הוא קורא לי "אהובי", הוא חותם הודעות במילה "אוהב" וכו'. גם אני לפעמים עושה את זה, אבל זה מרגיש לי לא ממש אמיתי, לפחות לא מצידי. האם אחרי כל הכוויות שנכוויתי ממנו, אני לא מסוגל להשתחרר רגשית? או שאולי כמו שלקח לי כמה פגישות וכמה חודשים להשתחרר איתו מינית, גם השיחרור הרגשי יגיע? ימים יגידו...
ולדותן ועור הקטיפה השחרחר שלו אני מקדיש הפעם את השיר משנת 1989-90 - Alannah
Myles - Black Velvet:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
