פילבוקס

הגענו לחלק ב' של הפוסט המפוצל הזה. מי שטרם קרא את חלק א' ורוצה לקרוא אותו קודם, יכול ללחוץ כאן. למרות שקשה לי להאמין שיש מישהו שיכול לקראו מתחילתו ועד סופו בפעם אחת, אז מכיוון שהבטחתי לתת לא רק רומנטיקה אלא גם סיפור חרמנטיקה, לכן אקיים. לכם נותר רק להחליט באיזה קצב לקרוא את הפוסט הארוך הזה, אשר אני ממליץ שלא לדלג על אף קטע ואף שיר, למרות הזמן הארוך שזה בוודאי יקח. Take your time, לא חייבים לקרוא הכל בבת אחת, אך מי שבא לו לעשות זאת, מי אני שאעצור אותו.

אך לפני תחילת הסיפור, אזהרה קטנה לכל הסטרייטים שקראו את חלק א' של הפוסט שהיה סטרייט-פרנדלי: דעו כי חלק ב' מכיל תיאורי אירוטיקה הומוסקסואלית, אז אם זה מפריע לכם אתם יכולים כמובן לוותר על חלק ב' הזה. 

לחלק החרמנטיקה של הפוסט בחרתי סיפור גיי-אירוטי שכתבתי בשם "ענין עם פועל בנין". זהו סיפור על משיכה, אירוטיקה וסקס המתרחש בין נער ערבי, פועל בנין, לבין בחור שעבר לגור בבית סמוך לבית בבניה בו עובד הנער, אז בלי בלבולי מוח נוספים, אגש ישר לסיפור:

ענין עם פועל בנין

*

"אבי, אבי" שמעתי קריאה שהזכירה לי נשכחות. זה היה במילואים האחרונים שלי במחסום כרם שלום ברצועת עזה. סובבתי את פני, למרות שלא קוראים לי אבי בכלל ושם הוא עמד. מבוגר בכמה שנים מהנער שהיה אז, בגרות שלא גרעה כהוא זה ממראהו המיוחד, אלא להיפך, הוסיפה לו נופך נוסף. "אני צריך עבודה" הוא אמר בפשטות. "צריך אוכל לילדים". ידי קצרה מלהושיע. הימים היו ימים אחרים וסגר כמעט מוחלט הוטל על הרצועה. רק גברים מעל גיל 40 הורשו לצאת אז בדרך כלל. צעירים יותר, אם הורשו לצאת, מיד נחשדו כמשתפ"ים וסיכנו בכך את חייהם. פני נכמרו כשהבטתי בו. כל כך צעיר וכבר כאלה בעיות על כתפיו הצרות. "אין לי ברירה, אבי" הוא אמר כשהבחין בפני הנפולות.

"תכניסו אותו לחדר הבדיקה הבטחונית" אמרתי לשומר השני, מה שהיה קוד לפגישה עם סוכן השב"כ שהיה צמוד למחסום. עוד נסיון גיוס של משת"פ שיקצר את ימיו בשביל בצע כסף או במקרה הזה בשביל אוכל לילדיו. אלמנטרי. למה אנחנו צריכים את הצרות שלהם על הראש שלנו? תהיתי. אבל מצד שני, הצרות האלה מהוות קרדום לחפור בו את המשתפ"ים ואת המודיעין שאנחנו כל כך זקוקים לו. שיטת המקל והגזר איתם ממשיכה לעבוד, גם אחרי שיצאנו מעזה. אז הפעם הוא בא לקטוף קצת גזר. הגזר בריא, אומרים. זה נכון, אבל השאלה למי.

