פילבוקס

נרדמנו כך ערומים ותשושים עם מוסיקת הרקע והנרות הריחניים הדולקים כשרגלינו שלובות זו בזו. לפנות בוקר היה קצת קריר וכמו משום מקום הרגשתי שמיכה נפרשת בעדינות על גופינו הערומים ואז הרגשתי עוד משהו. גוף חמים וחלק נדחק לצידי לתוך המיטה וקולו של זוהר הלוחש לאוזני דברי חרטה ואהבה. זוהר המצטער על כל הפעמים שפגע בי ומבקש ממני הזדמנות שניה. זוהר הנושק לי בעדינות על השקע שבין הצוואר לכתף, במקום שאני כל כך אוהב. זוהר שאחרי שסיים לרצות אותי עבר לצד השני ועשה אותו דבר להיא-לי עד שהתעוררה והתחילה להכות אותו בכעס מעושה בשורת בוקסים קטנים לבטנו השטוחה והמוצקה, כששדיה הקופצניים המתנודדים מעליו.

את זוהר המראה הזה הטריף והוא הרים את ראשו ושאב כמה שיכול מהשד הימני שלה לתוך פיו. היא-לי הסתכלה אלי במבט אוהב, אז שלחתי את פי ובלעתי לתוכו כמה שיכולתי מהשד השמאלי. ואז היא-לי התרוממה וכרעה על ארבע מעל גופינו השכובים על הגב, זה לצד זה.

"אני רוצה לראות אותכם משלימים, ואני רוצה לראות אותכם אוהבים" אמרה היא-לי בשקיקה דרוכה. הסתובבנו על צדנו. זה מול זה ונצמדנו כך לחיבוק ערום ולוהט, בטן לבטן, חזה לחזה, זין לזין ולבסוף גם פה לפה. כשלשונו של זוהר חדרה לפי ופגשה שם את לשוני וכשהחלו לשונותינו להתפתל במחול זו עם זו ורגלו של האחר משולבת בין רגליו של השני, לא יכלה כבר היא-לי להכיל את כל האהבה שחשה כלפינו באותו רגע. ליבה עלה על גדותיו מרוב אהבה, כך הרגשנו וכך היא גם סיפרה לנו אחר כך. היא נשכבה מעל שנינו והצטרפה לחיבוק האוהב והמשותף שלנו ואז גם צרפנו אותה לליקוק לשונות משולש של כולנו.

"אני רוצה לאהוב את שניכם יחד ואני גם רוצה לאהוב אחד מכם בזמן שהשני יזיין אותו" אמרה היא-לי במילים בוטות קצת כשהתישבה לזוהר על הזין וכיוונה את ישבנה לעומתי לחדירה אחורית עד שהכלים של שנינו היו בתוכה. היא-לי ציוותה עלינו לא לזוז ולהשאיר לה את כל העבודה ואז היא התחילה לחולל על הכלים של שנינו מכווצת פה ומרפה שם והלכה והביאה את כולנו לקראת השיא. "עכשיו, ליעד" היא קראה לי לפתע "תצא עכשיו ותמשיך עם זוהר". אז כחבר ממושמע ומחורמן כהלכה, הוצאתי את הזין מישבנה, הרמתי את רגליו של זוהר שהיא עדיין רכבה עליו וחדרתי לישבנו מאחורי גבה של היא-לי הרוכבת. התחלתי לזיין את זוהר במרץ ובתאווה רבה. עם כל חדירה והדיפה לתוכו הרגשתי גם מגע בבטני מישבנה של היא-לי והגרוי הרים אותי לשמיים. הזדיינו בשלישיה מתוזמנת של חדירות הדדיות עד שלא יכולנו להחזיק את עצמנו יותר. היא-לי התפרקה ראשונה ואחריה גם אני וזוהר.

מאותו יום חיינו באיזו שהיא הרמוניה זמנית של שלישיה מאוהבת וחושקת. זה היה אולי בניגוד לטבע האנושי לחיות בשלישיה ולא בזוג. גם מלחמות כח ואגו או קנאה צרת עין, בחיינו כשלישיה, עלולות היו עדיין לערער את ההרמוניה הזאת שלנו, אבל בינתיים זה עבד. אצלנו זה עבד. לא היה לנו מושג כמה זמן זה יחזיק מעמד אבל בינתיים אהבנו וניצלנו כל רגע.

