פילבוקס

הוא פשוט ועדין,

וקולו כמו קול של הלב.

.....

כשכשוך הפלגים,

 .....

כמשק הרוחות בפרדס מלבלב

 .....

המקשיב לו יודע ידוע היטב,

הוא יעיר את הדמי,

הוא ירון לו בצליל

כמשק הרוחות בפרדס מלבלב

(מתוך השיר "החליל" – לאה גולדברג)

הוא היה בחור שנראה לי כבן עשרים ושמונה ותפקידו בחנות היה אורז וסוחב השקיות מהחנות למכוניות הלקוחות. זה היה מן שירות כזה שהחנות סיפקה. קולו היה נעים ועדין, אך עדיין גברי. לא יודע למה, אבל ברגע ששמעתי אותו מדבר בפעם הראשונה נזכרתי בשיר הישן ההוא שכתבה לאה גולדברג -  "החליל". עקלקלות דרכיהן של אסוציאציות, אבל השיר היטיב לתאר את גוון קולו המיוחד כאילו נכתב ממש עליו ולא על איזה חליל. המשפט הראשון ששמעתי ממנו היה בנאלי לחלוטין. בסך הכל הוא שאל איפה האוטו שלי בשביל לסחוב לי את שקיות הקניות לשם. הצבעתי לו לכיוון האוטו שהיה בסך הכל סובארו 91' מצוקמקת, שעל החלון הקדמי שלה מתנוססת מדבקה של רופא ומאחור שלט קטן "למכירה, יד ראשונה מרופא".

"מה אתה רופא" שאל בפליאה מסוימת על כך שרופא נוסע ברכב כל כך מצוקמק.

"כן, האוטו יד ראשונה מרופא, ואני הרופא" עניתי תוך נסיון דחוק להתבדח על המודעה שלי המתגאה במילים "יד ראשונה מרופא" כאילו זה משהו שמעלה את ערך הרכב, אבל כך כולם עושים אז מי אני שאתווכח.

"איך אוטו כזה?" שאל הבחור במבטא קל שנשמע רוסי או מאיזו מדינה אחרת מחבר העמים.

"האוטו נוסע וזה לא שינה לי עד עכשיו. אבל אחרי חמש עשרה שנה צריך לעשות טסט פעמיים בשנה ואין לי כוח לזה אז אני מוכר. חוץ מזה לא כל הרופאים עשירים" הוספתי למרות שלא היה חסר לי שום דבר מבחינה כספית ואפילו הייתי אמיד במקצת.

הבחור חייך "גם אני ללמוד תרופות, איך אומרים זה, רוקח" הוא אמר כשנזכר לפתע במילה. "אבל בארץ אין עבודה רוקח אז אני בינתיים עובד עוזר במינימרקט. של דוד שלי בוריס" אמר והכניס את השקיות לאוטו.

"תודה", אמרתי לו מושיט מטבע של עשרה ש"ח "איך קוראים לך?"

"מיכאיל, אבל כולם קוראים לי מישה" אני מריגה, הוסיף בקולו העדין והממגנט.

"אני דין" עניתי לו "נעים מאוד" והושטתי את ידי ללחיצה. זה אמנם היה קצת מלאכותי, הוא בסך הכל סחב לי שקיות לאוטו אבל הייתי חייב להרגיש את היד הראשונה שלי נוגעת בבחור הזה. רציתי להרגיש את המגע שלו עם הקול המיוחד שכל כך מיגנט אותי אליו.

מישה לחץ את ידי אבל השהה את הלחיצה מעט יותר מהמצופה הביט בי ישר בעיניים זמן ממושך וחייך חיוך חמוד לעומתי לפני ששיחרר לי את היד. באופן אימפולסיבי ולפני שהלך לדרכו אמרתי לו "מישה חכה רגע" ובגמלוניות מסוימת הושטתי לו את כרטיס הביקור שלי עם מספר הטלפון הישיר האישי בעבודה. "קח את הטלפון שלי, תתקשר אם תצטרך משהו, אני עובד בקופת חולים במרכז" אמרתי לו ונסעתי לדרכי.

לא הייתי בטוח אם מישה אכן גילה התעניינות או שסתם ככה נהוג ללחוץ ידיים ולהביט בעיניים במקום שממנו בא. אבל אם לא טעיתי, אז מישה בהחלט היה שווה התעניינות. חוץ מקולו הממגנט שפשוט המיס לי את הברכיים, הוא היה בחור רגיל למדי. גובה בינוני, לא רזה ולא מלא, בינוני כזה. ידיים נאות ולא שעירות במיוחד ושיער דק שמילא את חזהו. עיניו היו בהירות. לא ממש קלטתי אם כחולות או אפורות ושיערו היה חום מלא ועשיר. אני לא חושב שבאופן אובייקטיבי הוא היה מוגדר כחתיך, אבל הרגשתי כלפיו משיכה חזקה ביותר, במיוחד בגלל הקול השקט והעדין, אך עדיין קול גברי ללא כל אינטונציות נשיות.

