פילבוקס

בגיל ארבעים וארבע אחרי שנים רבות של טיפולי פוריות מתישים שלא עלו יפה, נכנסה אמי לפתע להריון ספונטני. הריון בגיל זה אינו דבר פשוט ורוב רובו עבר על אמי בסבל רב ושמירת הריון קפדנית עד ללידה. כך קרה שבגיל חמש עשרה לאחר שנים רבות בהן הייתי ילד בודד, נוספה לנו אחות קטנה למשפחה. אהבתי את התינוקת הזערורית מיום היוולדה והייתי שותף לגידולה הרבה יותר מהמצופה מילד בן חמש עשרה.  

הורי היו אנשי צווארון כחול ועבדו בעבודת כפיים מתישה באותו מפעל, מה שלא הותיר להם כח רב להתמודד עם חינוכה וגידולה של אחותי הקטנה, סיגל, במיוחד בגיל המתקדם בו היא נולדה להם. כבר מגיל צעיר התגלתה אחותי הקטנה כילדה מחוננת ביותר וכגודל גאוניותה כך גודל שובבותה וחוסר המשמעת שלה, אשר הורי המבוגרים והעייפים כבר התקשו להשתלט עליה. סיגל דילגה בקלילות על גן חובה והוקפצה ישירות לכיתה א' ואחרי חודשיים בכיתה א' הבינו המורים שכל הפרעותיה בכיתה נובעות מכך שהיא פשוט סיימה בחודשיים את החומר של שנה שלמה ואין לה ממש מה לעשות שם, אז היא הוקפצה שנה נוספת הישר לכיתה ב'. אני שהייתי האח הבוגר, שכל ציפיות הורי נתלו בי, מהר מאוד מצאתי את עצמי, מכח הנסיבות, נוטל על עצמי חלק גדול יותר ויותר בחינוכה של אחותי השובבה.

זה התחיל מכך שלהורי לא היתה סבלנות לשבת איתה על שיעורים ולענות לה על כל השאלות המתחכמות שלה, המשיך באסיפות הורים, בלווי טיולים ובכל הפעילויות הבית-ספריות שלה. מזל ששירתי בצבא קרוב לבית וכך נשארתי לדאוג לעניניה גם לאחר הגיוס. סיגל השתעממה בלמודים והרבתה להפריע גם בשנים הבאות כי תמיד קצב קליטתה היה הרבה יותר מהיר משאר התלמידים, אבל לא היינו מוכנים לשמוע מהקפצות כיתה נוספות. גם כך היא היתה קטנה מדי בכיתתה. כשהיתה אחת ממורותיה מזמינה את "ההורים" לבוא לבית הספר לשיחה על בעיות המשמעת החוזרות ונשנות שלה, היה ברור לכולם שמי שיבוא זה אני. כולם התרגלו לכך: אחותי, ההורים והמורים. לא אהבתי את התפקיד הזה, בלשון המעטה, וזה אפילו הביך אותי ואותה כשלפעמים ראו אותי חבריה בבית הספר ואמרו לה "אבא שלך בא". הייתי בחור צעיר שנאלץ לתפקד כמעין אב לאחותו הקטנה ולא אהבתי את זה, אך לא היתה לי ברירה. לא משנה אם הייתי בצבא ולא משנה שהתחלתי את לימודי באוניברסיטה, העול נותר מוטל עלי.

שנה אחרי סיום הלימודים ולאחר שמצאתי כבר עבודה במקצועי, נהרגו הורי בתאונת דרכים מותירים אותי ואת אחותי יתומים, היא בת שלוש עשרה ותשעה חודשים ואני בן עשרים ותשע באותה עת. כך קרה ששנים אחרי שעזבתי את הבית נחתה עלי האחריות המלאה לאחותי, אחריות שלמעשה היתה כבר קיימת במידה זו או אחרת מאז שאני זוכר את עצמי. הפעם זה היה בכל זאת קצת שונה. קיבלתי עליה אפוטרופסות חוקית והייתי אחראי עליה לא רק כבן שעוזר להוריו אלא כדמות הבוגרת היחידה בחייה הצעירים. על מנת שלא לנתק אותה מסביבתה ולהעמיק את הטראומה שלה בגיל הצעיר זה, עזבתי את הדירה השכורה שלי וחזרתי להתגורר בבית ההורים בחדר הישן שלי.  אחותי היתה אז בכיתה יא', ילדה שטרם מלאו לה בת ארבע עשרה בקרב עדת זאבים מלאי הורמונים בני שש עשרה ומעלה ואני דאגתי.

שבועיים אחרי השבעה, ראיתי את סיגל שוקעת לשיחות טלפון ארוכות ובלתי מסתיימות בשעות הלילה. בתחילה חשבתי שהיא מדברת עם חברות אבל מצבי הרוח הסוערים שלה לאחר השיחות האלה, כשהבכי, הצחוק, העצב וחיוכים מתחלפים להם מיום ליום, הבהירו לי שמדובר במשהו אחר. אחרי שבוע גם הבנתי מה זה או יותר נכון מי זה. סיגל היתה מאוהבת ועד שהנער שבו היתה מאוהבת קלט את זה והפך מסתם ידיד לחבר הראשון שלה, היא לא נרגעה. הילדה היתה מאוהבת מעל הראש ורק קיוויתי שמפח הנפש בזמן שהחברוּת הזו תסתיים, לא יהיה כבד מדי, כי כמה זמן כבר נמשכות החברויות והאהבות האלה בגיל 14? כמה חודשים יהיה הרבה מאוד זמן.

כשהגיע שליו לביתנו בפעם הראשונה, כמעט נעצרה נשימתי. הוא היה נער יפה ביותר והוא כנראה בכלל לא היה מודע לכך. בגיל שש עשרה וחצי היה כבר בסביבות מטר ושמונים, היה לו שיער שופע קצת ארוך, חום כזה, עור בהיר, עיני תכלת-אפרפרות מדהימות ממש וחיוך קצת ביישני. יכולתי להבין למה סיגל נדלקה עליו אבל חששתי מה יש לנער בגיל כזה לחפש אצל ילדה בת ארבע עשרה והחלטתי לפקוח עין.

                           הערה: התמונה להמחשה בלבד. אין כל קשר בין הדמות בתמונה לסיפור

זה קרה קצת יותר מחודש אחר כך שאיזה רעשים מהחדר של סיגל העירו אותי באמצע הלילה. לא הבנתי מה זה, כי סיגל ידעה שאני לא מסכים שישארו אצלה אורחים אחרי אחד עשרה בלילה והשעה כבר היתה קרוב לאחת. התקרבתי חרש לחדרה ושמעתי רעשים שקשה היה לטעות במשמעותם. ניסיתי לפתוח את הדלת בשקט אך היא היתה נעולה. חזרתי לחדרי והתקשרתי לחדרה בקו הפנימי. סיגל ענתה לי בקול ישנוני מעושה. אמרתי לה ששמעתי רעשים אצלה בחדר ומה קורה. היא אמרה לי ששום דבר, אולי היה לה חלום רע. אמרתי לה שאני לא מוכן שתשאר עם דלת נעולה ושעוד עשר דקות אני בא לבדוק שפתחה את הדלת. מיד אחר כך נשמעו כל מיני רעשים מהחדר כאילו מישהו מנסה לסדר שם את הבלגן. באותה עת יצאתי מחדרי לעבר דלת הכניסה, והמתנתי בשקט בחושך. אחרי זמן קצר שמעתי את דלת חדרה נפתחת חרישית, קצת ליחשושים, צליל של נשיקה חפוזה וצעדים. דלת חדרה של סיגל נסגרה והצעדים התקרבו אלי. זה היה שליו. שיערו פרוע, בגדיו סתורים ונעליו בידיו. ליד הכניסה לבית היה הממ"ד ושם חיכיתי לו. כששליו הגיע אל הדלת, תפסתי אותו מאחור, שמתי את ידי על פיו, משכתי אותו לממ"ד ונעלתי אחרי את הדלת. הממ"ד היה אטום למדי לרעש ורק אז שיחררתי את פיו של שליו שהתנשם והתנשף מרוב לחץ.

"מה...מה...מה.. אתה רוצה?" הוא שאל ברעד.

"תגיד לי, אתה השתגעת?" שאלתי אותו "היא רק ילדה בת שלוש עשרה וכמה חודשים, אפילו לא בת ארבע עשרה, מה אתה חושב לעצמך?"

"אני...לא.." התחיל שליו לענות.

"שלא תעז להכחיש" אמרתי "מה, אתה לא? לא שכבתם? לא הייתם ערומים במיטה? מה לא? אתה חושב שאני לא יודע מה קרה שם?"