הוא נכנס לחדר הבדיקה הבטחונית והתפשט עד לתחתוניו. זה היה הנוהל לפני שמישהו יעבור את קיר הבטון ויגש לדבר איתו. הוא ידע כבר מבלי שמישהו יצטרך לומר לו. הגיע מתודרך, כנראה. נכנסתי לחדר לפני שאיש השב"כ יגיע. הייתי חייב לדבר איתו ולו רק לכמה דקות. הוא התקרב אלי, שוכח לרגע איפה אנחנו נמצאים וכמעט איבדתי את הראש. רציתי רק לחבק אותו באותו רגע, להרגיע אותו שיהיה בסדר, למרות שלא יהיה. לחוש את גופו אחרי כל השנים שחלפו, אך לא. נותרנו מרוחקים אולי 10 ס"מ זה מזה. כמעט יכולתי לחוש את חום גופו מהמרחק הקצר הזה. הזין שלי כבר הרגיש והכריז על נוכחות וגם החבילה שלו בתחתונים נראתה תפוחה למדי, אבל למרות הסנטימטרים הספורים הפרידה ביננו תהום עמוקה שלא נראה שניתן לגשר עליה. לא היום. לא כאן ולא במצב הנוכחי.

"כן" הוא אמר לי "התחתנתי בסוף בגיל 18, כמו שאמרתי לך. הכל סידרו בשבילנו ויש לי כבר 4 ילדים. אין עבודה אצלנו. הילדים בוכים ואין לי ברירה."

"גם אצלנו הילדים בוכים עם כל הקסאמים האלה" אמרתי לו בשקט אבל מה הוא אשם, בעצם. מה אשמים הילדים של מי שלא יהיה. הוא הושיט ידו ונגע לרגע בזרועי, נגיעה מצמררת כשאמר: "בבקשה, אבי תדבר עם יוסי בשבילי, אני אעשה הכל, כבר לא אכפת לי מכלום, ואם יתנו לי אישור עבודה אני רוצה לבוא אליך לעוד פעם אחת. בבקשה, אבי." אמר בעיני פודל נוגות. פודל המיחל לעצם שתושלך לעברו ורפרף עם קצות אצבעותיו על זרועי במגע המחשמל הזה שלו.

יוסי השב"כניק קרא לי לרגע החוצה ואמר: "אל תתרשם מתחנוני הפודלים. כולם פודלים כשרוצים אשרה. אז הם הכי כנועים והכי אסירי תודה שבעולם, אבל שתדע לך שמאחורי כל פודל מסכן עלול להסתתר איזה אמסטף או פיט בול רצחני. אין לי שום רחמים אליהם ולילדים הסמרקצ'ים האלה שלהם. זה הכל אינטרסים. בשביל כסף הם ימכרו גם את האמא שלהם." גזען אמיתי הוא היה יוסי ופשיסט לא קטן, אבל בהיותו איש שטח מעולה שהביא תוצאות, כולם עצמו עין.

"אני לא מבין בשיטות עבודה שלכם, יוסי, אבל יש פה בחור שמוכן לעשות הכל בשביל שיוכל לפרנס את אשתו והילדים שלו, אז מה, זה לא מתאים לכם?"

"נראה לך שהוא יחזיק יותר מכמה שבועות לפני שיחסלו אותו? לפני שיבינו שאם צעיר כל כך קיבל אישור עבודה אז הוא כנראה משת"פ?"

"לא מבין בזה, יוסי" אמרתי לו, "אתם לא אמורים למצוא לו איזה סיפור כיסוי או משהו, שלא יחשדו בו שקיבל אשרת עבודה למרות שהוא צעיר?"

"מה לך ולו בכלל?" הוא שאל אותי ובחן את פני בעיני הנץ שלו. מזל שלא הסתכל יותר למטה, חשבתי, זה כבר היה עוזר לו להבין את מה שלא רציתי שאף אחד ידע.

"הוא פועל בנין. אני מכיר אותו מזמן שבנינו את הבית. עובד טוב." אמרתי לו ונזכרתי במה שקרה רק לפני 7 שנים...

**

בדיוק אז עברנו לגור בשכונת וילות חדשה של "בנה ביתך" והיינו מהראשונים שסיימו את הבניה בשכונה. טיפין טיפין התחילו אז להבנות פה ושם בשכונה בתים נוספים ואחד מהם היה ממש צמוד לגדר ביתנו והיה עדיין בשלב של שלד לא גמור. אז עוד עבדו בבנין בישראל די הרבה פועלים ערבים מהשטחים, לא כמו היום, וכמה מהם עבדו בבית הסמוך לביתנו.