אחרי חודש - חודשיים, כשכמעט שכחתי מכל הענין, ונשאר לי רק זכרון עמום של קול מקסים מהמינימרקט, מישה התקשר, אמר שרוצה לבוא לדבר איתי על משהו. אמרתי לי שהתורים אצלי לכל השבוע כבר מלאים. מישה חזר וביקש ואמר שזה יקח רק זמן קצר ונוכח התחינה שבקולו הממגנט אמרתי לו לבסוף שיבוא אלי לקופ"ח בשמונה בערב לפני הסגירה.

השעה שמונה בערב הגיעה. המרפאה היתה כמעט ריקה. הפציינט האחרון הלך כבר מזמן ורק כמה מנקות הסתובבו בבניין. מישה הגיע. פעם ראשונה שראיתי אותו שלא בבגדי עבודה. הוא היה ממש נאה למראה, לבוש טיפ-טופ, ג'ל בשיער, מגולח ומבושם כאילו עומד לצאת לבילוי או משהו כזה. מקרוב ראיתי שעיניו היפות אכן כחולות.

"שלום דוקטור" הוא אמר לי.

"אין פה אף אחד ואני כבר אחרי העבודה, אתה יכול לקרוא לי פשוט דין" עניתי לו.

"טוב. תראה. לא נעים לי, אבל אני כבר לא יכול יותר לעבוד סוחב שקיות אצל בוריס. עבדתי אצלו חצי שנה ויש לי בעיות גב מזה. אולי אתה יכול לבדוק בשבילי אם צריך רוקח בבית מרקחת פה אצלכם. אני מוכן לעבוד קשה, לעשות מה שצריך רק לעבוד במקצוע שלי" הוא אמר  והושיט לי איזה תרגום נוטריוני של תעודת הסמכה לרוקחות מריגה.

"זה לא כל כך פשוט" אמרתי  לו, "קודם כל נדמה לי שבאמת חסר רוקח, אבל צריך רישיון, צריך לעשות בחינות. זה לא מספיק התעודה שהבאת מריגה".

"אני כבר לומד לבחינות" הוא אמר "יש קורס של משרד העבודה או משרד הקליטה, אני לא זוכר, אבל אחרי הקורס יש מבחנים ואם אני מצליח, אני מקבל רישיון" הוא אמר. "זה יקח עוד שלושה חודשים ובינתיים אני מוכן לעבוד במה שצריך פה בקופת חולים: ניקיון, להעמיס ולהוביל תרופות מהמחסן, מזכירות, מה שצריך".

"אבל יש לך בעיות גב" הזכרתי לו.

מישה חייך במבוכה כמי שנתפס בקלקלתו. "אני להגיד לך את האמת, אני עזבתי את בוריס לא בגלל בעיות גב. בוריס הוא... (ופה הוא פלט משהו שנשמע כמו קללה ברוסית שלא הבנתי). אז הוא חושב שאם הוא נותן לי עבודה אני חייב לו משהו. הוא תפס אותי היום במחסן וניסה להוריד לי את המכנסיים ה... (ושוב הוא חזר על הקללה ההיא) הזה. לא נתתי לו. הוא מגעיל אותי, אבל הוא לא יוותר כל כך מהר".

קולו המבויש של מישה רעד מהתרגשות כשסיפר לי זאת. יכולתי להבין אותו. בוריס, בעל המינימרקט, היה ענק גדול, מכוער במיוחד, גס רוח ועשה עלי רושם של בריון אלים. לא חשבתי שהוא הומו, אבל לך תדע.

"אני רק לא מבין מה פתאום הוא התחיל להיטפל אליך אחרי כל כך הרבה זמן שאתה עובד אצלו" אמרתי למישה.

"סתם. היה נדמה לו שאני מסתכל על בחורים ובגלל שאין לי בכלל חברה, אז הוא החליט שאני הומו ושהוא יכול להכריח אותי להזדיין איתו, אבל אני לא רוצה" אמר מישה בסערת רגשות. "תעזור לי, בבקשה, אני לא יכול להמשיך לעבוד שם. אני חייב למצוא עבודה אחרת" הוסיף כשהוא אוחז בשתי ידיו את ידי שהיתה מונחת על השולחן. זרם קל עבר בגופי. מישה בעל הקול המלטף נוגע בי.

