פילבוקס

על זוהר, הבחור עם הקסם העדין כבר כתבתי פעם אחת לפני כמה שבועות. משהו בדמותו הקצת מסתורית מושך אותי אליו שוב ושוב. כבר שלושה חודשים אנחנו מנהלים מחול איטי של שיחות זה סביב זה, שאיש מאיתנו לא ממש יודע את פשרו. מחול עדין וזהיר, שאף אחד לא מנסה לקחת אותו הלאה לשום מקום, אפילו לא דיברנו באופן ברור על פגישה אלא זה תמיד נותר תלוי אי שם באוויר. הוא צץ ונעלם מדי פעם כלעומת שבא אך כל פעם שצץ הוא נותן לי את ההרגשה הכי טובה שניתן. לא ממש הצלחתי לפענח את הבחור הזה, אבל יש לי סבלנות. לכן החלטתי להשאר בסביבה ולהשאר בקשר אפילו רופף איתו.

היום החלטתי לבדוק את הענין אחת ולתמיד. אמרתי לו שקצת מוזר לי עם פערי הזמן הארוכים בשיחות שלנו והתחלתי לחשוב אם זה משהו כללי או שזה אני. הוא ענה שלהיפך שהוא דווקא שמח מאוד לדבר איתי רק שקצת נמאס לו מהמחשב בזמן האחרון. החלטתי לשלוח לו כפפה להרמה ושאלתי אם אחרי שלושה חודשים שאנחנו מדברים בא לו לפגוש את האדם שמאחורי הכרטיס על כוס קפה באיזה מקום או ארוחת בוקר. זוהר הרים את הכפפה ועוד איך. לא רק שהוא רוצה להפגש אלא הוא אף רוצה שנפגש אצלו בבית. לקפה. רק קפה (לפחות בהתחלה), כך הוא אמר.  

נראה לי שהפעם יש מצב שזה באמת יקרה. פגישה. לא משהו מעבר. אבל זה משהו שמאוד הייתי רוצה שיקרה. הוא נראה לי אדם שונה ומיוחד בנוף של הבחורים שם באתר ההיכרויות ועושה הרושם שזה גם מה שהוא חושב עלי, אז מפגש כזה יכול להיות מענין. זה בטח לא יקרה מחר וגם לא מחרתיים. בקצב שבו הולכים הענינים עם זוהר זה עלול גם לא לקרות בשבוע הבא או אפילו בחודש הקרוב, אבל זה יקרה מתי שהוא. אני מקווה.

בהיכרותינו הקצרה מה הוא כבר לא אמר לי: שאני משהו מיוחד, חכם, מדהים, מקסים ושהצלחתי לרגש אותו. שמחתי במיוחד כשאמר שהצלחתי לרגש אותו. כשנחה עליו הרוח במיוחד הוא גם אומר שהוא מת לנשק אותי. נו טוב, הכל וירטואלי בינתיים, זה בטח יעבור לו כשיפגוש אותי. למרות זאת, היה נעים לשמוע וכיף לחשוב על הפנטסיה הזו לגביו, שכנראה תשאר תמיד במגרש הפנטסיות. מה שלא יהיה, אשמח על הזכות גם להכיר אותו פנים אל פנים.

ולכל התוהים מה עם מקס, אומר רק שהכל בסדר ביננו, הניצוצות ממשיכים לעוף בכל פעם שאנחנו נפגשים. למרות זאת עדיין עין לאטרף צופיה, אבל הבחורים שם הינם נרות חנוכה עבורי: לראותם בלבד.  ולמה זוהר? כי אי אפשר להתעלם מבחור כמוהו, שההיכרות איתו אפילו קדמה להיכרות שלי עם מקס. משהו שם נותר מרחף יותר מדי זמן באוויר והייתי רוצה לפענח את פשרו עד תום.

לזוהר העדין והמקסים הזה לא יכולתי להקדיש שיר מתאים יותר מאשר אולי השיר היפה ביותר של פינק פלויד, לדעתי לפחות, Shine On You Crazy Diamond שאני מאוד אוהב, וניתן לצפות בו כאן:

שיהיה לכולם סוף שבוע נעים.

ועוד הערה כללית לסיום  - לכל עשרות המבקרים בבלוג שלי מדי יום:

נחמד לראות שבביקרתם והתענינתם בסיפורים או בדברים אחרים שאני כותב, אבל אשמח עוד יותר אם גם תשאירו תגובות ותתיחסו. התגובות הן הדלק המניע את מנוע הכתיבה שלי, במיוחד לגבי סיפורים. טנק הדלק שלי כמעט נגמר. אז קדימה. אהבתם: כתבו זאת בתגובה. יש לכם ביקורת או דיעה: כתבו  גם כן. מתחיל להיות לי משעמם בלי תגובות.