פילבוקס

כפי שהסברתי בפוסט  האחרון, זוהי הסנונית הראשונה של "מכתבים לפילבוקס", וזהו מכתבו של אופק (שם בדוי) שנכתב אלי ולדעתי מהווה קטע כמעט ספרותי. אופק הוא בחור נשוי ואב. מכתבו נגע לליבי ואני מאמין שיגע לליבם של קוראים נוספים.  וזהו נוסח המכתב ככתבו וכלשונו (ההערות בכחול הן שלי):

היה לי חבר היה לי אח...

כעת בעבודה. ממשש את עצמי, לראות שזה באמת אני, לא בטוח שזה ה"אני האמיתי..." ומהו בעצם? מה שבטוח שאני לא גברת בת חמישים, אלא ...מה דיוק ?

אדם. גוף. נפש. רגש. נשמה עתיקה. איש זקן שהוא גם ילד קטן בגוף בן 42 שנה (בגלגול הנוכחי). מקריח. קצת עייף יותר לעומת העבר...סוחב בקושי בעליה...ושמח שעדיין מצליח להגיע אל סופה לבסוף...לאט לאט... חי כעת בהשלמה למי ומה אני. ופוחד לחיות זאת...

(האמת שתמיד הייתי איטי, כל התהליכים שלי איטיים...אפילו את גיל ההתבגרות התחלתי מאוחר...רק להוליד ילדים התחלתי מוקדם יחסית לבני גילי אבל מאוחר מאוד לעומת המוכנות הרגשית שלי להיות הורה). מצד אחד אני מאוד רוחני, מצד שני מאוד פיזי. שילוב של נזיר וזונה... אולי בגלל זה הפנטזיה שלי לנזירים עם גלימות...

את הביטוי "הומו" שמעתי בגיל צעיר סביבי (בד"כ בלווית חיוך לועג...) עוד לפני שהבנתי מה זה בכלל, רק הבנתי שזה משהו לא טוב, חולשה, כיעור, משהו רע... אח"כ התחילו הפנטזיות אבל עדיין לא היה לי ברור החיבור ביניהן ובין הביטוי ההוא, רגע לפני גיל ההתבגרות, גיל 10 השמנה... בנסיון לעטוף את עצמי בשכבות הגנה, מה שהוסיף לתסכול עוד יותר...  מאז זרמו עוד המון מים בירדן...

תמונה לא אשלח לך (לא ביקשתי - פילבוקס). ממילא לא תהיה בטוח שזה אני וממילא אני יוצא מכוער נורא בתמונות, כאילו המצלמה תחשוף את האני האמיתי שלי שאותו אני מתאמץ כל-כך להסתיר...ואז אני עושה מן פרצוף נבוך כזה, מטומטם... ואז מה תחשוב עלי ? "בוא'נה הוא דביל !"...

ואולי אני צריך לפגוש אותך בחושך? כמו בפנטזיות...

כמו עיוור... שממשש את פני האדם שמולו לדעת איך הוא נראה... הייתי רוצה לפגוש אותך, לתת לך (וירטואלית) את הלב שלי למישוש ולקבל את לבך למישוש...שבסופו נדע אם הלב הזה הוא טוב ורך?...או קשה ולא רחום?.. אח"כ נחזיר אחד לשני את הלב הממושש , נחייך לעצמנו בשקט:  " אוקיי... וואללה, נחמד, מזמן לא מיששתי לב כל-כך נחמד..."

שלך, מתוך מגירת הגרביים,

אני