  זו היתה שבת קיצית ויצאתי לטפל בגינה, לשתול קצת פרחים ולנטוע עץ אבוקדו חדש שהבאתי באותו יום מהמשתלה.

בין ביתי לבית שהלך ונבנה לידינו היתה מעין חומת אבן. החומה היתה די גבוהה היות ופני הקרקע בבית הסמוך היו נמוכים בכמטר וחצי מהקרקע אצלנו ואם נוסיף לזה את גובה החומה עצמה, תוכלו להתחיל להבין את הפרשי הגבהים. כל זה לא הפריע לנאיף. הוא היה פועל בנין צעיר, ממש נער, שעבד בבית שליד. באותה שבת הוא נשאר לבד שם בבנין שעוד לא היה גמור, אולי לשמור ואולי מסיבה אחרת. באותו זמן עוד לא הכרתי אותו בשמו אך בהחלט שמתי לב לנוכחותו. הוא לא היה טייפ-קאסט ערבי מצוי. הוא היה בעל גוף שזוף בגוון דבש, שיער שאטיני, פנים חלקות עם צלקת קטנה בזוית הפה וחיוך גדול ומאיר עיניים.

התחלתי לחפור את הבור לשתילת העץ והיה לי מאוד חם, אז הסרתי את החולצה ונותרתי במכנסי הקצרים בלבד. שרירי השתרגו והזיעה נטפה ממני מהעבודה הקשה אך לא היה אכפת לי, אהבתי לטפח את הגינה שלי. האדמה היתה די קשה וכבדה והפסקתי קצת כדי להשקות את הבור הקטן שהצלחתי לחפור כדי שניתן יהיה להמשיך ולהעמיק אותו ואז שמעתי את הקריאה: "אבי" ואחרי עוד כמה שניות עוד פעם: "אבי".

לא הבנתי מי קורא ולמי הקריאה מיועדת כי בכלל לא קוראים לי אבי והיינו המשפחה היחידה שגרה בסביבה ואז שמעתי שוב את הקול: "אבי" וראיתי את הנער הערבי הזה עומד בקומה הראשונה של הבית הסמוך וקוראו "אבי" ישר אלי.

"אתה קורא לי?" שאלתי אותו.

"כן, אבי" הוא ענה.

"אבל לא קוראים לי אבי" אמרתי.

"טוב, לא משנה, יש לך סיגריה?" הוא שאל.

"לא, אין לי. אני לא מעשן" אמרתי לאכזבתו הרבה אבל הנער לא חיכה וחיש קל טיפס על חומת האבן כאילו ה- 2.5 מ' שלה, מחצר השכנים עד לקצה החומה, הם סולם בשבילו ותוך כמה שניות היה בצד השני של החומה בתוך החצר שלי.

"שלום" הוא אמר "אפשר לעזור לך?"

"אתה בטוח? זאת עבודה קשה" עניתי.

"שטויות" הוא אמר "משעמם לי, אני לבד ואין לי מה לעשות כל השבת הזאת", ובלי לחכות אפילו לתשובתי, תפס את הטוריה והתחיל לחפור. תוך כמה דקות היה לו חם וגם הוא פשט את חולצתו, חושף לעיני את פלג גופו העליון החלק והשזוף ואת תנועת שריריו הנעריים. הבטתי בו עובד והמראה מצא חן בעיני.

"רוצה משהו לשתות?" שאלתי.

"כן. תה, תודה" ענה לי מזים את השמועות הבלתי מבוססות שערבים אוהבים קפה. האמת שרוב הערבים שנתקלתי בהם אוהבים דווקא תה, חזק ומתוק מאוד וכך רצה גם הנער המתוק הזה. הכנתי לו תה ולי נס קפה וגם שתי כוסות מים קרים וחזרתי אליו. הוא העמיק את הבור בעוד משהו ושוב השקה אותו וישב לנוח קצת עד שהאדמה תתרכך.

"למה קראת לי אבי?" שאלתי אותו.

"אנה עארף" הוא אמר "אתם היהודים, יש הרבה אבי ולא ידעתי איך לקרוא לך" אמר הנער.

"טוב, אז תדע ששמי ערן" אמרתי לו "ואיך קוראים לך?"

"נאיף" הוא ענה.

"ובן כמה אתה נאיף?" שאלתי.

"16.5 עוד מעט 17" הוא ענה.

"ומאיפה אתה?" שאלתי

"מִן ראפא" הוא אמר, מתכוון לרפיח, "בגלל זה נשארתי היום. הנסיעה מאוד יקר אז רק פעם בחודש אני נוסע הביתה. צריך לחסוך כסף בשביל אישה, אתה יודע"

"אישה? אתה עוד צעיר" אמרתי לו "יש לך זמן".

"אצלנו מסדרים אישה וחתונה בגיל 18, 19 ורק אם אין כסף זה לוקח עוד קצת זמן. יש כבר אישה שרוצים לסדר לי אבל אני צריך לתת לאבא שלה ג'מל אחד,  בָּרה, ו – 120 דרנגולות בשביל שהוא יסכים."  (זו לא טעות - כך הוא דיבר, מתכוון כמובן לגמל, פרה ותרנגולות).

"נו אז מה?" שאלתי.

"אז אני עובד הרבה, אני רוצה חתונה מהר. לא לחכות לגיל 21 כמו אח שלי מסכן" אמר נאיף.

"מה בוער לך?" שאלתי.

הוא חייך, הצביע על המפשעה שלו, שיכולתי לראות בה איזו שהיא בליטה חשודה ואמר: "אצלנו אין דבר כזה חברה. אם אתה רוצה לזיין, אתה צריך להתחתן או ללכת לזונה יהודיה אבל אם תופשים אותי מסתובב בתל אביב בשביל זונה זה לא טוב למה אין רשיון, אז אני עובד הרבה בשביל מתחתן מהר" ענה נאיף.

התחלתי להתקרב אליו כי גם אצלי התחיל להתעורר משהו, בגלל ההתעוררות שלו ובגלל פלג גופו העליון החשוף והיפה. היתה רק בעיה אחת, בגלל שהוא עבד בבית שהיה עדיין לא גמור וכנראה לא כל כך התרחץ, אז הריח שעלה ממנו, איך לומר זאת בעדינות... לא היה משהו.

נאיף לא היה טיפש. הוא הרגיש כנראה שאני רוצה להתקרב אליו אך קצת נרתע בגלל הריח ואז אמר: "כמה פעמים ביקשנו מהבעל בית שיסדר לנו מקום להתרחץ אבל הוא אומר שיש ברז בחצר ונסתדר איתו, אבל ביום חמישי סגרו את המים ואין גם מים בברז בחצר, אני לא יודע למה. מזל נשארו לי כמה בקבוקים בשביל לשתות".

הרהרתי מעט והחלטתי להעיז. אשתי לא היתה בבית, לקחה את הילדה ונסעה לים ויקח עוד כמה שעות עד שתחזור אז הצעתי לנאיף להתרחץ אצלי בבית.

"מה באמת?" הוא אמר מופתע.

"כן, למה לא. נגמור לשתול את העץ ונלך למקלחת, גם אני כבר מת להתרחץ ויש לנו מקלחת גדולה" עניתי.

לא היה לי ספק שהוא הבין. הוא נעץ בי מבט בוחן, סקר ארוכות את פלג גופי העליון החשוף ואת שרירי המשתרגים, שקל את דבריי, אך לא אמר מילה. ניגש שוב לטוריה והתחיל לחפור במרץ, נראה שרוצה לסיים כמה שיותר מהר. נאיף חפר ואני השקיתי את הבור מדי פעם כדי לרכך את האדמה. הצעתי לו להחליף אותו אבל הוא לא רצה והמשיך לחפור במרץ רב. כשהבור היה מספיק עמוק הכנסנו את העץ לתוכו, מילאנו דשן ואדמה והשקינו לסיום.

