פילבוקס

התמונה נשאה תאריך מלפני כ- 11 שנים. קונקי המשיך  לחטט ומצא תעודת לוחם גולני ע"ש "רב"ט שמעון אפריאט". תאריך התעודה היה כשנה לפני כן ועליה התנוססה תמונתו של חייל שחום ויפיפה. היתה עוד תמונת חצי גוף של אותו חייל לבוש מדים ואוחז בנשק כשפלג גופו העליון חשוף והוא מחייך מאוזן לאוזן. הוא אכן היה חתיך אמיתי. גבוה, עיניים יפות ושרירי במידה. מי זה האפריאט הזה ולמה מולי שמרה את כל זה, תהה קונקי. אולי הוא איזה אהבה נכזבת שהיא לא התגברה עליה ולכן הידרדרה לזנות? אולי חבר לשעבר?

חיפושיו של המפקח קונקי בין מסמכיה של מולי הניבו עוד שלושה ממצאים שנראו לו חשובים: האחד היה רשימה של כל חיילי מחלקה ג' בגדוד 7862 בגולני, אשר שישה מהם היו מוקפים בעיגול וליד כל אחד מהם היה סימן V,  השני היה רשימה קצרה יותר של צוות פיקוד ומינהלה של הגדוד והשלישי היה תיק מסמכים רפואיים.

משהו מוזר משך את תשומת ליבו של המפקח קונקי ברשימה השניה: שמו של רופא הגדוד היה מוקף בעיגול, אך ללא סימון V לידו. לא היה לקונקי מושג ירוק מה משמעות הסימונים המוזרים על הרשימות האלה, אבל הוא הגיע למסקנה כי ללא ספק יש קשר בין התמונה לבין הרצח, הרי על התמונה הופיע בדיוק אותה משפט שהוצמד בפתק לעכוזה של מולי: "כל הזין בגולני".

מפקח קונקי ידע מה עליו לעשות: להתחיל לחקור את כל מי שנזכר ברשימות האלה, מסומנים או לא מסומנים ולנסות לגלות מה מאחד ומה מפריד ביניהם, לזהות מי בתמונה ולמצוא את המניע לרצח וזהות הרוצח. על שוקרי הטיל קונקי לעבור על תיק המסמכים הרפואיים שמצא ולחקור כל מי שנזכר בהם אולי הם ישפכו אור על התעלומה.

לאחר שלושה חודשים של חקירה מאומצת, שאין טעם להלאותכם בכל פרטיה, הצליח המפקח קונקי להסיר את מעטה המסתורין מעל הפרשה ובדו"ח מסכם שכתב גולל את סיפורה של מולי ואת הקורות איתה. אני מכיר את ז'ניה קונקי כבר שנים מתפקידי כעיתונאי לעניני פלילים במקומון "חובת"ים שלנו" וכשהוא קרא לי ואמר שיש לו סיפור עסיסי בשבילי, לא היססתי לרגע. קונקי נתן לי לקרוא את הדו"ח היובשני שניסח על הפרשה ואמר לי להמשיך לאסוף את שאר המידע לבד. "תקבל ממני סיוע גם לשוחח עם החשודים או העדים, אבל בתנאי שלא תפרסם כלום אלא ביום הגשת כתב האישום בעוד שבוע. כך גם תהיה הראשון שיוצא עם הסקופ וגם לא תשבש לנו את ההליכים" אמר קונקי בחיוך ממזרי של מי שמכיר את כל הדיקי-טריקי של יחסי עיתונות-משטרה.

כך יצא שבאותו שבוע שוחחתי עם חלק מהדמויות שנזכרו בדו"ח. עם החשודים התנהלו השיחות בחדר המעצר ועם עדים אחרים במשרדי המערכת או בפגישות בבתי קפה כלשהם. חלקם הסכימו לתת לי את הפרטים העסיסיים "שלא ליחוס", כלומר מבלי שאציין ממי בדיוק קיבלתי את המידע. על פי כל המידע שקיבלתי אני אספר לכם את הסיפור כפי שאני מבין שקרה וכפי שכתבתי בלילה האחרון לפני הגשת כתב האישום. הכל מתחיל בעצם לפני 11 שנים בערך.

לפני כ- 11 שנה - האונס

רב"ט שמעון אפריאט היה חתיך. גובה 1.85, גוף חטוב ומעט שרירי, אבל לא מנופח מדי, שחום ובעל שיער חום חלק וקצוץ. הוא לא סתם היה חתיך. הוא היה הכי חתיך במחלקה, הכי חתיך בפלוגה והכי חתיך בכל גדוד 7862 של גולני. החיילות בכל הגדוד פשוט נטרפו עליו וגם הבנים לא יכלו שלא לשלוח מבטי הערצה וקנאה כשהיה בסביבתם. היתה לו נוכחות מרשימה וגם באופיו היה צנוע ביישני כזה ולא שחצן בכלל למרות נתוניו. נוסף לכל אפריאט גם היה לוחם וחייל מצטיין.

כל החבילה הזאת של נתונים מבורכים היתה על מסלול התנגשות עם ריקי, החיילת הכי כוסית בגדוד, אבל אפריאט עדיין לא ידע מכך כלום. ריקי היתה סמלת המבצעים הפלוגתית. בחורה קומפקטית, אנרגטית, וכוסית עסיסית. היא כבר שברה כמה וכמה לבבות של חיילים בגדוד ומעולם לא קרה שלא הצליחה להשיג בחור שרצתה בו. כשריקי ראתה את אפריאט בפעם הראשונה היא הרגישה כאילו פגעה בה מכת ברק. מי זה החייל הזה? היא שאלה את כל מי שהכירה עד שאספה עליו מספיק פרטים, גילתה שהוא באופן מפתיע פנוי ושמה לה למטרה להשיג אותו ויהי מה.

למרות כל נסיונותיה, לא נראה היה שאפריאט מגלה ענין בקשר עם ריקי. ריקי היתה מתוסכלת מאוד. איך יתכן שהיא, כוסית-על לא תצליח ללכוד ברשתה את אפריאט. זה פשוט לא היה מתקבל על הדעת. מילא, אם היתה לו חברה, אבל לא היתה. בדרך כלל גם חברות לא הפריעו לריקי להשיג כל בחור שרצתה. בסך הכל זה הגדיל לה את המוטיבציה להתגבר כל משוכת החברה ונתן לה הרגשת סיפוק מיוחדת כשהצליחה.

עד שיום אחד נפלה לידי ריקי הזדמנות פז. היא גילתה שאפריאט חולה על להקת משינה וכמובן שמייד הלכה והשיגה בעזרת קשרים של הוריה זוג כרטיסים להופעה, למרות שבאופן רשמי כל הכרטיסים כבר אזלו. איך שהוא היא הצליחה להעביר לאפריאט את הידיעה שהיא הולכת להופעה של משינה עם בת דודתה, והוא ממש התחרפן איך הצליחה להשיג כרטיסים והיא סיפרה לו על הקשרים של הוריה.

אפריאט שאל אותה אם היא יכולה להשיג כרטיס גם בשבילו והיא אמרה שאין סיכוי כי גם את הכרטיסים האלה היא בקושי השיגה, אבל בפעם הבאה היא תזכור אותו ותציע לו לבוא, אולי בהופעה שתסגור את סיבוב ההופעות שלהם בקיץ.

"מה באמת?" אורו עיניו של אפריאט אבל אז הוסיף "אבל הבעסה זה שזה רק עוד 8 חודשים. אין מצב שבת דודה שלך מוותרת לי הפעם?"

"מה אתה באמת רוצה לבוא איתי?" שאלה ריקי.

"מה? איתך? כן, כן, בטח" ענה אפריאט בקצת פיזור נפש, שכל צופה מהצד היה ישר קולט שרק משינה היתה בראש שלו וכי ריקי מענינת אותו כשלג דאשתקד, אבל ריקי התלהבה ולא שמה לב לכך בכלל. תוכניתה מתחילה לרקום עור וגידים, היא חשבה. כל אותו שבוע לא הפסיק אפריאט להסתובב סביב ריקי "אולי תשאלי אותה בכל זאת?" הוא אמר לה כל פעם אבל ריקי המשיכה למתוח לו את העצבים עד יום חמישי בערב.

באותו ערב היא באה אל אפריאט ואמרה לו "לא תאמין מה קרה, בת דודתי חטפה שפעת ולא תוכל לבוא להופעה, אז יש לי כרטיס מיותר, אם אתה עדיין מעונין".

אפריאט קפץ, חיבק את ריקי בשמחה הניף אותה אל על ואמר: "אם אני מעונין? את עוד שואלת 'אם'? בטח שאני רוצה לבוא" ואז הדביק לריקי נשיקה מצלצלת בלחי ואמר לה "אין כמוך ריקי, עשית לי את היום".

ליבה של ריקי כבר התרונן בקרבה, סוף סוף אפריאט שם אליה לב ואפילו קיבלה ממנו חיבוק ונשיקה. היא רק צריכה להמשיך את המומנטום בהופעה ואחריה ואפריאט יהיה שלה. אבל למחרת בבוקר חטפה ריקי את המכה שאיימה לשבש את כל התוכניות שלה. ריקי קיבלה. שבוע לפני הזמן היא קיבלה. כוסאמו המחזור המזוין הזה שלי שאף פעם לא בא בצורה מסודרת. למה לא לקחתי את הגלולות להסדרת המחזור שרופא הגדוד סידר לי? למה? דווקא היום המכה הזאת צריכה לנחות עלי? חשבה ריקי בעצבנות.

רופא הגדוד היה דלוק בסתר על ריקי אבל היא לא זרקה עליו יריקה ורק באה להוציא ממנו אישורי מחלה או פטורים מכל מיני דברים שלא התחשק לה לעשות. ריקי ידעה שהוא דלוק עליה וניצלה זאת ללא כל נקיפות מצפון אבל בסיפור הזה גם הוא כבר לא יוכל לעזור לה.

ריקי בנתה על ליל זיונים עם אפריאט אחרי ההופעה והמחזור הזה איים לשבש לה הכל.  אחרי התלבטות קצרה מה לעשות עם המחזור המזוין הזה, ריקי החליטה לצלצל לבת דודתה מלי, החולה המדומה, ולהתיעץ איתה. "איזה פאק" אמרה לה מלי ברגע הראשון אבל אז הוסיפה: "רגע, מה הבעיה, אולי זה לא כל כך אסטטי אבל אפשר גם לקיים יחסי מין במחזור, מה נהיית לי דתיה פתאום?"

"לא, אבל זה פשוט נראה לי מוזר. ומה אני אעשה אם זה ירתיע אותו? אני חייבת שהזיון הזה יהיה מושלם כדי שגם אחרי שירגע ממשינה הזאת, הוא ירצה לחזור אלי וזה לא יהיה משהו חד פעמי" אמרה ריקי.

"אל תדאגי ריקי, תפזרי נרות ריחניים, מוסיקה שקטה ומחרמנת, נגיעות פה ושם ואם הוא גבר, הוא כבר לא יוכל לעצור את עצמו. אני סומכת עליך, את מלכודת דבש לגברים אז מה איבדת לי פתאום את הביטחון?".

השיחה עם מלי באמת עזרה לאושש לריקי את הביטחון ולהמשיך בתוכניתה לפיתויו של אפריאט.

