פילבוקס

"הלילה ארוך בקדום" הכריז המ"כ עלימה כשהגענו לראשונה לבסיס הטירונים בליל פברואר קר בשומרון. לא כל כך הבנו אז את פשר המשפט הזה. לא ידענו כמה ארוך וכמה מייגע יהיה הלילה הזה ועוד לילות רבים שבאו בעקבותיו. חשבנו שנעבור טירונות קלה כי בסך הכל זו היתה טירונות לבעלי כושר לקוי. אבל כנראה שצוות הבסיס לא שמע על כך כי עמדו להכניס אותנו למסכת טירטורים ארוכה הן פיזית והן פסיכולוגית. עלימה המאנייאק קראנו לו כשלמדנו עם מי יש לנו עסק, אבל לא עזר לנו כלום ואת מנת הטירטורים העיקרית המשכנו לקבל דווקא ממנו.

כל זה קרה לפני שנים, לפני ההסכם עם הפלסטינים, לפני אינתיפאדה ולפני כל הבלאגן. לא היו לא חמאס, לא ג'יהאד איסלאמי, לא גדודי חללי אל אקצה לא רשות פלסטינית ולא כלום. היו מחבלים אז והיה גם טרור, אבל היתה להם הרבה פחות תחמושת והרבה פחות אמצעי חבלה מהיום. צה"ל שלט אז בכל שטחי יהודה ושומרון, שליט יחיד ואבסולוטי. אף אחד לא ראה אז שום דבר מוזר בבסיס טירונים בלב אוכלוסיה עוינת וגם נסיעות לשכם ולקלקיליה למלא מיכליות מים היו דבר שיגרתי. אבל כל זה לא כל כך חשוב.

כשהגענו לבסיס אחרי נסיעה ארוכה מהבקו"ם לא ידענו כמעט כלום מכל המצב הזה. היינו טירונים ירוקים שלא ידעו כלום מהחיים שלהם. זרקו אותנו מהאוטובוסים שם באמצע הלילה. זרקו ממש, פשוטו כמשמעו, כי היו הרבה טירונים שפשוט לא רצו לרדת מהאוטובוס כשראו לאיזה מקום מדכא הגענו. היתה שעה תשע בלילה או משהו כזה, היינו עייפים ורעבים וקפאנו מקור. העמידו אותנו במעגל מול האפסנאות וזרקו לרגלי כל אחד מאיתנו שמיכה צבאית והמ"כ עלימה המאנייאק אמר: "עכשיו אתם תקבלו את כל הציוד שישמש אותכם בטירונות. תשמרו עליו. מי שיהיו לו חוסרים - יישפט. מי שייתפס עושה השלמות ציוד מאחרים – יישפט. אתם כולכם חבורת הלומים מצ'וקמקים ואנחנו נעשה מכם חיילים."

עלימה סקר במבטו את כולנו שעמדנו שם רועדים מקור והוסיף: "טוב, אני רואה שקר לכם אז אימוני הכושר יתחילו כאן ועכשיו כבר בחלוקת הציוד, וכך תוכלו גם להתחמם קצת. זה יתבצע כך: לפקודת 'במקום רוץ' כולם יתחילו לרוץ במקום. לפקודת 'קדימה רוץ' הראשון משמאלי ירוץ לדלפק האפסנאות, יקבל פריט ציוד מסוים וירוץ להניח אותו על השמיכה שלו ואז ימשיך לרוץ במקום. ברגע שהראשון יקבל את הפריט מהדלפק, מיד השני ירוץ לכיוון הדלפק וכן הלאה בכיוון השעון עד שכולם יקבלו את כל הציוד שלהם. מי שיפיל ציוד כלשהו מהיד יצטרך לתת לי 10 הקפות של האפסנאות. אם יהיו 5 הפלות ציוד כולכם יחד תתנו לי 10 הקפות של האפסנאות. הלילה ארוך בקדום ואני ישנתי כל היום, אז אם אתם רוצים לישון הלילה כדאי שתעשו מה שאני אומר ומהר. אז קדימה: במקום רוץ. להרים יותר גבוה את הרגליים אתם בצה"ל ולא בצבא האוגנדי. יותר גבוה. כן. לא להפסיק. ועכשיו: קדימה רוץ".

