פילבוקס

No nothing else matters

So close no matter how far

Couldn't be much more from the heart

Forever trusting who we are

No nothing else matters

(From the song "Nothing else matters" - Metallica)

באותו היום, קדם כבר העביר את החפצים המועטים שלו אלי והתחלנו לחיות ביחד. עוד בקושי הספקנו להיות יחד והכל היה כל כך טרי וכבר לחיות יחד בזוגיות היה מעשה של קפיצה גדולה קדימה בשביל שנינו. כל העסק הזה של לחיות יחד היה חדש לי. לא רק עם גבר אלא בכלל. עד אז היו לי רק שותפים או שותפות מזדמנות לדירה שכורה זו או אחרת, אבל כשהתחלתי לעבוד אצל רו"ח הנדלר את טריקוביץ', יכולתי להרשות לעצמי כבר לשכור דירה לבד. עם שולי, כמובן לא חייתי יחד לפני החתונה-שלא-היתה, בגלל השמרנות הדתית של משפחתה. אז בכל העסק הזה של זוגיות וחיים יחד הייתי טירון ירוק וגם קדם. שנינו התגלחנו על הזקן של עצמנו בענין הזה ולמדנו להתרגל תוך כדי. אבל זה היה טוב וזה היה כדאי, זה היה שווה כל רגע וזה עדיין.

רק אחרי שהתחלנו לחיות יחד הבנתי עד כמה אני בעצם אוהב את הבחור המיוחד הזה. קדם טען שהוא כבר הבין את זה מזמן ושאני סתם איטי כזה. שהכל בא לי בדיליי. יכול להיות שהוא צודק. מהבחינה הזאת, למרות שהוא הצעיר ביננו, לפעמים אני מרגיש שהוא בוגר ממני. טוב, אם התחלתי לחיות רק בגיל עשרים ושש, כמו שאני אומר לו תמיד, אז בעצם בן כמה אני היום? בקושי ילד קטן. הוא זה ששתי רגליו מונחות היטב על הקרקע, למרות שעיקר פרנסתנו עלי. הוא זה שמחזיק אותי שלא אפול, שלא אשקע לאחד ממצבי הרוח המלנכוליים האלה שתוקף אותי מדי פעם כשאני מנסה לחשוב מה יהיה בעוד עשר או עשרים שנה, או מה עם ילדים, ואיזו מין משפחה אנחנו בכלל. כל פעם שחשבתי על כך נזכרתי בשולי, בעצב ובכעס שהשתררו על פניה כשסיפרתי לה את האמת. באהבה הגדולה שהיתה לי ועדיין יש לי אליה באיזה שהוא מקום בליבי.

תמיד רציתי משפחה גדולה עם המון ילדים כי הייתי ילד בודד במקצת. תמיד חלמתי שכשאני אהיה אבא, יהיו המון אחים ואחיות לכל  אחד מילדי, אבל אין לי כלום. בתחילת המסע שלי, לשדות הציד הנצחיים ההם בגיל עשרים וחמש, רציתי אישה ורציתי משפחה ומה בעצם קיבלתי? אבל קדם, בחיוך הנינוח שלו ובסבלנות שלו יודע איך למחות לי את העצב מהפנים, איך להצחיק אותי ואיך להעמיד אותי מחדש על הרגליים. מי יודע, אולי יום אחד נוכל לאמץ ילדים? העולם משתנה ואנחנו נשתנה יחד איתו. אנחנו עוד צעירים, יש זמן. חשבתי שרק הוא והאהבה שלו זה עולם ומלואו בשבילי. רק אנחנו והאהבה שלנו, זה עולם ומלואו לשנינו. כמעט מלואו, חשבתי, כי הפצע שהיה לי בלב מיום ששולי עזבה, עדיין לא התאחה לגמרי.

אחרי כשנתיים וחצי, סמוך ליום הולדתי השלושים כשעליתי במדרגות לדירתי פגשתי את שרגא מועד הבית. תמיד הוא היה חביב אלינו למרות שזוג גברים שחיים ביחד היה קצת חריג בנוף הבנין בו גרנו. "לפני שעתיים באה לפה איזו בחורה, דוגמנית או משהו אני חושב, חיפשה אותכם" הוא אמר.

"דוגמנית?" שאלתי.

"משהו כזה. רזה חתיכה, מאופרת, עם איזה מכנסי סקיני ג'ינס רקומים כאלה, מגפי עור עם עקבים גבוהים ומחודדים. כמו דוגמנית. קוראים לה שני. הינה, היא השאירה כרטיס ביקור שתתקשר אליה."

לקחתי את הכרטיס ולא הבנתי כלום. 'שני עיצובים' היה כתוב על הכרטיס. לא הכרתי שום שני, לא מעצבת ולא דוגמנית. האמת שמאז שאני וקדם חיים ביחד, מצאתי שאני מביט פחות ופחות על בחורות. רק כשראיתי ברחוב בחורה שהזכירה לי את שולי, עוד סובבתי את ראשי מתוך תקווה נואשת שזאת תהיה היא. שעוד לא אבדה התקוה. שהיא עוד תשוב לאחות את הפצע שנפער לי בלב ביום שנעלמה מחיי, הפצע שלא התאחה למרות כל האהבה של קדם.

במקום להשאר עם סימני השאלה, התיישבתי על הספה בסלון והתקשרתי לשני עיצובים. כשהרימו את השפופרת אמרתי: "שלום, מדבר שגיב ארגוב הגעתי כרגע הביתה ונמסר לי ששני חיפשה אותי. אולי אפשר לדעת..."  התחלתי ולא סיימתי את המשפט כי השפופרת בצד השני נטרקה וצליל חיוג ארוך נשמע. לא הבנתי מה זה הדבר המוזר הזה והחלטתי גם לא לנסות להבין. זה אחד הדברים התמוהים שאתה נתקל בהם בחיים, לא מבין את משמעותם ומספר על זה אחר כך בתור "המקרה המוזר שקרה לי השבוע" כשנפגשים עם חברים.

אחרי כחצי שעה נשמע צלצול בדלת. קמתי לפתוח ובתחילה לא זיהיתי את הדמות הזוהרת של הבחורה שניצבה בפתח הבית. היא חייכה ואמרה: "מה, אתה לא מכיר אותי, שגיב?"

"שולי?" אמרתי בתמהון גדול.

"עכשיו אני כבר שני" היא ענתה "וזה לא הדבר היחיד שהשתנה אצלי".

"בואי תכנסי. שבי. אפשר להביא לך משהו לשתות?" אמרתי.

אתה מכיר את המשפט שאם החיים נותנים לך לימונים תעשה מהם..."

"כן, מכיר, לימונדה".

"אז בשבילי, תעשה מהם לימונצ'לו, אם יש לך."

"ועוד איך יש," אמרתי וניגשתי למזוג לשנינו מהלימונצ'לו החריף חמוץ שהבאתי מאיטליה בשנה שעברה.

אחרי ששתינו, היינו קצת יותר משוחררים ושני התחילה לספר: "כל העסק שלנו גרם לי לאיזה משבר. יצאתי ממנו אחרי כמה חודשים, אחרי שאבא שלי נפטר. אחר כך יצאתי מעוד כמה דברים. מהדת למשל. מהבית. מהארץ. הייתי ילדה קצת פרועה בשנתיים האחרונות בחו"ל, לא היית מכיר אותי. אמא שלי כבר התחתנה מחדש ואני לא מרגישה שאני חייבת משהו למישהו יותר, חוץ מלעצמי אולי. כשחזרתי לארץ לפני כמה חודשים פתחתי עסק של עיצוב תיקים. אני אוהבת ריח של עור, אוהבת להתעסק בעור. תמיד אהבתי. זוכר איך הייתי מסוגלת ללטף לך את העור במשך שעות. טוב, זה לא עור רך כמו שלך, אבל אתה מבין למה אני מתכוונת. היה לי מאז הרבה זמן לחשוב, שגיב."

"כן, גם לי. זו היתה חתיכת תקופה, מה?" אמרתי בשקט ולגמתי עוד לגימה מהלימונצ'לו.

"כן, היתה. אבל מה קורה עכשיו? אני מבינה שאתה עוד עם קדם. זה לא רק זיונים, אה? יש פה אהבה גדולה?"

"כן" אמרתי "אהבה גדולה. כמו האהבה שלנו, בעצם. אני מתגעגע אליך שולי, אה, סליחה 'שני'. מתגעגע גם לאהבה שלך."

"אבל מה עם קדם?"

"אני אוהב אותו. גם אותו. אני יודע שזה מוזר, אבל אף פעם בעצם לא הייתי מסוגל לבחור ביניכם. זו את שעשית בשבילי את הבחירה, כשעזבת."

"ומה כבר יכולתי לעשות, שגיב?"

"יכולת להשאר. אני אוהב אותך, שני. עדיין."

"גם אני אוהבת אותך, אתה יודע. כעסתי עליך, זעמתי מכעס, אבל מעולם לא הפסקתי לאהוב אותך. אחרי השנתיים האחרונות אני חושבת שאני כבר יודעת מה אני רוצה. אני רוצה להיות איתך, שגיב."

"אבל..." התחלתי לומר והיא עצרה אותי.

"תן לי לסיים. אני יודעת שאני לא יכולה לקבל אותך רק לעצמי, אבל אני אוהבת אותך יותר מדי ואני מוכנה לקבל אותך כמו שאתה."

"את מתכוונת ש..."

"אני מתכוונת בדיוק למה שאתה חושב. אני לא אמנע ממך להיות עם קדם או עם גברים אחרים, כל פעם שתרגיש בזה צורך, העיקר להיות איתך. לאהוב אותך. תן לי לאהוב אותך, שגיב. ועוד משהו, אולי זה יהיה תיק גדול מדי בשבילך ויותר מדי לעכל, אבל אני גם רוצה ממך ילד, שגיב. לא היום, לא עכשיו, אבל עוד כמה שנים, כשהעסק שלי יעמוד כבר על הרגליים" אמרה שני.

"היו כבר מספיק דיבורים להיום, שני" אמרתי לה בחיוך גדול והתחלתי להתפשט, " Laisse moi T'aimer, שני, Laisse moi T'aimer".

קדם חזר הביתה אחרי כמה שעות ומצא אותנו חבוקים ערומים וישנים במיטה. הוא לא זיהה את שני ובלי לומר לנו מילה, הלך למטבח בכעס. כששמעתי רעש של צלחות נשברות במטבח, התעוררתי, קפצתי מהמיטה ובאתי למטבח לבדוק מה קורה. קדם היה עסוק בהשלכת צלחות לכל עבר, על הרצפה ועל הקירות. עם כל צלחת שנזרקה הוא סינן מפיו "מניאק" או "מזדיין" או "שתחנק עם כל הבחורות שלך" וכאלה מילים ודומות להן. "שלא תתקרב אלי" הוא צעק כשהבחין בי "או שאני אתחיל לזרוק אותן עליך."

"קדם, אתה לא מבין. זה לא מה שאתה חושב." התחלתי לדבר אך הוא סרב לשמוע.

"לא מבין? אני מבין טוב מאוד. אני לא מספיק טוב בשבילך. אתה צריך גם לזיין איזו בחורה מדי פעם בשביל להרגיש שאתה לא ממש הומו, נכון? כמה זמן אתה עושה את זה מאחורי הגב שלי, תגיד לי? כמה בחורות כבר זיינת מאז שאנחנו ביחד, אה?"

"זה לא ככה, קדם. אני לא מחפש בחורות. אני אוהב אותך. מה שקרה זה..."

אוהב אותי?! ככה אתה אוהב אותי?!" הוא צעק והטיח עוד צלחת ברצפה "ברגע שאני מסובב את הראש אתה שוכב לי עם בחורות? מילא, אם היית חייב להזדיין עם איזה בחור צעיר, עוד הייתי מבין. כועס אבל מבין. ככה זה אצל הומואים, חייבים לגוון לפעמים. אבל בחורה?! בחורה !!!" המשיך קדם לזעוק ולשבור צלחות ולצעוק: "לא יעזור לך כמה בחורות שתזיין. אתה הומו. תכניס לעצמך טוב טוב לראש שאתה הומו. אתה לא סטרייט שמזיין גברים או כל הממבו ג'מבו על הביסקסואלים האלה שלך."

