מערכת היחסים שלי עם החתיך מהשדירה ידעה בחודשים האחרונים עלויות ומורדות. לפני כחודש שיתפתי אותו בבעיות עם אשתי ובסכנת הפרידה ממנה. הוא היה שם בעצות טובות ובהקשבה עד שבאיזה שהוא שלב התחיל לחשוש מעתיד היחסים שלי איתו. "רק שלא תפסיק להפגש איתי בסוף" הוא אמר לי ואני השבתי לו שאני חותך כמעט מכל מי שאני מכיר אבל אותו אני שומר, ואכן ימים ספורים אחר כך נפגשתי איתו.
עברו עוד כמה ימים ואז היתה לו עוד סיבה לכעס עלי, כי נסעתי לבד לגעש [למרות שהצעתי לו קודם אבל אמר שלא רוצה לנסוע יותר לגעש] ושפגשתי שם מישהו שאני מכיר שמצץ לי. הוא אמר באכזבה שחשב שאני רוצה שינוי והוסיף: "אתה באמת לא חייב לי כלום חבר. אני אומר בשבילך. אתה יותר חזק מזה אני חושב." עניתי לו שרציתי אותו איתי שם ושאחרי הימים המעיקים בבית הייתי חייב להרגיש את האוויר והשמש כשיש סוף סוף יום יפה והוספתי: "חבל שלא באת".
החתיך לא השתכנע והמרירות שלו רק גברה והלכה כשנתן לי בראש: "אבל הלכת עם מישהו אחר. הכל טוב חבר. להיות עם רק מישהו אחד זה לא דבר שמחליטים ביחד. זה דבר שמרגישים... ופשוט עושים. אתה ממש לא מבין על מה אני מדבר, אז עזוב חבר. הכל טוב" הוא חתם את דבריו בנימה שאפשר להבין שהכל ממש לא טוב. הוא הוסף שאפשר להפגש פעם בשבוע - שבועיים לעשות כייף וזהו, אבל הבנתי שהציפיות שלו היו למשהו אחר.
הימים עברו וכבר היינו בשבוע השלישי של ינואר כשמלבד הפעם ההיא שנפגשנו בתחילת החודש, לא הסתדר לנו משום מה להפגש שוב וגם כשקבענו קרה משהו, בדרך כלל מצידו, שגרם לביטול. שבועיים וחצי אחרי תחילת החודש והוא כתב לי: "חלמתי עליך בלילה והתעוררתי עם ההודעה שלך והזין שלי וכל הגוף וויברציות... אני חרמן מאוד!! אתה לא מבין כמה בא לי", אבל בסופו של דבר גם באותו יום לא הסתדר לו להפגש בסוף. בהמשך הוא שאל אם אני לא נפגש יותר עם בחורים ישנים, אלא רק עם האישה ואמרתי לו, תוך שאני מייפה את המציאות, שאני נפגש אבל פעם בשבוע אולי.
כשהיו ביטולים מצידו הוא דווקא אמר לי שאפגש עם מישהו אחר כי הוא לא יכול בסוף, או שכתב לי לזיין כדי שלא אתפוצץ או משהו, אבל בתוך תוכו הוא רצה שלא אפגש ושאשמור לו את כל החרמנות שלי. הבעיה היתה שהוא לא אמר זאת במפורש, ולפעמים אפילו אמר בדיוק להיפך, אבל הוא ציפה שאבין לבד, ועוד יותר מכך, הוא ציפה שארצה זאת בעצמי לבד. באחת הפעמים אבל בכל זאת נפלט לו: "אם אתה יכול, תחכה לי עד שבוע הבא. זאת אומרת סקס רק עם האישה, לא עם גברים אחרים. אבל אתה לא חייב, רק אם בא לך". אבל באותו זמן הוא עוד לא ידע לומר מתי יוכל להפגש בשבוע הבא ואני לא ממש התכוננתי לחכות על אש קטנה למשהו שלא יודע מתי יקרה ואם יקרה, אז כמובן שהלכתי להזדיין עם מי שבא לי ומתי שבא לי.
