רק עשרה ימים עברו מאז שנפרדתי מהבלוג והינה אני שוב פה. אולי זה לא עקבי מצידי, אבל אני עם הרגל על הברקס ולא הולך להפגיז בעדכונים צפופים כמו פעם. גם אין לי כוח לכתיבת סיפורים ארוכים, אבל מפעם לפעם אולי אכתוב פה איזה משהו קצר כשארגיש צורך לכתוב, בקטנה כזה.
לפני כמה ימים נזכרתי בשיר שנכתב לפני כתשע מאות שנה ע"י רבי יהודה הלוי. שנים לא חשבתי על השיר הזה עד שצצה האסוציאציה ברגע אישי מסוים.
רבי יהודה הלוי היה אמנם חשקן לא קטן וכתב לא מעט שירים שהוגדרו בתור "שירי חשק" אך אני בטוח שעל האינטרפרטציה שלי לשיר הזה שלו הוא לא חשב.
יוֹם שִׁעֲשַׁעְתִּיהוּ עֲלֵי בִרְכַּי
וַיַּרְא תְּמוּנָתוֹ בְּאִישׁוֹנָי
נָשַׁק שְׁתֵּי עֵינַי מְתַעְתֵּעַ
אֶת תָּאֳרוֹ נָשַׁק וְלֹא עֵינָי.
היום הזה נמצא בשבילי ממש מעבר לפינה, והוא הולך וסוחף אותי לקראתו כשאני כמו שומע את דיאנה רוס שרה באזני:
Do you know where you're going to?
Do you like the things that life is
showing you
Where are you going to?
Do you know...?
Do you get
What you're hoping for
When you look behind you
There's no open door
What are you hoping for?
Do you know...?
Once we were standing still in time
Chasing the fantasies
That filled our minds
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
