3/2007
רומנטיקה או חרמנטיקה: חלק א'
מה אני יותר, רומנטיקן או חרמנטיקן? קשה לענות, כי זה תלוי בטיימינג. לפעמים אני מרגיש כמו ג'גלר שמלהטט בכמה כדורים בו זמנית ולא ממש יודע מה הוא ממש רוצה. בנסיון לשפוך קצת אור על הנושא החלטתי לכתוב היום פוסט ארוך מפוצל לשני חלקים: חלק א' של רומנטיקה וחלק ב' של חרמנטיקה. גם אם לא ממש תהיה בו תשובה מוחצת על השאלה, אולי בין השורות מישהו יצליח להבין אותי יותר ממה שאני מבין את עצמי.
 אז קודם כל חלק א' של הפוסט יהיה מסע מוסיקלי רומנטי לשירי הסלואו הגדולים של כל הזמנים. משהו טוב בין אם אתה סטרייט, גיי או ביסקסואל. צריך להצטייד רק בנפש רומנטית וחיבה גדולה לעבר, לשירים בטעם של פעם, כי חלק גדול מהשירים יהיו מזמנים שכבר עברו לבלי שוב.
תמיד היתה בי משיכה גדולה לעבר, להיסטוריה, לפוליטיקה ולשירים של פעם, כל זאת בלי לסגור עצמי בפני דברים חדשים יותר. העיקר אצלי הוא המגוון, הפתיחות לסגנונות ולתקופות מוסיקליים שונים והסקרנות הרבה לדברים שונים ומשונים, ישנים וחדשים. אך לדעתי בקטע הרומנטי, מה שהיה פעם, מנצח ובגדול. לפיכך, למרות שבחלק המוסיקלי של הפוסט הזה יהיו כמה שירים יותר חדשים, עיקר הדגש הוא על שירים ישנים, שבעיני לפחות, הם השירים הרומנטיים הגדולים שלא נס ליחם.
מעבר לסקרנות הרגילה שלי לגבי כל דבר שקשור בעבר, יש עוד מישהו שאחראי לדחיפה הגדולה לשירים של שנות החמישים, השישים ותחילת שנות השבעים. זה היה חברי הטוב ס. אשר כבר נזכר בעקיפין בפוסט שלי על שירי האהבה של שנות ה- 70' בקטע המספר על מסע החיפושים שלי על שיר איטלקי עתיק של להקת הפו. אני וס. היינו חברים טובים בתקופת התיכון והוא זכור לי לטובה בגלל שתמיד היה לצידי ברגעים שהייתי צריך אותו, למרות שלא היה ביננו שום דבר מעבר לחברות רגילה. מאז הצבא, לצערי, נפרדו דרכינו ואין לי מושג מה קורה איתו היום.
בכל אופן, ביום שישי אחד, כשהיינו בני 16 או 17 וישבתי בבית להכין מוסיקה למסיבה שהיתה אמורה להתקיים באותו ערב, נחת ס. בביתי עם ערימת חפצים שחורים ומוזרים. "מה זה?" שאלתי אותו. "תקליטים. תקליטוני ויניל, סינגלים של שירים ישנים שקיבלתי מפינוי דירה של השכן שלי, באתי לשמוע אותם על הפטיפון (היה פעם דבר כזה) העתיק שיש לכם בבית. הורדתי את הפטיפון, ניערתי ממנו את האבק והתחלנו במרתון של שמיעת השירים הישנים ההם.
אפשר לומר שהתאהבתי בין רגע (בשירים, לא ב-ס.) במיוחד בשירים השקטים הצרפתיים או האיטלקים משנות השישים ותחילת שנות השבעים, שערימת תקליטוני הויניל השרוטים היתה משופעת בהם, וגם בתקליט ויניל גדול של הפלייטרס משנות החמישים ששלפתי מתוך הערימה. באותו ערב ובעוד ערבים דומים שבאו בהמשך, הפכו השירים הישנים והמוזרים ההם להיות האטרקציה של המסיבה, במיוחד בזמן ריקודי הסלואו הצמודים. כל חבריי שתמיד צחקו על חידק שירי העבר שלי, ביקשו בשקט שאולי אשים עוד איזה שיר שחילצתי מהחפירות הארכיאולוגיות שלי בפומפי, במיוחד אחד מהסלואוים הקורעים ההם. אז לזכר הימים ההם ורוח רומנטית מוזרה שאחזה בי בזמן האחרון ניגש אל השירים. ביצעתי חלוקה לאורך ולרוב לפי תקופות או קטגוריות אחרות שאינן קשורות לתקופה זו או אחרת כפי שתראו בהמשך.
שנות החמישים 
משנות החמשים בחרתי את להקת ה- Platters עם הסולן בעל קול הקטיפה, טוני וויליאמס, שתקופתו בלהקה, משנת 1953 ועד 1960היתה לדעתי תור הזהב שלה. להיטה הראשון של הלהקה נולד בשנת 1955 והוא Only You ובעקבותיו שורה של שירים שקטים דומים כמו The Great Pretender, Twilght Time ואחרים, אך השיר המועדף עלי מכולם הוא Smoke Gets In Your Eyes משנת 1958 שניתן לצפות בו כאן:
שנות השישים
ה- The Righteous Br others (האחים הצדקניים) היו צמד זמרי סול, שלא היו אחים, אשר פעלו בשנים 1963 – 1975 ולהיטם הגדול היה קאבר שעשו ב- 1965 לשיר Unchained Melody. השיר הזה, אגב, היה אחד השירים שנעשו להם הכי הרבה קאברים במאה העשרים (ידועים מעל 500 גרסאות מוקלטות שונות של השיר).
שיר זה בביצועם של "האחים הצדקניים" זכה להכלל בפס קול של הסרט "רוח רפאים" ((Ghost משנת 1990 בכיכובם של דמי מור ופטריק סוויזי והקליפ המוצג כאן הינו קטע מן הסרט של דמי מור המבצעת עבודת קדרות באובניים ופטריק סוויזי החובק אותה מאחור. יש בו משהו פאלי-אירוטי בקטע הזה שניתן לראותו כאן:
להקת ה- Animals הוקמה בשנת 1962 באנגליה ע"י המייסדים אריק ברדון ואלן פרייס. בין להיטיה הגדולים בשנות ה- 60 אפשר להזכיר את Don’t Let Me Be Misunderstood ו- We Gotta Get Out of This Place, אולם הגדול מכולם הוא ללא ספק להיטה משנת 1964
The House of the Rising Sun אשר ניתן לצפות בו כאן:
Simon and Garfunkel הינם הצמד המוצלח ביותר בתולדות הפופ בעיני. פול סיימון וארט גרפונקל גדלו באותה שכונה בניו יורק והיו חברים מילדות. השניים פנו לתחום מוסיקת הפולק והפולק-רוק והצטיינו בשירה הרמונית מופלאה שלוותה בגיטרה האקוסטית של פול סיימון. את הלהיט האמיתי הראשון שלהם הוציאו סיימון וגרפונקל בשנת 1965 וזה היה השיר השקט והמקסים The Sound of Silence. בעקבותיו הוציא הצמד עוד שורת להיטים כמו I Am a Rock (1966), Scarborough Fair (1966), Mrs. Robinson (1968) שהיה שיר הנושא בסרט "הבוגר" (The Graduate), America (1968). אך מכל אלה, אלבומם האחרון שיצא ב- 1970 בשם "גשר על מים סוערים" היה לדעתי המוצלח מכולם. השירים שאהבתי מתוכו היו: El Cóndor Pasa (If I could), Cecilia, The Boxer, והגדול מכולם Bridge Over Troubled Water, שהוא גם השיר שבחרתי להציג את הקליפ שלו כאן:
שנות השבעים
את Elton John הזכרתי כבר ברשימה שלי על שירי האהבה של שנות ה- 70 כי שיריו היו יצירות גדולות ומהוקצעות שקשה לראות את שנות השבעים בלעדיהן. הלהיטים הגדולים ביותר שלו נכתבו אז ואילו משנות השמונים ואילך הוא לקתה רמת שיריו בפשטנות ורדידות יתר.