כך התחיל הסיוט. רצנו לדלפק לקבל שק שינה ואח"כ רצנו לקבל כוס, רצנו לקבל צלחת ורצנו לקבל כף, רצנו לקבל מזלג ורצנו לקבל שק שינה וכך הלאה עוד ועוד. על כל פריט מסכן קטן ככל שיהיה היינו צריכים לרוץ בנפרד. נשמתם של רוב החיילים כבר יצאה אבל את המ"כ הפסיכופט זה בכלל לא עניין. הריצות עצמן לא היו לי קשות פיזית כי היה לי כושר גופני מעולה, אבל העייפות והקור הכבידו גם עלי. תהליך קבלת הציוד לקח אולי שעתיים. הגיעה השעה 11 בלילה. המ"כ לקח אותנו למגורים, שלח אותנו לתפוס מיטות וללכת להתרחץ ולישון ואמר שההשכמה היא ב- 5 בבוקר.

"אבל המפקד, לפי פקודות מטכ"ל מגיע לנו 6 שעות שינה בלילה" נשמע לפתע קול.

"מי זה היה?" שאל המ"כ עלימה בכעס אך אף אחד לא ענה.

"אם לא תגידו לי מי זה היה אז כל המחלקה תעבור עכשיו תרגול נוסף של אימוני כושר, כי אימוני הכושר שהיו היום, לא היו ממש מוצלחים" הוסיף עלימה באיום.

"אבל המפקד, מה עם זמן לאוכל, מקלחת או שירותים" נשמע שוב הקול והפעם עלימה ראה מי מדבר.

"יש לנו פה חוכמולוג במחלקה" אמר עלימה אז אולי תגיד לנו עם מי יש לנו את הכבוד לדבר?" הוסיף בלגלוג.

"אני שמעון שמוקלר" ענה החייל.

"שמוקלר, מה? אה, כן, שמעתי עליך. אתה כביכול איזה מחונן שתקעו אותו לתוך חבורת המפגרים האלה כדי להעלות להם את הרמה. אז רק בגלל שזה היום הראשון שלך אני אסביר לך מה זה פקודות מטכ"ל האלה שאתה חושב שאתה מכיר. אז לידיעתך ולידיעת כל מחלקה אחת: 6 שעות בלילה זה לא 6 שעות שינה. זה 6 שעות של שחרור מתפקיד. בזמן הזה אתם יכולים לשתות, לצחצח שניים, לחרבן, להשתין או להתרחץ. ממש לא אכפת לי, אבל הכל במסגרת ה- 6 שעות בלילה. אה כן, חוץ מזה אם יש צורך מבצעי אז אפשר גם להתאמן בלילה, על חשבון ה- 6 שעות בלילה. בצבא קוראים לזה תרגול נוסף. הלילה ארוך בקדום ומהר מאוד תכירו גם את התרגול הנוסף" גיחך עלימה באכזריות והלך.

באותו לילה ראשון, חוץ מלהשתין אף אחד לא חשב על מקלחת או שום דבר אחר. רק רצינו להיכנס לשקי שינה החמים ולישון. היה נדמה לי שרק נכנסתי לשק השינה וכאילו רגע אחרי זה כבר היה 5 בבוקר. עדיין היה חושך מסביב אבל הגיע זמן ההשכמה. כך עבר יום נוסף ועוד יום. כמובן שכבר ביום השני רוב החיילים הלכו להתרחץ וגם הלאה אבל אחרי כמה ימים הרגשנו שבכל זאת משהו מתחיל להסריח במגורים. בהתחלה חשבנו שאולי מישהו שכח גרביים מלוכלכות באיזו פינה שלא רואים, אבל בלילה העשירי לפני שנכנסנו לישון בא אלי פרומקין ואמר לי ולקלופק שהיה במיטה העליונה מעלי: "זה בגלל שמוקלר. מאז שהגענו לפה הוא לא מתרחץ ולא מחליף בגדים. אפילו גרביים הוא לא החליף כבר עשרה ימים. אני ישן במיטה שמעליו וחוטף את כל הסרחון ישר לאף. אי אפשר להמשיך ככה."