"אבל איך אתה.." התחיל שליו לתמוה.

"זאת אומר שזה נכון, אה? מה שעשית לה היה לא חוקי. היא מתחת לגיל ההסכמה. התייחסתי אליך כמו בן בית, איך אתה מעז לקחת ילדה קטנה ותמימה ולהז..?"

"אני לא הזדיינתי איתה. לא ממש. אני נשבע לך" אמר שליו.

"זה לא משנה אם ממש עשיתם את זה או שרק שכבתם ערומים ושיחקתם בכל מיני משחקי מין, זו עבירה פלילית לעשות את זה עם ילדה שעוד לא מלאו לה ארבע עשרה. אם היתה חדירה זה אפילו אונס ולא משנה אפילו אם היא הסכימה, מה אתה לא מבין?! מה אתה רוצה שאני אעשה עכשיו? אני חייב ללכת למשטרה עם הסיפור הזה, אם זה לא אונס אז זה לפחות מעשה מגונה בקטינה !"

שליו התחיל לרעוד מפחד. "בבקשה דולב, אל תספר למשטרה. גם לא להורים שלי. אבא שלי יהרוג אותי ממכות אם ידע מה עשיתי. תבין, אני יודע שהיא כמעט בת ארבע עשרה אבל היא כל כך חמודה, כל כך בוגרת והיא בכיתה שלי...אני...מצטער, אני יודע שעשיתי טעות ואני מוכן לשלם על זה אבל רק לא משטרה ורק לא הורים אל תהרוס לי את החיים."

"אתה ילד יפה, חבל עליך מה שיעשו לך כבר במעצר" אמרתי לו "הפושעים שונאים במיוחד כאלה שמבצעים עבירות מין בילדים, אתה תהיה שם הזונה של הכלא. חבל. חבל" מלמלתי ושליו נרעד עוד יותר ואמר לי: "בבקשה דולב, אתה חייב להבין אותי. אני אוהב אותה ואיבדתי קצת את הראש. אתה גבר, אתה בטח יודע איך זה שבחורה מסובבת לך את הראש, ההורמונים..." הוא ניסה לפנות לרגשות אחוות הגברים שלי, אך לריק.

"האמת, שאני לא כל כך יודע" עניתי לו, "וזה בכלל לא משנה."

"מה זאת אומרת? מה לא היתה לך חברה אף פעם, אתה הרי בן .. בן.. בן כמה אתה בכלל?"

"בן עשרים ותשע" עניתי

"אז איך?" תהה שליו אך ההכרה התחילה כנראה לחלחל למוחו. טיפש הוא לא היה "מה, אתה...?"

"כן, אני. אני לא בענין של בנות בכלל, כבר הרבה זמן לא" עניתי והסתכלתי ישר לתוך עיניו היפות שיסיק את המסקנה לבד וכדי לעזור לו להבין הושטתי את ידי וליטפתי קלות את שיערו השופע והוספתי: "כן, יפה, יפה מדי".

שליו לא זז. הסתכל אלי ואמר: "אני באמת מוכן לעשות הכל. ואני באמת גם לא זיינתי, אפילו כואבות לי הביצים כבר מכל המשחקים עם סיגל. האמת שהתכוננתי לרוץ הביתה ולפרוק קצת לחץ לבד כשתפסת אותי בפתח" אמר שליו.

"אתה בטוח?" שאלתי והתחלתי להוריד את ידי מראשו לעבר חזהו ומשם עוד יותר למטה.

"בטוח" ענה בקול קצת צרוד כשידי המשוטטת הגיעה לרוכסן מכנסיו והתחילה פותחת.

"שאני אמשיך?" שאלתי אותו שוב והוא ענה בקול ניחר ועיניים חצי עצומות מצפיה: "תמשיך תמשיך, תעזור לי לשחרר."

"ומה איתי?"

"גם אתה, כן, גם אתה" ענה שליו בקוצר רוח.

"ושלא תחשוב אפילו לעשות לי תרגיל" אמרתי לו "זה חוקי ביננו כל עוד אתה מסכים בגלל שאתה בן יותר משש עשרה. אתה עברת שש עשרה, נכון שליו?"

"כן" הוא אמר "עוד ארבעה חודשים יש לי שבע עשרה" והוריד בעצמו את מכנסיו ארצה.