לא הייתי בטוח אם הוא סטרייט או לא, כי הוא הרי הכחיש שהסתכל על בחורים, אבל משהו בקול השקט שלו לא נתן לי מנוח. אולי הוא בכל זאת? לא ידעתי מה לעשות. אני עמוק בארון ואף אחד בעבודה בכלל לא מתאר לעצמו שאני נמשך לבחורים ומה יקרה אם הוא סטרייט ויספר שהטרדתי אותו מינית? ואם הוא בכל זאת הומו איך אוכל לעבוד איתו באותו מקום בלי שידעו? אבל הקול העדין המלטף הסעיר אותי. אני לא יכול לוותר על ההזדמנות הזאת, חשבתי. מישה היה נסער והתחיל לדבר בהתרגשות ובמעט היסטריה, הוא התנשם והתנשף, האדים כולו וקולו רועד בדאגה בשברי משפטים רצוצים לגבי מה שהוא יעשה אם לא תהיה לו עבודה, ואם יזרקו אותו מהדירה וכאלה.

טפחתי עם ידי השניה על כף ידו של מישה "די, די, בוא קודם כל אני אתן לך משהו להרגעה ואז נמשיך לדבר" אמרתי לו "אתה מעדיף כדורים או זריקה?"

"מה ההבדל?" שאל מישה.

"זריקה משפיעה יותר מהר" עניתי "אבל זה בישבן ויכול לכאוב קצת".

"שתהיה זריקה. אני סומך על היד שלך" ענה מישה, נשכב על בטנו במיטת הטיפולים והוריד את המכנסיים.

"בדרך כלל האחות עושה את זה" אמרתי לו כשהסרתי את תחתוניו וחושף את ישבנו החמוד  והנקי כמעט משיער "אבל היא הלכה כבר מזמן".

ניקיתי באלכוהול את המקום המיועד לזריקה ואז הזרקתי לו כשאני טופח בידי על ישבנו כדי לעמעם את כאב הזריקה.

"יד ראשונה מרופא..." צחק מישה כשנגעה ידי בישבנו ונראה לי שאפילו לא שם לב לחדירת המזרק.

"כאב?" שאלתי כשסיימתי.

רוגע התפשט על פניו של מישה כשענה "מה, כבר הזרקת? לא הרגשתי בכלל. הרגשתי רק את היד העדינה שלך" חייך מישה וקם להתלבש ואחרי שהתלבש, לטף קלות את ידי בהכרת תודה.

אל תדאג, מישה, אני אבדוק עם המינהלה ואראה מה אוכל לעשות בקשר לעבודה אצלנו. אתה נראה לי בחור חרוץ" אמרתי לו.

"אתה נהדר, אני לא יודע איך אוכל להודות לך" אמר מישה בשמחה ואז התקרב אלי, אחז בראשי עם שתי ידיו ונישק אותי על שתי לחיי "תודה, תודה" הוא אמר בקולו המתוק. הנשיקות שהדביק לי על הלחיים לא היו נשיקות עם כוונה ארוטית כלשהי אלא מתוך התלהבות על ההזדמנות אולי לקבל עבודה ומתוך הכרת תודה שעזרתי לו. טפחתי על צווארו בחיבה ועצרתי את עצמי מלהתלהב יתר על המידה, אבל אז עשה מישה משהו שהצליח להפתיע אותי. הוא הטה את ראשו לעבר ידי ולחץ אותה קלות בין ראשו לצווארו, עצם את עיניו ונאנח "זה כל כך נעים" הוא אמר, מתרפק על חום ידי שנותרה מונחת שם בלי לדעת לרגע מה לעשות. רגע אחר כך הוא פקח את עיניו ואמר בקולו שריגש אותי כל פעם מחדש: "אתה יודע, אני בכלל לא הסתכלתי על בחורים. האמת היא שבוריס תפס אותי מסתכל עליך. רק עליך."

רק לשמוע את הקול שלו ולהרגיש את המגע העדין של ראשו בכף ידי שרק דקה לפני כן נגעה בישבנו החמוד, עשה לי את זה. הזין המתחמם שלי כבר התחיל לרמוז לי משהו וכל אברי כבר השתוקקו למגע עם גופו של מישה "למה אתה בדיוק מתכוון" שאלתי אותו תוך כדי שאני מבריש בידי בעדינות את קוצי השיער על עורפו.

"מהרגע שראיתי אותך הרגשתי כמו חשמל" אמר מישה "רציתי, אבל לא ידעתי מה לעשות, במיוחד אחר כך כשהבנתי שאתה רופא בכלל".

"מה זה קשור לזה שאני רופא" אמרתי לו ורכנתי לעברו לנשיקת גישוש ראשונה.

"פחדתי שלא תרצה אותי, סתם בחור שסוחב שקיות בחנות" אמר מישה.