נהגנו להחליט על הכל ביחד, לפחות במה שנוגע לסקס. זה לא שכל לילה חגגנו בזיון משולש. לא. לפעמים הייתי רק עם היא-לי ולפעמים רק עם זוהר. לפעמים שניהם היו בלעדי ולפעמים שלושתנו יחד. איכשהו זה הסתדר בינתיים. על אלדין עוד לא ויתרתי לגמרי, אבל דחיתי את ההתמודדות עם האתגר שהוא הציב בפני ובעצם בפני כל השלישיה שלנו לפחות לשבוע אחד נוסף, בתרוץ מוקלט כהלכה במזכירה אלקטרונית שלו על פרויקט העבודות הסמינריוניות המתמשך שלי.

עמדנו בפני החלטה חשובה: עד כמה היחסים שלנו ישארו אקסקלוסיביים והאם ניתן לזיין מהצד או בכלל לא. מישהו העלה רעיון שאם יבוא לאחד מאיתנו על פרטנר נוסף, אז זה אפשרי, אבל בתנאי שהוא יצטרף אל השלישיה ולא אל אחד מאיתנו בנפרד. זה היה קצת בעייתי, כי לך תדע איך פרטנר כזה יגיב כשידע שהסטוץ הוא לא באחד על אחד אלא זיון ברביעיה. היא-לי הציע שסטוצים אפשריים אבל בתנאי שזה יקרה בדירה שלנו ולא בסתר מאחורי הגב של מי מאיתנו. היה לה עוד תנאי, שזה יקרה רק בלילה שבו אחד מאיתנו מושבת כי זה ליל זיונים של שני האחרים בלעדיו.

האמת היא שלאף אחד מאיתנו לא היה מושג יכול איך זה יעבוד והיינו עדיין שרויים בהתלהבות של התחלת משולש התשוקה שלנו. הרגשנו מאוד בוגרים כשדיברנו בפתיחות כזאת על כל מיני אפשרויות שונות ומשונות כאלה בחיי הסקס שלנו. אני הרגשתי שאולי זה קצת מוקדם מדי לדבר על פרטנר רביעי מזדמן לשלישיה שלנו, שהיתה התגשמות חלום נעורים שלי עם שני האנשים שהכי אהבתי בעולם. הרגשתי שעוד יהיו לנו הרבה דברים לנסות ולעשות זה עם זה לפני שנרגיש צורך לגוון, אבל הצורך להתמודד עם ההתלבטויות האלה התעורר מוקדם מהצפוי, הרבה יותר מוקדם ממה שאני ציפיתי לפחות.

פרק י'

העצב אין לו סוף,

 לאושר יש ויש.

 אושר הוא נוצה קלה ברוח

 שרגע מעופפת באויר -

 על כנף הרוח,

 נשאת עד שתנוח,

 קלים חייה וקצרים כמו שיר.

(מתוך השיר "אושר" - ארץ טרופית יפה)

בסוף השבוע שאחרי כבר התכונתי להתקשר לאלדין ולדחות אותו שוב, כשלהפתעתי הוא פשוט נחת אצלי בבית עם תיק קטן ואמר שהתגעגע אלי מאוד. ישבנו על הספה בסלון וזוהר והיא-לי חיכו לראות איך אני אתמודד עם המצב שנוצר. זו היתה הפעם הראשונה שכל ההחלטות המושכלות עמדו לעבור את מבחן המציאות הלכה למעשה והם חיכו לראות מה יקרה. שמתי לב לעוד משהו, זוהר ללא ספק חשק באלדין וגם היא-לי תקעה בו מבט מעונין.

אלדין לא שם לב בהתחלה לכל הסיפור הזה כי הוא בא אלי. נכון, גם זוהר היפיוף עורר את תשומת ליבו ללא ספק, כי קשה היה להשאר אדיש אליו, אבל הזין והישבן שלו התגעגעו אלי ולא לאף אחד אחר והאמת שגם אני התגעגעתי. לפחות קצת. שוב עברה לי בראש מהחשבה מה היה קורה ביני לבין אלדין, אם לא הייתי מסובך עם זוהר והיא-לי במשולש ברמודה הזה שלנו, אך כמו שהמחשבה הזו הגיעה לבקר כך גרשתי אותה במהירות ממוחי. מה קורה לי? הרי זוהר והיא-לי הם כל מה שרציתי מאז ומתמיד, אז סורי אלדין, הרכבת הזאת יצאה כבר לדרך והותירה אותך לבד בתחנה, חשבתי. ואז שוב נצבט לי משהו בלב למחשבה עליו ועל מה שעשיתי לו.

