פילבוקס

כשיוגב הגיע לבסיס שלנו הוא כבר היה אחרי שנה וחצי בצבא, בן קרוב ל-20 ורצו כל מיני שמועות מה פתאום הוא הועבר אלינו באמצע השירות. הבסיס היה בסיס משטרה צבאית, בעורף כמובן, אשר מלבד תורנויות וריתוקים היינו כל יום יוצאים ממנו הביתה. יוגב  היה נער בהיר ודק, שקט ומופנם, אשר אלמלא היה לבוש מדי צבא אולי היית נותן לו בקושי 16. לא היינו באותה מחלקה ומלבד מסדר בוקר יחידתי או תורנויות משותפות ודיבורים אקראיים לא היה לנו כל קשר, אבל מהרגע הראשון שראיתי אותו, נשביתי. משהו בשבריריות שלו משך אותי בעוצמה אך לא העזתי לומר לו מילה על כך, אלא פשוט להתייחס אליו בנועם בכל הזדמנות. יוגב היה מן זאב בודד כזה, לא ממש יצר קשרים חברתיים ביחידה. היה בא בבוקר, עושה את תפקידו והולך הביתה אחר הצהריים. הוא כאילו ניסה לשמור מרחק, אבל זה לא כל כך עזר לו, לפחות לא ביחס לשני אנשים ביחידה שמיררו לו את החיים ללא הפסק. אני לא חושב שיכולים היו להיות שני אנשים כל כך שונים זה מזה כשניהם, אבל ברצון להציק ליוגב הם היו דומים מאוד, כל אחד מסיבה אחרת.

הראשון מבניהם היה איציק, שהיה רקדן בלהקת מחול כלשהי. בדומה לספורטאים מצטיינים גם הוא קיבל שירות קל וחפיף אצלנו ביחידה. מעולם לא הייתי בטוח בדיוק מה היה תפקידו, אם היה לו בכלל תפקיד מוגדר כלשהו. בדרך כלל הוא היה עושה איזה סיור אחד ביום או איזה תורנות כלשהי והולך הביתה. איציק גם היה הומו מוצהר, כל הזמן היה צוחק ומספר סיפורים עסיסיים על איזה תחת גרמני הוא שימן במסע ההוא או איזה תחת צרפתי הוא השחיל בנסיעה ההיא, הכל כמובן בנסיעותיו לחו"ל עם להקת המחול בה היה חבר. לא היה טיפוס מוחצן יותר ממנו ביחידה והוא מצא לו על מי להתלבש, על יוגב המופנם.

כל פעם שאיציק ראה את יוגב היה תוקע לו איזה משפט כמו "נו יוגב, שימנת כבר? העברת חוטר?" ומתפרץ בצחוק. מדי פעם כשהיה עובר ליד יוגב היה אפילו מעיז ללטף לו בישבנו וכשיוגב היה קופץ אמר לו "בדיקת מנוע" או "בדיקת שמן" או איזו שטות אחרת, למרבה מבוכתו של יוגב.

האדם השני שהציק ליוגב לא פחות ואולי אף יותר היה הרס"ר. הוא היה טיפוס גברי ואגרסיבי נוטף טסטוסטרון שפשוט לא יכול היה לסבול בחור עדין כמו יוגב בקרבתו ושם לו למטרה "לעשות ממנו גבר".  כל הזמן היה מעיר לו הערות כמו "תלך זקוף, אתה שוטר צבאי אתה לא בצבא האוזבקי" או שאמר ליוגב בלעג "חיילת, או שתאספי את השיער או שתסתפרי ואני מתכוון ל 'או' השני כמובן". אבל הדבר שפשוט הוציא את הרס"ר מדעתו במיוחד בכל מסדר בוקר היה ענין הגילוח. בכל מסדר בוקר היה הרס"ר מעמיד את כל החיילים בשורות בשמש ועובר עם כרטיס אשראי בידו לבדוק האם הם התגלחו למשעי או לא. חסר למי שלא. הוא היה מעביר את כרטיס האשראי על לחי החיילים נגד כיוון צמיחת השיער ואם שמע רעש של זיפים, היה מתרתח מעצבים והחייל המסכן היה יכול לשכוח מאפטר באותו יום או שהיה חוטף איזו תורנות נוספת מעצבנת או דופק לו את השבת, הכל לפי הג'ננה היומית שלו.