"תפסיק לדבר שטויות, אתה לא מעריך את עצמך מספיק" אמרתי לו "אתה בחור מקסים ואתה מוצא חן בעיני, אם לא הבנת את זה עד עכשיו".

נעלתי את דלת החדר ובהבנה אילמת פשטנו זה את בגדיו של זה ונשכבנו על מיטת הטיפולים. נהניתי ממגע עורו הענוג ושיער גופו הרך, נשיקותיו המתוקות ושפתיו המלאות. הספיק לי רק לשמוע את קולו המרטיט אומר מדי פעם "דין" או "כן, תמשיך" או גניחות הנאה ללא מילים של ממש. כל מילה שיצאה מפיו רק הגבירה את הריגוש ואת המשיכה המגנטית כלפיו. "אני רוצה שתזריק לי שוב, דוקטור. אבל הפעם בלי מזרק" הוא אמר ולא יכולתי עוד לעצור את עצמי. אחרי שגמרנו בפעם הראשונה מישה קם, משך את גליל הנייר ופרס שכבת נייר חדשה על מיטת הטיפולים. הזין שלו עדיין היה חצי זקוף, חבוי בחלקו בתוך העורלה. הוא ישב על המיטה עם הגב לקיר והרגליים משורבבות אל הרצפה ואני עמדתי מולו. שנינו נותרנו ערומים ואז מישה משך אותי אליו, אל בין רגליו, מצמיד את חלצי לחלציו ואת פיו לפי ושלח את לשונו עמוק פנימה. לגמנו זה את לחותו של זה בנשיקת התשוקה הרטובה הזאת והרגשתי שהכלים שלנו מתחילים להתעורר מחדש. היה חם וטוב בין רגליו של מישה שהצמיד אותי אליו עוד יותר והתחיל ללטף לי את הישבן כשהכלים החמים והמתעוררים שלנו לא מפסיקים להתחכך זה בזה.

רציתי כבר להרגיש אותי בתוכי, "נו, מישה, אני לא יכול לחכות יותר." אמרתי לו ללא הועיל. מישה רק אמר "סבלנות. זה הדבר הראשון שלימדו אותי כשעליתי לארץ. מה אתה לא יודע מה זה סבלנות?" ואז התחיל ללטף לי את הביצים והמשיך לאלץ אותי לכבוש את תשוקתי הבוערת לזין שלו. אצבעותיו המלטפות התחילו לגלוש לי לתוך החור. אצבע או שתיים נכנסות לחור הרטוב והחם שלי ושוב יוצאות.

"מה זה? זו שיטת עינוי רוסית או משהו. אני רוצה אותך, לא את האצבע שלך" אמרתי לו כשהרים אותי קלות אליו והתחיל להושיב אותי עליו, סוף סוף הרגשתי את הספוגיות הרכה של כיפת הזין שלו מלטפת לי את שולי החור ולוחצת בעדינות על הסף.

"בפנים, בפנים" אמרתי ואז זה קרה. הכיפה הגדולה החליקה פנימה ורגע אחריה חדר מישה לתוכי בתנופה חזקה אחת. זה היה עצום. הייתי חם עליו כמו שלא הייתי חם על בחור כלשהו כבר זמן רב. הקול המיוחד שלו עשה את כל ההבדל ואחרי זמן קצת גמרנו שוב.

מישה נשכב מעלי ונשק לי ממושכות. "אני רוצה אותך דין" הוא אמר "בכלל לא אכפת לי אם תסדר לי עבודה או לא, העיקר שנהיה ביחד". למשמע קולו הזין שלי התחיל להתעורר מחדש. "עם קול כזה שיוצא מהפה המתוק שלך, נהיה ביחד עוד זמן רב" אמרתי לו, מחייך חיוך רחב מאוזן לאוזן. גם מישה חייך. "למה אתה כל כך אוהב את הקול שיוצא מהפה שלי, מה כל כך מיוחד בו?" שאל.

"קשה להסביר. אני פשוט אוהב, אבל לא רק את הקול" אמרתי לו "את כל הפה הזה" והעברתי אצבע רטובה על שפתיו החושניות. מישה חייך ואמר "אם אתה כל כך אוהב את הפה הזה אז...". הוא לא גמר את המשפט וכבר ירד לי עם פיו החם על הזין המתעורר והתחיל למצוץ אותו בחום עד שגמרתי בפעם השלישית. אחרי שגמרתי, הוא תפס את היד שלי ואמר "ואני הכי הרבה אוהב את היד המלטפת הזאת שלך. תביא ליטוף לזין. אני רוצה להרגיש אותה."

"זו לא סתם יד" אמרתי "זו יד ראשונה מרופא" ושלחתי את ידי ללטף את הזין היפה שלו עוד ועוד ועוד ועוד.