"מה קורה פה ליעד? למה השותפים שלך נועצים בי מבטים? למה אנחנו יושבים בסלון? בוא נכנס לחדר, אין לי כבר כח לחכות" אמר אלדין וליטף לי את הרגל באופן שתוך רגע קצר יצא לי בעיה לוחצת במכנסיים. אלדין היה סקסי בטירוף והוא היה חרמן. אז עם כל אהבתי לזוהר והיא-לי התחיל הזין שלי לומר את שלו ואני עוד לא ידעתי מה לעשות עם כל הדבר הזה.

"תראה אלדין" התחלתי לספר לו "אתה יודע שאני זוהר והיא-לי חברים מילדות. מגיל 17 או משהו כזה".

"כן, אז מה?" ענה אלדין.

"לא סתם חברים, אלא הרבה יותר מזה" המשכתי לחשוף בפניו את האמת בהדרגה.

"רגע מה אתה אומר לי שאתה מזדיין איתם? עם שניהם?"

"כן" עניתי.

"עם שניהם יחד?" שאל אלדין בסקרנות גוברת ומבטו מרפרף מהיא-לי לזוהר ובחזרה.

"לפעמים עם שניהם ולפעמים עם אחד מהם" אמרתי לו.

"וואוו, איזה מגניב" אמר אלדין להפתעתי "מגניב לאללה. רגע ומותר לך להזדיין גם מהצד? ז'תומרת, מה איתי?"

"מה אתה רוצה שיהיה איתך?" השבתי בשאלה. זוהר כבר ליקק את השפתיים והיא-לי אמרה "נהיה חם פה, לא? אולי נדליק מזגן?"

"אני...אני יכול לנסות להצטרף? ז'תומרת להצטרף אליכם ביחד?" שאל אלדין בחשש מהול בתקווה.

לא הספקתי לענות וגם עוד לא ידעתי מה דעתם של היא-לי וזוהר על כל העסק אבל לפתע זוהר קפץ ממקומו, אחז באלדין ההמום כמו שאוחז בשק תפוחי אדמה ולקח אותו למיטה. "נו כבר, בואו. הילד רוצה רביעיה" אמר זוהר שרגע אחר כך הפשיט את אלדין שעוד לא יצא מההלם והתחיל לתקוע לתוכו את הזין המשתוקק שלו.

"איזה תחת מתוק יש לך" הוא אמר "איזה תחת מתוק" ואז אני הצטרפתי ותקעתי את הזין שלי לישבנו של זוהר העולה ויורד על אלדין. אחרי כך קצת התעייפנו אז עברנו לזיון על הצד, מה שאפשר גם להיא-לי להצטרף, כאשר מצאה את הזין של אלדין פנוי והתחילה למצוץ לו בתנוחת 69. אחרי שיצא קצת מההלם התחיל גם אלדין לשתף פעולה וטמן את פיו במפשעתה החלקה והמחכה של היא-לי ושלח את לשונו הארוכה פנימה.

"או אלדין" גנחו היא-לי וזוהר.

"או זוהר" גנחתי בעצמי.

"או כולכם" גנח אלדין והתחיל להשפריץ להיא-לי בפה "זה כל כך מחרמן. גמרתם עלי". ואז באמת גמרנו. זוהר בישבנו של אלדין המתוק ואני בתוך זוהר שמישבנו לא יכולתי אף פעם ממש לשבוע. ככה זה כשמתאהבים בגיל 17 בחבר הכי טוב שלך ובחברה של החבר שלך, בעת ובעונה אחת.