עם יוגב היתה לו בעיה קשה. מבחן הכרטיס אשראי לא עבד אצלו. ליוגב לא היתה שום חתימת זקן, שום שיער לא התחיל לצמוח לו על  הפנים, הוא היה חלק לגמרי. טוב לא בדיוק, היתה לו פלומה בהירה ומקסימה על הלחיים והצוואר. פלומה כה דקה ובהירה שממש ערגתי להחליק את ידיי עליה, אבל לא היה לי צ'אנס. בבדיקת הגילוח, כמובן שכרטיס האשראי פשוט החליק לו על לחיו של יוגב ולא השמיע שום רעש. כך יצא, שלמרות שיוגב מעולם לא התגלח, הרס"ר לא יכול היה להגיד לו כלום. כי אם אין רעש של זיפים, אז אין בעיה. יוגב לא התאים למבחן שהרס"ר השתמש בו שנים רבות וכל פעם שהיה מנסה נואשות לשמוע איזה שהוא רעש בבדיקת הגילוח של יוגב החלק, מישהו תמיד היה מצחקק מאחת השורות בלעג לכשלונו החוזר. כל מסדר כמות הצחקוקים גברה למורת רוחו של הרס"ר. הוא לא הצליח לתפוס את המצחקקים וכמובן לא הצליח בבדיקת הגילוח מול יוגב, שבעליל לא התגלח מעולם. הסיפור הזה יצר לרס"ר בעית משמעת קשה, בדיקות הגילוח הקפדניות שלו בבוקר הפכו ללעג ולקלס והמצב לא יכול היה להמשך כך. לרס"רים יש ראש קשה ועד שהוא הבין שכל המבחן שלו פשוט מגוחך לקח לו קצת זמן.

בוקר אחד הרס"ר הגיע ועשה לראשונה בדיקת גילוח ללא כרטיס אשראי. הוא עבר בין השורות הסתכל על החילים חפיף לראות אם הם מגולחים ובמהירות וניגש כולו ממוקד הישר ליוגב.

"יוגב אתה לא מגולח" הוא אמר לו בקולו הרועם.

"אבל הרס"ר אני בכלל לא..." ניסה יוגב לענות.

"אתה תענה לי רק כשאני אשאל אותך" הטיח בו הרס"ר בכעס תענה לי רק על שאלה אחת: "אתה התגלחת הבוקר, כן או לא".

"לא, הרס"ר" ענה יוגב.

"אם כך גש מיד להתגלח ואם אין לך כלי גילוח תשיג מחבר או תקנה בשקם, לא אכפת לי איך, אבל תוך שעה אתה אצלי במשרד מגולח ומצוחצח ועל העונש שלך אחליט אח"כ", ברור?"

"כן הרס"ר" ענה לו יוגב.

מיד אחרי שהתפזר המסדר ניצלתי את ההזדמנות ניגשתי אל יוגב ההמום שלא הבין מה פתאום הוא צריך להתגלח בכלל ואמרתי לו: "יוגב, בוא אלי לחדר, יש לי סכין גילוח מיותר, אני יכול לתת לך".

"תודה מעיין" אמר לי יוגב "אבל יש לי עוד בעיה, אני אף פעם לא התגלחתי ואני בכלל לא יודע איך להתגלח"

"אל תדאג, אני אעזור לך" אמרתי לו והלכנו לחדר.

הוצאתי את כלי הגילוח ופנינו למקלחת. סוף סוף יכולתי לגעת ליוגב בפלומה. בתירוץ של הכנת פניו לגילוח העברתי את ידי על הפלומה, ספק מלטף ספק מזקיף אותה להקלת הגילוח. זו היתה הפעם הראשונה והאחרונה שנגעתי בפלומה שעוד רגע תאבד לנצח, ואכן היא היתה רכה ועדינה כמו שניחשתי.