"ואתה מסכים לעשות את זה איתי, כן?"

"כן. כן" הוא ענה כשידיו מורידים במהירות גם את התחתונים.

"כן מה? תגיד את זה במפורש."

"כן, להזדיין איתך. כן. כן. נו כבר, למה אתה עושה את זה כל כך לאט אני עוד רגע מתפוצץ" אמר שליו שחרמנותו כבר העבירה אותו על דעתו.

"אוקיי" אמרתי לו, "עכשיו, אחרי שהקלטתי הכל בסלולרי שלי, אני יכול להמשיך" וכיביתי את המכשיר שהיה מונח בכיסי והקליט את ההסכמה של שליו, כלומר את אותו חלק אחרון שרציתי להקליט. אחרי שהתחתונים עפו ראיתי את הזין היפה שלו שהיה כבר זקור כהלכה. שליו הוריד גם את החולצה ועמד מולי עירום לחלוטין. אני עדיין הייתי לבוש וממש נפעמתי ממה שראו עיני. שליו היה יצירת מופת של הטבע. זה ממש לא בסדר שיש דברים כאלה שגורמים רגשי נחיתות אצל אדם רגיל, אבל מסתבר ששליו דווקא לא חשב את עצמו למי יודע מה ואפילו התלהב מזה שאני עוד רגע אוריד בעצמי את הבגדים.

"נו תוריד כבר." אמר החרמן הקטן, "אני רוצה לראות אותך. תמיד רציתי לדעת מה מסתתר מאחורי כל הבגדים האלה שלך, מה יוצא מכל המכוני כושר האלה שסיגל סיפרה לי שאתה הולך לשם שלוש פעמים בשבוע."

"ארבע פעמים" אמרתי ושליו לחלח את שפתיו בלשונו מרוב צפיה. הייתי לבוש בטרנינג והסרתי קודם את החלק העליון. שליו שלח את ידו ללטף את שיער החזה הסמיך שלי.

"יואו, זה כל כך רך !" הוא אמר.

"מה?"

"השיער שלך בחזה, חשבתי שזה יהיה דוקר כמו זקן, אבל הוא כל רך" ושלח את אצבעותיו לסרק את שיער החזה שלי, מעביר בי גל של רטט ואז פשטתי גם את המכנסיים והתחתונים. שליו הסקרן שלח את ידו לבדוק גם את אחורי המוצקים אך מעט שעירים, שהיו ניגוד חד לישבנו החלק.

"יואו, גם בתחת השיער כל כך רך, אם הוא לא היה שחור זה ממש מרגיש כמו פלומה" אמר שליו ללא כל מבוכה והזין שלי כבר עמד זקור בשיא הטירוף.

התקרבתי לשליו, הושטתי את ידי לעברו והצמדתי את גופו אל גופי, שואב אלי את חומו הצעיר, את מיוחמותו ואת ניחוחו המסעיר. הייתי קצת יותר גבוה ממנו ואולי עשר או חמש עשרה קילו יותר במשקל מגופו הרזה, אבל הזין שלו היה גדול למדי. די דומה לזה שלי, ועכשיו היו שניהם זקורים אל על ומתחככים זה בזה בחיבוק הצמוד הזה שלנו. הייתי ממש מסוחרר מלהחזיק אותו בזרועותי אחרי כל הזמן הזה שפנטזתי עליו בסתר אבל לאט לאט התחילה הצלילות לשוב למוחי והתעשתי. הרגשתי לא בסדר עם מה שאני עושה, הרגשתי שאני סוחט זיון באיומים מהנער המסכן הזה שפוחד מהצל של עצמו, ואולי גם נסחף בחרמנות של פחד ממה שאני עלול לעשות. הרי ידוע שפחד עלול לעורר חרמנות. תחושת הסיכון, הרצון הקינקי קצת להכבש על ידי מישהו חזק ממך שמכתיב לך את הסקס ואין לך ברירה אלא להכנע לו. חששתי שאחרי מעשה שליו יתחרט ויבין שעשה טעות כבדה ולא היה לי לב לעשות לו את זה. כל החשק עזב אותי כמעט בן רגע. שחררתי את שליו מהחיבוק והוא לא הבין מה קורה.

"למה, דולב, למה? זה לא עושה לך טוב? אתה כבר לא רוצה אותי?"

