הרמתי את עיני מהמחשב ונעצתי בו מבט כועס, אך עוד בטרם הספקתי לומר דבר הוא פתח את פיו ואמר בעברית צחה: "אני מאוד מצטער אם אני מפריע, אבל לא יכולתי להתגבר על הסקרנות, מה אתה כותב סיפור או משהו?" הוא שאל.
"עם כל הכבוד, זה הענין האישי שלי" אמרתי לו "אתה לא חושב שזו חדירה לפרטיות?"
"תן לי להגיד רק עוד משהו ואם תרצה אני אעוף מפה תוך שתי דקות, עשינו דיל?" הוא אמר, הושיט את ידו ללחיצה ואמר לי "נעים מאוד, אני קים".
שמחת זקנתי, חשבתי, אך לא יכולתי שלא להיות מנומס. הושטתי את ידי ואמרתי לו "ואני שביט". עד אז הוא היה בשבילי רק איזה צל שמסתובב סביבי ומפריע למנוחתי אבל לחיצת היד הרכה והנעימה שלו אילצה אותי למקד בו את תשומת ליבי וראיתי שהבחור נראה נחמד למדי. לא היה לו שמץ של מבטא זר וזה לא הסתדר לי עם המראה האוריינטלי והעיניים המלוכסנות. מה התגלו איזה שבטים אבודים בסין שעלו לארץ? לא הצלחתי למקם את מוצאו וכנראה שבחנתי את פניו זמן רב עם ארשת של סימן שאלה על פני כי אחרי כמה רגעים קים פלט צחוק של מבוכה ואמר: "המראה שלי לא מסתדר לך במוח, עם העברית השוטפת, נכון?"
הנהנתי בהסכמה והוא המשיך "הגעתי לארץ בגיל שנתיים יחד עם הורי, היינו בקבוצה של פליטי וייטנאם שבגין החליט לקלוט בארץ בשנת 79', אם שמעת על זה". דבריו אלו עוררו את סקרנותי ובפעם הראשונה מאז שהוא התיישב על הספסל הפסקתי להתייחס אליו כאל מטרד. עשיתי "save" לסיפור שהייתי עסוק בהקלדתו וסגרתי את הלפ-טופ.
הרגשתי כמי שפוסע לראשונה בשטח לא מוכר. עד אז במשך כל השבועות שהייתי פוקד את כיכר מסריק בימי שישי וכותב את הסיפורים שלי, מעולם לא פנו אלי בדברים וכמעט לא הסתכלתי מה קורה סביבי. הייתי פשוט מגיע, צולל לתוך העולם הוירטואלי הזה, גולש באינטרנט עם לאטה מקיאטו וקרואסון ביד וכותב סיפורים. נהגתי לשבת על הספסל עד שעות אחר הצהריים המוקדמות ולכתוב סיפור אחד או יותר. רק כשהייתי מסיים וסוגר את הלפ-טופ הייתי מבחין במה שקורה מסביבי בכלל, עד כדי כך הייתי מרוכז בכתיבה.
הבחור הזה לכד את תשומת ליבי ואף יותר מכך. הוא היה בחור יפה תואר, שחום, שיער שחור חלק, גובה בינוני ואף שערה לא נראתה על ידיו או על חזהו החלק. ענין של גנים וייטנאמיים, כנראה. הוא הבחין שאני סוקר אותו מכף רגל ועד ראש אך לא היה אכפת לו כנראה. תהיתי אם הוא גיי, אך זה נראה לי Too good to be true. מכל הבחורים בתל אביב דווקא הגיי הויינטאמי, אולי היחיד בארץ, יבוא דווקא להתחיל איתי? לא ייתכן !
אבל עדיין לא הצלחתי להבין מה הוא רוצה ממני בכלל ושאלתי אותו: "אז זה מה שרצית להגיד לי? אני חייב לומר שהסיפור שלך מאוד מענין אותי, אבל אני לא מבין מה פתאום החלטת לספר לי אותו, מה אנחנו מכירים מאיזה מקום?"