כמה ימים אחר כך כששוב התחלנו לדבר על פגישה ושלחתי לו איזו תמונה סקסית שלי, הוא שוב אמר: "אז תשמור לי את הגוף והזין הזה?" ועניתי לו ברמיזה דקה: "בכייף, בתקווה שלא יקח יותר מדי זמן עד שניפגש" והוא ענה שבא לו שאזיין אותו ואנשק אותו שעות והוסיף: "אני חושב שאתה באמת הסקס הכי טוב שהיה לי...באמת. והיו לי הרבה... :) חיבור מושלם בין התחת שלי והזין שלך". השבתחי לו באיזו מחמאה אבל לא אמרתי לו את אותו משפט והוא כמובן מיד שלף: "אז אני לא הסקס הכי טוב שהיה לך! חחח.. אוקיי!"
עבר לו עוד שבוע וכמה מפגשים שהיו לי הביאו אותי למצב רוח חדש ולתובנות חדשות. אחת מהן היתה להבדיל בין מה שעושה לי טוב למה שלא, ולוותר על דברים שעושים לי "רעש" מיותר בחיים. החלטתי הפעם באמת ליישם את הכוונה שלי לחתוך מכולם כמעט. החלטתי שעל דני, התימני הרזה עם העיניים הירוקת לא אוותר וכנראה שלא אוותר גם על "המאוהב" שתכלס הוא הבחור שיודע לספק אותי הכי טוב ומוכן לתת לי את עצמו, הלב הגוף והנשמה כל הזמן וכמה שרק ארצה. הרגשתי מיאוס מכל המפגשים האלה עם בחורים שחושבים רק על עצמם ולא נותנים גם לי ליהנות כמו שאני אוהב. הבנתי גם שמשהו עוצר אותי גם בסקס עם החתיך מהשדירה ולא נותן לי בדרך כלל ליהנות איתו עד הסוף, אז מה אני צריך את זה? למה לא לעשות סקס רק עם מי שמטריף לי את החושים [דני התימני] או שיודע לספק אותי הכי טוב שאפשר [המאוהב]? או אם יצוץ איזה סטוץ חדש ומלהיב, לנסות גם אותו?
עם המחשבה הזו בראש גיבשתי לי את תוכנית ההתנתקות. כמה בחורים ותיקים שקיבלו הודעה הגיבו באכזבה או בסופרלטיבים על כמה הם נהנו איתי וכמה מצטערים לשמוע, ואפילו המשיכו לנסות לפתות אותי מדי פעם גם אחרי ההודעה שלי, אבל לא נעתרתי לכך. אבל עם החתיך מהשדירה זה הלך אחרת. לגמרי אחרת.
ראשית כתבתי לו כך: "בוקר טוב חתיך. לא אוכל להפגש מחר בסופו של דבר ובכלל אני לוקח פסק זמן להבין מה אני רוצה אני עובר תקופה קצת מטלטלת. מקווה שתקבל בהבנה. שיהיה לך רק טוב. למרות שאתה חתיך הורס, והאמת שאני לא מבין מה מצאת בי... חשבתי הרבה ואני בספק אם אני יכול למצוא איתך את מה שאני מחפש. לא יודע אם אמצא עם מישהו בכלל את הדבר החמקמק הזה שאני לא יכול אפילו להגדיר, והחלטתי שאין טעם שתבזבז את זמנך לי עוד. קשה לי לוותר, אבל אני חייב להיות נאמן לעצמי ולמה שבאמת אני צריך. תודה על הכל. מקווה שלא תכעס. אתה אדם נפלא, אבל זה עניין שלי עם עצמי ולא קשור אליך. שיהיה לך רק טוב."
"מה?????? לא ממש מבין. היה בסדר עם האישה בסופ"ש" ענה החתיך בתדהמה.
