פילבוקס

לא יודע למה פניתי אליו באטרף בכלל. משהו בכרטיס העדין שלו מצא חן בעיני למרות שהוא כתב שם שהוא כבר כמעט בן ארבעים. אחרי שלושה חודשים של התנזרות מוחלטת, החלטתי לחפש מישהו שיעזור לי לחזור למסלול. הפעם אני לא הולך במסלול הסקס, אלא במסלול הקשר או אולי האהבה. כבר בשיחה הראשונה הייתי סקפטי, הבחור גילה לי שהוא נשוי והוא בכמה שנים כבר מבוגר יותר ממה שכתב. ארבעים פלוס ואני כבר כמעט בן עשרים ושש, למרות שאני נראה צעיר בשנים רבות מגילי. תהיתי איזה עתיד אני כבר יכול למצוא אצל נשוי כזה. שאלתי אותו זאת במפורש ומשהו בעדינות ובישירות של התשובה שלו דיבר אלי. החלטתי לתת לזה צ'אנס.

עוד משהו שעזר היה שמצאתי חן בעיניו למרות ששמתי בכרטיס את התמונה הכי מעפנה שלי. תמונה שלא רואים בה את הדבר הכי יפה שבי, תלתלי הזהב הארוכים והרכים שלי וגם השתדלתי לטשטש את התכונה הבולטת השניה בפנים שלי, השפתיים העבות והבשרניות שלי שאני יודע שגברים מתים עליהן, במיוחד כשאני עוטף איתן את הנחש המתעורר שלהם. אני אוהב את השיער שלי ומטפח אותו ללא הרף כמו שאני מטפח גם את שאר גופי. קרמים שמנים ובשמים, כל מה שצריך. אני יודע שזה נשי, מה לעשות, אני טיפוס נשי ואני נהנה מהנשיות הזאת שלי. אני גם יודע שהשיער הרך והארוך שלי מדליק גברים, אבל בדרך כלל הוא מדליק את הגברים הלא נכונים, את החרמנים שמחפשים רק סטוצים ולא שום קשר אמיתי. לכן, כשפתחתי את הכרטיס, אספתי את השיער, הישרתי מבט כלפי מטה וצילמתי את עצמי מזווית שנראה כאילו יש לי שיער קצר. גם לא רואים שהוא שטֵיני, נראה כהה מהזווית של הצילום והתאורה. למרות שוויתרתי על הנכס שמושך אלי גברים כמו דבורים לדבש, מצאתי חן בעיניו גם ככה, אז אולי הוא לא מהחרמנים שמחפשים רק סקס?

הוא בחור עדין, הנשוי שלי, למרות שהוא האקטיבי ואני הפסיבי מוחלט. שלא כמו כל הגברים שעל השיחה הראשונה מבקשים שאני אפתח את התמונות הפרטיות, רק אחרי ששוחחנו די הרבה הוא שאל בזהירות אם אפשר אולי לראות משהו מהתמונות הפרטיות שלי. מייד עשיתי מערוף לחמוד ושחררתי לו את כל התמונות שלי, כולל התמונה הסקסית. הוא אמר לי שאני נראה טוב עם שיער קצר וגם עם ארוך ושאל מלפני כמה זמן התמונות שיער ארוך שלי. נו טוב, עם שיער ארוך וחזה חלק חשוף אני נראה בקושי בן שש עשרה, אז לא כל כך התפלאתי על השאלה, אלא חייכתי בהבנה. כתבתי לו שאלה תמונות שצולמו בזמן האחרון ואני עם שיער ארוך עכשיו בדיוק כמו בתמונות. נראה לי שזה הדליק אותו עוד יותר וקבענו להפגש.

אולי בגלל שאמרתי לו שאני מחפש קשר והוא ידע שהוא חשוד מראש עקב היותו נשוי, הוא התייחס אלי בכפפות של משי, אפילו יותר מדי. אולי גם בגלל הנחישות שלי כשהבהרתי שאני לא מחפש סקס ולא מחפש סטוצים. אני יודע שהוא נמשך אלי, נמשך מאוד אפילו. אפשר היה להבחין בכך בתנוחת הגוף שלו כשישב מולי במסעדה היפנית, אפשר היה להבחין בכך בחיוך שלו ואפשר היה להבין זאת גם כשהעז לרגע לתת מחמאה לידיים שלי. לא יודע מה מיוחד בידיים שלי בכלל, אבל הוא נמשך אליהן כמו מגנט ובסוף לא יכול היה להתאפק וליטף לי אותם שם במסעדה יחד עם זה שהוא שואל "אפשר?". מיד עניתי לו "לא!" כדי שלא יכנסו לו רעיונות לראש שהוא יכול לזיין אותי היום או מתי שהוא בקרוב לפני שאני אהיה בטוח מה הוא מחפש אצלי. נראה לי שהפחדתי אותו יותר מדי עד שהוא ממש חשש לגעת בי בכל השלוש שעות כמעט שהסתובבנו יחד אותו יום, כדי שלא ארתע ואברח. לכן גם הוא לא קלט את הרמזים שלי שקצת חירמונים זה בכל זאת בסדר, רק קצת.

בתחילה חשבתי שקלט את הרמז הראשון כשכמה דקות אחרי שיצאתי לשירותים גם הוא הלך לשם. שמעתי מישהו מנסה לפתוח את הדלת אבל לא פתחתי. שישכח מזיונים בשירותים, אני עם התקופה הזאת כבר גמרתי. אחרי שיצאתי הוא באמת היה שם מחוץ לתאי השירותים. מחכה. שאלתי אותו אם הוא ניסה לפתוח את הדלת והוא ענה שחיפש תא פנוי אך הכל היה מלא. לא השתכנעתי לגמרי אבל נתתי לו ליהנות מהספק. הוא נכנס לתא שפיניתי ולא ביקש ממני להצטרף. אולי באמת רק רצה להשתין. טוב, אז הוא לא מהחרמנים האלה שכל הזמן רק רוצים לזיין אותי אפילו אם רק קפצתי להשתין לרגע, אבל באיזה שהוא מקום כבר התחיל להפגע לי האגו. שינסה לפחות. אני כמובן אסרב, אבל לפחות שינסה. שאדע שהצלחתי להדליק אותו. החלטתי לחכות לו שיצא. את הרמז הזה הוא בטח כבר יבין, עדין ומתחשב או לא עדין ומתחשב שכמוהו.

כשיצא חייכתי אליו ונרכנתי עם פני אל הכיור. חיכיתי שיבוא ויחבוק אותי מאחור. הייתי אפילו נותן לו להתענג לרגע קט על הישבן החמוד שלי אבל רק לרגע קט. מייד אחרי זה הייתי עושה את הקאט ואומר לו "לא. לא כאן. לא כל כך מהר, זה מחמיא לי, אבל אנחנו עוד לא מכירים מספיק טוב." כל המשפטים האלה כבר היו מוכנים לי בראש אבל הוא לא עשה שום צעד. ראיתי את ההיסוס על פניו, נדמה לי, אבל האזהרה שלי שלא לגעת כשהתחיל ללטף לי את הידיים לפני כן, כנראה עדיין הדהדה במוחו.

אחרי שיצאנו מהמסעדה, נראה לי שהוא רצה לבוא אלי הביתה. יש לי חדר שאני שוכר בדירה עם עוד כמה סטודנטים והוא לא נמצא כל כך רחוק משם, אבל לא רציתי. אמנם לא הזדיינתי כבר שלושה חודשים ואני כבר חרמן למדי, אבל אם חיכיתי עד עכשיו אני אחכה עוד קצת עד שאהיה בטוח. סטוצים אני יכול להשיג ברגע, אז בשביל סטוץ אני לא ממש צריך אותו. אם הוא רציני שיחכה. אמרתי לו שיש איזה אקשן אצל השותפים שלי היום והם בונים על זה שלא אחזור מהעבודה לפני שמונה בערב, אז אי אפשר. המשכנו להסתובב בכל מיני רחובות קטנים ושקטים עד שהגענו לאיזו פינה מוצלת וקצת מבודדת. הוא הציע שנשב על הספסל, אך עיוויתי את פני במיאוס והוא מיהר לוותר. מה לעשות שכבר יצאו לי מהאף כל ספסלי המזמוזים האלה שנתקעתי עליהם לא פעם, לפעמים אפילו באור יום עם אחד החרמנים האלה בתקופה המשתרללת שלי. לא יכול לראות עוד ספסלים, אפילו לא ספסל יפה במקום רומנטי כמו שהוא הציע לי, בלי שרפלקס מותנה של בחילה יעמוד לי בגרון. נראה לי שהבכתי והרתעתי אותו. אולי הוא ניסה לעשות בגמלוניות מסוימת את הצעד שלו באותו רגע, אבל לא נתתי לו.

הוא יצטרך לעשות את הצעד שלו באחד הרגעים האחרים, כשאני אזרוק לעברו את חכת הפיתוי שלי. לא לפני ולא אחרי. אני גם ארשה לו לפרפר קצת על הקרס בדיוק למשך הזמן שאני אקציב לכך, לא פחות ולא יותר. אבא שלי עליו השלום היה דייג. הוא נפטר כשהייתי רק בן שמונה, אז לפעמים עולים לי בראש כל מיני דימויים מעולם הדייג שלו מהשעות הרבות שהיינו מבלים על המזח כל שבת השכם בבוקר. הוא דג נחמד, הגבר הנשוי העדין הזה שלי, אז אני צריך להזהר עם החכה שלי, שלא אתקע את הקרס עמוק מדי לתוך נפשו הרגישה, אבל קצת משחקים לא יזיקו לו. שיתאמץ. שלא יחשוב שאני איזי טו גט.

במעלית היורדת לחניון בו השארנו את הרכב השלכתי את הפתיון שלי בפעם השניה וניסיתי לרמוז לו שוב שיבוא. נענעתי קצת את החכה וחיכיתי. אני לא מכיר הרבה גברים שהיו פוסחים על הזדמנות כזאת. זו היתה מין התמתחות כזו עם הגב על דופן המעלית והבלטת האגן, תנוחה שממש צועקת "בוא". הוא הסתכל על הסקיני הנמוך שלי. הסתכל שוב כשתחבתי את ידי לתוך המכנסיים מנסה כאילו לסדר את קצה החולצה שאני תמיד תוחב פנימה. נראה לי אפילו התחרמן. בטח רצה את ידו שלו להשחיל לשם, אבל הוא לא בא. מה הוא רוצה להוכיח לי שהוא שונה מאחרים? דמאיט! נותנים לך, תיקח! כמובן שלא הייתי נותן לו לקחת הרבה חוץ מאיזה חיבוק מחרמן ואולי גם נשיקה טובה. משהו שיתן לו תקווה להמשך לפני שהייתי הודף אותו ממני, אבל הוא אפילו לא ניסה. התחלתי לפקפק כבר באקטיביות שלו. לא מבין את זה. הבחור עדין, טוב הבנתי. הבחור גם סימפטי ומתחשב, גם את זה הבנתי. אלה בדיוק התכונות שחיפשתי בגבר כבר זמן רב, אך קשה כל כך למצוא אותם אצל האקטיביים האלה. אבל דחילק, איפה הליבידו? איפה האומץ? איפה התעוזה? בקצב הזה אני אשאר בלי סקס עוד שלושה חודשים גם אם אנחנו עדיין נהיה יחד. תיכננתי למשוך את זה קצת איתו עד שאהיה בטוח שאני לא סתם סטוץ בשביל נשוי חרמן על צעירים, אולי עד לפגישה השניה או השלישית, אבל ככה?

באותו רגע החלטתי. יש גבול לעדינות! אם כשאפרד ממנו בסוף היום, הוא אפילו לא יתן לי נשיקה, הלך עליו. אני כבר אעשה קאט. הגיליוטינה שלי תנחת סופית על הקשר לא קשר הזה. בשמונה בערב עצרנו ברחוב ליד ביתי. הוא יותר מרמז שרוצה לעלות ואני יותר מאשר התעלמתי. התכוננתי לצאת מהרכב והוא עדיין לא עשה את הצעד שלו. טוב. אני מבין. הוא לא רק עדין, הוא גם נשוי וחושש מגילוי חיבה בפומבי. אבל נשיקת פרידה? גם זה לא? רגע לפני שהתייאשתי ויצאתי מהרכב הרגשתי נגיעה קלילה של ידו על צווארי. סוף סוף, חשבתי. רק שלא יתקע לשון וינסה לבלוע אותי. לא מתאים לי עכשיו אחרי כל העדינות שלו שיתפרץ עלי בבת אחת. הוא לא התפרץ. נשאר עדין כדרכו. ידו משכה בקלילות את ראשי אליו והתנשקנו. נשיקת פרידה חמה על השפתיים. הוא לא שרבב את לשונו פנימה, כנראה חש שזה לא מתאים באותו רגע. הנשיקה לא היתה קצרה מדי ולא ארוכה מדי. בדיוק באורך המתאים. הוא לא היתה קרירה מדי ולא לוהטת מדי. בדיוק בחום הנכון. זה היה טוב. זה היה נעים. וזה היה בדיוק מה שרציתי. באותו רגע הייתי בטוח שאני רוצה לראות אותו שוב.

תיאומים עם גבר נשוי אינם ענין פשוט. אני עצמי גם עובד ולומד אז גם הזמנים שלי הם בעיה בפני עצמה. כן. לא להתפלא. גם לאוחצ'ה נשית קצת כמוני מותר לעבוד. אנחנו לא יושבות מול המראה ומתגנדרות כל היום למרות שאני שמח על כל דקה שאני מקדיש לטיפוח. מה יש? אם לא נולדתי נקבה, אסור לי? מי אמר? אז כדי שלא יהיה לכם ספק, אני עובד בעבודה רצינית ואחראית. אחראי שירות לקוחות בכיר בחברת הוט. אלי מפנים את הלקוחות הכי ניג'סים עם התלונות הכי מוזרות שכל עובדות המחלקה כבר הרימו ידיים מלטפל בהם. רובם חושבים בכלל שהגיעו אל בחורה צעירה, כי יש לי קול עדין ורך כזה וממשיכים לבקש בתוקף את האחראי. אחרי שיחה קלה, כשאני מצליח לעמוד בהצלחה מול שפע ההתקלות הטכניות שלהם בתקיפות אדיבה, הם מבינים שאני יודע על מה שאני מדבר. עוד לא היה ניג'ס אחד שלא הצלחתי להרגיע, עוד לא היה לקוח אחד שלא הצלחתי לרָצות.

אני טוב בלרָצות, לא רק לקוחות. אני טוב גם בלגרום לגברים שלי לִרְצות אותי.  והם רוצים. אוהו כמה שהם רוצים. הם כל כך רוצים, חזק ומהר לתקוע את הזין הרעב שלהם לתוכי שזה כבר נמאס לי. אני לא סתם חור מוקף גוף, אבל זה מה שרובם ראו בי. גם אני אשם בזה. מרוב שרציתי יותר מדי להיות רצוי, נתתי להם. בשירותים, בגינות, על ספסל בפינה חשוכה ברחוב. בום, טראח, אין, אאוט, שפריץ הלך, פרצוף זרח ודי. עוד ועוד זיונים שברובם בכלל לא הצלחתי לגמור, אבל לאיש מהם זה לא היה אכפת. רצו לקבל את שלהם כאן ועכשיו, מהר ומיד ואני נתתי להם. חשבתי שכך ירצו אותי יותר, אבל הכי הרבה שרצו היה זיון נוסף בחצר "ואולי הפעם נעשה את זה בעמידה?" כל מה שהם רצו זה רק תנוחות. עד שלא מיצו את מגוון התנוחות בו הם יוכלו לתקוע, לפמפם ולהשתמש בכל חור אפשרי שלי, הם לא איבדו ענין. ואני, שרק רציתי שירצו אותי עוד ועוד, כמו אידיוט נתתי להם.

הכל בגלל שהייתי נער מכוער או שלפחות הרגשתי כך. הייתי גם נער מנודה בחברת נערים אכזרית שרק נהנו להשפיל אותי בשל עדינותי וקולי הנשי. הייתי ילד כאפות. אוהו, כמה כאפות שקיבלתי. על כלום. סתם בגלל שהפרצוף המכוער שלי או הקול הצפצפני שלי לא מצא חן בעיניהם. הייתי צמא ליחס. מאז שאבי נפטר לא ממש קיבלתי יחס מאף אחד. אמי שקעה לתוך הצער העמוק שלה והיתה שרויה יותר מדי מהתמודדות עם המצוקה הכלכלית שידענו לאחר מותו ועם הקושי לפרנס ששה ילדים, חמשת אחיותי ואותי. חיבוק חם ואפילו רק שעת איכות קצרה לשאול אותי מה עובר עלי, היו יותר מדי בשבילה. רק מאחיותי קיבלתי קצת יחס, אך הן היו כבר מבוגרות מדי וכל מה שענין אותן היה איפור, בגדים ובחורים. כל כך רציתי יחס שלא אכפת היה לי לדבר איתן על איפור בגדים ובחורים, למרות שבגיל שמונה אלה לא ממש היו הדברים שענינו אותי. התחלתי להתעניין בהם בכוח, רק כדי לקבל מהן פירורים של תשומת לב והן נהנו מכך. הייתי בובת המשחקים שלהן. הן אהבו להלביש אותי בבגדים שכבר היו קטנים מדי עבורן, לאפר ולקשט אותי כמו בובת ברבי אנושית, במיוחד עם השיער הארוך שלי. כבר אז הוא התארך עוד ועוד מבלי שלאף אחד זה יהיה אכפת או שיחשוב שצריך לקחת את הילד להסתפר. רק לאבא היה אכפת, אבל הוא כבר לא היה שם.  כנראה שבגיל ארבע עשרה עד עשרים ואחת (אלה היו גילאי האחיות שלי באותו זמן) הן לא כל כך יכלו להבין מה יעשו השעשועים התמימים שלהן לנפשי הרכה, אבל הן צרבו את נפשי הצמאה לאהבה בחותם שנשאר איתי לתמיד.

גם כל הגברים ההם נתנו לי לרגע קצר איזה יחס שכל כך ייחלתי אליו. הם לחשו באוזני את כל המילים הטובות שכל כך רציתי לשמוע אך שכחו אותן ואותי רגע אחרי הפורקן. כשחזרו אלי לעיתים כמו כלבים מיוחמים חשבתי שאולי הפעם... אבל לא, גם הפעם זו היתה רק חרמנות על התחת החלק והיפה שלי, על פני הנער הצעירות שלי, למרות שכבר מזמן אינני נער, על שפתי הבשרניות "וואוו איזה שפתיים של מוצצת יש לָך" כמו שרבים מהם אמרו לי בזמן שאחזו בתלתלי ראשי וזיינו לי את הפה. כן אני יודע. יש לי שפתיים כאלה. אבל לאף אחד מהם לא אכפת היה מהמילים שיוצאות מהשפתיים האלה, מהרגשות שנמצאים מאחורי המילים שלי, מהנפש הפגיעה שנמצאת מאחורי הרגשות האלה. כל מה שאכפת להם היה אם הפה שמאחורי השפתיים מספיק פעור או מספיק עמוק לקלוט את הזין העבה או הארוך שלהם. זו היתה הסיבה שהחלטתי לפני שלושה חודשים להפסיק עם הסטוצים עד שיגיע האדם הנכון, אשר למרות שידעתי שזה יהיה קשה ואולי בלתי אפשרי המשכתי לחפש אותו בכרטיסי אטרף מדי יום ביומו.

באחת ההודעות שלו אחרי הפגישה הראשונה שלנו הוא אמר שידיו מתגעגעות אלי. ידיים ארוכות וגדולות היו לו. כששאלתי אותו למה הוא מתכוון הוא שאל בהיסוס מסוים אם אני אוהב מסאז'ים. אם אני אוהב מסאז'ים?! אני מת על מסאז'ים! אבל ממש מסאז'ים! לא שני ליטופים וחצי שמהר מאוד גולשים מהגב החלק שלי לישבן הלא פחות חלק. לא זוג ידיים שרגע אחרי שהן מונחות עלי רק חושבות איך להכין את החור שלי לקבלת הזין. זה לא שלא אהבתי את תחושת הזין החודר לתוכי. אהבתי ועוד איך. אהבתי להרגיש איך ישבניי הרכים עוטפים את הזין הקשוח של הגבר שהיה שלי לרגע קט ואיך שרירי פי הטבעת המתכווצים ומתרפים שלי סחוטים ממנו את טיפת הזרע האחרונה. אהבתי להרגיש את החמימות הממלאת אותי כשגמרו בתוכי ממלאים את הקונדום. אהבתי להזדיין. אהבתי שאוהבים אותי, רק שלא רציתי שזה יקרה כל כך מהר. לא רציתי שזה יהיה כל כך קצר. לא רציתי שזה יהיה משחקי זין בְּחוֹר בלבד. רציתי עוד. רציתי מישהו שיאהב אותי. שממש יאהב אותי. שכל כך יאהב אותי שלא יחשוב רגע אחדי שנגע בי איך לתקוע, אלא איך לענג אותי. קודם כל אותי. רציתי מישהו שיאהב אותי לאט. מישהו שהמסאז' המפנק יהיה בשבילו העיקר ולא החצי דקה שלפני התקיעה. 

אבל שמץ מכל המחשבות האלה שהתרוצצו בתוכי לא אמרתי לו. חששתי לפתח ציפיות וחששתי להתאכזב. גם לא רציתי שיעשה את זה בדרך שאני כל כך רוצה רק בגלל שאמרתי לו. רציתי שידע וירגיש את זה לבד. רציתי להיות בטוח שזה טבעי ואמיתי אצלו. החלטתי להעמיד אותו במבחן המסאז'. כן. זה יגלה לי כבר אם הוא עוד אחד מחרמני החור המפמפמים או שהוא באמת עדין ומתחשב כמו שהציג את עצמו. נחיה ונראה, חשבתי. עוד לא ידעתי אם אני גם אתן לו לזיין אותי, כי לא קיים הגבר שמתחיל ללטף אותי ולא רוצה לזיין, אבל מסאז' בהחלט בא בחשבון. "מסאז' ממש?" שאלתי אותו. "כן, וודאי" הוא ענה, "אני אמנם לא מקצועי, אבל אני חושב שאני יודע לעשות את זה טוב. אני רוצה לפנק אותך" הוא המשיך "אני כבר מרגיש את החשמל בידיים."

"חשמל" הוא אמר והתקוות החלו גואות. כמה שרציתי שפעם אחת מישהו יפנק אותי כמו בשיר הזה. מישהו שבאמת ירצה לפנק אותי והמגע העדין שלו יוכיח לי את זה. מישהו שלא רק ירצה לזיין אותי, אלא גם ירצה לאהוב. מישהו שירצה לאהוב אותי לאט. להמשיך את זה בזיון ארוך ואיטי. מישהו שירצה לענג אותי ולהתענג איתי ולא רק לדפוק חזק וקשוח בשביל להוכיח כמה שהוא גבר.

"חשמל?" שאלתי אותו.

"כן, כמו בשיר" הוא ענה לי, "ככה אני רוצה לענג אותך."

"שיר? איזה שיר?" שאלתי בתקווה.

"נו, אתה יודע. השיר ההוא. חכה רגע. בוא נעבור לטלפון."

עברנו לטלפון. "השיר ההוא" הוא אמר ואז התחלתי לשמוע את צלילי השיר הישן הזה שהוא השמיע לי מהצד השני של הטלפון. כל מה שייחלתי היה בו. לא רק בעניני מסאז'ים, אלא בכלל. באהבה. כך רציתי את האהוב שלי. כך רציתי שיטפל בי, כך רציתי שיפנק אותי, כך רציתי שיאהב אותי.  גם כשנפגשנו בסופו של דבר בחדר שלי באותו שבוע, הוא הביא איתו את האמ.פי. שלו עם זוג רמקולים קטנים ובזמן שהחל להפשיט אותי, השמיע לי את השיר ההוא ועשה בדיוק מה שנאמר בו, ברוך בסבלנות ובעדינות אוהבת:

חשמל זורם בכפות ידיך

 אהוב אותי חלש

 אהוב אותי בכפות ידיך

 ככה לאט נואש.

 לאט בכפות ידיך

 לחי, צוואר, כתף

 אהוב אותי בכפות ידיך

 ככה לאט, לאט לוטף.

 חשמל זורם בכפות ידיך

 מותן ירך וגב

 אהוב אותי במשעול שפתיך

 ככה לאט עכשיו.

(חשמל זורם בכפות ידיך – רותי נבון)

ידיו עברו אט אט על כל גופי ואחרי דקות ארוכות ארוכות שהרגשתי כאילו נצח, הגיעו גם לישבן שלי. זה כבר היה שיא העונג. תחושת ידים שרפרפו בעדינות על לחיי ישבני ואחר כך החלו להעמיק וללוש אותם בכוח הולך ומתגבר, אך לא חזק מדי. תחושת אגודליו המשומנים המלטפים לי את דפנות הישבנים לאורך החריץ עוד ועוד עד שכמעט גמרתי כבר באותו רגע. נשיקותיו העדינות והמרפרפות על חלקת צווארי בזמן שגופו השעיר נרכן אלי וידיו מעמיקות לחפור בישבני. לשונו החודרת לפי כשסובבתי את ראשי לאחור להביט בגבר העדין שלי ולגימות התשוקה מפיו הרטוב. תחושת משקל גופו היושב עלי עדיין בזמן שידיו מטפלות בגופי ללא הרף. תחושת הזין הלוהט והקשוח שלו המונח עלי אך לא מחפש כל כך מהר את החדירה. תחושת הלהט המתגבר כשאני מוריד את גופי קצת כלפי מטה כדי למקם את הזין שלו בחריץ ישבני. קולו השקט ששאל אותי בלחש באותו רגע אם אני בטוח שאני רוצה את זה וקולי הניחר שענה לו שאני כבר לא יכול לחכות יותר, שאם ימשיך כך ללטף אותי לאט אני אגמור רק מהליטופים. בת הצחוק שלו כשאמר "ומה רע בכך?" והצחוק שלי כשאמרתי "כי כך רק אני אתענג. אני גם רוצה לענג אותך, גבר שלי". נשיקת התשוקה הנוספת שקיבלתי אחרי המשפט הזה שלי שאחריו הוא הלביש את הקונדום המשומן והמשיך לאהוב אותי לאט.

עכשיו החשמל כבר פעם בכיפת הזין האוהב שלו אשר התענג לו בפי הטבעת שלי, נהנה מהכיווץ החוזר ונשנה ולא ממהר לחדור פנימה. "עוד" אמרתי, "בפנים" הוספתי, "אני רוצה מסאז' עמוק, עמוק" והוא העמיק. ידיו לא עזבו אותי לרגע והמשיכו ללטף כל חלקת גוף שהגיעו אליה. גם שפתיו שהמשיכו לנשק את המשעול העולה מהגב העליון לצוואר שלי. וגם הזין שלו המפלח אותי עוד ועוד כשמשקל גופו עלי הולך וגובר. זה היה עונג מושלם. סוף סוף מישהו אוהב אותי ככה לאט לאט עכשיו. תחושת העונג המצמררת הלכה וגברה. ממש הרגשתי את החשמל הזורם אלי מכפות ידיו, שפתיו, הזין שלו וכל גופו. כל פלומת גופי סמרה מהחשמל המעקצץ הזה ומגופו החורש בתוכי עוד ועוד כשאני מתפתל מתחתיו ברעדות בלתי פוסקות של עונג בזמן ששנינו גמרנו בשרשרת של פליטות מענגות.