"חלאס, גמרנו" אמר נאיף בנשיפה ארוכה. "טוב מאוד, אתה בא למקלחת?"

"כן, טוב" אמר נאיף ונכנס איתי הביתה. הזין שלי כבר התחיל להזדקף מהתרגשות וניגשנו למקלחת. נאיף פשט את מכנסיו ויכולתי לראות את תחתוניו הבלויים. שמתי לב שהוא לא הביא שום דבר להחלפה ושאלתי אותו: "יש לה בגדים או תחתונים נקיים?"

"לא, אין. אני מכבס את אלה כשאני מתרחץ ולובש אותם בחזרה אחרי שהם מתייבשים" ענה נאיף, פשט גם את התחתונים ונכנס למקלחת עם בגדיו ותחתוניו בידו, פתח את המים והתחיל להסתבן וגם לסבן את בגדיו. היה לו גוף נערי מדהים, אבל ממש פחדתי. כל הסיפורים האלה שאתה שומע על רצח על רקע חילול כבוד המשפחה אצל ערבים, בגלל שמישהו נגע באיזו בחורה בלי להתחתן איתה, אז לך תדע מה הם עלולים לעשות עוד אם מישהו – זאת אומרת אני – יגע בבחור, למעשה נער. לא ידעתי אם מגע בין בנים זה חמור יותר אצלם או שזה כורח המציאות עבורם בגלל האיסור החמור על מגע בין גבר לאישה לפני הנישואים. גם לא ידעתי איך נאיף יקבל את זה. אולי עצם הפניה אליו או עצם הבעת הרצון למגע איתו זה כבר גזר דין מוות בעיניו או בעיני המשפחה שלו. מה אני צריך לחפש צרות, חשבתי לעצמי והתחלתי כבר לוותר על כל הרעיון. הזין שלי כבר עמד נוקשה כסלע בתוך המכנסיים, אך הסתובבתי והתכוננתי לצאת מחדר האמבטיה לחכות שנאיף יסיים.

"יא אבי, סליחה, ערן" אמר נאיף ואחז בזרועי.

"כן נאיף" עניתי לו בערגה.

"למה אתה הולך? בוא תכנס למקלחת".

"אולי כדאי שאתה תסיים קודם" אמרתי לו "ואני אחכה עד שתסיים" אמרתי לו.

"נראה  לך שאני יכול לחכות עוד? " אמר נאיף והצביע על הזין הזקור שלו. כוונתו היתה ברורה וכל הספקות שהיו לי קודם לכן פרחו מהקן.

"אבל מה אם מישהו ידע?" אמרתי לו " זה לא מסוכן עם המשפחה שלך וכאלה?"

"מה השתגעת שאני אספר למישהו? אחר כך איזה אבא ירצה לתת לי את הבת שלו?" ענה נאיף "עכשיו אני רוצה להזדיין, אבל ברגע שיהיה לי מספיק כסף אני עוד רוצה להתחתן" אמר ומשך אותי לתוך המקלחון.