נראה היה לי שיוגב מרגיש שאני יותר מלטף מאשר מכין אותו לגילוח, הוא הסתכל אלי במבט נוגה ולא אמר מילה. באותו רגע גם ליבי יצא אליו אבל כרגיל לא אמרתי כלום. עזרתי ליוגב להתגלח וזה לקח בדיוק דקה להסיר את הפלומה הרכה אחת ולתמיד. טפחתי על כתפו בחיבה, אמרתי לו בהצלחה עם הרס"ר וכל אחד הלך לדרכו.

באותו יום היה מבצע אכיפת תנועה מוגברת. במבצע כזה לוקחים כמעט את כל החיילים לתפקידי סיור ושיטור תנועה, מציבים מלכודות מהירות, תצפיות על כלי רכב שלא עוצרים בתמרור עצור וכאלה דברים. לשם כך אפילו חיילים שבדרך כלל הם רק פקידים או עובדי מטבח מגויסים למבצע ויוצאים לחפש קורבנות למלא לגביהם דוחות תנועה.

תפקידו של יוגב ביחידה היה פקידותי והיה לו פטור מעבודה בשמש. אני הייתי חוקר ביחידה וגם אני לא התעסקתי בדוחות בכלל, אבל ביום כזה כולם שוטרים מניאקים שדופקים דוחות תנועה. רצה המקרה ונקבענו כצוות לג'יפ, יוגב בתור הנהג ואני בתור מי שידפוק דוחות. כשראיתי את יוגב מגיע לכיוון הג'יפ הוא רטן מעצבים כי זה היה העונש הראשון שהחטיף לו הרס"ר - לצאת מהמשרד הממוזג לסיור דפיקת דוחות - אבל כשראה שאני בצוות שלו היה נדמה לי כי הוסרה העננה מעיניו והוא אפילו חייך קצת בזוית הפה.

"אל תדאג אמרתי לו, נעביר את הבעסה בסבבה. בוא ניסע לכיוון חצור יש שם תמרור עצור נידח ביציאה מהבסיס שאף אחד לא שם עליו."

"אז מה, נדפוק שם דוחות כל היום?" אמר יוגב.

"מה פתאום? אני, יש לי את השיטה שלי" אמרתי לו. "אנחנו נכנס עם הג'יפ מתחת לעץ הגדול בפינה, שם אף אחד לא יכול לראות אותנו, ננוח לנו שם כל היום ורק בחמש - חמש וחצי כשכולם נוסעים הביתה, נדפוק דוחות איזה שעה ונעשה את היומית, כי אף אחד לא עוצר שם בעצור. אף אחד בכלל לא יידע שכל היום התבטלנו".

הגענו למקום המיועד, יוגב נסע רוורס לתוך החולות מתחת לעץ הגדול והתרווחנו לנו בנוחות בזולה הקטנה והמוצלת שמצאנו. היה חם, חם מאוד. מהר מאוד הורדנו את החולצות ואחר כך גם את הנעליים והגרביים. היינו במקום נסתר בין העצים ואף אחד לא יכול היה לראות אותנו מהכביש ופשוט נחנו, מבינים אחד את השני בלי מילים. הבטתי בפניו היפות של יוגב בוחן אותו מהצד ומקווה שלא יבחין בכך ולא יכולתי שלא להתפעל. הייתי מוקסם. הרגשתי שאני נמשך יותר ויותר לבחור הזה שלצדי אבל לא היה לי אומץ לעשות את הצעד הראשון ואפילו לומר לו שמץ ממה שאני מרגיש.

יוגב לא היה טיפש. הוא ראה שאני מתבונן בו ואמר לי: מעיין, קרה משהו?"

"לא, אני סתם מסתכל על הפלומה שכבר אין לך. אני לא מבין מה הרס"ר רצה ממך, היא היתה סתם פלומה יפה וחמודה שלא הפריעה לאף אחד, תנוח בשלום על משכבה..." אמרתי מתפקע מצחוק שסחף גם את יוגב אחריו.

"אז מה, אהבת את הפלומה שלי?" שאל יוגב.

"כן. אהבתי, אבל אל תדאג אתה חמוד מספיק גם בלי פלומה" אמרתי מעיז לזרוק מחמאה ליוגב בפעם הראשונה. זה היה משפט תמים למדי אבל שנינו היינו תמימים משהו ולי זה נראה משפט של העזה גדולה וחששתי איך יוגב יקבל אותו.