  הייתי עדיין ערום אבל קפצתי עליו ותפסתי אותו אחרי שהעיף את הצלחת האחרונה. חיבקתי אותו בעוז ואמרתי לו בנחת: "זה לא סתם בחורה, קדם. זו שולי. היום קוראים לה שני." והתחלתי לנשק את פניו היפות.

"שולי? שולי חזרה אליך? מה החלטת להיות לי סטרייט פתאום? ומה יהיה איתי שגיב, מה איתי?"

"אני לא סטרייט קדם, כבר מזמן הבנתי את זה. אני אוהב את שניכם. תמיד אהבתי. אז מה זה לאהוב בחור ובחורה באותו זמן, אם לא ביסקסואליות, קדם? ולגבי שנינו - אנחנו נשאר ביחד, קדם. לא הייתי חולם לעזוב אותך. אני יותר מדי אוהב אותך בשביל לעזוב. אם שני רוצה אותי היא מקבלת עסקת חבילה, כי אני איתך. זוכר שאמרת לי אז שהיית מוכן גם לחיות עם שנינו יחד, קדם? זוכר?"

"כן, אני זוכר. אמרתי אז הרבה שטויות מרוב פחד שתבחר בה."

"אז אני רוצה שתקיים את השטויות האלה, קדם. אני אוהב אותך ואני מבקש שלא תאלץ אותי לבחור. נמאס לי כבר להיות עם הפצע ההוא בלב. אני רוצה להרגיש שלם שוב. בבקשה. תעשה את זה בשבילי."

"כוס אמק, שגיב. למה דווקא שולי, אה שני" אמר קדם כשהוא צוחק וכועס גם יחד.

"למה לא שני?" שאלתי.

"כי אם זו היתה כל בחורה אחרת, היינו יכולים אולי להתפרע קצת בשלישיות. אני יודע שאתה מת לעשות את זה. הייתי אפילו מנסה את זה בשבילך, אבל כבר מזמן אמרתי לך שאין מצב לשלישיות עם שני. זה יהיה לי מוזר מדי."

"גם להיות עם שניכם, ביחד אבל לחוד, זה מספיק לי, ומה שיהיה יהיה." עניתי ורק אז נרגע קדם וחיבק ונישק אותי בחזרה וכך מצאה אותנו שני שהתעוררה מכל הרעש. 

 "ואיך זה יעבוד בדיוק, שגיב?" שאלה שני שנגשה והצטרפה לחיבוק שלנו.

"אין לי מושג ירוק" עניתי "אבל אני יודע שיש לי מספיק אהבה בלב בשביל שניכם." ושניהם חייכו.

אחרי יומיים עברה שני לגור איתנו בדירה. אולי היינו קצת תמימים, אבל היינו צעירים, פרועים ומאוהבים. עשינו מה שבראש שלנו בלי להתחשב במוסכמות חברתיות, בלי להתחשב במה שיחשבו עלינו או במה שיגידו. היינו בטוחים במה שאנחנו רוצים ובמי שאנחנו.

ביום הולדתו העשרים ושש של קדם החליטה שני לעשות לו מסיבה.

"מה מיוחד בגיל עשרים ושש דווקא?", שאל קדם.

"זה יום ההולדת האחרון שלך לפני שהמשפחה שלנו תתרחב" היא אמרה וגררה למטבח את גופה הכבד משמונה חודשי הריון בהם העלתה יותר מעשרים קילו. "אמנם שגיב הוא האבא אבל אתה חלק מהמשפחה. זו ההזדמנות שלנו להבהיר לכל החברים והמכרים, כי שום דבר לא הולך להסתיים. שיבינו כי מוצא חן בעיניהם או לא מוצא חן בעיניהם, זו המשפחה שלנו ואנחנו עומדים בפני התחלה חדשה."

