פילבוקס

הקדמה

השבוע מלאו תשע שנים לבלוג. כל כך הרבה מים זרמו בנהר מאותם ימים מהוססים של התחלה, תחילה פרסמתי סיפורים שכתבתי ופרסמתי לפני באתר הסיפורים של Gogay החל מאפריל 2006, לא יאומן שכל כך הרבה זמן חלף מאז. בבלוג יכולתי להציג את הסיפורים משוחרר ממגבלות האתר ולתבל אותם בשירים ובתמונות שנראו לי כל כך מתאימים.

לאט לאט התחלתי להכנס יותר ויותר לחיים האישיים שלי והבלוג הפך יותר ויותר  מבלוג של סיפורים לבלוג של המסע האישי שעברכתי בעצמי מהעולם הסטרייטי הרגיל בו חייתי שנים רבות עמוק בארון הפנטזיות להיכרות ראשונה עם עולם הגייז ששנים רק פינטזתי עליו בלי שהעזתי לעשות כלום.

תשעה חודשים אחרי פתיחת הבלוג וכשנה וחצי אחרי שכתבתי את הסיפור הראשון שלי בכלל, העזתי להתחיל להפגש ולשכב עם בחורים. כשאני מסתכל על אותם ימים ראשונים של חששות והיסוסים למצב שבו אני נמצא היום אני לא מאמין שעברתי מה שעברתי ושעשיתי מה שעשיתי. בימים הראשונים ההם, בגילי המופלג, לא האמנתי בכלל שיהיה ביקוש למה שיש לי להציע, אבל הופתעתי לגלות אחרת.

במציאות הכפולה הזו שלי, מדי יום עין לאטרף וגרינדר צופיה ועוד לא אבדה תקוותנו. התקווה שמה? התקווה להצליח, התקווה להוכיח לעצמי שוב ושוב שעוד לא פג תוקפי, שעוד לא עבר זמני, שאני לא פתטי בחיפוש שלי אחרי גברים שידליקו אותי ושידלקו עלי גם בגילי, שאני סקסי, שאני מושך, שאני מסוגל. האפשרות שזה יקרה שוב, שאני אצליח להדליק עוד בחור מושך, מדרבנת אותי. גם הריגוש שבסקס עם מישהו חדש עושה לי את זה. אבל יותר מהמשיכה הפיזית, אם בחור שאני מכיר נדלק לא רק על הסקס איתי אלא גם מעבר לכך, נמשך אלי כאדם ואולי אף מפתח רגשות, זה עושה לי את זה הרבה יותר. מילים, יחס חם ורגש, עושים לי את זה הרבה יותר מבחור יפה שמחכה לי ערום במיטה ואומר לי "תזיין אותי חזק וטוב".  

המלחמה הפנימית ניטשת בי במלוא עוזה, כי למרות החרמנות הרבה אני רגשי ורגשן, אבל מה כבר אני יכול להציע מעבר לסקס לבחורים מקסימים שאני מכיר כשאני נשוי? אני משתדל לא לחשוב יותר מדי על הבעיות וההשלכות של המצב ההזוי הזה שבו אני נמצא. אם הייתי מחפש רק סקס מהצד, הכל היה הרבה יותר פשוט, אבל אני מחפש יותר.

זו מלחמת העצמאות שלי המתנהלת באיחור של שנים רבות. אני כמו החייל היפאני ההוא שממשיך להסתתר ביערות כי אף אחד לא הודיע לו שמלחמת העולם השניה הסתיימה כבר מזמן. אני חי בסרט והסרט הזה נמשך כבר מעל שמונה שנים וסופו מי ישורנו.

בשמונה ומשהו השנים האחרונות שכבתי עם בחורים רבים. ביניהם היו כמה כאלה שהצלחתי לסובב להם את הראש גם מעבר לסקס עצמו, אך למרות כל ההתלהבות עצרו את עצמם בגלל שאני נשוי. היו כמה בחורים שדווקא הדליק אותם שאני נשוי, שחייתי עשרות שנים כסטרייט מושלם, שעוד לא "התקלקלתי" ושאני לא ממש נמצא בתוך סצינת הגייז המקומית, אבל לא תמיד הם עשו לי את זה מעבר לסטוץ או שניים. היו שהתאהבו בי והיו שבנסיבות אחרות הייתי עשוי להתאהב בהם. היו בודדים שהתאהבתי בהם ורציתי שהקשר ביננו ימשיך למקום אחר, שרציתי לאבד את עצמי איתם ולא רק בתוכם, אבל זה לא קרה.

אני ממשיך לחפש אבל אינני יודע בדיוק את מה. אולי כשאמצא אדע ואולי לעולם לא. עולם הגייז הוא ה- wonderland שלי. אני מסתובב בו כמו נווד, עורג, כמֵהַּ, חרמן ובעיקר תוהה איך הגעתי לכאן ומה אני עושה הלאה...

זה המקום המתאים לשיר Mumford & Sons - Hopeless Wanderer משנת 2012:

תם ונשלם, עכשיו אני ניצב בפניכם חשוף מאין פעם. זאת האמת הערומה שלי, אשר חלק מכם בוודאי לא יאהבו אותה ואולי תהיה להם גם ביקורת כזו או אחרת, אך אין מה לעשות. זו המציאות שלי ובין הטיפות האלה אני מנסה להתהלך, אני והזין הגדול השחום והחם שלי...