המים עדיין זרמו והתרטבתי כולי. קילפתי מהר את מכנסי ותחתוניו ויכולתי לראות שהמראה של הזין שלי שקפץ החוצה מצא חן בעיני נאיף. הוא נצמד אלי מחכך את הזין הצעיר והרעב שלו בשלי ונאנח. התחלנו לסבן זה את זה והתענגתי על גופו היפה והחלק, במיוחד עכשיו שהריח כבר היה נעים. וואו איזה נער, חשבתי אז. נאיף היה חרמן מאוד. הוא תפס את ידי שסיבנה לו את הבטן ודחף אותה למטה למשש לו את הזין והביצים. מילאתי את מבוקשו בשמחה ואחרי שסיבנתי אותם טוב טוב ושטפתי, כרעתי על ברכי ונטלתי את הזין היפה שלו לתוך פי, מתחת למים הזורמים. נאיף קצת הופתע. הוא אמר לי שאף פעם לא עשו לו את זה, שבדרך כלל כשהם לחוצים אז הם (פועלי הבנין) מביאים ביד אחד לשני אך לא יותר מזה. שמחתי להעניק לו את תענוגות המגע האורלי ונאיף התלהב מכך מאוד.  לא עברו אלא כמה דקות מועטות של ליקוקים וליטופים ונאיף אמר לי שהוא עומד לגמור. הוצאתי את הזין שלו מפי והמשכתי למשש לו את הזין והביצים ואז הוא גמר. ועוד איך גמר: חלק מהשפריצים הגיעו לצד השני של המקלחת, אולי מרחק של מטר וחצי או שניים וחלק מילאו לי את הבטן והחזה. הילד היה חרמן והיה לו הרבה זרע במחסנים והוא שיחרר אותו עכשיו בבת אחת.

הזין שלי כבר עמד להתפוצץ מתשוקה לגופו הנערי של נאיף והוא החליט לשתף פעולה. בלי שאמרתי לו מילה, רגע או שניים אחרי שגמר הוא כבר היה על הברכיים והתחיל לחקות את מה שעשיתי לו ולמצוץ לי בחשק רב. אם הייתי נותן לו להמשיך בזה עוד דקה או שתיים הייתי גומר כמוהו, פיו היה רך ומתוק והתחושות שהעביר לי בזין היו ממש מחשמלות, אבל רציתי יותר. הקמתי את נאיף על רגליו ואמרתי לו:

"נאיף, מתוק שלי אני רוצה לעשות משהו אחר, אם תסכים".

נאיף חייך ואמר: "מה אתה אוהב בָּטִיח?"

"מה הקשר לאבטיח" אמרתי ביודעי שבָּטיח בערבית זה אבטיח.

"את הבָּטִיח הזה" הוא אמר וטפח לעצמו על הישבן, ואז הסתבר לי שזה כינוי החיבה או הכנוי הסקסי ווטאבר של הערבים לישבן, או לזיון בישבן.

"הבָּטִיח שלך זה הבָּטִיח הכי סקסי שראיתי כבר הרבה זמן" אמרתי לו וליטפתי את ישבנו. נראה לי שהמחמאות מצאו חן בעיניו והוא סובב את ישבנו לעומתי ואף הבליט אותו כפי שצריך כדי שהתנוחה תהיה נוחה יותר. וואלה אני הולך לעשות את זה ממש, חשבתי באותו רגע. ההזיות על הנער החמוד הזה שצפיתי בו כבר שבועות ארוכים עובד בבנין עומדות להתגשם ממש עכשיו. קרבתי את ראש הזין השוקק שלי לעבר חריץ ישבנו של נאיף והחלקתי אותו מעלה ומטה על החריץ. אוף, כמה שזה היה נעים. אחזתי בזין וכיוונתי אותו לפתח המפתה שלו לקראת החדירה. נאיף הושיט את שתי ידיו לאחור והפריד את פלחי ישבנו כדי להקל עלי את החדירה. זה הנער שחוץ מלשפשף עם החברים שלו היה חסר ניסיון מיני עד היום? תהיתי בחוסר אמון. יכול להיות שמעשיו היו אינסטינקטיביים, אך התקשיתי להאמין שאני הראשון שעומד לחדור לו.

"תגיד נאיף" שאלתי אותו תוך כדי הצמדת הזין לפתח ישבנו "כבר נתת את הבָּטִיח שלך למישהו?"