"תלך שליו, תלך. אל תדאג, אני לא אתקשר למשטרה ולא להורים שלך. אני יודע שרק נסחפת עם סיגל, כמו שאני כמעט נסחפתי עכשיו איתך. אני מאמין לך שאתה מצטער ושזה לא יחזור על עצמו. כי אם משהו דומה יקרה לפני שהיא בת שש עשרה אני במו ידי חותך לך את הזין, ברור?"

"אל תדאג זה לא יקרה, אבל דולב, אולי בכל זאת?"

"אולי בכל זאת, מה?"

"אולי בכל זאת לא נפסיק עכשיו?"

"למה, גם אתה הומו? מה אתה לא סטרייט? אתה סתם משחק ברגשות של אחותי? עושה עליה נסיונות של משחקים בסטרייטיות מדומה או משהו?"

"לא. אני באמת אוהב אותה, אבל כמו שאמרת היא עוד צעירה מדי לסקס ואני צריך. אני לא חושב שאני הומו למרות שלפעמים אני חושב על גברים. לא נערים בגיל שלי, יותר בוגרים, כמוך. אולי אני בי, אני לא יודע, אבל אני רוצה לנסות" אמר שליו ואז באופן מפתיע התקרב אלי חזרה ונישק אותי על שפתי.

"אני פוחד לנסות עם מישהו זר. אני מעדיף שהפעם הראשונה שלי תהיה עם גבר מוכר, מישהו שאני יכול לסמוך עליו שלא יזיק לי. שיעשה את זה בעדינות. אתה הומו, אז מה אכפת לך? מה אני לא מספיק גבר בשבילך? אולי אני חלק, אבל ראית את הזין שלי?" שאל שליו ונופף מולי בזין הגדול והשעיר שלו.

"ועוד איך ראיתי" אמרתי לו בחיוך "אי אפשר לפספס איבר יפה כזה. לפי מה שיש לך שם אתה גבר שבגברים, שליו, אין לך במה להתבייש. יש גם משהו חמוד ורענן בחלקות הזו שלך, למרות שתוך שנתיים - שלוש זה עשוי להשתנות, מה שיעשה אותך עוד יותר גבר לענין אז. אם לא היית חבר של סיגל, אני לא יודע מה הייתי עושה, אבל כך זה לא בסדר. אני מצטער שהתחלתי עם זה בכלל. זה מרוב חרמנות, סלח לי" אמרתי לו.

אתה חרמן באופן כללי, דולב, או שדלוק דווקא עלי במיוחד? כמה זמן אתה רוצה לזיין אותי, תגיד את האמת, כמה זמן?" שאל שליו.

"מרגע שראיתי אותך, אבל עזוב, זה לא לענין" עניתי והתכופפתי לאסוף את בגדי מהרצפה כדי להתלבש. שליו לא פספס את ההזדמנות. הוא ירד על ברכיו מאחורי ותחב את ראשו בחריץ ישבני והתחיל ללקק. נרעדתי. כמו זרם חשמלי עבר לי בהבזק אחד בכל הגוף. לא יכולתי להאמין למה שקורה לי. ידעתי שזה לא בסדר, ידעתי שאני צריך להפסיק את זה אבל ברגע שלשונו הארוכה של שליו התחילה לטייל על גופי לא יכולתי לעצור את עצמי עוד. זהו זה. הפור נפל. מה שסיגל לא תדע לא יפגע בה, חשבתי בנצנוץ האחרון של ההגיון, לפני שהתמכרתי סופית לידיו, לשונו ושאר אברי גופו של שליו.

התרוממתי חזרה, משאיר את הבגדים הפזורים על הרצפה והסתובבתי אל שליו. הזין שלי היה בדיוק בגובה של פיו הפעור. בלי לחשוב פעמיים שליו הכניס אותו פנימה והתחיל לתת לו טיפול עדין. הרצפה היתה קרה ותיארתי לעצמי שהתנוחה הזו בטח לא נוחה לו. הממ"ד היה גם חדר האורחים בבית והיתה בו את מיטת הנוער הישנה שלי, אז הרמתי את שליו על רגליו ולקחתי אותו למיטה. שליו הסתער על הזין שלי מחדש ואף אני הסתובבתי לצד השני להגיע אל הכלי שלו. כשירדתי עליו עם פי, עברה צמרמורת של התרגשות בגופו של שליו. הוא שכב על הגב ואני מעליו, האגן שלי על ראשו וראשי בין חלציו ושנינו בתנועות איטיות, פנימה והחוצה של פה לשון ושפתיים על כלים זקורים ומשתוקקים. שליו גמר ראשון, כשהוא פולט אל פי סילונות של זרע צעיר שחיכה הרבה זמן לפורקן. ברגע הגמירה שלו הוא עזב את הזין שלי והתנשם נשימות עמוקות ונרעדות עם כל פולס של שחרור זרע, עד שסיים לפלוט. הזין שלי נותר קצת מיותם באמצע הדרך לאורגזמה שטרם הגיעה, אבל נתתי לשליו ליהנות מהרגע שלו ולהתאושש.

אחרי כמה דקות כששבה אליו נשימתו הסדירה הוא הביט על איברי הזקוף למחצה ואמר: "זה לא בסדר, צריך לסדר גם לך גמירה, יש לך קונדומים?"

"כן, כאן במגירה הראשונה, עם ג'ל סיכוך" אמרתי לו "אבל אתה בטוח שאתה רוצה לעשות את זה? זה עלול לכאוב, במיוחד בפעם ראשונה" אמרתי ושליו לא ענה ורק הלך למגירה להביא מה שצריך. כשחזר התחיל ללטף אותי היכן שצריך ונתן לי נשיקות קצרות וחמות בכל המקומות הרגישים. זה עשה את שלו והזין התחיל להתמתח מחדש למלוא אורכו. שליו כרע על המיטה על ארבע ורק אמר: "תעשה את זה, דולב, תזיין אותי כבר" והציב את ישבנו החלק והניצן הורוד והחתום שלו מול פני המשתאות. הזין כבר היה קשה כסלע, הלבשתי עליו את הקונדום וסיככתי בג'ל. התיצבתי מאחוריו וירדתי לו על הישבן החמוד בנשיקות שעד מהרה בהפכו לליקוקים עד שהתחלתי ממש לדפוק את פי הטבעת החלק שלו בעזרת לשוני החודרנית ושליו גרגר מהנאה.

אחרי שהרטבתי אותו היטב לקחתי עוד מנה מהג'ל ומרחתי על ישבנו ואז התחלתי להחדיר אצבע אחת ואחריו עוד אחת לפתח הצר שלו. שליו נאנק אך כשעצרתי לרגע אמר: "עוד, עוד, אל תפסיק, דולב, אל תפסיק". הוצאתי את האצבעות וקרבתי אליו את הזין. לא נכנסתי פנימה, עדין לא. החלקתי את איברי בחריץ החלקלק והמשומן שלו מעלה מטה והאמת היא שיכולתי גם לגמור ככה רק מהחיכוך, אבל שליו לא ויתר: "אל תגמור בחוץ, אני רוצה שתכניס אותו, אל תפחד, אם יכאב אני אגיד לך. רק תעשה את זה לאט."

מרחתי עוד שכבת ג'ל על הקונדום ובפי הטבעת שלו והתחלתי לנסות לחדור. הכניסה היתה קצת קשה אבל אז החליק כמעט חצי הזין פנימה כששליו נאנק שוב ואמר: "כואב, קצת יותר לאט". הוצאתי את הזין כמעט עד הסוף והתחלתי לחדור שוב, הפעם קצת יותר עמוק ושוב שליו נאנק.

"תרפה את השרירים כמה שאתה יכול" אמרתי לו, "כך זה פחות יכאב". שליו ניסה להרפות כמה שיכול ואני המשכתי שוב בתנועות פנימה והחוצה, עד שהזין היה כל כולו בפנים ופניו של שליו חשוקות ממאמץ.

"עכשיו כשהכל בפנים, זה קצת פחות יכאב" אמרתי לו והתחלתי לזיין אותו בתנועות קצובות ואיטיות. לא רק כדי להפחית את הכאב אלא גם כדי לא לגמור כל כך מהר. רציתי להתענג על הזיון החד פעמי הזה כמה שיותר, רציתי שלא יסתיים כל כך מהר, רציתי להרגיש את גופו ואת ישבנו לכמה שיותר זמן לפני ששליו יהפוך לזכרון עמום של עוד one night stand. לא שרציתי שזה ישאר רק one night stand, הייתי שמח שזה יהיה הרבה יותר מזה, אך הייתי חייב להיות ריאלי ולהבין שזה לא ממש אפשרי. שליו הרגיש אני מאיט יותר מדי ושהזיון הזה קצת יוצא מהפוקוס שלו, אז הוא התחיל לדרבן אותי: "יותר חזק, דולב, יותר מהר, תדהר עלי, תעשה את זה בכוח, אני רוצה להרגיש שזה זיון ולא שתוקעים לי בעדינות מדחום מלא וזלין בישבן כמו לילד קטן."

ילד קטן הוא לא היה, אמנם די חלק, אבל גבר רציני היה לו בחלק התחתון. הישבן הקטן והיפה שלו הטריף אותי אבל ידעתי מה יעשה לי את זה עוד יותר: העיניים. העיניים המדהימות שלו, שלא יכולתי לראות בתנוחה הזו. הוצאתי את הזין מישבנו והוא התחיל למחות.

"ששש...אל תדאג, אני עוד לא גמרתי איתך" הרגעתי אותו כשסובבתי אותו על הגב והרמתי את רגליו למעלה. עכשיו יכולתי לחדור שוב כשבזמן החדירה אני רואה את עיניו היפות מביטות בי בשקיקה ואת פיו מתרחב לחיוך בזמן שהזין שלי נכנס מחדש עד הסוף. הפעם זיינתי אותו חזק, הפעם זיינתי אותו מהר והפעם נישקתי את שפתיו הרטובות והמזמינות בזמן הזיון וגמרתי חזק. מזמן כבר לא הרגשתי עוצמת פורקן כזו, כששוב ושוב נרעד גופי עם כל פורקן נוסף בתוכו. שליו נשק לי שוב אחרי הפליטה האחרונה.

"אז מה, היה לך טוב בסוף, כן?"

"טוב זה מילה קטנה מדי" אמרתי לו ושלפתי עצמי מתוכו, הוצאתי את הקונדום מלא הזרע, קשרתי את קצהו וזרקתי אותו הצידה.

"אל תלך עוד" ביקש שליו, אז נשארתי. נותרנו כך ערומים וחבוקים, מנסים להתחמם זה מגופו הערום של זה כי לא היו שום שמיכות שם. אחרי כמה זמן התחיל להיות קר מדי וקמנו להתלבש.

נפרדתי משליו בפתח הדלת. ידעתי שלא יהיה לזה המשך. שלא יכול להיות לזה המשך. לא עכשיו. אולי בעוד כמה שנים, אולי.

רגע לפני שיצא, הסתובב אלי שליו ואמר לי "דולב, אני אוהב...".

"ששש..."הסיתי אותו, "זה לא הזמן להצהרות גדולות. היה לנו טוב וזה רק מה שחשוב."

"אבל אני רוצה להגיד לך שאני אוהב...את זה. אני אוהב לעשות את זה. אולי גם עם בחורות אני אוהב את זה, אבל אני עוד לא יכול ממש לדעת. אני רוצה..." התחיל לומר ושוב עצרתי אותו ואמרתי: "גם אני רוצה, אבל זה מוקדם מדי, אתה צעיר מדי, אולי עוד כמה שנים, אם עדיין תרצה. בינתיים תנסה עם בנים בגילך, בנות בגילך, תראה מה אתה ממש רוצה. נכון שזה היה טוב. זיון זה דבר טוב, אבל אל תתבלבל בין זיון טוב לרגשות" אמרתי לו.

"מי מדבר על רגשות?" אמר שליו, "אני בסך כל רוצה להזדיין. אני בסך הכל רוצה להזדיין איתך. רוצה עוד. אולי גם בפעם הבאה שאני בא לסיגל אז אחרי שאני יוצא ממנה נפגש לנו בשקט בממ"ד?"

"אני לא יודע, זה לא נראה לי רעיון כל כך..." התחלתי לענות אבל הוא נצמד אלי בנשיקה שסתמה לי את כל ההתנגדויות. ידעתי שכבר נשביתי בתשוקתי לנער המיוחד הזה ולא יעזור לי כלום. כל עוד הוא ירצה אותי הוא יקבל. רק פחדתי שסיגל תגלה. לא על זה שתגלה שאני הומו, כי נראה לי שאת זה הגאונית הקטנה הבינה כבר מזמן, אלא על זה שתגלה שהחבר שלה ואחיה מזדיינים לה מאחורי הגב, אבל לא יכולתי להתנגד עוד. מבט אחד נוסף בעיניו היפות של שליו וגם לא רציתי להתנגד.