היום מלאו 64 יום לבלוג והחלטתי שהגיע הזמן לכמה סיכומי ביניים. סיכום ביניים במועד מוזר כזה בוודאי יעורר כמה תמיהות אצל שניים וחצי הקוראים הקבועים שלי ואצל שלושת הנוספים שנכנסו לכאן בטעות, רק בגלל הכותרת או בגלל שחיפשו משהו שקשור למספר 64 בגוגל. אז במקום שתשארו תמהים ומבולבלים חיברתי לעצמי כמה שאלות ועצמי ישיב עליהם כאן:
1. למה לא לחכות לשנה או כשתהיה באמת בן 64? - כי זה יקח יותר מדי זמן ומי יודע אם אני אהיה פה עדיין בכלל.
2. למה לא לחכות ל- 10,000 כניסות או 100,000 כניסות או מספר עגול אחר כלשהו? - כי יש עד היום קרוב ל- 2,200 ויקח יותר מדי זמן להגיע לשם, ושוב: מי יודע אם עד אז אני עוד אהיה פה עד אז.
3. בשביל מה לך לעזאזל לעשות פוסט של סיכום ביניים כזה, ואת מי זה מעניין בכלל? - סתם כך בגלל שאני אוהב מספרים (תרתי משמע) ויש עוד סיבה טריוויאלית אחת שאבהיר בסוף.
4. וברוח פסח המתקרב ובא: "מה העבודה הזאת לכם - את פתח ואמור לו..." - אני מקווה שאולי תהיה קצת יותר מודעות לצורך שלי ככותב לקבל יותר תגובות. מתסכל לפעמים לראות הרבה כניסות (יחסית למה שאני רגיל) וכל כך מעט תגובות. אני אף פעם לא יכול לדעת אם מישהו הגיע אל הבלוג סתם בטעות או שממש קרא מה שאני כותב. רק תגובות מאפשרות לי לדעת זאת. כבר ראיתי שהגיעו אלי כתוצאה מכל מיני חיפושים שונים ומשונים בגוגל (פירוט בהמשך), אז אולי איך שנכנסו וראו שזהו בלוג גיי-ביסקסואלי אמרו גוועלד, ירקו שלוש יריקות נגד עין הרע, נקשו בעץ וברחו עם הז...נב בין הרגליים. מאיפה אני יכול לדעת? אז תגובות מאפשרות לי לדעת שאני לא סתם משחית מילים לריק אלא למישהו באמת קורא את מה שאני כותב ומגבירות את המוטיבציה שלי להמשיך.
בקשר לכך וכדי שאדע מה טוב/לא טוב בבלוג הזה הייתי מבקש לקבל תגובות לשאלה שלי למה אין יותר תגובות. כדי לא לגרום לקוראים הבודדים שלי מאמץ יתר אתן לכם כמה אפשרויות להשיב לשאלה שלי. לא תצטרכו לכתוב כלום בתגובה, אלא רק את האות המתאימה לתשובה שבחרתם: א' ב' ג' או ד'. אני רק חושש שבגלל שתגיע בערך תגובה אחת ישארו כמה מהאותיות משועממות ואני מבקש מהן סליחה מראש שהטרחתי אותן עד הלום. אז לעצם הענין, למה אין יותר תגובות? כי:
א. אני פשוט נרדם/ת באמצע הקריאה ואף פעם לא הגעתי אל הסוף. אה יש מקום שאפשר לכתוב תגובות? אה, זה בטח בסוף...
ב. למי יש כוח לכתוב תגובה אחרי שאני גומר/ת שלוש פעמים רק מלקרוא את הסיפור המחרמן שכתבת או התמונות שהכנסת.
ג. הגעתי לפה בטעות כי חיפשתי בגוגל משהו אחר ופתאום הבנתי שזה בלוג של הומואים וביסקסואלים, טפו טפו טפו.
ד. כל התשובות נכונות. איך זה יכול להיות? - אז ככה: הגעתי לפה בטעות, לא היה לי כוח לכתוב תגובה אחרי שגמרתי שלוש פעמים עד אמצע הסיפור, ואז מרוב עייפות נרדמתי.
ועתה לסיכומים, אז מה היה לנו עד עכשיו:
1. 64 ימים.
2. 35 פוסטים, מהם 23 פוסטים של סיפורים אירוטיים או סיפורי אהבה לגייז וביסקסואלים, שתי אלגוריות, 6 פוסטים של מחשבות והגיגים, 5 פוסטים מוסיקליים ואחד אלוהינו..., לא הוא לא היה, אבל היה במקומו פוסט אחד על סרטים.