יוגב נאנח עמוקות ואמר משהו מוזר: "שוב זה קורה".

"שוב מה קורה?" שאלתי.

"תגיד את האמת מה אתה חושב עלי, מעיין?"

"אני, אני, אה, זאת אומרת, כאילו, אני חושב שאתה מאוד חמוד" עניתי בגמגום קל.

"שוב אני במצב הזה. זה יגמר רע כמו תמיד, אני יודע" אמר יוגב.

"אבל למה, אתה לא מחבב אותי, כאילו משהו לא בסדר בי?" שאלתי באכזבה.

"להיפך, אתה החייל הכי נחמד בבסיס ותמיד מתייחס אלי יפה" אמר יוגב ואז סקר את גופי החצי חשוף והוסיף: "ואתה גם...לא עזוב, לא משנה".

"מה רצית להגיד? מה לא משנה? אני לא מבין מה הבעיה. עוד לא התחיל שום דבר ולמה שזה יגמר רע? תסביר לי בבקשה, יוגב"  אמרתי בחשש מסוים.

"תראה מעיין, מאז שאני זוכר את עצמי אני לא נמשך לבנות. אני גם לא יודע עד כמה אני נמשך לבנים, אבל משום מה הם נמשכים אלי."

"אז מה הבעיה בזה?" שאלתי.

אני לא ממש התפתחתי עד הסוף אם אתה מבין למה אני מתכוון." אמר יוגב.

"מה? הפלומה? זה שאתה לא ממש צריך להתגלח, זה בכלל לא מפריע לי, אני אפילו אוהב את המראה החמוד הזה שלך" אמרתי לו וליטפתי לו קלות את הפלומה שאיננה.

"הפלומה זה לא הכל" אמר יוגב "זה אמנם נדיר אצלי, אבל קרה לי פעם שגם אני נמשכתי לבן שרצה אותי. זה היה ביחידה הקודמת שלי. הבעיה צצה כשהתחלנו קצת, אתה יודע מה, והורדתי את המכנסיים. הוא נרתע ממני ואחר כך הכל נהיה רע. רק פעמיים בחיים הזדיינתי ממש וגם זה כשלא נתתי לבחור לראות לי את הזין".

"מה הבעיה? מה יש לך זין קטן? זו הבעיה? אם זה כך, אז זו בכלל לא בעיה אלא רק בראש של החייל ההוא" אמרתי ליוגב.

יוגב הסמיק, כנראה שקלעתי בול למטרה. הלכתי צעד נוסף ואמרתי לו: "יוגב, בוא תראה לי מה הסיפור והרי אין בינינו עוד כלום, חוץ מזה שאולי נחמד לנו ביחד, אז בוא תשתחרר מזה עכשיו וזהו". הנחתי את ידי בעדינות על ירכו של יוגב, מנסה להרגיע אותו מהטראומה שהעיקה עליו כל כך, התקרבתי אליו, סובבתי את פניו אלי בשתי ידי ואמרתי לו: "יוגב, זה לא יפריע לי אני מבטיח לך"  ונתתי לו נשיקה קלה על שפתיו הורדרדות. חיכיתי שיוגב יעשה את הצעד השני והוא באמת עשה. הוא שלח את שתי ידיו אלי, חיבק את גבי, פיסק את שפתיו וקירב אותן אלי, הפעם לנשיקה אמיתית. הנשיקה הזו גרמה לעקצוץ בכל גופי וליבי קפץ משמחה ועוד משהו למטה התחיל לקפוץ גם הוא. משהו מיוחד היה בנשיקה הראשונה הזאת. משהו כן, תמים ואמיתי שמזמן הספקתי לשכוח. טעם של אהבה ראשונה שאף פעם לא היתה לי. כבר הספקתי לאונן עם חבר ואפילו למצוץ וגם מצצו לי לא פעם, אבל מלבד משחקי סקס והתפרקות מינית כזו ואחרת לא היתה לי אהבה של ממש.

