פילבוקס

טוב, אולי קצת הגזמתי, לא ממש מהפך, מהפכונצ'יק, או בסך הכל שינוי כיוון. עד היום היה זה בלוג של סיפורים בלבד ומהיום הבלוג מתרחב. בנוסף לסיפורים, שימשיכו להיות עמוד התווך של הבלוג, אוסיף בו גם פוסטים של מחשבות, דעות ושאר ירקות.

שלושה גורמים חברו יחד להחלטה הזאת והם אפילו לא יודעים על זה.

שני הראשונים הינם שני ידידים וירטואלים שאני עומד איתם בקשר מזה זמן מה. הם אוהבים לקרוא מה שאני כותב ולהגיב ואפילו יוצא לנו להחליף דעות מפה ושם על כל מיני נושאים. את שניהם אני מחבב ומכבד למרות שלא יכולים להיות שניים שונים יותר זה מזה.

הראשון, הומו בטוח בעצמו ובמיניותו, המותח ביקורת על כל מי שאינו כזה, למרות שהוא בחור נחמד סימפטי ורגיש בדרך כלל. השני סטרייט מתלבט/דו-מיני/הומו בדרך, הוא עצמו רק בתחילת המסע להבין מי הוא ומה הוא, למרות ששונא את כל הנסיון להכנס להגדרות שנראות לו מיותרות למדי. בין שיחה עם זה לשני עלה והתלקח נושא הביסקסואליות והיחס לביסקסואלים והיה לי הרבה מה לומר להם בקשר לכך ואמרתי. אחרי שיחתי הראשונה בנושא לפני כמה שבועות עם המתלבט הוא שאל אותי למה אני לא מפרסם את מה שהיה לי לומר גם בפומבי. בזמנו לא מצאתי ענין בכך. חשבתי שמה כבר יענין מה שיש לי לומר על ביסקסואליות, ומי אני בכלל שיהיה אכפת למישהו ממה שיש לי לומר? חלפו השבועות והענין עלה שנית במכתב שכתב לי הבטוח בעצמו. השבתי לו תשובה ארוכה ומנומקת וקיבלתי את הסכמתו לפרסם אותה בפומבי. אולי הבלוג יוכל לשמש לי במה לכך.

השלישי הינו מישהו שקורא ומגיב מדי פעם לסיפורים שאני מפרסם במקום זה או אחר. לפני יום או יומיים כתב לי בתגובה לסיפור, שדווקא מצא חן בעיניו, כי נושא השירים מיצה את עצמו. הוא התכוון בכך לשירים שאני נוהג לשלב בסיפורים שלי, לאחרונה במידה גוברת והולכת. גם מי שנכנס לבלוג בטח שם לב לתופעה הזאת. עניתי לו שאיני לא מחפש בכוח שירים שיתאימו לסיפורים ויקשטו לי אותם, אלא שלעיתים השירים עצמם מהווים את אחד ממקורות ההשראה החשובים לאותם סיפורים. אהבת השירים היא חלק ממני, מהוויתי, ממי שאני. הם מזינים אותי והם עושים לי בזמנים טובים ובזמנים פחות טובים.

אז מה הקשר בין שירים לבלוג שאמור לעסוק בהוויה ההומוסקסואלית וביסקסואלית? יש מי שיאמר שאין שום קשר ואת מי זה מענין בכלל מה השירים האלה שאתה אוהב ולמה אתה אוהב אותם. אני חושב אחרת. אני חושב שלהיות הומו/בי אינו רק נטיות מיניות. זה גם האדם שמאחוריהן. אינני אוהב כל כך לחשוף את עצמי, אבל דרך השירים והסיפורים אני חושף קצת יותר מטפח. קצת יותר על האדם שמאחורי הפילבוקס. חוץ מזה, לאהוב שירים חדשים שכולם אוהבים זו לא חוכמה. יש אומנם לא מעט שירים חדשים שאני אוהב ואפילו קישטתי בכפתורי לינקים את שולי הבלוג בכמה מהם החביבים עלי ביותר.  אבל מה שאני אוהב עוד יותר הוא לנער את האבק משירים נשכחים ממעמקי הארכיאולוגיה, פנינים מבהיקות שזוהרם קצת הועם, לצחצח אותם להזכיר למי שלא יהיה שהם עדיין קיימים ולפעמים אפילו יש להם גם מסר. כשלעצמי, המסר יכול להיות גם הומוסקסואלי או דו-מיני. האנגלית מאפשרת את זה יותר בקלות וזה אפילו משעשע. אולי כותב השיר לא התכוון לכך, אבל לא פעם אני מוצא איזו שורה בשיר ואומר לעצמי: וואלה, זה יכול להיות פתיח לאיזה סיפור גאווה מעניין. כך אני "הורג" שתי ציפורים במכה אחת: גם פתיח או השראה לסיפור וגם לנער האבק מעוד שיר אהוב ונשכח. חוץ משירים שמהווים בסיס לסיפור זה או אחר, בא לי גם סתם כך לפעמים להכניס איזה פוסט של שירים נשכחים ואולי גם לכתוב כמה מילים על מה שהם היו או עודם בשבילי. מי שזה מענין אותו יקרא ואולי גם ילחץ על הלינק לשמוע את הקולות ולראות את המראות. מי שלא, יוכל כמובן לדלג. מי שגם ימצא בכך ענין ואפילו יכתוב תגובה, יבורך כפל כפליים.