"לא, בחייאת אבּוּי לא" ענה נאיף נשבע באביו. נטיתי להאמין שאכן אני הראשון שקוטף את בתוליו אבל ליתר בטחון שלחתי יד למגירה בארון המקלחת, שלפתי קופסת דורקס אוונטי והלבשתי עלי את הקונדום. הנער הזה היה בעל חושים טבעיים לסקס, איזה בזבוז שהוא עובד רק בבנין, חשבתי ועם המחשבה הזאת דחפתי את הזין שלי לתוכו עד הסוף. זה קצת כאב לו, יכולתי להרגיש מהגניחה שהשמיע בעת החדירה, אך הוא לא אמר לי להפסיק, אפילו לא ברמז. כך התחלתי לתקוע את נאיף במקלחת והזין שלי ממש החליק לתוכו פנימה והחוצה על ישבנו החלק הרוטט. אחרי התקיעה האחרונה החלקתי בטעות החוצה, אז כבר שלפתי את הקונדום וגמרתי בעונג רב בחריץ החלקלק שלו. סיימנו את המקלחת, התנגבנו והלכתי לשים את בגדיו במייבש.

"יש לנו עוד שעה לפחות עד שהמייבש יגמור" אמרתי לנאיף כשחזרתי. בלי לשאול שאלות הוא כבר נשכב במיטה ונראה מרוצה לשמע הבשורה, אז חזרנו להשתעשע. השכבתי את נאיף על הגב, שמתי קונדום חדש, הרמתי את רגליו והתחלתי לתקוע אותו שוב מקדימה, מביט בהנאה המוחלטת שמשתקפת על פניו כשזיכרותי הולמת בתוכו ואשכי מתנגשים בשק האשכים התפוח שלו הצמוד לזין הזקוף שלו שהיה דבוק לבטנו. עצרתי את עצמי לפני שגמרתי, הפכתי אותו על הבטן, הנחתי כרית מתחתיו והתחלתי לחדור לתוכו שוב. החדירה הזו היתה המייחמת ביותר. ההרגשה של ישבנו הצעיר הרך והחלק הנמחץ תחת משקל גופי וההרגשה של הזין הלוהט שלי חודר אליו שוב ושוב היתה מהממת.

"יותר מהר" אמר נאיף וראיתי את ידו משפשפת לעצמו את הזין בזמן שאני מזיין אותו מאחור "יותר חזק" הוא הוסיף "כן ככה" אמר כשהגברתי קצב וכוח לפי בקשתו.

אחרי זמן לא רב כבר לא יכולתי וגם לא רציתי לעצור יותר.

"נאיף, אני הולך לגמור" אמרתי לו.

"תגמור הפעם בפנים" הוא אמר והתחיל לכווץ ולשחרר את שרירי ישבנו, הממזר, במומחיות שאינה מתאימה לטירון כמותו וזה הטריף אותי לגמרי. גמרתי בשיא או למעשה בשרשרת של שיאים פולט לתוכו עוד ועוד מטעני זרע ונאיף גמר מיד אחרי.

ידעתי כיף שלא היה לי מזמן עם נאיף החרמן הקטן.לפני שהלך אמר: "אתה רוצה גם בשבת הבאה אני אבוא לבוא לעזור לך בגינה?"

"בטח שכן, אולי נזרע אבטיחים" אמרתי לו בחיוך והוא רק נשק לי בחטף ודילג בקלילות מעל החומה חזרה לבנין בו עבד.

קיוויתי רק  שיקח לקבלן לבנות עוד הרבה זמן, כי עכשיו היה לי פה ענין עם פועל בנין שהטריף אותי עד  ראש הגג. הקבלן אכן לא אכזב אותי והבניה התעכבה ונמרחה עוד מספר חודשים לדאבון ליבם של בעלי הבית, אבל נאיף? זה כבר היה סיפור אחר. כל השבוע שלאחר חגיגת הזיונים איתו הלכה תשוקתי והתעצמה. רק חיכיתי שתגיע כבר השבת הבאה ואז אוכל למצוא איזה זמן לעוד השתוללות חסרת מעצורים איתו. עד סוף השבוע כבר כאבו לי הביצים מרוב חרמנות שלא באה על סיפוקה, אבל כשהגיע יום שישי נעלמה כל קבוצת העובדים שעבדה בבנין הסמוך ולא ראיתים עוד. גם לא את נאיף. אחר כך נודע לי שהראיס של הקבוצה מצא להם עבודה אחרת משתלמת יותר ופשוט נטש את הקבלן באמצע.   

***

סיימתי את המשמרת במחסום לפנות בוקר והגיע הזמן לצאת לחופשה קצרה הביתה. נכנסתי לרכב והתחלתי לעשות את הדרך הארוכה צפונה. בצומת הראשונה הבחנתי בקבוצת פועלים העולים למוניות המסיעות אותם לאזור המרכז לעבודה ובאופן אינסטינקטיבי האטתי, לראות אם הוא שם. נאיף היה שם ורגע לפני שנכנס למונית נשלחה ידי כמו מעצמה אל הצופר. הצפירה כמו העירה אותי מהחלום ונאיף סובב את ראשו לאחור. לא הייתי בטוח אם יבחין בי ואם יבין שזה אני, אבל הוא הבחין וחזר על עקבותיו. עצרתי לידו ובלי לשאול שאלות הוא נכנס אלי לאוטו. "תודה" היתה המילה היחידה שהוציא בחצי שעה הראשונה. "לשם" היתה המילה השניה שהוציא כשעברנו בדרך ליד איזו חורשה צפופה וללא היסוס פניתי ימינה. אחרי שנסעתי כמה דקות בתוך החורשה נעצרתי במקום נסתר יחסית. לפחות נסתר מהנוסעים בכביש. זו היתה שעת בוקר מוקדמת מאוד. שעת זריחה. שקט פסטורלי שהופרע רק ע"י ציוץ הציפורים ונהמות כלי הרכב החולפים מרחוק בכביש שממנו באנו.

ללא מילים יצאנו מהרכב ונעמדנו בצל העצים לנשיקה ראשונה מזה שבע שנים. ברוך ובעדינות אין קץ ינקנו זה את פיו של זה. ללא תזזית הנעורים הלחוצה שלו מאז. ללא להיטותי מאז לטרוף את הרגע מחשש שיגמר. בנחת, כאילו יש לנו את כל הזמן שבעולם. כשהתפשטנו אהבתי את מראהו הגברי שהתפתח והוסיף קימורי שרירים משתרגים על גופו היפה והדק. נאיף לא שם לב לרפיסות המסוימת שתפסה אחיזה על גופי ב- 7 שנים שחלפו מאז ואפילו לא הפריעה לו הבטן הקטנטנה שהרחיבה לי את המכנסיים בשתי מידות מאז. אחרי ליטופים, נשיקות וליקוקים ארוכים זה על גופו הערום של זה, הסתובב נאיף ונשען על גזע העץ שתחתיו עמדנו.

"בוא, הבטחתי לי לזרוע אבטיחים" אמר כשהבליט את הבָּטִיח השרירי והיפה שלו לעומתי אשר הזין הזקור והעטוי קונדום שלי הגיע לחרוש בתוכו את התלם הראשון להיום. הזיון הפעם היה יותר טוב ממה שזכרתי מאז. רכש נסיון, כנראה. נאיף ממש דחף את ישבנו לעומתי שוב ושוב, מאמץ את כל שריריו כסוס אציל הדוהר מתחת לרוכבו ועינג אותי ככל שיכול עד שמילאתי אותו בחמימות הפורקן  המוחלט והחזק כל כך שכבר שנים לא ידעתי כמותו.

חיבוק ונשיקה של אחרי ומשפט אחד תמים של נאיף לפני שהורדתי אותו איפה שהיה צריך היו כל מה שנשארו לי ממנו מאז: "אף אחד לא יודע לזרוע אבטיחים טוב כמוך" הוא אמר כשפנה לדרכו והשאיר אותי עם טעם של עוד. ידעתי שלא אראה אותו עוד, אז בדרך הביתה קניתי לי אבטיח אדום ומתוק, לא גדול מדי ולא קטן מדי, בדיוק במידה הנכונה. כמה שאני אוהב אבטיחים...