לאחר עוד כמה ליטופים, ליקוקים ונשיקות האחד לשני בפלג הגוף העליון החשוף, אמר לי יוגב שהוא מוכן להראות לי. ראיתי בליטה קטנה במכנסיו והבנתי שעומד לו. יוגב פתח את כפתורי המכנס הצבאי ושלף את הזין. הוא היה זין קטן בהיר וחלק כמעט לגמרי. גודלו היה לא יותר מ- 12 ס"מ אולי אפילו פחות. קטן, אך לא נורא קטן. ליטפתי לו את הזין בעדינות ואמרתי לו שאני אוהב אותו ואת הזין החמוד שלו.

"באמת?" שאל יוגב.

"באמת" עניתי "והוא בכלל לא כל כך נורא כמו שעשית ממנו. הוא חמוד כזה, הזין שלך וגם אתה".

יוגב התרגש, התנשם עמוקות, כאילו משא כבד הוסר מליבו ודמעות התחילו לזלוג  מעיניו, ללא קול וללא מילים. ליקקתי את דמעותיו המלוחות טועם אותן בהנאה והמשכתי לחקור בלשוני את שפתיו, פטמותיו והטבור שלו. הרמתי מבטי למעלה בשאלה אם אפשר להמשיך ולבקר גם את הזין שלו ויוגב הנהן לי להמשיך. ליקקתי את הזין החמוד שלו, הכנסתי אותו לפי והתחלתי לחקור אותו עם לשוני ושתי שפתי. למרות שהיה קטן, הזין שלו היתה קשה וזקוף כהלכה. יכולתי להרגיש בשפתי את הזין שלו ממש פועם בחוזקה ואהבתי כל רגע. ירדתי עם פי מעלה מטה לאורך הזין בתנועות קצרות ומהירות והכנסתי לפי גם את הביצים הורדרדות שלו שואב אותן לתוכי ותוך כדי כך אחזתי את פלחי ישבנו ומושך אותו לעברי.

יוגב ממש נרעד מהנאה ועמד לגמור בכל רגע.  אהבתי את הזין של יוגב. מה שמצא חן בו בעיני במיוחד, היה פשוט שזה היה הזין של יוגב. הייתי אוהב כל זין של יוגב, בין אם הוא בגודל  12 ס"מ ובין אם 22 ס"מ. כל עוד הוא של יוגב אני אוהַב אותו. אמרתי זאת גם ליוגב רגע אחרי שקיבלתי באהבה את מטענו החם הישר לתוך פי המשתוקק וגם יוגב אמר אז בפעם הראשונה שגם הוא אוהב אותי. לא הייתי בטוח לגמרי אם הוא באמת אוהב אותי או שאהב את מה שעשיתי לו, כי עד אז בקושי היינו יחד כמה שעות. למרות זאת, שמחתי שאמר מה שאמר כי גם אני הרגשתי משהו מיוחד ביחס אליו, משהו שרק הלך והתגבר למרות הזמן הקצר כל כך.

שעה חמש הגיעה, הזמן לדפוק דוחות. יצאתי מקום המסתור שלנו והתחלתי להשחיל נהג אחרי נהג שלא עצרו בעצור. אחרי שהיו לנו 18 דוחות חזרנו לבסיס. בדרך עוד סיפרתי ליוגב, לאכזבתו הרבה, שבשבת הקרובה אני חוקר תורן אבל בשבת שאחריה אני אשמח לבלות איתו איך ואיפה שהוא ירצה.

מיד בכניסה לבסיס הרס"ר תפס את יוגב ואמר לו לבוא אליו מייד למשרד. אחרי 10 דקות יוגב יצא ממשרד הרס"ר במבט עצוב ושפוף כשהרס"ר עוקב אחריו במבט מסופק. הבנתי שהרס"ר הודיע ליוגב מה העונש שלו והעונש בטח חמור. הרס"ר חזר בינתיים לתוך משרדו ויוגב הגיע אלי, חייך ופרץ בצחוק.

"מה אתה צוחק ולמה מקודם היית עצוב כל כך, מה קורה פה?" שאלתי את יוגב.

"הרס"ר קרא לי ואמר שבתור עונש אני מקבל ריתוק לבסיס לשבת ואני בתפקיד נהג תורן של החוקר תורן ! זאת אומרת שאנחנו נהיה ביחד בשבת הזאת !" אמר לי יוגב בשמחה "אבל הייתי חייב לעשות הצגה לרס"ר שהעונש כאילו חמור ואני סובל מאוד".

התפרצתי בצחוק של אושר גם אני ואמרתי לו שלא רק שנהיה בתורנות יחד אלא גם שנהג תורן ישן יחד עם חוקר תורן באותו חדר לכל מקרה שיקפיצו אותו באמצע הלילה.

התפוצצתי מרוב אושר. בשבת הקרובה אני ויוגב נהיה ביחד, ממש ביחד, עד לאן שנרצה לקחת את זה. הייתי ממש צריך לאזור את כל כוחותיי לא לקפוץ עליו משמחה לחבק ולנשק אותו בו במקום מול כל הבסיס. נצטרך להתאפק רק עוד כמה ימים. עד לתורנות השבת.

במסדר בוקר של יום שישי הרס"ר הביט בלחייו של יוגב בסיפוק ואמר "ככה צריך להראות גילוח". לא יודע האידיוט שכבר 4 ימים, מאז הסיפור ההוא עם גילוח הפלומה, יוגב לא התגלח בכלל.

"מעיין" אמר לי הרס"ר כשעבר לידי "אתה יודע שנהג תורן שלך זה יוגב, אז תשגיח עליו, תסדר לו מקום שינה אצלך בחדר ותסביר לו לגבי תורנות בקמב"ציה ביום שבת בצהריים. הוא אף פעם לא נשאר שבת ולא מכיר את הנוהלים, אבל הפעם חטף ריתוק בגלל הגילוח".

"אין בעיה הרס"ר" אמרתי לו וחושב על תורנות הקמבצ"יה המהוללת. בסך הכל להחליף ל- 4 שעות את פקידת המבצעים בישיבה מול הטלפונים עד שהמחליפה שלה מגיעה למשמרת ערב. אני ויוגב נוכל לעשות את זה חצי חצי או לשבת ביחד 4 שעות. ביג דיל. סיפרתי את זה ליוגב אחרי המסדר ואמרתי לו שבכל מקרה אם מקפיצים אותי לחקירה אז הקצין תורן עושה את זה במקומנו.

"מי הקצין תורן הפעם?" שאל יוגב.

"נראה לי שסרן אפללו, כי הוא שאל אותי אתמול אם יש לי את הקלפים בבסיס. הוא דווקא נחמד ויצא לי לעשות איתו תורנות פעם. כל התורנות שיחקנו וויסט עם פקידת המבצעים והטבח".

"נשמע כיף" אמר יוגב.

"כן, אמרתי, לפעמים תורנות שבת עוברת בכיף, הכל תלוי מי הקצין תורן."

יום שישי בצהריים הגיע. להפתעתי ראיתי את סרן אפללו הולך לכיוון הרכב ומתכונן לנסוע.

"הי, אפללו, מה קורה? אתה לא נשאר איתי שבת הפעם? כבר הכנתי את הקלפים" אמרתי לו.

"לא, אני מצטער, לאשתי יש צירים. היא כבר בתשיעי ואני לוקח אותה לחדר לידה, זה שבועיים לפני הזמן אבל התינוק כבר גדול, כמו אבא שלו" הוא צחק והצביע על כרסו הגדולה "וכנראה שכבר צפוף לו בבטן."

"שיהיה במזל טוב" אמרתי לאפללו "הי, אפללו, חכה רגע. אולי אתה יודע מי ישאר קצין תורן במקומך?"

"נראה לי שהרס"ר, כי הוא יצא מה זה עצבני מחדר המפקד עכשיו. אפללו ג'וניור דפק לרס"ר את השבת והוא עצבני. כדאי לך לתפוס ממנו מרחק בתורנות שבת הזאת."

"אל תדאג אפללו, סחבק יודע להסתדר" אמרתי ונפרדתי ממנו בחיוך.

הגיע שעה 1:00 בצהריים ועליתי עם יוגב לחדר אוכל. ראינו שם את הרס"ר ויוגב אמר לי: "מה הוא עושה פה המניאק הזה?" אבל אז הרס"ר התקרב ואמרתי ליוגב שאני אספר לו אחר כך.