מתוך השירים שהוציא אלטון ג'ון בשנות השבעים בחרתי אחד משירי האהבה והסלואו הגדולים שלו Don't Let The Sun Go Down On Me משנת 1974, אשר בקליפ שלו המבצע את השיר הזה יחד עם ג'ורג' מייקל בשנת 1991 אפשר לצפות כאן:
10cc היתה להקת פופ בריטית שהגיעה להצלחתה הגדולה בתחילת שנות ה- 70. את שירם הגדול I'm Not in Love הם הוציאו בשנת 1975 ואי אפשר שלא להתמכר לשקט, למלודיה ולהרמוניות של היצירה המיוחדת במינה הזאת. מצאו חן בעיני גם מילותיו של השיר המדבר בחור שאומר שאינו מאוהב למרות שכל הסימנים מעידים בדיוק ההיפך מכך. התכחשות לאהבה היא תופעה ולמה קשה לאנשים להוציא את המילים הפשוטות האלה "אני אוהב" מפיהם זה באמת נשגב מבינתי. ניתן לצפות בקליפ של השיר הזה כאן:
שנות השמונים
Chris de Burgh הוא מוסיקאי שהתפרסם בבריטניה והוציא בשנת 1986 את להיטו הגדול The Lady in Red. רבים טעו לחשוב כי השיר נכתב בהשראת הנסיכה דיאנה אשר הרבתה ללבוש אדום אך כריס דה-ברג עצמו סיפר כי השיר נכתב בהשראת אשתו, כאשר במסיבה כלשהי הבחין באשה לבושה באדום שמשכה את תשומת ליבו בקצה השני של האולם ולא הבין שבעצם הוא מסתכל באשתו. זה הביא אותו למחשבה על כך שאנשים בדרך כלל לוקחים כמובן מאליו את האדם החשוב ביותר בחייהם ושוכחים את הסיבות שהביאו אותם מלכתחילה להיות ביחד. זהו אולי שיר סטרייט פרנדלי מובהק בשמו ובמקורו, אבל תהיה נטייתכם אשר תהיה, הייתי חייב לכלול אותו כאן כי הוא משרה עלי אווירה רומנטית מיוחדת כל פעם שאני שומע אותו. ניתן לצפות בשיר כאן:
שנות התשעים ותחילת המאה הנוכחית
Robbie Williams, יליד 1974, זמר בריטי שהיה חבר בלהקת הבנים Take That ועזב אותה לקריירה עצמאית בשנת 1995. יש לי חיבה מיוחדת אל הזמר הזה בגלל אלבום הקאברים המוצלח שעשה ב- 2001 כמחווה לשירים של פעם ""Swing When You're Winning. מאלבום זה חביבים עלי במיוחד הגרסאות שלו ל- Something Stupid (ששר עם ניקול קידמן) ו- Beyond The Sea. סביב רובי וויליאמס הסתובבו תמיד שמועות על היותו הומוסקסואל אולם הוא מעולם לא אישר אותן. למרות זאת ואולי לצורכי שיווק הרוכב על גל השמועות האלה נוהג וויליאמס לשחק עם הציבור במשחק חתול ועכבר בקשר להעדפותיו הימניות וניתן למצוא לכך כמה דוגמאות: בשירו Old Before I Die הוא שר "Am I straight or gay?", בווידאו קליפ שלו מ- 2003 לשיר Come Undone הוא מופיע כאילו באורגיה עם גבר ואישה, ישנה אמירה שלו שלא עשה סקס עם גבר אבל הוא מוכן לנסות כל דבר פעם אחת. אבל לרשימה זו הגיע רובי וויליאמס בגלל שירו מ- 1997 Angels, אשר לא רק שאני אוהב ומעריך, אלא בשנת 2005 נבחר השיר הזה ע"י הציבור בבריטניה כשיר הבריטי הטוב ביותר ב- ב- 25 שנה האחרונות. ניתן לראות את השיר כאן:
Backstreet Boys היא להקת בנים שנוצרה ע"י המפיק לו פרלמן שהתקנא בהצלחתם של New Kids On The Block משנות השמונים ורצה להקים להקת בנים כזו בעצמו. לאחר סדרת אודישנים בשנים 1992 – 1993 הוא אסף קבוצת נערים, שהצעיר ביניהם Nick Carter היה אז בן 12 (!!!) והבוגר ביותר Kevin Richardson היה בן 21, ויצר את הלהקה. לא מעט שירים מוצלחים היו ללהקה הקצת מתקתקה הזאת אבל לרשימה שלי הם נכנסו בזכות השיר המקסים מ- 2005 Incomplete שלא רק המלודיה שלו מדברת אלי אלא רק המילים:
I've tried to go on like I never knew you
I'm awake but my world is half asleep
I pray for this heart to be unbroken
But without you all I'm going to be is, incomplete
ואת השיר היפה הזה ניתן לראות אותו כאן:
להקות וזמרי רוק
לתחום הרוק יש לי חיבה מיוחדת ולכן החלטתי להקדיש לו כותרת נפרדת, בלי קשר לתקופה בה יצאו השירים לאור.
Aphrodite's Child (בנה של אפרודיטה) היתה להקה רוק יוונית שנוסדה ב- 1967 ע"י Vangelis שלימים נודע במיוחד בזכות יצירותיו האינסטרומנטליות הרבות ומוסיקה שחיבר לסרטים. דמות מוכרת אחרת בלהקת "בנה של אפרודיטה" היתה הסולן ונגן גיטרת בס Demis Roussos המוכר יותר בזכות הקריירה האירופית המוצלחת שלו כסולן פופ בשנות השבעים. עם הלהקה המוכשרת הזאת עשה לי היכרות חבר אחר מ. שעלה מרומניה כנער בתקופת השלטון הקומוניסטי והמוסיקה שלו היתה, איך לומר... לא היתה הכי מעודכנת. הוא ידע שאני חובב ארכיאולוגיה מובהק אז נסחב אלי יום אחד עם טייפ סלילים ענקי (היה פעם דבר כזה) ממיטב התעשיה הרומנית הנחשלת והציג לי בגאווה את להיטיה הישנים של הלהקה הזאת. התלהבתי מאוד. השילוב של להקת רוק המורכבת מחבורת יוונים עתירי כשרונות ששרים שירי סלואו קורעים באנגלית, מה עוד צריך בעל נפש רומנטית כמוני? הלהקה המוכשרת הזאת הוציאה תחת ידה כמה וכמה להיטים טובים, כמו Rain and tears (1968), End of the world (1969), I want to live (1969), It's five o'clock (1970) שהוא אולי המוצלח מכולם ו- Spring, summer, winter and fall (1970) שגם אותו אני אוהב ואת הקליפ שלו (שהוא היחידי משיריה שבצבע) וניתן לראותו כאן:
עוד להקת רוק, והפעם אמריקאית, שהתפרסמה בשנות השישים ותחילת שנות השבעים הי תה להקת Creedence Clearwater Revival הידועה בראשי התיבות שלה CCR, בהנהגת האחים ג'ון וטום פוגרטי. למען האמת סגנון הלהקה נע על הגבול בין הקאנטרי לרוק שבין להיטיה ניתן למנות את Down on the Corner (1969), Have You Ever Seen the Rain (1971) אשר כעבור כעשר שנים עשתה לו להקת בוני אם גרסת דיסקו, אבל השיר האהוב עלי ביותר היה גרסת סלואו עתירת אנרגיות לשיר ישן שזכה לגרסאות שקטות רבות אשר הידועה שבהן היתה של נינה סימון.
השיר הוא I Put a Spell on You וגרסתם של CCR לשיר יצאה לאור בשנת 1968 וניתן לראותה כאן:
The Moody Blues היתה להקת בריטית שנוסדה ב- 1964 כלהקת רוק וסגנונה התפתח בהמשך למה שנקרא אז Progressive rock. את להיטם הגדול שהוא גם אולי שיר הסלואו האהוב עלי ביותר ושימש שיר הנושא בסיפור שלי "נפלאתה אהבתך לי" הינו השיר Nights in White Satin (לילות משי בלבן) משנת 1967 שניתן לצפות בו כאן:
King Crimson נוסדה כלהקת רוק מתקדם בריטית ב- 1969. אלבומה המיוחד במינו In the Court of the Crimson King יצא לאור באותה שנה ולמרות סגנונו הלא כל כך קל לעיכול, הגיע למקום שלישי במצעד מכירות האלבומים הבריטי באותה שנה, תופעה לא כל כך מוכרת באלבומי רוק מתקדם שיש שנהגו לכנות אותם גם רוק מחתרתי.
מתוך האלבום הזה בחרתי את השיר Epitaph שמשמעותו המילולית הינה כתובת זכרון על מצבה (שלא נדע) אך הכוונה למעין חשבון נפש על מה שאדם ישיג בחייו ומה שיותיר אחריו לאחר שיהפוך לזכרון בלבד. מילות השיר מעוררות מחשבה ובחרתי להביא מתוכו את הקטע הבא:
Confusion will be my epitaph.
As I crawl a cracked and broken path
If we make it we can all sit back and laugh.
But I fear tomorrow Ill be crying,
"Yes I fear tomorrow Ill be crying
הבחירה בשיר הזה כאחד משירי הסלואו שאני מעדיף אולי קצת מוזרה לאור תוכן השיר, אבל המלודיה (אולי במידה מסוימת גם המילים) יוצרת את ההקשר הזה בשבילי, בגלל ההקשר אל המבוכה והבלבול שאנחנו עוברים בחיים ואולי יום אחד נשתרע לאחור בנחת ונצחק על כל הקשיים שבדרך. ניתן לראות כאן את השיר הזה בהופעה חיה:
The Eagles (הנשרים) היו להקת רוק אמריקאית שפעלה בעיקר בשנות ה- 70 והוציאה תחת ידיה כמה מיצירות הרוק השקטות היפות שאני מכיר. קצת מוזר לחבר רוק לשקט, אבל אין להקת רוק שמכבדת את עצמה שלא הוציאה תחת ידיה כמה בלדות טובות וכך גם הנשרים. בין שיריה הטובים אני יכול לציין את Take It Easy (1972), Tequila Sunrise (1973), The Best of My Love (1974), One of These Nights (1975), New Kid in Town (1976).
השיר הטוב ביותר שלה ואחד מבלדות הרוק הטובות ביותר שאני מכיר היה Hotel California מ- 1977 שאת הקליפ שלו בחרתי להכניס לרשימה זו. אך לפני שניגש לשיר עצמו רציתי רק לציין כי בדצמבר 1999 צויין אלבומם ""Their Greatest Hits (1971-1975) כאלבום שמכר יותר עותקים מכל אלבום אחר בארה"ב במאה העשרים, לאחר שמכירותיו חצו את ה- 29 מיליון עותקים.
את הקליפ מהופעה חיה, בגרסה אקוסטית מיוחדת וארוכה במיוחד של השיר המקסים הזה Hotel California תוכלו לראות כאן:
Scorpions הינה להקת רוק כבד/מטאל גרמנית שהוציאה את אלבומה הראשון ב- 1972 אולם להיטיה הגדולים באמת יצאו בשנות מסוף שנות ה- 70' עד תחילת שנות ה- 90'. השירים האהובים עלי ביותר של הלהקה הזאת הינם: Holiday (1979), Send Me an Angel (1990), Wind of Change (1990), אך לרשימה זו בחרתי את השיר Still Loving You, בלדת רוק ושיר סלואו מעולה מ- 1984 שאפשר לראות כאן:
Bryan Adams הוא זמר רוק קנדי יליד 1959, שאני רואה בו מעיין ברוס ספרינגסטין הקנדי. בראיין אדמס פעיל עד היום והוציא תחת ידיו שורה ארוכה של שירים מוצלחים. לדעתי דווקא אלבומו "Reckless" שיצא ב- 1984, כשהיה בן 25, היה המקבץ המוצלח ביותר שלו עם השירים: Run to You, Summer of '69, It's Only Love (דואט עם טינה טרנר) וכמובן הגדול מכולם שהוא גם הבחירה שלי לרשימה הזאת: Heaven שניתן לראותו כאן:
R.E.M. היא להקת רוק אמריקאית שנוסדה ב- 1980 ובמשך השנים היו לה הרבה שירים טובים ומוצלחים שאני אוהב . לרשימה זו נכנסה הלהקה במיוחד בגלל שירה מ- 1992 Everybody Hurts שגורם לי לדמעות בכל פעם שאני שומע אותו. שיר מושלם לכל מי שמרגיש עצוב, בודד, חסר ערך או מדוכא, במיוחד בגלל המילים שלו:
Well, everybody hurts sometimes,"
Everybody cries. And everybody hurts sometimes
And everybody hurts sometimes. So, hold on, hold on
Hold on, hold on, hold on, hold on, hold on, hold on
Everybody hurts. You are not alone"
אני מודה ומתוודה שזה לא שיר רומנטי, לא ממש שיר לסלואו, אבל בגלל הרטט שהשיר הזה גורם לי ובגלל מה שהוא היה בשבילי ברגעים קשים, אני לא יכול שלא להכניס אותו לרשימה עמוסת רגשות זו. אז למרות שהוא לא בדיוק מתאים, קבלו את השיר הפנטסטי הזה כאן:
אוונטי איטליה
על חיבתי הגדולה לאיטליה, לאיטלקית ולאיטלקים, כבר הספיקו לדעת הקוראים הקבועים יותר של הבלוג הזה. ניתן למצוא זאת בסיפורים האירוטי שכתבתי "אוונטי איטליה" ובפוסט שירי האהבה של שנות ה- 70' כשכתבתי על להקת הפו. אז להכין רשימה כזאת בלי איזה סלואו רומנטי איטלקי אחד לפחות, זה ממש בלתי אפשרי.
Umberto Tozzi הוא זמר פופ איטלקי מפורסם, יליד 1952, שהחל להופיע כבר לפני למעלה מ- 30 שנה. ב- 1978 כתב אומברטו טוצי את שירו "גלוריה" שביצעה לורה ברנינגן. שיר זה איפשר לקריירה שלו לפרוץ מחות לגבולות איטליה ולזכות להכרה גם בארה"ב. אבל שירו האיטלקי המפורסם ביותר נכתב ב- 1977 וזהו גם שיר האהבה, הרומנטיקה והסלואו האיטלקי שאהוב עלי מאוד - Ti Amo שניתן לצפות בו כאן:
ויוה לה פראנס
אי אפשר לסיים רשימה זו בלי הסלואים הצרפתיים הגדולים של פעם. כפי שציינתי בתחילת הרשימה, בלעדי חברי ס. וערימת התקליטים הישנים שלו, אולי מקומם הנכבד של השירים הצרפתיים הגדולים ההם היה נפקד ממנה, אבל קרה מה שקרה ולשירים הצרפתיים הישנים ההם יהיה מקום של כבוד ברשימה זו.
אפתח בשיר שאולי ישמע מוכר משהו גם לקוראים הצעירים יותר (בגלל גרסת הדאנס החדשה של Graffiti Project לשיר הזה). זהו השיר Aline של הזמר Christoph, שיר סלואו אולטימטיבי משנת 1965 שניתן לראותו כאן:
Jean-Francois Michael (ז'אן פרנסואה מישל) מוכר בארץ יותר בגלל שירו המצליח Coupable (אשם) מסוף שנות ה- 70', אבל בשבילי, השיר הנבחר שלו הוא דווקא Adieu Jolie Candy משנת 1969 שניתן לראות כאן:
Michel Polnareff הוציא את השיר Love me Please Love me בשנת 1966, כשהיה בן 22. מלבד המשפט הזה, המהווה גם את שם השיר, השיר כולו בצרפתית. ניתן לצפות בקליפ שלו משנת 1967 כאן:
P ascal Danel התחיל את הקריירה המוסיקלית שלו בשנת 1964, כשהיה בן 20. בשנת 1967 הוציא את השיר שלו Kilimandjaro העוסק בשלג על הר קילימנג'רו שזכה להצלחה בינלאומית. אינני יודע אם יש בשיר תוכן רומנטי כי כמות המילים שאני יודע בצרפתית קטנה מכמות האצבעות שלי (ידיים ורגליים יחד). למי שבכל זאת מתעקש אז אני יודע איך אומרים בצרפתית את הדברים החשובים באמת: רוצה לשכב איתי הלילה?, כן, לא, בטח, למה, איפה, ימינה, שמאלה, ישר, אלוהים אדירים ו- לעזאזל. בכל אופן אולי הבחור בשיר לקח מישהו/י לאיזה טיול רומנטי על פסגת ההר עטורת השלג, אינני יודע. לי הוא נשמע רומנטי ואחלה לאיזה סלואו צמוד. אז קבלו את השיר על רקע נופי הקילימנג'רו כאן:
ולסיום החלק המוסיקלי, שני שירים שמייצגים את כל הפוסט הזה, אך הפעם בסדר הפוך. קודם החרמנטיקה ואח"כ האהבה והרומנטיקה.
ב מחלקת החרמנות שמור מקום של כבוד לשיר של Serge Gainsbourg & Jane Birkin אשר יש קצת יותר ממשמעות סמלית לעובדה שבשנת 69' הוציאו את שירם השערורייתיJe t'aime... moi non plus (אני אוהב אותך, אני כבר לא), אשר בזמנו נאסר לשידור ב- BBC כי נחשב לשיר נועז מדי. כיום ממחק השנים קצת קשה להבין על מה היתה כל המהומה, נכון יש בשיר קצת גניחות, אנחות וקולות של חדר מיטות, אבל מכאן ועד איסור שידור המרחק נראה גדול מדי. בכל אופן, לתקופתו הוא נחשב לשיר חירמונים גדול ולסלואו גדול גם כן, כמובן וניתן לראות אותו כאן:
אך רגע לפני שעוברים לחלק ב' החרמנטי של הפוסט הזה, רשות הדיבור לאהבה, לשיר האהבה האולטימטיבי שקיים לדעתי.
כדי למצוא את השיר הזה הייתי צריך לחזור 58 שנה לאחור, לשנת 1949 ולשירה של Edith Piaf שתרגום שמו מצרפתית הינו "המנון לאהבה" ובשפת המקור: L'Hymne a l'Amour. מכיוון שאינני יודע צרפתית, יגעתי ומצאתי תרגום מילולי לאנגלית (תרגום מילולי ללא שינויי חריזה או משהו) של קטע מהשיר שממחיש הכל:
The sky could tumble down on us,"
And the earth fall from beneath us
What does it matter, if you love me
I could care less about the entire world
As long as love drowns my mornings
As long as my body trembles with your touch
Problems don't matter, my love, because you love me"
אני יודע שזה לא ממש שיר לסלואו, אבל זה שיר אהבה שכמה שהוא ישן כך הוא רב עוצמה ורגש ומה ראוי לסיים רשימה שהתחילה במילה רומנטיקה, אם לא שיר ששמו "המנון לאהבה"? ובשיר העתיק הזה החותם את חלק א' של "רומנטיקה או חרמנטיקה" ניתן לצפות כאן:
ולמעבר לחלק ב' (אזהרה לסטרייטים: חלק ב' הוא סיפור גיי-ארוטי) ניתן ללחוץ כאן.
| 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