3. 2,191 כניסות נכון להיום בבוקר.
4. 266 תגובות בסך הכל. נכון, זה מעט. מעט מדי. יש כאלה שמקבלים כמות כזאת של תגובות רק לפוסט אחד... אבל השאלון הקצר שלמעלה וודאי יבהיר לי איפה טעיתי, זאת אומרת אם ניתן יהיה לערוך איזה ניתוח סטטיסטי משתיים וחצי התגובות שיגיעו לשאלון. מישהו פה יודע מתמטיקה? מה סטיית התקן במדגם סטטיסטי של שניים וחצי מגיבים? נא לפתוח מחברות ולשלוח לי את הנוסחה.
5. הגיעו אלי כי חיפשו בגוגל משהו אחר ובטח נבהלו ממה שמצאו ורעדה להם היד עד שהצליחו ללחוץ על ה- X הקטן למעלה בצד ימין שסוגר את הדף המזעזע של ההומואים האלה (חוץ מכל אלה שחיפשו מה שקשור לסקס, אירוטיקה, זיונים, הומואים, גייז וכאלה, שהגיעו כי רצו להגיע, אם כי אולי לא תמיד חיפשו את הסקס האחר שהבלוג הזה מספק בדרך כלל). הדגשתי בכחול את המילים שהמסכנים האלה חיפשו בגוגל והדמיון שלי משלים בתוך הסוגריים את מה שקרה להם (לדעתי) כשראו לאן הגיעו:
דיויד קסידי (אמא ביקשה ממני לחפש לה בגוגל על מושא ההערצה של נעוריה - מה עשית לי!!!), כניסה להריון בגיל 31 (תנחומי לבחורה המסכנה שלא מצליחה להכנס להריון רק מההלם), מה זה פילבוקס (מצטער על השחתת נפשו הרכה של התלמיד המסכן שבסך הכל ביקשו ממנו להכין עבודה על תורת הביצורים בצה"ל...), סיפורים מארגנטינה (כוסעמק, רק רציתי לקרוא משהו לקראת הטרק שאני מתכנן שם בקרחונים של ארץ האש, ועכשיו האש בוערת אצלי במכנסיים, אף פעם לא חשבתי שסיפורים על הומואים יעשו לי את זה...), חוה אלברשטיין זה אומר אהבה (רק רציתי למצוא את המילים של השיר היפה הזה בשביל לשלוח לחברה שלי ליום האהבה ובגללך נפרדתי ממנה ואני מחפש עכשיו איזה עלם חמודות), מילים של השיר מנדי בארי מנילו (זה אותו בחור רומנטי מהחיפוש הקודם, המסכן אכל אותה פעמיים), שיר חדש Laiss moi t'aimer (קודם כל זה בכלל לא שיר חדש, אבל זה אותו בחור רומנטי מסכן ומבולבל משני החיפושים הקודמים, אכל אותה פעם שלישית ואפילו לא קיבל גלידה), נוער הוריד את הכיפה (בסך הכל איזה נער דתי מסכן בדרך להתפכחות מהדת שחיפש עוד חברים לחזרתו בשאלה ובמקום זה מצא איזו סיפור על הומו שתקעו לו את הכיפה של הזין באחד מנקבי גופו...ברררררר...).
וחוץ מכל השעשועים האלה, הבטחת להבהיר בסוף מה הסיבה הטריוויאלית שהחלטת לפרסם את פוסט ה- 64 יום הזה, אז למה אתה לא מקיים?
- אוקיי, הבטחתי, הפוסט הגיע לסיומו ואני מקיים. הסיבה הטריוויאלית היא שאני פשוט מאוד אוהב את השיר החמוד של הביטלס When I'm Sixty Four ואת הקליפ המצוייר שלו, הלקוח מהסרט "צוללת צהובה". חיפשתי את ההזדמנות המתאימה להכניס אותו, אז נראה לי ש- 64 יום לבלוג זה מספיק מתאים, לא?
חוץ מזה, מחברי הלהקה האגדית הזו, עד שהגיעו לגיל ששים וארבע נותרו רק שניים בחיים. כששומעים את השיר ורואים את הקליפ הנאיבי שלו ואת אופטימיות הנעורים הנוטפת ממנו, אי אפשר שלא לתהות על הפער בין איך שאנחנו חושבים שהעתיד שלנו ייראה ואיך הוא נראה בסוף. אז במחשבה מהורהרת זו על הזמן שהולך ללא שוב אני אעביר אותכם הישר אל השיר והקליפ: