פילבוקס

אני מרגיש שהגעתי לאיזה קו של סיום, שהבלוג מיצה את עצמו ושאני כבר כיליתי את כוחותי בכל הסיפורים, ההרהורים והחפירות הפנימיות. אני מרגיש שהגיע הזמן להפרד מהבלוגוספירה, לעשות קאט, שעדיין אינני יודע אם הוא זמני או סופי. אני  ממליץ לשים לב למילים בשירים ולתמונות שמבטאים אותי אולי יותר טוב ממני.

דרך הסיפורים, השירים וגם קצת דרך פוסטים אחרים פרקתי מעל עצמי בבלוג הזה הרבה דברים שהעיקו עלי במשך זמן רב. הסיפור הראשון בבלוג היה ירית הפתיחה שלי ואילו הסיפור האחרון שפרסמתי מהווה את ה- Closure, סגירת המעגל. הסיפורים בעיקרון הם סיפורים בלבד, פיקשן, אבל תוך כדי כתיבתם פרשתי הרבה אנקדוטות, דעות, מחשבות, שאיפות ותחושות אישיות, הישר מהאני הפנימי שלי. מי שרצה יכול היה לנסות לקרוא אותי בין השורות, יש גם כאלה שהצליחו בכך לא רע ואף יותר ממה שהתכוונתי.

אני חש שאמרתי את כל מה שהעזתי לומר ושסיפרתי כל מה שיכולתי לספר. אם אמשיך לעסוק בבלוג, כנראה שימשיכו לצוץ במוחי סיפורים חדשים של אהבה, חירמונים ואירוטיקה וגם הרהורים וחפירות פנימיות נוספות. יש לי ועוד יהיה לי מה לומר, כנראה,  אך המחיר שהעיסוק הזה גוזל ממני הפך להיות כבד מדי, פיזית ונפשית.

Some say love it is  a hunger

an endless aching need

I say love it is a flower

and you it's only seed

It's the heart afraid of breaking

that never learns to dance

It's the dream afraid of waking

that never takes the chance

It's the one who won't be taken

who cannot seem to give

and the soul afraid of dying

that never learns to live

When the night has been too lonely

and the road has been too long

and you think that love is only

for the lucky and the strong

Just remember in the winter

far beneath the bitter snows

lies the seed that with the sun's love

in the spring becomes the rose

(Bette Midler - The Rose)