"לחיי התחלות חדשות" אמר קדם והרים כוסית בערב המסיבה אחרי שכל האורחים הגיעו. ההיענות היתה מפתיעה. כולם כנראה לא יכלו להתגבר על הסקרנות לראות איך המשפחה המוזרה שלנו מתפקדת ולא היו יכולים להיות מופתעים יותר כשראו כמה קדם מקבל בשמחה את ההריון של בן זוגו ואחותו.

"לחיי התחלות חדשות" ענו כולם, הרימו את הכוסות והמסיבה התחילה.

כשהכל הסתיים היינו עייפים אבל באופן מוזר גם מאוד חרמנים. ניסיתי להתקרב לשני אבל היא אמרה שלמרות שהיא מאוד מיוחמת כל ההריון הזה, נראה לה שאם תעשה סקס היא עלולה להקיא את כל מה שנכנס לה לפה הערב.

"מסכן שלי" אמר קדם שהבחין בזין הזקור שלי ובחרמנותי הרבה והתקרב אלי, "ומה איתי? אֵלַי אתה לא מתגעגע?" שאל קדם שמרוב הכנות למסיבה לא יצא לנו לעשות סקס כבר כמעט שבוע.

"מתגעגע מאוד" עניתי.

"אז למה אתה מחכה?" שאלה שני. אני לא יכולה להשתתף אבל זה יחרמן אותי לראות אותכם מזדיינים."

"מה באמת?" שאלתי בהפתעה.

"כן. אתם קולטים שכבר שנתיים אנחנו חיים ביחד ואף פעם לא ראיתי אותכם עושים את זה?" אמרה שני, "בעצם אף פעם לא ראיתי שני גברים עושים סקס בכלל. ההריון הזה מטריף אותי מרוב חרמנויות מוזרות. אתמול התייחמתי מלאכול אבוקדו עם סוכר. אתם קולטים? מאבוקדו עם סוכר !"

זה היה לנו  קצת מוזר אבל מה לא נעשה בשביל בחורה אהובה כמו שני. התחלנו להתפשט ושני התחילה לחלק לנו הוראות כמו במאית בסרט. כפי שהורתה לו ניגש קדם אלי וכרע בין רגלי. הוא נטל את הזין שלי לפיו והתחיל ללקק ולמצוץ אותו עד שהגיע לשיא זקפתו.

"גם אני התגעגעתי אליך" הוא אמר לי (או לזין שלי, כבר לא הייתי בטוח) ואז הסתובב אלי עם הגב והתחיל להתיישב לי על הזין, כמו שאני אוהב, אבל אז עצרה אותי שני: "לא, לא, לא, תפסיקו להיות שגרתיים. לכבוד יום ההולדת שלו אני רוצה שקדם יזיין אותך".

"אה, אה... אני אף פעם לא..." התחלתי לומר.

"אין לא, שגיב. היום זה יום של התחלות חדשות, הכל הולך" אמרה שני. עצרתי לרגע את החדירה לישבנו של קדם כי אם הייתי ממשיך עוד קצת כבר הייתי גומר, ושאלתי אותו: "אתה רוצה, קדם?"

"כן" הוא ענה לי "מאוד, אבל לא העזתי לבקש. לפעמים אני רוצה לאהוב אותך גם בתור אקטיבי" הוא אמר ובחוסר רצון רב נשכבתי על הגב. קדם ניגש אלי בזהירות, הרים את רגלי,  קירב את הזין אל פי הטבעת שלי, שימן אותו, אבל עדיין קצת היסס.

"נו, קדימה, קדם, אתה לא רוצה לפתוח את המתנה שלך?" דירבנה אותו שני והוא מצידו  הצמיד את הזין אל הפתח והתחיל ללחוץ. התכווצתי באופן  אינסטינקטיבי וקדם אמר לי "תרפה קצת, שגיב. תן לי להכנס". הרפיתי והזין היפה שלו שהכרתי בפעם הראשונה בעמדת השמירה במילואים לפני כמעט עשר שנים, התחיל  לפלס את דרכו לתוכי. בהתחלה ההרגשה היתה לי קצת מוזרה, אבל בגלל שזה גופו של קדם והזין האוהב של קדם, קיבלתי אותו לתוכי בכיף, למרות שכאב.

"אני אוהב אותך, שגיב. אני אוהב להיות בפנים." אמר קדם.

"ואני אוהב אותך, מתוק שלי" עניתי לו ואחרי שנרגעתי קצת הוא התחיל לזיין אותי בקצב מתגבר.

"אוי קדם, איך לא חשבנו על זה קודם?" אמרתי לו כשהרגשתי שגם ההנאה שלי מחדירתו לתוכי, הולכת וגדלה ואז שמעתי את שני נאנקת כשגמרה בעזרת אצבעה שחפרה בתוכה בזמן הזיון שלנו וגם הרגשתי את חמימות זרעו של קדם מתפשטת בתוכי בפעם הראשונה. רגע אחרי זה, קדם שלף עצמו מתוכי התישב לי שוב על הזין ואחרי שתי חדירות מהירות או שלושה התפוצצתי גם אני בתוכו סוף סוף.

אחרי הכל ניגשה אליו שני, נשקה לו על פיו בקלילות ואמרה: "היה ממש אחלה לראות אותך מזיין, אחי. מזל טוב לפעם הראשונה, איך המתנה שסידרתי לך?".

"הפעם הראשונה? מה, אף פעם לא זיינת בכלל?" נדהמתי.

"נכון" ענה קדם בקצת מבוכה "הייתי תמיד פסיבי".

"אז אני שמח שנתתי לך לפתוח את המתנה שלך, אהובי" אמרתי לו בחיוך ואין לי שום בעיה לתת לך אותה כל פעם שתרצה.

"מה, באמת? לא יפריע לך להיות פסיבי לפעמים?" תמה קדם שידע שאני מת על התחת שלו ואוהב לזיין אותו על כל גבעה ותחת כל עץ רענן.

"לא. מה אתה לא מבין כמה אני אוהב אותך? זה רק יוסיף לחיי הסקס שלנו, מתוק שלי. רק יוסיף".

אחרי שנולדה התינוקת עברנו לבית קטן עם חצר, עץ זית שנטעתי ביום שנכנסנו לגור וגדר עץ ישנה ששייפתי וצבעתי בצבע מהגוני. התחלקנו בטיפול תינוקת, אבל בלי שהרגשנו בכך עיקר הנטל נפל על קדם שממש התלהב מהקטנטונת. חיינו יחד במשפחה הקטנה שלנו והיה לנו טוב. לא רק הזיונים, גם החיים הפשוטים עצמם. אהבנו, שמחנו, בילינו, עבדנו, טיפלנו בקטנטונת, ניקינו את הבית, בישלנו, גיהצנו והורדנו את הזבל. לא כולנו יחד. כל אחד תפס פיקוד על משהו וניסינו להסתדר זה עם זה הכי טוב שיכולנו. לפעמים קצת רבנו, אך הזיונים של אחרי היה בדרך כלל פיצוי פרוע ומהנה ביותר, עד ששני אמרה פעם אחרי הסקס "זה מה זה שווה לריב איתכם !"

מי ששמע על הסידור שלנו, על בחור שחי בזוגיות כפולה עם בחורה ועם אחיה, או שהתלהב או שעיקם את הפרצוף. אף אחד לא נותר אדיש. הפנטזיה של המתלהבים שאולי אנחנו שנינו יחד מזיינים את שני, נותרה פנטזיה שלהם בלבד. לא עשינו שלישיה כזו, אמנם, אבל לפעמים, רק לפעמים, כשאני ושני היינו באמצע סקס סוער, היה קדם נוהג להגיע מאחורי ולהנדס לי את הישבן. לעיתים רק בלשונו ולעיתים בחדירה של ממש. להודות על האמת, באותם פעמים הריגוש שלי הגיע לשיא והגמירה היתה חזקה להפליא. לא ראינו בזה משהו ביזרי כי לא היה שום מגע בין קדם לשני, אבל אפילו אנחנו הרגשנו שיש בכך משהו קצת חריג ולא הרבינו בסקס כזה. היינו משפחה קצת שונה, בדקנו את הגבולות שלנו, אבל שמנו זין על כולם ועשינו את מה שרצינו ועשה לנו טוב ו- Nothing else matters.