"כן, אנחנו בהחלט מכירים" ענה לי קים למרבה הפתעתי.
"אני לא חושב שהייתי שוכח בחור כמוך אם הייתי פוגש אותך אי פעם" אמרתי לו והרגשתי משיכה מוזרה לבחור הכל כך אקזוטי הזה שניהל איתי שיחה עכשיו.
"לא אמרתי שנפגשנו, אבל אנחנו מכירים, לא בעולם האמיתי, אבל בהחלט בעולם הוירטואלי." אמר קים.
עכשיו כבר הייתי מבולבל לגמרי. לא היה לי סייבר כבר הרבה זמן ואפילו לפורומים לא נכנסתי חודשים ארוכים, אז מאיזה עולם וירטואלי הבחור הזה מכיר אותי ולמה אני לא מכיר אותו?
"אכפת לך לא לדבר איתי ברמזים, קים? השתי דקות שלך כבר הולכות להגמר" אמרתי.
"אין בעיה שביט, או שאולי אני צריך לקרוא לך פילבוקס..." הוא אמר ואני התחלתי להבין. הייתי ממש בהלם. מאיפה לעזאזל הוא יודע? עד לאותו רגע, חייתי בהפרדה מוחלטת בין חיי האמיתיים לבין העולם הוירטואלי של כתיבת הסיפורים לאתר sipurim.com. אף אחד מסביבתי הקרובה או ממכרי הרבים לא חלם שאני הוא פילבוקס כותב הסיפורים. לא ידעתי אם מכרי הסטרייטים בכלל יודעים על האתר הזה ואילו לגבי הפחות סטרייטים, לא העזתי לשאול, כי נטייתי לגברים היתה מודחקת עמוק בארון, הרחק מעין משפחתי וחבריי.
נשמתי נשימה עמוקה והבטתי בפניו היפות של קים שהביט בי בחשש. כנראה שהוא הבחין בסערת הנפש בה הייתי נתון לשמע הפצצה שהטיל עלי לפני רגע וחיכה בדריכות למוצא פי.
"אני מצטער אם הבהלתי אותך או משהו" אמר קים, שובר את השתיקה הכבדה הזאת שנוצרה ביננו והניח את ידו בעדינות על ידי, כאילו מנסה להרגיע אותי. מגע ידו לא רק שלא הרגיע אותי, אלא להיפך, גרם לי לעקצוצים ביד ולפרפרים בבטן שהרגשתי בפעם האחרונה לפני 18 שנה כמעט, בפעם הראשונה שלי. התחלתי להרגיש אי נעימות שהבהלתי אותו או משהו והנחתי את ידי השניה על ידו המונחת עלי, לחצתי לחיצה קלה ואמרתי: "אל תדאג, זה בסדר, פשוט הפתעת אותי. אז מאיפה אתה יודע מי אני?"
"בהתחלה לא ידעתי כלום. אני גר פה בדירה שצופה לכיכר וכבר כמה שבועות אני מביט עליך מהחלון, רואה אותך מגיע בכל יום שישי, יושב על הספסל, מקליד כמה שעות בלפ-טופ שלך והולך. תמיד באותה שעה ותמיד עם קפה וקרואסון ביד. מה אני אגיד לך, מצאת חן בעיני. זה לא רק ענין של מראה חיצוני, אלא גם הרוגע שלך, הריכוז וההתמדה. הייתי חייב לברר מי אתה ולבדוק אם אתה בענין של בחורים בכלל" אמר קים "אפילו ישבתי לידך כמה פעמים בלי לדבר, אך לא ניסית להתחיל איתי או שלא שמת לב בכלל. גם האדישות או העדינות הזו שלך מצאה חן בעיני, כי בדרך כלל גייז מתחילים איתי בכל מקום ובאגרסיביות. היום החלטתי לדבר איתך סוף סוף. רק כדי להרגיע את העצבים שלי ולאזור אומץ עישנתי סיגריה, אז אני מצטער. הרגשתי שזה מפריע לך, ואני לא מעשן בדרך כלל".
