פילבוקס

את זוהר (שם בדוי), בן ה- 28, הכרתי באופן וירטואלי כבר כמה שבועות לפני שהכרתי את מקס. הוא בחור עדין מקסים וביישן שעורר אצלי תחושות מיוחדות שאינני מסוגל להסביר אפילו לעצמי. זוהר איננו שופט אותי, הוא איננו מבקר, הוא איננו מטיף מוסר, הוא מגלה הבנה, אמפטיה וסימפטיה וזה למעשה כל מה שחיפשתי מידיד.

זוהר משך את ליבי הוירטואלי כבר בשיחותינו הראשונות וגם המראה העדין והמיוחד שלו ממש גרם לכמה פרפרים להתחיל למתוח כנפיים שם בפנים, למרות שלא פגשתי אותו מעולם, רק ראיתי תמונות. אני יודע שיש הבדל תהומי בין משיכה וירטואלית לבין קשר ממשי בעולם האמיתי, אני יודע שהסיכוי שנצליח לגשר על התהום הזה נמוך למדי, אבל בכל אופן, עצם המשיכה והידידות הזו עוררה אצלי כמה שאלות.

היתכן בכלל שיקרה עם זוהר משהו? האם אני רוצה את זה? היש סיכוי לקשר הזה לחרוג מעבר לסימפטיה וירטואלית? חוששני שלא, אבל הפלירטוט המתמיד עם זוהר ממשיך לרגש אותי משום מה.

בחודש האחרון זוהר קצת נעלם. שלחתי לו כמה הודעות שלא זכו למענה וחששתי שהינה עוד בחור התפוגג לו מחיי כי כנראה מצא משהו יותר טוב. הנחתי שכנראה מיציתי את תפקידי הקצר והזמני בחייו הוירטואליים והגיע זמני ללכת. אתמול זוהר הפתיע אותי בהודעה שאמרה "אין מצב שאתפוגג לך..." ועוד כמה מחמאות ומילים יפות ואפילו נחתמה בנשיקה וירטואלית.

נו טוב, אז זוהר לא התפוגג. הנשיקה הוירטואלית בשבילו היא כמו "היי" ואין ליחס לה חשיבות מוגזמת, למרות שבכל זאת כיף לקבל אותה. זוהר כבר מזמן אמר לי כבר שהיה רוצה להפגש איתי, אבל משום מה זה לא קרה עדיין. אני מניח שזה ישאר פלירט וירטואלי בלבד גם אם אי פעם נפגש, אך עד שזה לא יקרה לא אוכל ממש לדעת, נכון?

אז לכבוד זוהר, קסם עדין של ציפור נדירה בנוף אטרף, שאוהב מאוד את שירי שנות ה- 60' וה- 70' [אתה רואה דם דם/פרציפלוך, לא רק זקנים אוהבים שירים ישנים]  ולכבוד קצת סימפטיה שכולנו מחפשים בעולם הזה, אין כמו המילים  הבאות מתוך שירה של הלהקה Rare Bird (ציפור נדירה) Sympthy:

And sympathy

is what we need my friend

And sympathy

is what we need

And sympathy

is what we need my friend

'cause there's not enough love to go round

ואת השיר הזה אפשר לראות ולשמוע כאן: