פילבוקס

רבי יהודה הלוי שכתב את השיר "יפה נוף" לפני תשע מאות שנה give or take a century לא התכוון למה שאני מצאתי בשיר הזה היום, במיוחד בקטע הבא:

"יפה נוף, משוש תבל, קריה למלך רב.

 לך נכספה נפשי מפאתי מערב!"

לפעמים הפתעות נעימות קורות דווקא ברגע האחרון שאני מצפה להן וכך קרה גם היום. הלכתי לפגישה עם הבחור החייכן. אני מדבר איתו במסנג'ר כבר שבוע או שבועיים שיחות טובות, מענינות, כיפיות ומשעשעות, אם כי הרגשתי רק משיכה פיזית מועטה לדמותו כפי שהשתקפה במצלמת האינטרנט. קבענו להפגש היום באופן ספונטני ויצאתי לפגישה כמעט ללא ציפיות. לפני שיצאתי לפגישה הזאת עוד הספקתי לדבר על כך עם אחד מידידי הוירטואליים. אמרתי לו שאני סקפטי אם אצליח למצוא את מי שאני מחפש ואם זה יהיה הדדי. כידיד טוב הוא דאג לצייד אותי בכמה מילות עידוד חמות לדרך וגם אמר לי "אתה מקסים ומדהים אני בטוח שתמצא". הידיד די הגזים אבל תמיד כיף לקבל ליטוף קל לאגו במיוחד ברגעים כאלה וכך יצאתי לדרך.

כשנפגשתי עם הבחור החייכן, זה היה וואוו. מצלמת האינטרנט פשוט עשתה לו עוול גדול ובמציאות הוא נראה הרבה יותר טוב. גם אמרתי לו את זה והוא הסמיק מעט אבל שמח לשמוע. לצורך הענין אקרא לו מקס (קיצור של מקסים, כי הוא ממש הקסים אותי). הקליק היה כמעט מיידי, המשיכה הדדית והכימיה בשיחה היתה נהדרת. אנחנו פשוט באותו ראש. נפגשנו במסעדה על החוף בשעת צהריים. היתה בריזה נעימה, השיחה קלחה והשעות חלפו ביעף. הוא התקשר פעמיים לעבודה להודיע שהוא יאחר למשמרת שלו וממש לא רצינו להפרד. בסופו של דבר הוא הלך לעבודה באיחור של שעתיים. אולי הוא הבחור הנכון בשבילי? האם הוא מי שאליו נכספה נפשי? יש סיכוי שכן, אם כי מוקדם מדי לומר. אני מקווה שאני לא מתלהב יותר מדי ומוקדם מדי. אני מקווה גם שהזיק שנדלק לא יכבה במהרה, כפי שקורה לפעמים.

אחרי המסעדה הסעתי אותו לעבודה. שם במכונית לפני שנפרדנו הגנבתי ליטוף על הזרוע המקסימה שלו. יש לי פטיש מסוים לזרועות והזרוע שלו היתה בדיוק כמו שאני אוהב, זהובה, לא שרירית מדי, לא שעירה מדי והמגע מגע משי חם ונעים. חוץ מזה אני גם חולה על ליטופים באופן כללי. אחר כך גם התנשקנו, פעמיים, אבל זה היה במגרש החניה שליד מקום העבודה שלו, באמצע היום, ולא ממש יכולנו להשתולל יותר מדי. בזמן הנשיקה גם הרגשתי את הפרפרים מתחילים להתעופף בבטן. מקס גם עבר בהצלחה את מבחן הזין, כי לזין שלי יש לפעמים דעות עצמאיות משלו ביחס לענין. הפעם הוא עשה דגל שק ולא הסכים לרדת לחצי התורן אלא אחרי דקות ארוכות כשהייתי כבר באמצע הדרך הביתה.

אז מה יהיה בשיחה או בפגישה הבאה עם מקס? מה תהיה עמדתו של הזין העצמאי שלי בענין? האם הזיק שנדלק יצית אש או שיכבה במהרה? על כל הדברים האלה ועוד רבים אחרים, בפרק הבא של "בועות" (אם יהיה לי אומץ לכתוב על כך...)

בכל אופן, אם הזכרתי את "בועות", סדרת הטלוויזיה המיתולוגית ההיא משנות השבעים, הא לכם קטע קצר מתוכה על רקע נעימת הנושא בקליפ הבא. למי שלא הבין על מה אני מדבר זה יעזור להבין ולמי שהבין - זו תהיה תזכורת נוסטלגית נעימה: