פילבוקס

הערת המחבר: בסיפור האירוטי הבא ישנם אלמנטים של מין במשפחה ומין בכפיה. מי שז'אנרים אלו אינם לטעמו מתכבד לעבור למקום אחר.

ריקו

השירות בצבא, לפחות לקראת סופו, היה זכור לי לטוב. שנתיים אחרי שהתגייסתי הגיע לבסיס בחור אמריקאי מסאן דייגו בשם דוני, עולה חדש, שמשום מה התקשה להגות את שמי והדביק לי את הכינוי "ריקו". כנראה שהמראה השחום שלי הזכיר לו איזה חבר מקסיקני בשם ריקו והכינוי גם לא היה רחוק משמי המקורי, אז בצבא הפכתי לריקו. דוני אהב לגלגל את הריש הזו בלשונו כמו שגם אהב לגלגל אותה על הזין שלי שהוא כל הזמן התאווה למצוץ ולבלוע בין משמרת למשמרת ולפעמים גם בזמן המשמרת, אם הייינו לבד. הורי שהתעקשו בדרך כלל לקרוא לי בשמי המקורי, התאומים וכן כל מכרי נדלקו מהר על הכינוי הזה ועברו חיש מהר לקרוא לי ריקו.

את התאומים הכרתי לראשונה כשהייתי סטודנט בשנה שלישית והם צמד ילדים מקסימים אך שובבים מאוד בני תשע. באותה תקופה חיפשתי לתרום משהו למען החברה, שתהיה איזו מילגה קטנה בצידו ואף נקודות אקדמיות. כך הגעתי לפרוייקט "אח גדול" של סטודנטים העוזרים לילדים בעייתיים. הייתי מעיין "אח גדול" לכמה וכמה ילדים או נערים אבל עם התגברות העומס בלימודים הפחתתי במשך השנים את היקף המעורבות שלי בפרוייקט עוד ועוד עד שנשארתי רק עם התאומים, הוד והדר.

במשך השנים מאז שהייתי להם מעין "אח גדול" השתדלתי להיות לצידם מתי שהיה צריך, זאת בנוסף לתפקידים הרגילים של עזרה בשיעורים, משחקים ושיחות. ניסיתי קצת לאפס אותם בנוכחותי המרגיעה, כי הוריהם המבוגרים איבדו מזמן כל רסן ובדרך כלל הצלחתי. משום מה הם היו יותר רגועים בחברתי וגם הוריהם התרגלו לסמוך עלי יותר ויותר ולקרוא לי בכל פעם שהתחילו הבלגאנים שהם לא הצליחו להסתדר איתם. גם הוד והדר אהבו שיש להם פתאום מין אח גדול כזה והתרגלו לסמוך עלי ולהעזר בעצותי יותר מאשר בהוריהם. באיזה שהוא מקום חשדתי שחלק מהבלגנים שהם עשו, היו בכוונה לזכות בתשומת ליבי, כדי ששוב ושוב אוזעק ע"י הוריהם לבוא לטפל בהם, גם מעבר לפגישות הרגילות של פעמיים בשבוע.

גם כשהחלו את גיל ההתבגרות זה המשיך לקרות אבל הפעם יחסם אלי קצת השתנה. הפעם השמחה על הגעתי היתה מהולה בעוד משהו חמקמק שלא יכולתי לשים עליו את האצבע. הרגשתי קצת מוזר עם החיבוקים החמים והממושכים מדי שלהם. עם ההצמדות הקצת דביקה שלהם אלי כשהגעתי לבקר. ועם המבטים שהחליפו ביניהם כשחשבו שלא הסתכלתי. הייתי כמו אחיהם הגדול ונערץ, אבל הרגשתי נערץ מדי כשבגיל 29 שני נערים בני 15 מסתכלים עלי בעיני עגל כאלה. או-קיי, אז נראיתי לא רע, אז מה. לא הייתי באדי-בילדר ולא יותר מדי שרירי. קצת השקעה במכון כושר פעמיים בשבוע וריצות כל ערב, זה הכל. גם להם היה גוף לא רע לגילם עם פוטנציאל להתפתח ולהתחטב כמו שצריך בשנים הבאות. חשבתי שהם מקנאים בגופי הבוגר אבל רק אחרי זמן רב גיליתי שזה משהו שונה לגמרי.

הוד והדר לא אהבו ללמוד. רוב ציוניהם היו בקושי ציון עובר. כמעט אף אחד מהמקצועות לא ענינו אותם חוץ מאנגלית ועיצוב גרפי. את המקצועות האלה הם ממש אהבו וציוניהם בהם היו גבוהים למדי. הוד הצטיין יותר בעיצוב גרפי והדר באנגלית. אבל בעיות המשמעת שלהם הביאו לכך שבגיל 17 ומשהו, למרות כל מאמצי, הם עפו מהתיכון בו למדו. דבר מה נוסף היה קצת חריג ביחס אליהם. למרות מראם החיצוני שובה הלב ואופים העליז בדרך כלל, לא היתה לאף אחד מהם חברה רצינית. הם היו עסוקים מדי זה עם זה ועם כל מעשי הקונדס הקצת ילדותיים שלהם, מכדי להתחיל ברצינות עם אחת הבנות שסבבו סביבם. אולי הם ילדותיים מדי. בסוף זה יבוא, כשרק תגיע הבת הנכונה שתסובב להם את הראש, חשבתי, אבל טעיתי. הראש באמת הסתובב להם מתי שהוא אבל לא בגלל בנות.

באותו זמן הייתי כבר אחרי לימודי רפואה ו- 3 שנות התמחות בקרדיולוגיה. עמדתי לנסוע בתוך כמה חודשים לשנת התמחות אחרונה ב- Rhode Island Hospital אשר כשמו כן הוא נמצא ברוד איילנד, ארה"ב, בעיר פרובידנס. ממש לא הייתי צריך את הצרה הזאת על הראש שלי עכשיו אבל הוריהם הזעיקו אותי בפעם המי יודע כמה, קוננו לי על מר גורלם ואמרו: "מה נעשה עכשיו איתם? אתה נוסע לאמריקה ואנחנו נשארים עם שני הפראים האלה, בלי לימודים, בלי מסגרת ובלי תעסוקה. מה הם יעשו לנו בבית כל היום עד שילכו לצבא, מה?"

תפסתי את הוד והדר לשיחה והם לא רצו לשמוע מלימודים בכלל. שום בית ספר תיכון לא היה בראש שלהם עכשיו. רק עניינה אותם אמריקה והעובדה שאני נוסע לשם לשנה והם לא יהיו איתי. "תיקח אותנו איתך לאמריקה" אמר לי הוד "אני מבטיח שלא נפריע לך". "כן. נעשה מה שתגיד לנו, תראה. רק אל תשאיר אותנו פה עם שני הזקנים האלה שמשגעים לנו את השכל כל הזמן בטענות שלהם." הוסיף הדר.

"שני הזקנים האלה הם ההורים שלכם, אז קצת כבוד" גערתי בהם.

"כן, אבל הם לא מבינים אותנו ולא מענין אותם מה אנחנו רוצים בכלל" אמר הוד.

"ומה אתם רוצים חוץ מלנסוע לאמריקה. מה עם לימודים? מה עם העתיד שלכם?"

"אני אוהב עיצוב גרפי וגם אנגלית" אמר הוד.

"גם אני. אנגלית יותר, אבל גם עיצוב גרפי" אמר הדר.

"תנו לי לחשוב על איזה פתרון" אמרתי להם וזכיתי למטר של נשיקות וחיבוקים דביקים, שבלי שיכולתי לשלוט על זה, בפעם הראשונה הקפיצו לי קצת את הזין.

אחרי כעשרה ימים הגיעה החבילה בדואר ונסעתי לבית הוריהם לדבר עם התאומים על הרעיון שלי.

"תראו" אמרתי להם, "אין מצב בעולם שאני לוקח אותכם לאמריקה לחגיגות ובילויים שנה עד הצבא". פניהם התכרכמו לפני שהמשכתי "אבל מצאתי בפרובידנס קולג' שיתאים לכם בול. הוא נקרא .RISD ראשי תיבות של.Rhode Island School of Design  אם תתקבלו לשם ואם תבטיחו ללמוד ברצינות, אני מוכן לשקול לקחת אותכם איתי, באם ההורים שלכם יסכימו, כמובן."