ההופעה של משינה באותו יום שישי היתה מוצלחת, כצפוי, ואפריאט כל הזמן התלהב. במהלך השירים השקטים אפריאט גם התחבק בחום עם ריקי והתנועע איתה לקצב המוסיקה וריקי ידעה שכל מה שהיא צריכה עכשיו זה רק להכניס אותו למיטה וזהו, הוא שלה. אחרי ההופעה ליווה אפריאט את ריקי לביתה. ריקי גרה בדירה בתל אביב באזור שיינקין. זו היתה דירת 2 חדרים של סבתה שנפטרה לפני כמה חודשים ואשר השאירה אותה בירושה לריקי, נכדתה היחידה והאהובה. אחרי שכל ההופעה וגם בדרך ריקי גיפפה את אפריאט וניסתה לחרמן לו את החושים היא תהתה מה יעשה כשיגיעו לביתה. האם הוא גבר או שהיא תצטרך לתת לו הזמנה מפורשת שאינה משתמעת לשתי פנים. ריקי לא ידעה שאפריאט כלל לא נדלק עליה, אבל אפריאט לא היה עשוי מאבן וכל הגיפופים של ריקי עשו לו משהו. כאבי ביצים הם עשו לו והוא החליט שמה זה משנה, יש פה בחורה חמה, הוא כבר לא זיין יותר מחודש, אז מה יש לו להפסיד. במקום להביא ביד, היא תעזור לו להתפרק החרמנית הקטנה הזו שהוא לא שם עליה זין. לכן כשהגיעו למרגלות הבנין ברח' העבודה 7 שאל אותה אפריאט את השאלה הכי בנאלית בעולם, שריקי כבר יחלה לשמוע: "אולי אפשר לעלות אליך לקפה, ריקי?"

"בטח, תעלה, יש לי כמה סוגים של קפה מחו"ל או סתם קפה פושטי של עלית, אם אתה מעדיף"

"ממש לא משנה לי" אמר אפריאט והם עלו לדירה.

איך שנכנסו לדירה שניהם שכחו מהקפה. ישר התנפלו זה על זה בחיבוקים ונשיקות וקילפו זה מזו אחת שתיים את כל הבגדים. ריקי הוליכה את אפריאט לחדר השינה. הינה זה קורה סוף סוף, היא חשבה לעצמה.

אפריאט שלף מכיסו קונדום והתנצל: "זה לא שתכננתי משהו, יש לי אותו בכיס כבר מזמן" אבל אז הבחין בקצה החוט של הטמפון המבצבץ בין הרגליים של ריקי. ריקי שמה לב שאפריאט ראה אותו ואז אמרה בסתמיות : "כן, אני במחזור, מה זה מפריע לך?". אפריאט שהזין שלו כבר עמד בשיא זקפתו וכל מה שרצה היה לתקוע אותו בכוס החם של ריקי ולגמור ענה לה "אכפת? למה? להיפך, ככה אני לא אצטרך לשים את הקונדום המזוין הזה בכלל. הרי אי אפשר להכנס להריון  במחזור, נכון?", שלף בנונשלנטיות את הטמפון מגופה ותקע לתוכה את הזין החם שלו בבת אחת וללא להמתין רגע.  מלבד שתיים וחצי נשיקות לא היה שום משחק מקדים ושום כלום.

לא כך תיארה לעצמה ריקי את הזיון עם אפריאט. אפריאט פמפם אותה במשך חצי דקה או דקה ואז גמר בתוכה ושלף את הזין החוצה. הוא לא חיכה שהיא תגיע לאורגזמה. הוא לא מיזמז לה לפני הזיון את הכוס או את פי הטבעת באצבע כמו שהיא אהבה. הוא אפילו לא ליקק לה את האוזן לפני הזיון. למעשה הוא לא שאל אותה בכלל מה היא אוהבת לעשות, אלא כל מה שרצה היה לתקוע את הזין שלו בפנים ולגמור. היא הבינה שהוא לא שם עליה בכלל ורק חיפש כוס לזיין. רגע אחרי שהוא גמר הוא קם, ניגש לטלפון שלה והזמין מונית ללכת הביתה החוצפן. ריקי הרגישה כחפץ, שמה שאפריאט עשה איתו זה להשתמש ולזרוק וזעמה בער בה.

10 דקות אחרי שאפריאט הלך ריקי החליטה לנקום. היא לא תיתן לבן זונה הזה להתיחס אליה ככה. היא ריקי הכוסית שמאה חיילים כמוהו מתים שהיא תשים עליהם קצוץ והיו מנשקים את כפות רגליה אם היתה זורקת להם עצם והוא? אחרי כל מה שעשתה בשבילו, ככה הוא מתיחס. אין זעם כזעמה של אישה המרגישה מושפלת על ידי גבר ואפריאט עמד להרגיש את זה ועוד איך. בתחילה חשבה להלביש עליו תלונה על מעשה מגונה או משהו כזה, אבל אז החליטה שזה לא מספיק טוב. בטח הוא יקבל משהו על תנאי. אני חייבת לדפוק אותו חזק, היא חשבה ואז נצנץ במוחה הרעיון.

ריקי לא טרחה להתלבש. היא קמה, התעטפה בסדין ושרכה את רגליה לביתו של עדי מהיחידה שגר בקרבת מקום. עדי אמר אתמול שאם יתחשק לה שתקפוץ אחרי ההופעה כי ההורים שלו לא בבית ויבואו עוד כמה חברה לעשות שמח. ריקי נכנסה לדירתו של עדי בפנים שטופות מדמעות כשכתמי דם וזרע נוזלים על רגליה. עדי נבהל: "ריקי, מה קרה לך?" הוא שאל.

"אפריאט הבן זונה, הוא אנס אותי" אמרה ריקי.

סימני הדם ומראה פניה הבוכיות של ריקי לא הותירו ספק במוחו של עדי שכך אכן קרה. היו עוד חמישה פרצופים מוכרים בדירתו של עדי, חיילים מהיחידה, שביחד עם עדי נקראו "כנופיית השש" והיו ידועים בתעלוליהם הרבים. האורחים הלא מעטים שהיו בדירה פרחו חיש קל לדרכם כדי לא להיות בעסק. רק עדי ושאר כנופית השש נשארו, התגודדו סביבה וניסו לגלות אמפטיה למה שעבר עליה. מובן שכולם מיהרו לגנות את אפריאט על מה שהיה. הם תמיד קינאו בו נוכח מראהו והצטיינותו היתרה והיו מרוצים לראות בנפילתו.

בעצתו של עדי התקשרה ריקי למשטרה ולרופא הגדודי. כשהמשטרה שמעה שכל המעורבים הינם חיילים ואפילו מאותה יחידה היא שמחה להעביר את הטיפול לידי חוקרי מצ"ח שהגיעו במהירות. זמן קצר אחריהם הגיע הרופא הגדודי עם ערכה לבדיקת אונס ולקח מריקי דגימות דם וזרע ובדק אותה בדיקה כללית. ריקי סרבה בתוקף ללכת לבית חולים ומאחר שכבר היו להם את כל הדגימות שהם צריכים, לא התעקשו חוקרי מצ"ח על כך.

חוקרי מצ"ח נטלו עדויות מכל הנוכחים וציינו לעצמם כי עדויות 7 החיילים על מצבה הנפשי של הקורבן סמוך לאחר האירוע אכן מהוות ראיה מסייעת להוכחת האונס. אבל מה שהכריע את הכף היתה לבסוף חוות דעתו של הרופא הגדודי. הוא מסר ללא כחל וסרק שגילה בוואגינה של הקורבן סימני שפשוף וקרעים קלים, דבר שלא היה ולא נברא. הרופא ידע שהוא חוטא לאמת אבל מאחר והאמין באמת ובתמים לטענת האונס של ריקי ובגלל רגשותיו כלפיה, החליט ששקר קטן כזה לא יזיק ורק יעזור לעשות צדק שיכניס את האנס לכלא. לא יתכן, שבגלל דם המחזור הרב שגרם להחלקת הזין בעת האונס ומנע את קיומם של סימני האלימות האופיניים למעשי אונס, יצא האנס לחופשי. מצפונו של הרופא לא הציק לו לרגע והוא חש שעזר לעשיית הצדק.

לא עזרו לאפריאט כל טענותיו שמדובר ביחסי מין בהסכמה. לחוקרי מצ"ח היה תיק סגור וכל מה שסנגורו של אפריאט הצליח לעשות במשפט, זה להפחית את מידת העונש לאור עדויות מפקדיו על היותו חייל מצטיין וממושמע עד לאותו מועד. אפריאט חטף 7 שנים בפנים ובכלא צבאי אין הפחתת שליש. בכל מקרה אפריאט לא יוכל לקבל שום הפחתה לאור התנהגותו הבעייתית בכלא והסיוט הארוך שלו רק עמד להתחיל.

הערה: כדי לקרוא את פרק ב' לחץ כאן.