אחרי הארוחה הלכנו לחדר והראיתי ליוגב את המיטה שלו. אמרתי לו שאכלנו אותה כי אפללו לקח את אשתו לחדר לידה והרס"ר נשאר במקומו קצין תורן. יוגב נראה קצת מודאג כי הרס"ר אהב להיטפל אליו כל הזמן. הרגעתי אותו, ליטפתי בחיבה את לחיו ואמרתי לו: "יהיה בסדר, רק נשתדל לא להיות בסביבה שלו וזהו. מצידי, אם לא יקראו לי לשום חקירה אני מוכן להישאר איתך כל התורנות בחדר."

"אוף אני רוצה כבר שיגיע הלילה ואף אחד לא יסתובב לנו פה יותר. אני רוצה להיות איתך ביחד כבר" אמר יוגב.

"יוגב, אתה יודע כמה אני אוהב אותך, אבל צריך להיזהר. יש עוד אנשים בבסיס וחסר לנו שיגלו עלינו. רק קצת סבלנות."

לא הייתי הרבה יותר מבוגר מיוגב, אולי חצי שנה יותר ממנו, אבל הוא היה הרבה יותר קצר רוח ממני. דחיית סיפוקים מעידה על בגרות שיננתי לעצמי ויוגב עוד צריך להתבגר קצת.

הגיע הערב והלכנו שוב לחדר אוכל. בכניסה תפס אותי הרס"ר ואמר לי: "מעיין, אני לא יודע מה קצינים תורנים אחרים מרשים לך, אבל אצלי אין שום משחקי קלפים בבסיס, שלא תגיד שלא ידעת."

"אין בעיה הרס"ר, בכלל אין לי פה קלפים" שיקרתי לו במצח נחושה.

"את זה אני עוד אראה. יש לנו שבת ארוכה להעביר, אתה בדרך כלל בסדר אבל חסר לך או לכל מי שיעצבן אותי. מספיק הפסדתי את הדרבי בכדורגל בשבת הזאת. כבר קניתי כרטיסים ורציתי ללכת עם הבן שלי, אבל בגלל אשתו של האפללו הזה הכל נדפק לי. כוס אמו, אפילו הטלוויזיה במשרד מקולקלת ואין לי איך לראות את המשחק."

"מתי מתחיל המשחק ועד מתי זה?" שאלתי.

"מתחיל בשבת בשמונה וחצי בערב, תיכף אחרי ארוחת הערב, וזה בערך עד עשר ורבע" ענה הרס"ר "בלי תוספת זמן פציעות".

"אז אולי אני יוכל לעזור לך" אמרתי לו "יש לי טלוויזיה קטנה בחדר ונראה לי שאני אוכל לתת לך אותה לשבת בערב".

"אתה אחלה גבר" אמר הרס"ר "רק היוגב הזה עושה צרות, אבל אני סומך עליך. תראה לו כבר איך גבר וחייל צריך להתנהג, אולי הוא ילמד משהו".

ביום שישי בלילה קיבלנו קריאה דחופה לחקירה ונסעתי עם יוגב לאזור חדרה שם עבר עלינו לילה לבן של חקירות ורק לפנות בוקר חזרנו רצוצים לחדר. בקושי הספקנו להתנשק נשיקה חטופה ונרדמנו עד שבת אחר הצהריים, מדלגים בקלילות על תורנות הקמבצי"ה המהוללת. לרס"ר לא היה בכלל אכפת להחליף אותנו בקמב"ציה בצהריים, בזמן שישָנו. הוא ידע שיקבל ממני את הטלוויזיה בערב לראות את הדרבי והיה לו מצב רוח טוב, שלא כהרגלו. אחרי ארוחת הערב הלכתי לתת לרס"ר את הטלוויזיה ואמרתי לו שהוא יכול לשמור אותה אצלו עד הבוקר.

כשחזרתי לחדר יוגב קפץ עלי בנשיקות וחיבוקים "סוף סוף אנחנו לבד בלי אף אחד על הראש" הוא אמר, חיבר את המיטות, ובלי לחכות רגע , התפשט והשתרע על המיטה.