הרעיון שהבחור המיוחד הזה ממש רוצה בי התחילה לחלחל לתוכי. חשתי מוחמא והרעיון שיקרה משהו בינו לבינו היה מעורר במיוחד, אבל משהו עדיין היה בלתי מוסבר ושאלתי את קים: "אז מה הכינוי שלך באתר sipurim.com אם אנחנו מכירים משם ואיך אתה יודע שאני פילבוקס?"
קים סיפר לי מה כינויו באתר והתברר לי שהוא אכן אחד מקוראי הנאמנים. חמוד כזה שמחלק לי מחמאות גם כשהסיפור שכתבתי הוא מהפחות מוצלחים שלי.
"ואיך ידעת שאני פילבוקס?" שאלתי.
"זה הכי פשוט" אמר קים "הרי תמונת הרקע שלך בדסקטופ היא של פילבוקס, לא?"
"נכון, אבל לא הרבה יודעים לזהות פילבוקס" אמרתי מביט על תמונת עמדת הפילבוקס המוכרת המעוררת בי תמיד זכרונות ישנים.
"אני חובב היסטוריה צבאית אז משם אני מכיר פילבוקסים" אמר קים והמשיך "וכשהתיישבתי לידך הצצתי לראות מה אתה כותב וראיתי שזה סיפור על יחסים בין גברים. עשיתי אחד ועוד אחד והבנתי מי אתה".
"ואיך אני במציאות: לא כל כך יפה ולא בן שש עשרה אבל יודע משהו על העולם הזה, נכון?" אמרתי.
"אל תצטנע כל כך" אמר קים "בעיני אתה דווקא מאוד מוצא חן, אז מה אתה אומר, יש לי סיכוי?"
"סיכוי?" אמרתי וחשבתי שהייתי מוכן לטרוף את הוייטנאמי החמוד הזה בו במקום על הספסל ההוא, אבל האיפוק הכתיב לי את התגובה המינורית "הרבה יותר מסיכוי".
"אז אולי נעזוב את הספסל הזה ונקפוץ אלי לדירה? תוכל לספר לי שם יותר טוב מי ומה אתה באמת בעולם האמיתי" אמר קים, קם נטל את ידי ומשך אותי אחריו.
עלינו יחד לדירתו הקטנה והמסודרת של קים. היה נופך אוריינטלי גם בדקורציה של הדירה. "זה ירושה מההורים שלי" אמר קים כשראה את מבטי הבוחן. הייתי בן הזקונים שלהם והיחידי שהם נטלו כשברחו מוייטנאם. האחים שלי כבר היו נשואים ובעלי ילדים והם נשארו שם. ההורים נפטרו לפני כמה שנים ואת כל האביזרים הקישוטים והרהיטים האלה הם אספו במשך 27 שנים מאז שהגיעו לארץ. כן אני בן 29 דרך אגב, אבל בטח עשית את החשבון לבד."
"אז מה אתה לבד בארץ?" התענינתי לדעת.
"אני מקווה שכבר לא" אמר לי כשידו מלטפת את ידי "סיימתי מערכת יחסים לפני חודשיים בערך, בדיוק כשאתה התחלת להגיע לכיכר ולכתוב את הסיפורים שלך. בעצם בגלל זה התחלתי להסתכל עליך. הייתי מאוד פגוע אחרי הפרידה האחרונה שלי, אך הרוגע וההתמדה שלך כל יום שישי על הספסל עזרו לי לאסוף את עצמי למרות שהייתי רק צופה מהצד. בואנה בסיפורים שלך אתה בכלל לא רגוע" אמר קים מגלה הבדל ראשון בין העולמות "אבל גם זה טוב. הסיפורים שלך עזרו לי בדרך אחרת..." הוא אמר וצחק.