"כן" עניתי.
"יש לך בחור חדש? ישן? שבא לך להיות רק איתו?" שאל החתיך.
"לא, אין חדש. ולא מישהו שבא לי להיות רק איתו. זה לא בגלל בחור אחר." עניתי.
"אז אני לא מבין. לפני יומיים זוג של דיברנו שמצאנו את מה שחיפשנו. להיות אחד עם השני ושיש בינינו אש גדולה." תהה החתיך.
"תקופה מבולבלת" עניתי, כשאני מתקשה להתנתק ממנו באמת ומנסה כאילו להשאיר איזה סדק בדלת.
"אוקיי. אני הכי מקבל, אבל אל תוותר עלינו כל כך מהר. חב. זה מיוחד. אני באמת מבין את התקופה שאתה עובר באהבה גדולה, ואני גם חושב שזה נכון לך לקחת פסק זמן מהכל ולהיות בבית עם האישה ולטפל גם בעבודה קצת, ופעם בשבוע - שבועיים להיות איתי לטירוף. אני מטורף עליף ועל הגוף שלך..." אמר החתיך והימם אותי שוב נוכח הלהיטות שלו כלפי.
"תודה נשמה, על ההבנה ועל הכל" עניתי.
"אז אתה לא מוותר עלי?" הוא התעקש לדעת.
"ניקח פסק זמן ונראה מה ארגיש בפרספקטיבה של זמן" השבתי.
"כמה זמן?" שאל החתיך.
"חודש ככה" עניתי.
"מה קרה? אבל אתה חייב לספר לי אם קיבלתי את ההחלטה הזאת עלי, או שזה בכלל עם הגברים שאתה ניפגש איתם." תהה החתיך.
"גם לי קשה להתנתק." עניתי.
"לא תפגש בכלל עם אף בחור?" הוא שאל ופה אני נפלתי בפח כשעניתי לו בכנות: "לא אמרתי. אבל חתכתי עוד כמה קשרים.|
"אז כמה נשארו לך? זה מעליב קצת שאני אפילו לא ב- 3 הכי הכי שלך..." הוא שאל.
אחד, שניים. משתדל להיות הכי כנה איתך". עניתי
"ואני חשבתי להיות האחד... זה שתהיה איתו... טוב, נו... בהצלחה חבר...אחלה חיים" ענה החתיך, מאוכזב וכועס.
"אל תכעס, אני מרגיש צורך לפתוח דף חדש" אמרתי.
"אבל אני לא בדף הזה. לא כועס. לא כל כך מבין וקצת נעלב, אבל זה שלך. אני חשבתי באמת שיש בינינו משהו מאוד מיוחד, משהו שאני לפחות חיפשתי הרבה זמן. בהצלחה חבר בדך החדש" הוא אמר.
"אולי עוד חודש אדע יותר טוב. אתה לא דף. אתה ספר שלם" עניתי, מנסה לדחוף קצת שנינות לתוך הבאסה הזאת.
"חודש פחות, חודש יותר, לא חשוב. לקחת פסק זמן ונשארו גברים בחיים שלך, אך אני לא. זה אומר הכל, חבר. זה בסדר. עובדה שיש דברים מאוד ברורים לך שאתה לא יכול לוותר, ואני לא אחד מהם, וזה בסדר. רק לא חושב שחודש זה העניין. מבין. הרבה בהצלחה. וכמו שתמיד אמרתי, אני תמיד פה, בלי קשר לכלום, אם אתה צריך משהו..." הוא סיכם את מה שחושב ומבין מכל השיחה.
"תודה נשמה", אמרתי בקצרה כשאני באמת מתכוון לזה בלי שמץ ציניות, אלא רק עסוק מכדי לענות באריכות, אבל הוא הבין אחרת.
"אתה ממש חותך אותי. וואוו.."
