פילבוקס

המפגש האחרון עם מקס השאיר אותי ואולי את שנינו עם טעם של עוד, אבל ברגע שנפרדתי ממנו לא תיארתי לעצמי כמה ה"עוד" הזה יגיע מהר. באמצע השבת הרגשתי שזהו, אני חייב לפגוש אותו שוב. ידעתי שבמוצ"ש אני צריך ללכת למשרדי לכמה סידורים ביורוקרטיים משעממים ומה יוכל להפיג את השעמום הזה קצת כמו מפגש ספונטני נוסף עם מקס? הוא היה במשמרת בעבודה ואמר שמסיים בצהריים. אמר שהוא לא מבטיח ושנדבר. "לא מבטיח" נשמע לי כמו "יש סיכוי" והחלטתי להיות אופטימי שזה יקרה. בערב דיברנו שוב. הוא חשש שיפריע לי לסיים את משימותי המשעממות בעבודה אך שיקרתי לו בלי בושה כשאמרתי שביקור שלו רק יתן לי מוטיבציה להסתער על העבודה במשנה מרץ עד שיגיע או אחרי שילך. ממש... בתוך תוכי ידעתי שמרץ להסתער עליו זה בטח יתן לי, אבל על העבודה? Give me a break...

הוא אמר לי שהוא עלול להתפתות ואני כמובן השבתי שאין שום רע בכך ושלחתי לו חייכן עם קריצה ושנינו פרצנו בצחוק וירטואלי. הוא אפרודיזיאק בשבילי, אבל לא התנפלתי עליו ברגע שהגיע, רציתי למשוך את הרגע כמה שיותר וגם הוא לא מיהר לשום מקום. נפגשנו ודיברנו כמו שני חברים ותיקים שמדברים על כל דבר שבעולם רק לא על הענין החגיגי שלשמו התכנסנו בערב סתוי זה.

ידענו שכשרק ניגע זה בזה יהיה פיצוץ. חבית חומר הנפץ כבר הונחה ביננו, הפתיל היה מוכן להצתה והיה חסר רק הגפרור. היה כיף לדבר איתו, לא רק כדי להשהות את ההנאה שעמדה להגיע, אלא כי פשוט כיף לי לדבר איתו. הקשר איתו כל כך שונה מהבחור הקודם שלי שכל מפגש איתו היה ישר בום טראח in-out ודי. אני חייב קשר אישי, לא בנוי לסטוצים. הקשר האינטנסיבי עם מקס והשיחות הארוכות איתו עשו לי את זה. החשק והתשוקה רק עלו מרגע לרגע עד שהגיע הרגע שידענו שיגיע.

עדיין לא חשבנו שנגיע עד לסקס מלא. חשבנו יותר בכיוון של התחרמנות קצת יותר יסודית ממה שקרה רק ביום הקודם. זה גם לא ממש נוח במשרד. אין ספה, אין גם כמובן מיטה, הכסאות גם לא ממש בנויים להשתוללות, אבל החרמנות ההדדית הרבה פיצתה על הכל. חוץ מזה יש עוד כמה רהיטים במשרד שתרמו את חלקם...

לא אפרט את כל הכוראוגרפיה אבל דבר אחד אני יכול לומר, שמרגע שנפטרנו מהבגדים אלה היו כמעט חמש שעות של שכרון חושים שעשוי היה להמשך עוד ועוד שעות לולא היינו צריכים כבר לחזור איש איש לביתו. כל פעם שחשבנו שזהו, שהגיע הזמן לחזור לעבודה (מבחינתי) או לחזור הביתה (מבחינתו), מצאנו שאנחנו פשוט לא יכולים להתנתק זה מזה וחזרנו לסיבוב נוסף. מזל שהיו מספיק קונדומים. רק מהמחשבה על כך ברגע שאני כותב את הדברים, אני כבר מתחיל להתחרמן מחדש...

מקס מלהיט לי את החושים הרבה יותר ממה שחשבתי שיקרה כשרק הכרתי אותו. מההיכרות איתו למדתי משהו: צריך לזרוק את בנק הקריטריונים של "איזה בחור אתה מחפש" לים. עובדה, מקס לא ממש ענה לבנק הקריטריונים שלי, אבל הקשר איתו הרבה יותר מלהיב אותי מכל קשר אחר שהיה לי לפניו. כמובן שהוא לא יכול להיות אנטיתיזה למה שאני מחפש בגבר, אבל לא צריך התאמה מושלמת. די בפרט כזה או אחר שעושה לי את זה ואם יש כימיה טובה כמו שיש לי עם מקס, הדרך לקשר טוב כבר סלולה. אחרי שהכל נגמר והלכנו איש איש לביתו הוא שלח לי הודעה שהוא מרגיש מאושר שהכיר אותי ושלא תיאר לעצמו שזה יהיה ככה. הוא גם אמר שהוא מת עלי ועוד כמה דברים טובים. סוף סוף זה קורה. זו לא רק חרמנות, זה הרבה יותר מזה, השאלה היא רק כמה זמן זה ימשך. בינתיים אני מנסה לא לחשוב יותר מדי קדימה, אלא רק למצות את ההווה כמה שניתן, את העתיד נשאיר כבר לעתיד.

הלילה הלוהט עם מקס לא יכול היה שלא להזכיר לי את השיר הישן Fever שעשרות רבות של ביצועים לו, ואשר הקטע הבא שלו כמו קטוף מארועי הלילה ההוא עם מקס:

When you put your arms around me

I get a fever thats so hard to bear

You give me fever when you kiss me

Fever when you hold me tight