לא הבנתי את שמוקלר. הוא נראה בחור נחמד, גובה 1.80, רזה אפילו קצת יותר מדי, שיער חום קצוץ כמו כולנו ועיניים יפות חומות דבש. שמוקלר היה בחור די שקט שמאז התקרית עם עלימה למד לסתום את הפה ולא להתבלט. הוא היה אמור להיות איזה מחונן או חצי גאון ולא הבנו איך הוא התגלגל לטירונות הזו עם חבורת ברדקיסטים שכמותנו. אני בשום אופן לא יכולתי להבין מה הסיפור שלו עם מקלחות.

"וואלה, חייבים לעשות משהו" אמר קלופק, שהיה הבדחן של הטירונות אבל כשמישהו היה מעצבן אותו, חבל לו על הזמן מה שקלופק היה עושה. הוא היה ממוצא קווקזי כלשהו והיה לו דם חם.

קלופק ניגש לשמוקלר. "מה המצב שמוקלר" הוא אמר לו.

"מה אתה רוצה ממני? " ענה שמוקלר בחשדנות.

"רציתי להראות לך את הדרך למקלחות. יש מים חמים ואם חסר לך סבון אתה יכול לקחת ממני" אמר לו קלופק.

"עזוב אותי, אני עייף, תן לישון" ענה לו שמוקלר.

"לישון?! לישון?! איך מישהו בכלל יכול לישון עם כל הסירחון הזה שלך" צעק קלופק "תלך כבר להתרחץ יא מסריח אחד, אחרת יהיה לך עסק איתי" והתקרב לשמוקלר בפוזה מאיימת אבל בדיוק אז הגיע עלימה המאנייאק לביקורת במגורים וכולנו ברחנו חזרה לתוך שקי השינה.

"אני רואה שאתם לא כל כך עייפים" אמר עלימה בסרקאזם "מה זה פה סימפוזיון או שים פה זין? מה אתם לא מבינים מה זה שעת כיבוי אורות? מה זה הברדק והרעש הזה אצלכם? "

אף אחד לא פצה פה וכולם חיכו לראות מה יעשה עלימה המאנייאק. ואז הוא רחרח באפו ואמר "משהו מסריח פה. נראה לי שחיפפתם בניקיון של המגורים שלכם. אז קדימה עכשיו יהיה לכם מסדר אמריקאי יחד עם תרגול נוסף של אימוני כושר, רק כדי שזה יהיה חוקי שמוקלר" אמר עלימה מישיר את מבטו המלגלג לשמוקלר.

ואז התחיל הטירטור של עלימה המאנייאק. המשמעות של מסדר אמריקאי זה ריצה לתוך המגורים והחוצה כשכל פעם מוציאים פריט ציוד אחד. שוב פנימה ושוב החוצה עד שלבסוף מוציאים גם את מיטות הקומותיים שעליהן נהגנו לישון ועושים להם סידור מיטה למופת בחוץ עד שכל הציוד שוב מסודר יפה על המיטה. בסוף כשהמגורים היו ריקים לגמרי אמר לנו עלימה לטאטא את הרצפה ולשטוף אותה ביסודיות. עשינו זאת אך מבטי משטמה נשלחו ללא הפסק לכיוון שמוקלר המסריח שכל הטרטור הזה היה בגללו.

הגיעה שעה 1 בלילה וכנראה שגם עלימה קצת התעייף ואז אמר: "אוקיי עכשיו המגורים שלכם באמת נקיים. יש לי מצב רוח טוב למזלכם ולכן החזרת הציוד לא תתבצע במסדר אמריקאי הפוך, אם ואני מדגיש את המילה "אם" תוך 5  דקות כל המיטות יהיו חזרה במקום בתוך המגורים ואתם בתוך השק"שים. חניך תורן לקחת זמנים מעכשיו" אמר עלימה וכולנו התחלנו לרוץ ולהחזיר את המיטות במהירות כשהם מסודרות קומפלט עם כל הציוד עליהם כדי שלא נצטרף חס וחלילה להחזיר כל פריט בנפרד במשך שעתיים נוספות.  בקושי הספקנו, אבל הספקנו, ועלימה שיחרר אותנו לישון.

קלופק כבר התפוצץ מעצבים והוא כבר רצה ללכת לסגור חשבון עם שמוקלר באותו רגע. עצרתי אותו ואמרתי: "קלופק, לא עכשיו. בוא נלך לישון. נסגור איתו ענין כבר מחר בלילה."

"אתה איתי בסיפור הזה?" שאל קלופק.

"לא רק אני אלא יש לפחות עוד 3 חברה שרוצים להכנס בשמוקלר הזה והם גם יהיו בענין" אמרתי לקלופק.

"אם ככה, אז זה סגור. אם מחר שמוקלר המסריח לא מתרחץ אנחנו עושים לו שמיכה" אמר קלופק.

למחרת בלילה העצבים של כולם כבר היו מרוטים מהלילה הקודם ללא שינה ומהאימונים של כל היום. פרומקין אמר לנו שניסה שוב לדבר עם שמוקלר שילך להתרחץ אבל שמוקלר סרב.

"שעת האפס ב- 12:00 בלילה, אחרי ששמוקלר יירדם" אמר קלופק כשהיינו במקלחות. "פרומקין, אתה איתנו?" שאל קלופק.

"בטח" אמר פרומקין "וגם קזז וסלמני הקטן, כך שיחד איתך ועם גביש" אמר כשהוא מביט אלי "אנחנו בסך הכל חמש".

"חמש זה מספיק" אמר קלופק והודיע לשאר החיילים במקלחות שמי שלא משתתף שפשוט יהיה בשקט ולא יפריע לנו כי הלילה אנחנו עושים לשמוקלר המסריח שמיכה וגם נכריח אותו להתרחץ.

"סוף סוף" אמרו כל השפנים שלא רצו להשתתף אבל היה להם נוח שאנחנו נשחרר אותם מהנטל של שמוקלר המסריח.

שעה 12:00 בלילה הגיעה. קלופק עטף את שמוקלר בשמיכה צבאית שלא יוכל להתנגד. אני תקעתי לו פלנלית לפה ופרומקין עזר לי לסתום לו את הפה ואת העיניים במסקנטייפ שלא יוכל לצעוק או לראות. סלמני הקטן וקזז החזיקו אותו בידיים וברגליים ואחרי שגמרנו לטפל לו בפה ובעיניים ארזנו אותו טוב טוב בתוך השמיכה והתחלנו לכסח אותו במכות, מבלי שהוא יכול להתנגד או אפילו לראות מי תוקף אותו.

"יא מאנייאק מסריח, יא חוכמולוג מטומטם, יא חנון מחונן" קראנו לעברו  קריאות זעם. קלופק תפס מימיה והתחיל לשפוך לו על הראש "אני יראה לך עכשיו איך להתרחץ" אמר קלופק "עם מימיה אני ארחץ אותך."

שמוקלר התפתל אך לא יכל להתנגד. המים של המימייה רק הגבירו את הסרחון. זה הזכיר לי ניסיון כושל לרחוץ כלב רחוב שפעם מצאתי וחשבתי לאמץ והסרחון שעלה ממנו כשהמים רק נגעו בגופו.

איכשהו התחלתי לרחם קצת על שמוקלר. מקלחת במים קרים ממימיות זה לא דבר נעים בחורף הקר של קדום. "חכה רגע" אמרתי לקלופק "למה שנלכלך את המגורים. בואו ניקח אותו למקלחות".

לקחנו איתנו כלי רחצה ואת החבילה הארוזה בשמיכה שבתוכה שמוקלר שעדיין נאנק מכאבים מכל החבטות שקיבל מקודם ושמנו פעמינו לכיוון המקלחות, מקווים שאף אחד לא יראה אותנו בדרך. המקלחות היו ממוקמות במבנה נפרד, די מרוחק מהמגורים, במורד ההר עליו היה בנוי הבסיס המזוין הזה. נכנסנו למקלחות, פתחנו את החבילה ופרומקין קשר לשמוקלר גם את הידיים באמצעות המסקנטייפ. הזהרנו את שמוקלר לא לזוז אחרת נקשור לו גם את הרגליים ונרביץ לו שוב.

שמוקלר עמד בשקט, עיניו ופיו חסומים. הוא ניסה להגיד משהו בקול חנוק. התקרבתי אליו והיה נדמה לי שהוא אומר שהוא נחנק. דמעות ירדו מעיניו והתחלתי לחשוש שיקרה לו משהו. הסרתי את המסקנטייפ מפיו ושלפתי החוצה את הפלנלית. שמוקלר השתעל, שאף כמה שאיפות עמוקות של אוויר וניסה להחזיר לעצמו את הנשימה הסדירה. "אל תדאגו, אני לא אצעק" אמר שמוקלר בשקט.

"ממילא אף אחד לא ישמע אותך כאן" אמר קלופק והתחיל לקלף את בגדיו המסריחים של שמוקלר מעליו. גם קזז וסלמני הקטן עזרו לו להפשיטו ואני ופרומקין רק השגחנו.

"אנחנו מפשיטים אותו אבל אתם תרחצו את המסריח הזה" אמר קלופק שראה שאני ופרומקין לא עושים כלום.

שמוקלר עמד ערום במקלחת ופתחתי את זרם המים. מלבד הסרחון היה לו גוף יפה, שזוף באופן מפתיע לחורף הזה (אח"כ התברר שלפני הטירונות הוא היה בחופשת סקי באוסטריה, המאנייאק) בניגוד לסטיגמה שיש על מחוננים, כאילו הם רק תולעת ספרים או גיקים של מחשבים שיושבים בבית כל הזמן. חזהו ובטנו היו מכוסים בתלתלים חומים שנצצו באור הקלוש שהיה במקלחת. חפפנו לשמוקלר את הראש ואחר כך פרומקין התחיל לסבן אותו מקדימה ואני מאחורה. משום מה, אולי בגלל מה שקלופק אמר ואולי מסיבה סתומה כלשהי, לא עלה על דעתנו להתיר את שמוקלר מקשירתו ופשוט לצוות עליו להתרחץ לבד.  אחרי שהתחלנו לסבן אותו כבר לא רצינו להפסיק. היה לשמוקלר גוף חלקלק ועורו היה רך מאוד למגע. "בואנה, הגב והתחת שלך חלקים כמו עור של תינוק" אמרתי לו ופרומקין בתגובה אמר לי: "גם התלתלים שלו בחזה ובבטן רכים כמו תלתלים בראש של תינוק, אולי בגלל הסבון הזה, אני לא יודע"

"תביא להרגיש רגע" אמרתי לו ונגעתי בתלתלי חזהו היפים של שמוקלר "וואלה רכים" אמרתי "אולי נחפוף לו ונשים לו מרכך גם על החזה?". פרומקין צחק.

"מה אתם מתחרמנים שמה על שמוקלר המסריח" אמר קלופק בגיחוך "מה לא בא לכם להקיא מהריח?"

"אין כבר ריח" אמרתי "ויש לו גוף כל כך רך, חבל לך על הזמן"

"שווה זיון?" אמר קלופק בצחוק לחרדתו של שמוקלר ששמע את כל הדיבורים האלה.

"שווה, שווה" אמר פרומקין שהיה עסוק באותו זמן בסיבון נמרץ של המפשעה של שמוקלר "ויש לו גם זין יפה" הוא הוסיף "הופה, מישהו פה מתחיל להתעורר, רק חסרה לנו בחורה והשמוקלר הזה היה כבר טוחן לה את הצורה עם הזין הגדול שלו"

הזין של שמוקלר התחיל להתחרמן מכל הסיבון הזה והיה כבר חצי זקוף אבל מה שאף אחד לא ידע זה שגם הזין שלי התחיל להתעורר. נו מה אפשר לעשות, כבר שבועיים לא הבאתי ביד ואני חרמן מחץ. חוץ מזה התחת של שמוקלר כל כך רך ונעים שזה ממש מפתה.

"די, תעזוב לי את הזין" אמר שמוקלר במבוכה.

"מה קורה, יש לנו פה הומו במחלקה?" אמר קלופק שהתקרב אלינו וראה את הזין המתעורר של שמוקלר "מה זאת הסיבה שלא התרחצת כל הזמן?"

שמוקלר הנהן והוסיף "גם זה וגם בגלל שלא רציתי להפסיד זמן שינה"

"למה מה, פחדת שתידלק על מישהו מאיתנו במקלחת?" אמר קזז שהתקרב גם הוא והחליט להצטרף לשיחה.

"אני לא יכול לשלוט בזה" ענה שמוקלר "יש כמה חתיכים במחלקה ומה הייתי יכול לעשות אם היה עומד לי במקלחות לידם?"

"מי? מי החתיכים?" אמר סלמני הקטן שהצטרף לשיחה "תגיד לי מי, אולי אני אזיין אותם בעצמי, חה, חה, חה"

"נו תגיד מי" ציווה עליו קלופק שסקרנותו התעוררה "רק חסר לך שנדלקת עלי".

"אה, אה, הכי חתיך הוא גביש וחוץ ממנו יש גם את שולביץ, קזז, פרומקין, בוארון, יש כמה" אמר שמוקלר בכנות.

"אז מה אולי אתה רוצה שנארגן לך איתם זיון קבוצתי? אתה אוהב אורגיות שמוקלר?" אמר קלופק בציניות "חלק מהם אפילו פה"

.

"איזה בעסה, עלי הוא לא נדלק" אמר סלמני הקטן בציניות מדומה כי ראיתי שגם הוא כבר התחרמן מכל הדיבור והתקשה להסתיר את זקפתו.

זה לא פייר שרק אנחנו מנקים אותו והוא לא מנקה אותנו" אמר פרומקין שגם אצלו כבר צמחה גבשושית בולטת במכנסיים ואז בלי שום היסוס נוסף, שלשל את מכנסיו מטה ושלף את הזין המיוחם שלו החוצה. פרומקין תפס לשמוקלר את הראש, כופף אותו מטה ואמר לו "תכניס את הזין שלי לפה שלך ותנקה לי אותו טוב יא הומו". כולם היו בהלם וקלופק בראשם. קלופק הוא הדבר הכי רחוק מהומו שאפשר היה לחשוב עליו, קווקזי גברי שעיר ושמנמן אבל כשראה מה שקורה גם הוא התחרמן, הכניס את ידו למכנסיו והתחיל ללטף לעצמו את הזין. חשבתי לעצמי שאם בארזים נפלה שלהבת אז גם אזובי הקיר כמוני יכולים לעשות משהו.

שמוקלר עמד לפני כפוף לעבר הזין של פרומקין שהוא היה עסוק עכשיו במציצתו הנמרצת. הישבן היפה של שמוקלר היה בולט לעומתי ומפתה והחלטתי "לקפוץ למים", הורדתי את המכנסיים, שלפתי את הזין, פיסקתי בידיי את ישבנו המסובן של שמוקלר והתחלתי לתור אחרי פתח הכניסה שלו.

"לא זה, לא זה" אמר שמוקלר.

"תסתום ת'פה" אמר לו קלופק "הוא סיבן לך יפה את התחת אז עכשיו מגיע לו פיצוי ואם לא תסתום, בסוף כולנו נחגוג לך על התחת".

הזין שלי מצא את הפתח של שמוקלר. הפתח היה צר ומהודק ושמוקלר אימץ את שרירי עכוזו בניסיון למנוע ממני את החדירה. הזין התקשה לחדור ולכן שלחתי שתי אצבעות ותחבתי אותן בכוח לתוך ישבנו. את האצבעות כבר לא הצליחו השרירים של שמוקלר לעצור. הרחבתי לו את הפתח בעזרת אצבעותיי ושמוקלר הרפה את שרירי הסוגר. שוב פיסקתי בידיי את פלחי ישבנו והפעם הזין כבר הצליח להיכנס פנימה. שרירי פי הטבעת של שמוקלר סגרו לי על הזין בעוצמה איך שהוא נכנס, אבל זה לא הפריע לי, להיפך, זה רק הגביר את ההנאה. כוס של בחורה לעולם לא ילפות לך ככה את הזין. אולי רק של בתולה צעירה, אבל גם כן לא כל כך חזק.

קזז וקלופק שלפו בינתיים את הזין שלהם ופשוט אוננו לעצמם במרץ. גופו של שמוקלר לא עניין אותם, כנראה, אבל סצינת הסקס שהם ראו חירמנה אותם והם החליטו לפרוק עצמם לבד.

אבל סלמני הקטן היה חרמן לחץ על גופו של שמוקלר. הוא עמד ממש צמוד אלי ואל שמוקלר, שפשף לעצמו את הזין ולא חדל לנעוץ מבט בזין שלי החודר שוב ושוב עמוק לישבן המדהים של שמוקלר. "נו, יאללה, תן לי גם" התחנן סלמני ואז לפתע מרוב חרמנות התחיל ללטף לי את הישבן.

"שלא תעיז" אמרתי לו והעפתי לו סטירה מרחיק אותו מהתחת הבתול שלי. "אם תרצה תזיין אותו אחרי". פרומקין זיין את שמוקלר בפה ואני זיינתי אותו בתחת כשאנחנו הודפים את גופו של שמוקלר זה לעומת זה עם כל נעיצה של הזין לתוכו. היינו קבוצה של חיילים חרמנים ומהר מאוד כולנו גמרנו בשפריצים חזקים של זרע. אני מילאתי את ישבנו של שמוקלר, פרומקין מילא את פיו ושאר החברה השפיכו לרצפה, כולם חוץ מסלמני שעצר עצמו בכוח כי חיכה לתורו לזיין את שמוקלר.

שלפתי את הזין הנוטף שלי משמוקלר ואיך שיצאתי ממנו סלמני קפץ עליו ורצה לזיין. הבעיה היתה ששמוקלר היה גבוה מסלמני הקטן בכ- 30 ס"מ וסלמני לא הצליח להגיע לחור שלו. "אני לא מגיע, אני לא מגיע" צעק סלמני בעצבנות ובתסכול.

"נו, טמבל, מה הבעיה?" אמר קלופק, התקרב לשמוקלר ונתן לו בעיטת קונג פו או משהו דומה ישר מאחורי הברכיים. מעוצמת הבעיטה שמוקלר התקפל למצב של כריעה על ארבע. "עכשיו תוכל לזיין בלי בעיה" אמר לסלמני שכבר קפץ על שמוקלר ותקע את הזין שלו לתוכו ופימפם אותו במהירות היסטרית כמו כלב וכמה שניות אחרי שהתחיל הוא גמר בזעקה עמוקה מוסיף את זרעו לזרעי שכבר מילא את שמוקלר מקודם.

רצינו לפתוח את ברז המקלחת שוב כדי לרחוץ עצמנו מכל מרחץ הזרע הזה אבל לפתע נשמע מהפתח קולו של המפקד עלימה המאנייאק שאומר בזעם: "מחלקה אחת מה אתם בדיוק חושבים שאתם עושים פה?"

להמשך לחץ כאן