פילבוקס

פוסט בשלושה חלקים שכל אחד מהם נכתב בזמן אמת ופורסם אחרי ששקע קצת האבק על פני ההתרחשויות.

ויהי בוקר

תחושה עמומה של החמצה שנותרה בפי לאחר שיחת לילה שדווקא התחילה טוב עם מקס, הזכירה לי את המשפט הזה I should have known better. מה הייתי צריך לדעת טוב יותר? למה תחושת ההחמצה המפעפעת לתוכי ? למה למרות כל מיני סופרלטיבים שהוא חולק לי, יש את התחושה הלא טובה הזאת בבטן שאני צועד לקראת פיספוס נוסף? כי משהו עדיין חסר שם. מהצד שלו לפחות. ולמה? כי נראה לי שהוא נדלק רק על הראש שלי, על האישיות שלי, על ההתנהגות שלי, על הכימיה המדהימה שיש לנו, שהוא נהנה להיות בחברתי ועוד ועוד כל מיני דברים אחרים, אבל לא על משהו שיקבע אם תהיה הצלחה או שגם מקס המקסים יתפוגג מחיי במהרה. המשהו שאני צריך בנוסף לכל הכימיה הזאת. תחושה חזקה וברורה שהוא נמשך אלי, נדלק עלי, חושק בי. פיזית. לא רק רוחנית. מכל הדברים הנפלאים שהוא אמר לי, דווקא את זה הוא לא אמר. הדבר היחידי שאמר והתקרב לכך היה שהוא אהב את שתי הנשיקות הרכות שלי בפגישה הראשונה. מאוד אהב. 

אני רוצה מישהו לרוץ איתו ואני רוצה שזה יהיה הוא. אמרתי לו שאני רוצה להפגש איתו שוב ומה הייתי רוצה לעשות בפגישה הזאת. לא, לא דיברתי על סקס, אבל בהחלט הזכרתי משהו אינטימי. רצתי מהר מדי. הוא אמר לי שהוא רוצה לקחת את הענינים יותר לאט. שכשנגיע את הגשר נחצה אותו ושעוד חזון למועד. כל מטבעות הלשון שאמרו לי דבר אחד: שאולי הוא לא רוצה אותי באותה מידה שאני רוצה אותו. התלהבתי יותר מדי והוא שפך מים קרים על ההתלהבות הזאת. שכחתי שלפעמים פשוט צריך לסתום את הפה, הייתי צריך לדעת טוב יותר. הביטלס  אמרו את זה טוב יותר בשיר הזה, אם כי הם התכוונו לדברים שונים  בתכלית:

Whoa, woah, I never realized what a kiss could be

This could only happen to me;

Can't you see, can't you see?

ואת השיר I should have known better של הביטלס אפשר לראות כאן:

הוא הרגיש שנפגעתי, מקס המקסים והוא עשה מאמץ להחזיר לי את החיוך שאבד תוך כדי שיחה. היום יהיה המבחן אם קלקלתי את הכל ואם הרתעתי אותו. אני רוצה לראות אותו, למרות הכל. יש לו היום עשרים ואחד אלף סידורים אבל הוא אמר שאם זה מה שישפר לי את מצב הרוח, הוא יעשה מאמץ להגיע. אם הוא בכל זאת יגיע, אחרי כל מה שאמרתי לו, הוא כנראה רוצה לתת לזה צ'אנס ומוכן להתאמץ בשבילי. אם לא - רק ימים יגידו מה יקרה עם הקשר הזה.

ויהי צהריים

ואולי האשם אינו בי אלא בזהירות היתר שלו בקשירת קשרים. אולי כך הוא תמיד, בכל קשר. אם זה כך אני יכול להרגע, להתרווח ולתת לזמן לעשות את שלו. כשביקשתי לפני כמה ימים לראות תמונות שלו הוא סיפר לי שיש  לו כרטיס באתר היכרויות זר, בשפה שאני לא דובר ונתן לי לינק לכרטיס שלו. בכרטיס ההוא אכן היו כמה תמונות "מענינות" שלחצו לי מיד על הבלוטות הנכונות, אבל מה שענין אותי יותר זה מה שהוא כותב שם על עצמו. לא הבנתי את הכתוב אבל ראיתי שהוא הרבה יותר מפורט מכל הנהוג באתרים ישראליים. שאלתי אותו מה כתוב שם והוא סיפר לי כמה מהדברים, אך עניינו אותי דווקא פרטי הפרטים. היום מצאתי פתרון: דג בבל. אתר ששמו לקוח כנראה מסדרת מדריך הטרמפיסט לגלקסיה והוא מתרגם בבת אחת כל טקסט שאתה מכניס לתוכו מכל שפה שהיא לאנגלית או לכמה שפות נוספות. תרגמתי את כל מה שהוא כתב על עצמו וניגלו בפניו רובדים נוספים עליו ועל אשיותו. עכשיו אני חושב שאני יודע יותר טוב מה עושה לו את זה ומהן הסיבות שהוא צועד כל כך לאט. זה בסדר גמור מבחינתי, כל עוד שזה לא בגללי, ואני מוכן לצאת למסע האיטי הזה איתו, כי יש לי הרושם שיש הרבה מה למצוא שם אצלו.

ויהי ערב

בסופו של דבר הוא הגיע. בתחילה היתה מבוכה מסוימת. ישבנו, שתינו, אכלנו קצת פיצוחים ודיברנו על כל מיני דברים שלא מתקרבים למה שקורה בין שנינו. למרות ששנינו באים מרקע שונה לגמרי מצאנו שוב ושוב הרבה קווי דמיון בין חיינו ובין סיטואציות שונות שעמדנו בהם מתי שהוא בעבר. הפעם לא היה לנו הרבה זמן ואחרי כשעה הגיע הזמן להפרד. דווקא אז כשנעמדנו לחיבוק ואולי נשיקת פרידה זה קרה. בלי דיבורים, הטבע עשה את שלו לבד. לא, לא היה סקס. לא כל כך מהר. אבל היה הרבה יותר מנשיקות פרידה קלילות. היה מרטיט ושמחתי לגלות שהוא בעניין כמוני. הידיים נשלחו לאן שצריך, השפתיים והלשון הצטרפו וגם המכנסיים והתחתונים ירדו אחרי זמן לא רב. נצמדנו זה לזה לחיבוק תשוקה ונשיקות שלא הסתיימו ולפעמים גם גלשו קצת למטה. בקושי יכולנו להתאפק לא להמשיך עם זה הלאה, אבל היה כבר מאוחר וממש כבר היינו צריכים ללכת. נראה לי שגם אם היה יותר זמן, זה היה די והותר בשביל פגישה שניה.  אחרי שכל אחד הלך לדרכו קיבלתי ממנו sms על כמה שהוא שמח שנכנסתי לחייו וכמה שהיה לו כיף, מה שהחזיר סופית את החיוך לפני. נותרנו עם טעם של עוד עד הפעם הבאה.  

אז בסופו של יום התברר לי שהחששות היו מוגזמים מדי ו- I should have known better הזה קיבל תפנית חיובית עם מקס החייכן שיודע איך לעשות טוב לי על הלב. אח, איזה יום יפה.

ולמי שלא הבין, זה שירה הישן של שלישית גשר הירקון שאפשר לראות כאן: