לא יודע איך קרה שכבר חודש לא פרסמתי שום פוסט. לא יודע איך שני הפוסטים האחרונים היו סיפורים כיד הדמיון הטובה עלי ואילו על החיים שלי לא כתבתי כבר חודש וחצי, אבל היום אכתוב קצת.
הסיבה לכותרת הפוסט הזה היא דני, התימני הבהיר הרזה בן ה- 27 שאני מת לו על התחת. בתקופה האחרונה אני חש ריחוק גדל והולך מצידו. הוא טוען שזה לא אישי אלי אלא שהוא הולך ומתרחק מכל עולם הגברים ונוטה הרבה יותר חזק לבחורות בלבד. הדו מיניות שלו [או שמא חוסר ההשלמה שלו עם משיכתו לגברים] היא כמו מטוטלת אצלו, אבל מטוטלת כזו שרוב הזמן בכיוון של שדיים וכוסים ורק חלק קטן בכיוון של גברים.
דני גם סיפר לי שכשכבר היה נפגש עם גברים לפני כמה חודשים עד שגזר על עצמו התנזרות, היה מציג את עצמו כאקטיבי ומזיין אותם [יש לו זין תימני עבה ויפה אם כי לא גדול כל כך] ולא נותן להם להתקרב לתחת שלו. גם לי הוא כמעט ולא נתן להתקרב לתחת שלו בחודשים האחרונים וזה לא קל. כבר זמן רב שאנחנו לא נפגשים במטרה לסקס, אבל פה ושם גולשים להתחרמנויות ולפני כמה חודשים אף לסקס מלא, כי זו ההשפעה של געש עם החוף הים הג'וינט וגם אולי הקרבה הגופנית העירומה של שנינו.
אחרי כל פעם שהוא אומר לי שלא בראש לסקס וניסע לים סתם כמו חברים ואז קורה משהו בכל זאת, הוא מתחרט ונאחז שוב בהחלטה של בלי סקס. כל פעם שמדברים על געש הוא נשמע יותר ויותר נחרץ בהחלטה שלו להתרחק ממני. דווקא בפעם האחרונה שהיינו בגעש לפני שבועיים שלושה ועצרתי את עצמי מלהתקרב אליו כי הוא היה כל כך אנטי, אז כשנכנסנו לים והיה קריר התקרבנו זה לזה והתחבקנו כשאנחנו ערומים, חיבוק כל כך טבעי שאחריו באה הנשיקה המדהימה שלו, כל כך טבעי אף היא, שלאחריה הוא זה ששלח את ידו ראשון לחפון לי את הזין וללטף טוו ואותת לי שהחרמנות התעוררה סוף סוף. מיד אחרי זה התיישבנו במים הרדודים והוא התיישב בחיקי כמו שאני אוהב, הזין שלי בפתח ישבנו אבל כמובן שלא ניתן היה לחדור בלי אמצעים מתאימים. דני צחק ואמר שכמה חסר עכשיו ג'ל, אבל כשיצאנו מהמים והלכנו לחוף רגע החרמנות שלו כבר חלף. לא לקחנו ג'ל ולא קונדומים ולא הזדיינו, למרות שהייתי מת לעשות את זה. "לא אחי" היתה התשובה שלו ו"יאללה בוא נזוז".
דני יודע שלמרות כל מה שהוא אומר, תמיד יש לי תקווה שבסוף נתחרמן ונזדיין ולכן בפעם האחרונה שדיברנו על האפשרות ללכת יחד לגעש הוא אמר לי והדגיש: ""אבל באמת שלא בשביל חרמנות, שתדע".
"וממתי אנחנו נוסעים לגעש בשביל חרמנות?" אמרתי בשמץ סרקאזם.
"כן, אבל בדרך כלל קורה, ולא רוצה שיהיו סתם ציפיות" סגר דני את הגולל על הפנטזיות שלי לזיין אותו על החוף. בסופו של דבר לא נסענו אותו יום. ובכלל בשבוע האחרון אני שם לב שהוא לא נכנס בכלל לגרינדר, אז אולי באמת הוא כבר לא חרמן על גברים, אלא אם החליט לפתוח כרטיס אחר שאני לא יודע על קיומו...
היום אנחנו שוב מדברים על געש. הפעם דני נשמע אדיש עוד יותר ואף אמר לי שהוא נוסע בכל מקרה ושאם בא לי להצטרף אז בכייף. מבאס קצת. בעבר הוא לא היה נוסע לגעש לבד. לטענתו גם כשנסע לבד ושהתחילו איתו על החוף, הוא לא התייחס כי בא רק בשביל השקט השמש והים. אולי זה נכון, אבל אולי גם יום אחד, כשיבוא רק בשביל השמש החוף והים, הוא בכל זאת יתפתה. דברים קורים.
לגבי הנסיעה לגעש הפעם הוא עדין לא אמר לי שלא אפתח ציפיות או שזה לא מחרמנות ואני מקווה שאמירות כאלה גם לא יגיעו, אבל צופה שהם יגיעו גם יגיעו. מה יהיה הפעם? נחיה ונראה. בינתיים אני מרגיש רק את הרוח המקפיאה הנושבת מן הקוטב של דני המתעקש לכבות את אש החרמנות שלי כלפיו ולהשאיר לאחרים לטפל בה. למרות זאת אני יודע שאפילו אם תהיה לי הזדמנות להזדיין היום עם איזה חתיך שלא יהיה, אני אוותר על זיון עם החתיך ואסע לערבות הקרח עם דני, בתקווה שהשמש הים והג'וינט אולי יצליחו להמס במעט את הקרחון הזה, כי חיבוק נשיקה וליטוף שלו שווים לי יותר מכל זיון... ותמיד יש את התקווה שאולי עם האוכל יבוא התיאבון.
ולסיום ממש, שיר שנזכרתי בו בהקשר הזה של להקת רוק ותיקה וטובה משנת 1977 -
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
