ויהי היום וישב חושניהו החרמני תחת תאנתו ויאכל מפרי גפנו ותכבדנה עיניו ותעצמנה. וירא בחלומו את שרליאל בן כוסון, נערו אשר על הצאן, והנה חשף שתו להטיל מימיו. וירא כי נאה שתו עד מאוד ומראיהו כעין הלבנה במלואה, ויאבה לדעהו, ויעור משנתו. ויפקח חושניהו עיניו וירא כי הנה שקעה השמש וצינת הלילה הכיתהו נוכח שלמתו הדקה והנה זקף חוטרו את שלמתו השמימה כארז הלבנון. בעודנו פורם קורי שרעפיו וירא כי צאנו קרב לסוכתו ונערו אשר על הצאן בראשו.
ויען שרליאל: " בי, אדוני כי ירא אנוכי ממכאובי חוטרך, אשר כארז בלבנון הנו ואנוכי נער קטן בן שש עשרה שנה ולא אוכל להכילמו יען כי יחוללני ויקרע את בני מעי עד זוב דם." ויקשח חושניהו את ליבו אל הנער ויאמר: "של נעליך מעל רגליך ובגדיך מעל גופך וקרב אל אדוניך וידעך."
ויקח הנער את צפיחית הדבש אשר למראשות אדונו ויגר הדבש על חטר אדונו ויענגהו עד מאוד בלשונו הלוקקת את דבש חוטרו כלקוק הכלב את מי הנהר. וישק חושניהו את שרליאל עבדו ביין וישת מיינו לרוות נפשו. ויהי בטוב ליבו ביין ויקח חושניהו את פך השמן אשר לסעודתו ויצקהו על גוו שרליאל וימסוך שתו בשמן. ויאמר חושניהו אל שרליאל: "עלה תעלה על חוטרי ותשב למען ידעתיך כדרך גבר בעלמה."
ויפול מורא גדול על שרליאל וימאן לשבת בחיק אדונו. וירם חושניהו את ידו וינחתיה על שת שרליאל הנוטפת שמן וייקחו בכוח הזרוע אל חיקו ויושיבנו על חוטרו וידעהו. ויזעק הנער כי צר היה מהכיל חוטר אדוניו ויסכור חושניוהו פיו וישתיקהו, ולא חס על נערו במכאובו. ויתן חוטרו בנדנו בעלותו וברדתו חזור ושנה עד כי פרק זרעו בתוכו ועד כי שיחת שרליאל את זרעו ארצה.
וירא אלהים את הנער בכאבו ואת שכוב אדונו אותו משכבי אישה ויחר אפו עד מאוד. וישלח אלהים את נביאו גרדומיהו בן בגץ להוכיחו על מעשה נבלתו וישליכהו לבית האסורים. ויהי כבוא חושניהו אל בית האסורים ויגע שמע מעשה נבלתו אשר עשה בעבדו הנער אל אוזני יושביו ויקומו עליו לכלותיהו ויתנו בו את מכותיהם, על שתו חמישים מכות ועל חטרו מאתיים וחמישים מכות. ויבואו עליו עשרה וידעוהו כי יושבי תריסר שנים היו ולא ידעו אישה ואז תחילת ימיהם שבתם בבית האסורים. ויקרעו בני מעיו של חושניהו ותשפך פרשדתנו וימת שם.
ויבך שרליאל בן כוסון על אדונו כי אהבו חרף מכאובו, וידע כי לא ימצא אחר תחת אדונו אשר ידעו. וירא אלהים כי בוכה הוא על אדוניו וכי טובה דעתו אף כי ידעהו כידוע אישה ויך אלוהים אותו בברק וימת שם ויקבר לצד אדוניו אשר אהבו תחת תאנתו. ותצמח הגפן במקום משכבם ועל כן יאמר: "אשרי האיש השוכב תחת גפנו ותחת תאנתו". ויהי המקום ההוא למקום משכבי בניו ובני בניו של חושניהו החרמני ועבדיהם עד עולם.
לא יודע למה בדיוק, אולי כמשקל נגד של רוך ביחס לבוטות והנוקשות של הסיפור, אולי בגלל השורות הראשונות של השיר המדברות על הארץ המובטחת, שאיכשהו התקשרו לי לעניין התנ"כי של הסיפור ואולי סתם בא לי לצרף את השיר הבא ב משנת 1964 של להקה שאני מאוד אוהב, ואולי כל הסיבות יחד
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