"לא מותק, אני פשוט באמצע בלאגן בעבודה ולכן קצר" עניתי אבל הוא המשיך לדהור קדימה ואמר: "אוקיי ... אני מוחק את המספר שלך. אם עוד חודש תתגעגע, תסמס אתה ונראה".
"מה שתרצה" עניתי כשאני מתכוון שאני באמת מכבד את רצונו, אבל שוב הוא הבין את זה אחרת והגיב: "חח...עכשיו אתה גם קר ומגעיל. אוקיי. אני באמת לא מבין את הקיצוניות, אבל כנראה שזה כבר לא חשוב..."
"חס ושלום. לא יודע למה אתה רוצה למחוק את המספר, אבל על כך אמרתי 'מה שתרצה', לא מתוך איזה משהו שלילי, אלא להיפך. שאני מקבל את זה בהבנה. שאולי נוח לך יותר ככה אם ממילא יהיה פסק זמן. יצא הפוך ממה שהתכוונתי. כנראה שלך קל יותר להבין דברים שלי הם עוד לא ברורים בכלל. אני מתנצל אם נשמעתי קר או מגעיל, זה לא מגיע לך ולא התכוונתי לכך." עניתי בתקווה שיבין.
כל זאת היה בבוקר ואילו בערב הוא כתב לי את התשובה הבאה:
"מודה שאני קצת בהלם. חשבתי הרבה היום ולא ציפיתי לזה. בפעם האחרונה שניפגשנו, קפצת במיוחד לקניון לבקר אותי, כי היית קרוב ואני התרגשתי. לא היה שום סימן, חוץ מנשי אנשים שנמשכים בטירוף. ועכשיו אתה רושם לי שאתה לא ממש נמשך וחבל למשוך את זה. ממש מוזר לי. אם עשיתי משהו בסופ"ש הזה שגרם לך לברוח, אז סליחה. אבל קצת מוזר לי. ממש הפתעה. אתה לא צריך לענות. הייתי צריך לשחרר בשבילי וגם בשבילך." אמר החתיך.
"לא עשית שום דבר, זה הכל אני ומחשבות שלי עם עצמי." כתבתי לו.
"ואתה חושב שניפגש...? כי גם אני כשחזרתי מחו"ל רציתי הפסקה, אבל היה לי ברור שניפגש..."
"אני מקווה שאחרי הפסק זמן הזה אבין מה אני רוצה" עניתי בכנות.
השיחה האחרונה הזאת היתה לפני עשרה ימים וחשבתי שתשקוט הארץ למשך החודש הקרוב, אבל אצל החתיך הענינים דינאמיים בהרבה, או שהתשוקה/רגש/צורך שלו היו גבוהים בהרבה ממה שחשבתי. שלושה ימים אחרי אותה שיחה הוא שלח לי הודעה: "חשבתי עליך הרבה היום...סתם כך" וההודעה הזו הביאה להתפתחויות נוספות, אבל הפוסט גם ככה יצא ארוך מדי, אז אמשיך בהזדמנות אחרת.
והפעם אני חוזר לשיר של דנה ברגר - דלתות נפתחות משנת 2011, שאני מאוד אוהב. איכשהו כל ההתנתקויות שלי בזמן האחרון שדווקא בהפוך על הפוך הביאו לאיזה שהם התחלות חדשות. ועוד השיר הזה מתחבר לכמה שקשה לי להתנתק באמת מאנשים. כמה קשה לי שלחרר באמת, שאני קופץ על כל הזדמנות בשביל לבטל את הביטול... אם מישהו פה מצליח להבין למה אני מתכוון בכלל. המילים של צרויה להב. קסם של מילים. קסם של שיר:
"דלתות נפתחות בשבילך והקושי נקוב בשמחה
אין דבר שיוכל לעצור את הזמן
את מה שנלקח ואת מה שניתן
ענן שט בתכלת שקטה כל מטוס מתרחק הוא
אתה הסוודר החום שנשאר בארון
כמה רך ומוותר הוא חיבוק אחרון
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
