פילבוקס

לפעמים כשאני יושב לי ליד המחשב שקוע בכתיבת איזה סיפור חדש או פוסט הרהורים כלשהו, אני נתקף לפתע במין הרגשת בדידות משונה. למרות שאינני בודד, בעולם הוירטואלי של כתיבת הסיפורים וכל מה שכתוב בבלוג הזה אני בהחלט לבד. אף אחד מכל הסובבים אותי אינו יודע דבר וחצי דבר על העיסוק הזה שלי ומאוד חסר לי שאין לי עם מי לחלוק אותו מלבדכם הקוראים.  

אני יושב וכותב את מה שאני כותב ואני מרגיש קצת על איזה אי בודד אני והמחשב שלי, מכניס את הפוסט לבקבוק וירטואלי, מטיל אותו לאוקיאנוס שמסביבי ומחכה לראות אם הוא יגיע לאיזה שהוא מקום, אם מישהו יקרא, אם מישהו ימצא בו משהו מענין ואם מישהו יגיב.

כל זה בצירוף יום השואה שעבר עלינו בשבוע שעבר ויום הזכרון לחללי צה"ל החל היום הביאו אותי למחשבות על בדידות ועל כל האנשים הבודדים שנמצאים אי שם ומה שהם מרגישים בימים שכאלה.

אדם יכול להרגיש בודד גם אם הוא לא ממש לבד. לפעמים הבדידות היא פנימית, בינך לבין מחשבותיך הנסתרות ולפעמים הבדידות היא פיזית. לפעמים הבדידות קיימת רק אצלך בראש למרות שאתה מוקף אנשים שאוהבים אותך ולפעמים אתה לא יודע למצוא את הדרך לאותם אנשים.

אז לכל האנשים הבודדים באשר הם שם רציתי לשלוח שיר שאני מאוד אוהב, השיר במקורו הוא משנת 1975 America - Lonely People. קיימת גם גרסת כיסוי מהשנים האחרונות של Jars of Clay, אבל אני נצמד למקור. המילים, היפות והמעודדות שכל מי שמרגיש קצת בודד לפעמים יכול לחשוב עליהן ולא לאבד תקווה הן כאן:

"This is for all the lonely people

Thinking that life has passed them by

Don't give up until you drink from the silver cup

And ride that highway in the sky

This is for all the single people

Thinking that love has left them dry

Don't give up until you drink from the silver cup

You never know until you try

Well I'm on my way

Yes, I'm back to stay

Well, I'm on my way back home

This is for all the lonely people

Thinking that life has passed them by

Don't give up until you drink from the silver cup

She'll never take you down or never give you up

You never know until you try"

וזהו הקליפ של להקת אמריקה המבצעת את השיר בהופעה חיה:

ומי יתן שתמצאו את הדרך שלכם

לצאת מהבדידות ולמצוא את האהבה.

שיהיה לכולם יום עצמאות שמח.