"עכשיו אני פה בעצמי, אז בוא נראה איך עוד אני יכול לעזור לך" אמרתי לו בחיוך והתקרבתי אליו לנשיקה ראשונה ומסעירה. חיש קל פשטנו את כל בגדינו והתחלנו לחקור בסקרנות זה את גופו של זה. מדהים כמה שקים היה חלק. חוץ משיער על הביצים ומסביב לזין וקצת שיער בשוקיים הוא היה חלק לגמרי. הגנים הוייטנאמים האלה היו שונים לגמרי ממה שאנחנו רגילים, אבל זה היה חמוד למרות שהיה קצת מוזר לי לשכב עם גבר כל כך חלק. אבל קים היה גבר ללא שמץ של ספק. ביו לו שרירי חזה משורטטים עם ריבועים יפים וגם שרירי הידיים והרגליים שלו היו נאים וגבריים.
אני עצמי הייתי צנום יותר אבל לא נראה לי שקים חיפש את הגבר השרירי מלכתחילה. גם לא היה חסר לי שיער על החזה והרגליים אבל הגב והכתפיים היו חלקות וקים אמר לי: "יש לך גב כמו של וייטנאמי, שביט, חלק לגמרי".
"נו והשיער שבשאר הגוף שלי לא מפריע לך?" שאלתי, תוהה מה הטעם של הוייטנאמי החלק הזה בגברים.
"מפריע? אני אוהב את זה" הוא אמר "זה כזה כיף ללטף לך את הגב החלק ולהרגיש את שיער החזה והרגליים שלך מתחכך בי באותו זמן".
התגלגלנו מצד לצד, מתחככים, מתלטפים ומתנשקים ללא הפסק, כשכל פעם מישהו אחר למעלה עד שלבסוף שכבתי על הגב וקים התחיל לרדת לי בנשיקות על כל הגוף עם פיו החושני והמתוק. כשהוא הגיע לי לזין כבר ממש השתוללתי מתשוקה. זה היה רק המבוא לכמה שעות של שכרון חושים עם הוייטנאמי האקזוטי הזה.
את הדובדבן השארנו לסוף. התברר לי ששנינו אוהבים במיוחד את התנוחה האחורית. לא שהיתה תנוחה אחרת שלא אהבתי, כי עם קים אהבתי כל תנוחה גם פסיבית וגם אקטיבית. הפעם קים שכב על הבטן עם ישבן מוגבה בעזרת כרית. ישבנו החלק והגב שלו היו פרושים בפני לכל אורכם. אהבתי את מה שראיתי וחדרתי אליו מאחור. אהבתי במיוחד לחדור בתנוחה הזאת וקים אהב את זה גם כן. הזיון הפעם היה ארוך במיוחד עד ששנינו גמרנו ממוטטים מעיפות ומסיפוק.
אחרי היום ההוא היינו כבר בלתי נפרדים. גם אחרי שסיימנו לחקור זה את גופו של זה ולהתפרק כמה וכמה פעמים זה בגופו של זה וגם אחרי שקים נרדם בזרועותי רגוע ושלו, ליבי לא הפסיק להלום מהתרגשות. למרות שבקושי הכרנו כמה שעות האינטואיציה שלי אמרה לי: קים ואני זה סוף. היום מתחילים חיי החדשים.
העולם האמיתי היה עדיף בהחלט על הוירטואלי, אבל זה לא אומר שלא אמשיך לשבת לי על הספסל בכל יום שישי בכיכר מסריק ולכתוב סיפורים, רק שהפעם אני אדע שקים שלי צופה בי מדי פעם מהחלון. בחור אמיתי הצופה מרחוק באהבה על העולם הוירטואלי שלי. פה ושם אעצור לרגע את שטף הכתיבה, אעשה save ואעיף מבט באהובי המחכה. רק עוד כמה שעות ואני בא אליו לחגוג בזיון סוער את סיומו של סיפור אחד נוסף.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