זה היה אחלה זיון עם אלדין באותו יום, אבל לא הפכנו לרביעיה. אלדין היה אורח לרגע. מתוק וסקסי ככל שהיה, הוא לא היה ממש חלק מאיתנו והוא הבין את זה לבד. לפני שעזב ונעלם מחיי, אמר לי אלדין בעצב "עוד תצטער על זה ליעד, אני יודע. אני יודע שיכול היה להיות לנו טוב ביחד, אבל עד שאתה תבין את זה כבר עלול להיות מאוחר מדי. אתה חושב שאתה מאושר עכשיו עם זוהר והיא-לי, אבל לאושר המדומה הזה יהיה סוף, וכשהסוף שלו יגיע עוד תחפש אותי, רק שאני לא בטוח אם יהיה לך כבר מה למצוא. אז שיהיה לך באושר עם החברים שלך, כמה זמן שזה ימשך."

ידענו שהאושר הזה שלנו לא ימשך לנצח אך לא ידענו איך ומתי יסתיים ומה יקרה כשהוא יתפרק. נראה לי שמכולנו אני הייתי זה שניסה להחזיק בכוח את החבילה הזאת. גם בגלל נבואת הזעם של אלדין וגם בגלל שהייתי כל כך מאוהב בשניהם ולא רציתי לוותר על אף אחד מהם. מרוב שרציתי את שניהם, בסוף נשארתי בלי אף אחד מהם, וגם בלי אלדין, אבל באותו יום לא ידעתי את זה עדיין.

פרק יא'       

קוראים לי מיסטר Love רומנטיקן השקר

 ששוקע לאט לאט בביצה הגדולה

 מתחנן על ברכי כי לא תהיה עוד פעם

 להתראות נעורים שלום אהבה

.....

עם חץ בתוך הלב מתחיל הלילה השחור

 לא יכול להפסיק לזוז גם כשהמוזיקה נגמרת

 משהו בחיי הולך להשתנות

(מתוך השיר "להתראות נעורים שלום אהבה" - יובל בנאי/משינה)

אהבת הנעורים הגדולה שלי לזוהר והיא-לי התחילה להתפרק כשנה אחר שנוצרה השלישיה שלנו, כשהיא-לי נסעה ללונדון ללמוד אמנות. אני לא בטוח עד כמה הלימודים בלונדון היו ממש חיוניים. אולי באיזה שהוא מקום היא שוב רצתה להיות חופשיה והיה לה קשה במשולש האינטנסיבי הזה שלנו ואולי באמת הלימודים בלונדון היו ברמה אחרת. עד היום אינני יודע. כשהיא עזבה זה כבר לא היה אותו דבר. אני וזוהר עוד הזדיינו פה ושם, אבל הטיפוסים שהוא הביא אלינו לדירה, לרוב בחורות אבל לפעמים גם בחורים לא היו ממש לטעמי. הרגשתי שאנחנו הולכים ומתרחקים. הוא היה במין תקופת פריקת עול מחודשת ואילו אני כבר נרגעתי. כבר לא הרגשתי נער שמחפש זיונים על ימין ועל שמאל. עם היא-לי וזוהר חשבתי שמצאתי מה שחיפשתי אבל הסתבר שטעיתי. האהבה היתה יותר להט נעורים ופריקת עול במסגרת המשולשת הבלתי שגרתית שלנו. כאילו עשינו דווקא לחברה והוכחנו (למי בעצם?) שאפשר גם אחרת, אבל הטבע, החיים והמציאות, עשו את שלהם והכל נמוג כמגדל חול שנשטף בגלים על שפת הים.  

האהבה שלי, או יותר נכון האהבות שלי, פרחו להן מהקן של ליבי והותירו אותי עם חור גדול בלב של הרומנטיקן הבלתי נלאה שהייתי. ידעתי שמשובות הנעורים שלי כבר הסתיימו. זוהר רק התפרע יותר ויותר וחיפש את האקסטרים שבסקס וזה לא התאים לי כלל וכלל. חודש אחרי שהיא-לי הלכה, גם אני עזבתי, מותיר את זוהר לבדו בדירה לאורגיות הסקס הפראיות שלו עם שותפים אקראיים שהגיעו השד יודע מאיפה, ולפעמים אפילו הגיעו בקבוצות. זה לא יכול היה להגמר בטוב ואחרי כמה חודשים זה אכן לא נגמר בטוב, כשזוהר הואשם באונס של קטין באחת האורגיות האלה. אף אחד לא ידע מי הגיע לשם ואיך בדיוק השתרבב לשם הקטין, אך זה קרה ואחרי שזה נודע להוריו הם הגישו תלונה על אונס. בסוף, בעסקת טיעון, הומרה לזוהר עבירת האונס בעבירה של מעשה מגונה בכפיה  והוא חטף 4.5 שנים בפנים.

אחרי סיום לימודי הכלכלה ומינהל עסקים נכנסתי לחברת השקעות שהתמחתה בניהול עסקיהם של אמנים. רק אז הגיעו במשרדי האמרגנות הגדולים למסקנה שיש להפריד בין הניהול האמנותי לנהול הכלכלי-עסקי. אהבתי מוזיקה והייתה לי גישה לאמנים אז נהניתי מהצד הזה של עבודתי לא פחות מניהול ההשקעות והעסקים של האמנים שנמנו על לקוחותינו. זה לא שאני מנסה לטפוח לעצמי על השכם אבל אמנים שעבדו איתנו ראו יותר ברכה מעמלם מאשר כאלה שניסו לנהל את עסקיהם לבד או שהמנהל האישי שלהם ניסה לעשות הכל בעצמו.

גם היא-לי שכבר לא היתה שלי וגם לא שלו, לא חזרה לארץ. בלונדון היא הכירה איזה בחור אנגלי, נכנסה ממנו להריון בלתי צפוי, נפרדה ממנו והיתה לאם חד-הורית שגידלה לבד את ילדתה הקטנה, ג'ניפר. במייל האחרון שקיבלתי ממנה, כ- 4 שנים אחרי שהתעופפה ללונדון, אחרי שתארה את תעלוליה של ביתה בת השנה ומשהו, כתבה היא-לי: "לסיום רציתי לומר לך שבשבוע שעבר קרה לי משהו מוזר בפתיחת התערוכה החדשה בגלריה שאני עובדת בה. לא תאמין את מי פגשתי אחרי כל השנים האלה. את אלדין. זוכר אותו? מסתבר שהוא לא שכח אותך ואפילו שאל לגביך. מה עשית לילד הזה שגם אחרי ארבע שנים עוד חושב עליך? מצחיק לקרוא לו ילד. כשהוא היה איתך היה בן 24- 25, אפילו יותר מבוגר מאיתנו, אבל תמיד נראה לי צעיר יותר בגלל הבייבי-פייס הזה שלו ואולי גם בגלל שהוא קצת קטן כזה. הוא נשאר חמוד ומתוק כמו שהיה וסיפר לי שמתכונן לחזור בעוד שבועיים לארץ. אחרי ארבע שנים שניסה את מזלו באנגליה, נפרד מבן זוגו והחליט באותה הזדמנות להפרד גם מאנגליה. אולי תרים לו טלפון כשיגיע ותיתן לעצמכם הזדמנות שניה?"

מילותיה האחרונות של היא-לי הדליקו בי ניצוץ שכבר חשבתי שהועם מזמן. לא יודע למה דווקא אלדין, מכל הבחורים או הבחורות שעברו בחיי נגע יותר לליבי, חוץ מהיא-לי וזוהר המיתולוגיים, כמובן. העיתוי של היחסים ביננו לא היה מוצלח כי אז רק גיליתי את מה שחשבתי לאהבת חיי עם זוהר והיא-לי. אולי במקום אחר או בזמן אחר יכול היה לצאת מזה משהו אחר. אבל זה חלב שנשפך, מים מתחת לגשר, מה שתרצו. לא התכוננתי להתקשר אליו. היינו בקושי שבועיים ברוטו ביחד לפני יותר מארבע שנים וזה נראה לי לא לענין להתקשר אליו עכשיו. אז לא עשיתי עם זה כלום.

שישה חודשים אחר כך משהו קרה לי, משהו שלא ציפיתי לו ואשר גרם לחץ הכואב ששכן  כבר כמה שנים בליבי להתחיל להשלף החוצה ביד אוהבת. הלב שלי אמר לי שמשהו בחיי הולך להשתנות כבר ברגע שכף רגל מפתיעה פסעה אל תוך משרדי. מה ואיך בדיוק יהיה השינוי הזה, את זה עוד לא ידעתי, אך ידעתי שאני עומד לגלות.