דברי האחרונים נבלעו בבליל של צרחות שמחה נשיקות וחיבוקים. מתי שהוא החיבוקים והנשיקות האלה הפכו למשהו אחר, חם וסוער מדי והתחלתי לחשוש שיגלוש למחוזות שחששתי להגיע אליהם, אז דחפתי אותם בחיבה והלכתי לספר להוריהם על הרעיון שלי, שהם אימצו בהתלהבות, מבלי שאני בעצמי מבין לאן הכנסתי את עצמי.

אחרי שהוד והדר שלחו ל- RISD עבודות וחיבור וגם עמדו יפה בבחינות הכניסה ובראיון האישי, הם התקבלו, להפתעתי הרבה, לביה"ס הזה לעיצוב. כך מצאתי את עצמי בגיל 31 ומשהו ברוד איילנד עם שני בני חסותי התאומים שוצפי ההורמונים בני ה- 17 בדירה שכורה בפאתי פרובידנס. זה היה כחודש לפני תחילת לימודיהם, אולם אני כבר התחלתי את התמחותי בבית החולים ונעדרתי מהדירה רוב שעות היום ולפעמים גם בלילות.

הוד והדר היו משועממים. השעמום מביא צרות ומה גודל הצרות עוד לא ידעתי. שבוע אחרי שהגענו לשם קיבלתי את הטלפון הראשון. זה היה מנהל בית הספר התיכון שהיה ממוקם בקצה הרחוב בו גרנו, שהזמין אותי לשיחה שהוא קרא לה "דיסקרטית, בקשר לבנים שלך". לא יכולתי להבין מה לי ולו, כי התאומים, שבטעות חשב לבנים שלי, לא לומדים אצלו, אבל הלכתי לפגישה בכל זאת. התברר לי שבשבוע האחרון התאומים גילו את ספק הגראס השכונתי, הזמינו חבר'ה מהתיכון הסמוך לחגוג איתם והוטחו בהם האשמות על הטרדה מינית באחת מחגיגות הסמים האלה. המנהל אמר לי שעוד לא עירב את המשטרה כי ההורים לא רצו מסיבותיהם הם, ואילו הוא לא רצה לקלקל את שמו הטוב של בית הספר, אבל "אם אתה לא תשתלט על הבנים שלך" הוא אמר לי, "לא יהיה מנוס מכך".

"מי זאת הנערה שהתלוננה? אני רוצה לשוחח איתה, להבין מה בדיוק קרה שם" אמרתי למנהל.

"זאת לא נערה. זה נער בן 16 ומשהו שלומד בתיכון. התחיל עכשיו את השנה האחרונה שלו. אני לא מאמין שניתן יהיה לדבר איתו, אבל ממה שהבנתי, אחרי שהם עישנו את הגראס, אחד הבנים שלך התחיל להפשיט וללטף אותו והשני התחיל בנשיקות ושלח ידיים לאיבר המין שלו, אבל כשהתחילו להתפשט בעצמם, הוא נבהל וברח."

לא יכולתי להאמין למשמע אוזני אבל מצד שני הרגשתי שהמחשבה על הצעירים האלה עם ההורמונים הסוערים שלהם התחילה להזיז לי, ולא בפעם הראשונה, משהו במכנסיים.

למזלם של התאומים כך המעורבים בדבר היו מעונינים לסגור את הפרשה בשקט, במיוחד המנהל שלא רצה לפגוע במוניטין של ביה"ס שלו "אם תצליח לרסן את הבנים שלך" כפי שאמר לי וקיבל ממני שלל הבטחות.

באותו ערב נאלצתי לנהל את השיחה הלא נעימה עם הוד והדר.

"זה לא אנחנו זה הוא. הכל בגללו" התחיל הוד לתרץ. "היינו קצת בהיי בגלל הגראס והתייחסנו אליו בידידותיות, אולי קצת יותר מדי, והוא לא הבין את זה נכון. אז הילד הזה שבכלל נראה כמו ילדה עם הפנים החלקות והשיער הארוך שלו התחיל להדבק אלינו, ואחר כך התחיל ללטף ולנשק. היינו קצת מחורמנים אז נסחפנו בהתחלה. כבר לא היה אכפת לנו אם זו בת או בן שנראה כמו בת, העיקר שזה עשה לנו טוב."

"אבל אנחנו לא אוהבים בנים. אנחנו אוהבים רק בנות" אמר הדר בנסיון לאושש את הגבריות הסטרייטית שלו, שחשש שאולי נפגעה בעיני.

"אחר כך, כשהוא התחיל לשלוח לנו ידיים לתוך המכנסיים, אמרנו שעד כאן. דחפנו אותו מאיתנו והוא נעלב. הוא סתם נוקם בנו שלא רצינו אותו, ריקו, אתה חייב להאמין לנו." סיים הוד.

"לא אכפת לי אם הוא התחיל אתכם או שאתם התחלתם איתו. לא אכפת לי אם אתה סטרייטים או גייז ולא מענינת אותי כל החרמנות נעורים הזאת שלכם" הטחתי בהם בכעס, "רק דבר אחד אתם צריכים להבין: עוד הסתבכות אחת ואתם עפים חזרה לארץ. חוץ מזה אני הולך לחפש לכם איזה פסיכולוג, מה שפה באנגלית מכובסת קוראים תרפיסט, שיעזור לכם להתגבר על הדחפים שלכם ולמצוא דרך אחרת לתעל אותם במקום להטפל לנערים צעירים ותמימים. יש לכם איזו התנגדות?" ירקתי את המילים בכעס.

"לא, ריקו, אנחנו מצטערים" אמרו שניהם בקול אחד והתחילו וללטף לי את היד בילדותיות מתפנקת, מנסים לפייס אותי "נעשה מה שתגיד ונלך לאיזה טיפול שתרצה, רק אל תשלח אותנו חזרה".

ניערתי אותם ממני במהירות. הם לא מבינים מה הם עושים ולא יודעים איזו השפעה יש לידידותיות או ההתפנקות הזו שלהם על אחרים. קודם עם הילד ההוא ועכשיו הם עושים את זה לי. אני כאילו "אח גדול" עבורם ומכיר אותם מאז היו ילדים. אנחנו אפילו די דומים ומי שלא מכיר אותנו חושב שאני באמת אחיהם הגדול. לעזאזל, לא מתאים לי שיתחילו סיבוכים חדשים עכשיו. גם ככה יש לי מספיק בעיות בין ההתמחות לבין דוני שנשאר כועס בארץ ושלח אלי כל יום מיילים עם סיפורי הסטוצים שלו כדי לעורר את קנאתי. הייתי די חרמן, אבל לא היה לי זמן לחפש מישהו וגם אם הייתי מוצא אז לא היה לי זמן למערכת יחסים. מה לעשות, לא הייתי טיפוס של סטוצים, אני זקוק לאהבה ולקצת רומנטיקה כדי ללכת עם זה הלאה. את הוד והדר אני אוהב אבל אני חייב לתפוס מרחק מהם, אחרת אני עלול להסחף עם האהבה הזו יותר מדי למקומות שאני בכלל לא רוצה להגיע אליהם. באיזה שהוא מקום במוח לחשה לי ציפור מסיתה קטנה "אז מה אם תסחפו עם זה הלאה? אתה בעצם לא ממש אחיהם הגדול" אבל הלב והרגש אמרו אחרת. חוץ מזה חסר לי שהם ידעו שאני גיי. אסור שאף אחד ידע.

כבר לא הייתי בטוח אם הם באמת סטרייטים כמו שטענו שהם או שגם בנים עושים להם את זה. לא הייתי בטוח אם מרוב חרמנות לא כל כך משנה להם אם זה על בנים או על בנות, או שהם גייז למרות הכחשותיהם, אבל בטח שאין שום מצב שהם חושבים עלי בכיוון הזה.

למחרת קמתי בהחלטה נחושה ראשונה: למצוא תרפיסט מתאים לתאומים בהקדם האפשרי. אחרי כמה בירורים שעשיתי בביה"ח עם חברים למקצוע,  שמעתי על מומחה אחד, שלמרות שהיה רק בתחילת שנות השלושים שלו, כבר רכש לו שם כמטפל מעולה, במיוחד בבעיות של בני נוער וגיל ההתבגרות. ד"ר אדמס היה שמו ואמרו לי שהוא ישראלי לשעבר ולכן יקל עליו לתקשר עם התאומים. אדמס, גלגלתי את השם בלשוני אחרי ששמעתי עליו. איזה מין שם "ישראלי" זה אדמס. בטח שינה את השם הד"ר הזה. רצה שם וואספי למופת אז נפטר מכל שרידי הישראליות שלו. בטח את שמו הפרטי שינה לג'ון, פול או ג'ורג' ה"אדמס" הזה, חשבתי כשצלצלתי למזכירתו לקבוע תור.

המזכירה מסרה לי שעלי לשלוח תקציר מודפס על הבעיה כי ד"ר אדמס מעדיף לעשות את הטיפול ללא נוכחות ההורים (או ה"אח הגדול", במקרה שלי) אלא לטפל רק מול הנערים. "בדרך כלל אחרי 4-5 פגישות ראשונות, הוא מזמין את ההורים לפגישה נפרדת, אך נדיר שהוא עושה פגישות משותפות להורים ולילדים, זו השיטה שלו, אתה מבין" היא אמרה. אז ישבתי לכתוב תקציר על עלילות הוד והדר ועל הבעיה הנוכחית שלהם וגם לחתום על טופס ההרשאה לטיפול בקטינים ששלחו לי מהקליניקה שלו שקראתי רק בפיזור נפש. זו היתה הטעות הראשונה שעשיתי, אך לא האחרונה.

חלף שבוע או משהו כזה והתאומים התחילו ללכת לטיפול. להפתעתי כי רבה הם לא חזרו ממנו עצבניים או כעוסים, כפי שקרה כאשר נאלצו לעשות דברים בניגוד לרצונם, אלא אמרו שהיה אחלה וסבבה וכי ד"ר אדמס ממש קוּל. רק שלא יהיה לי יותר מדי קוּל, חשבתי, הוד והדר צריכים חבל קצר, כי אם ירגישו חופשיים יותר מדי גם עם התרפיסט הזה מי יודע איפה זה יגמר, חששתי ולא ידעתי עד כמה שהחשש היה מוצדק. הימים חלפו, נראה שהתאומים נרגעים בעזרת הטיפול של ד"ר אדמס וייחלתי שיעברו כבר החמש פגישות הראשונות כדי שאוכל לשמוע באופן בלתי אמצעי איך בדיוק הוא הצליח להרגיע את צמד הפראים האלה.

הוד

ריקו כל כך נדנד אז הלכנו לראות את הדוקטור הזה. לא שחשבנו שזה כל כך יעזור, כי ידעתי בדיוק מה מקור הבעיה שלנו ואיך ניתן לפתור את זה, אבל לא העזנו לספר לריקו. הנער הדביל ההוא שהתלונן עלינו בכלל לא היה הבעיה. הוא כל הזמן ניסה לחרמן אותנו והיינו קצת בהַיי מהגראס, אז התפתינו. חשבתי שאולי הוא יהיה הפתרון, אבל במחשבה לאחור, אני מבין שקצת קשה לחפש פתרון עם נער בן 16 למועקה מינית שגרום לנו מישהו הרבה יותר מבוגר. זה פשוט לא היה זה. אז כשהדר אמר לו באמצע המזמוזים להפסיק, הוא לא הבין למה ונעלב. האמת שמישהו מהצד באמת לא היה מבין למה לא נדלקנו עליו. הוא היה All American boy כזה. חמוד, כוסון אפילו, למי שאוהב נערים צעירים וחלקים עם שיער בלונדיני ארוך ועיניים כחולות. כמו שדחיתי הרבה בנות שניסו להתחיל איתי בתיכון, ידעתי שגם בנים שנראים כמו בנות, לא עושים לי את זה. ידעתי שאני נמשכתי יותר לטיפוס הבוגר יותר, הגברי יותר. יותר נכון, למישהו מסוים, אבל חוץ מהדר אף אחד לא ידע על כך.

Dr. S. Adams, היה כתוב על דלת חדר הטיפולים, אשר פתחנו אותה בחשש רק כדי להבחין במבט המוזר שעלה על פניו של הדוקטור כשפסענו פנימה. משהו מוכר היה במבט הזה, משהו שעדיין לא הצלחתי לזהות. בחנתי אותו בעיון ומצא חן בעיני מה שראיתי. קשה להאמין שהוא כבר תרפיסט כל כך מצליח בגיל 31 ומשהו. הוא אפילו נראה צעיר יותר ומושך מאוד. היה לו שיער שטיני כהה שמסופר קצוץ עם קוצים, כמו נער צעיר. לא ממש מתאים לדוקטור, אבל זה מצא חן בעיני. אהבתי גם את העיניים הירוקות שלו שכמו הבריקו כשהביט בנו. נראה לי שהיה משהו מופתע במבטו. כן, אפילו יותר ממופתע. אולי קצת נדהם. מה אנחנו כל כך מהממים? מה אולי הוא אוהב בנים, הדוקטור? לא ידעתי מה לחשוב.

ד"ר אדמס

כשהם נכנסו אלי לחדר הטיפולים חטפתי שוק. לא, זה לא יכול להיות. הרגשתי שהזכרונות חוזרים ומציפים אותי והפעם ב- double vision. תאומים זהים שבבת אחת החזירו אותי 13 שנים לאחור, אל הזכרונות מאז. אל האונס שעברתי כשהייתי בגילם, אל מי שעודד אותי אחרי אותו אונס, ועזר לי לאסוף את עצמי ולהרגיש אהוב בפעם הראשונה. עבר והווה התערבבו בקרבי. אין חדש תחת השמש, רק שעכשיו אני בתפקיד המדריך והתרפיסט שאמרו למנוע מעשי אונס על ידי צעירים שחרמנותם עלולה להביאם לחצות גבולות אסורים.

האונס שעברתי לא היה מעשה של חרמנות בלבד. זה קרה במלתחות חדר הכושר שנרשמתי אליו בתחילת השנה והיו שם עוד כמה נערים מבית הספר וביניהם אבנר. נער מהכיתה המקבילה. ערס בהתהוות ובריון חמום מוח. משום מה הוא חשב שהתחלתי עם חברתו לשעבר ואיים עלי בטלפון בלילה האחרון שיגמור אותי במכות. כל נסיונותי לשכנע אותו שלא נגעתי בחברה שלו ושאין לי שום כוונות לגביה עלו בתוהו. "כן, לא התחלת איתה! אני ממש מאמין לך!" הוא הטיח בי בציניות. "תיכף גם תגיד לי שאתה בכלל הומו!" הוא שלח את המהלומה המילולית האחרונה עד שכמעט השתנקתי.

רק שלא ידעו, רק שלא יחשדו, חשבתי כל פעם שהגנבתי מבט נסתר לעבר חברי הטוב, בו חשקתי בסתר. אבנר הבטיח לנקום בי על משהו שכלל לא עשיתי אבל לא תיארתי לעצמי כמה מהר תגיע הנקמה וכמה כואבת היא תהיה. שכחתי בכלל שהוא הולך לאותו חדר כושר כמוני והלכתי לשם אותו ערב להוריד את כל המתח על המכשירים השונים. כך אני עושה כל פעם שאני במתח ולכן הפעם הארכתי עוד ועוד עד שהייתי אחד האחרונים שנשארו בחדר כושר. רק לקראת הסגירה עפתי למקלחות ושטפתי מעלי את כל הזיעה במים החמים שזרמו וריככו את כל שרירי הדואבים מהאימון הממושך. ההתעכבות הזאת היתה בעוכרי. שמעתי עוד מישהו נכנס למקלחות ופותח את הברז שליד אבל לא ייחסתי לכך שום חשיבות, רק באיחור גורלי התברר לי שזה אבנר. כשהייתי במקלחת עם הפנים אל הקיר, הוא הפתיע אותי כשלפת את צווארי מאחור והחל לחנוק כשאמר לי בקול זועם: "אם רק תתקרב לגלית אתה גמור! שמעת? גמור. אני אזיין אותך אם תניח עליה את הידיים המלוכלכות שלך עוד פעם. אני אזיין אותך, יא מניאק!"

בזמן שאבנר מאיים לנקום בי הרגשתי את הזין התופח שלו נלחץ לאחורי. מרוב דיבורים על זיונים מטאפוריים אבנר התחיל להתחרמן ממש. הוא לא הפסיק לומר: "אני אזיין אותך, אני אזיין אותך" והזין הזקור שלו כבר פעם בחריץ אחורי.

"תעזוב אותי, יא הומו" אמרתי לו וניסיתי להשתחרר מלפיתת החנק החזקה שלו. זה כבר היה הסוף שלי. להעיז לומר לערס עם דם חם כמו אבנר הגברי שהוא הומו היה דבר שלא ייעשה.

"אני כבר אראה לך מי הומו, יא חתיכת נקבה מזדיינת" צעק אבנר ובהגיון העקום שלו התחיל לתחוב את הזין פנימה, כאילו אם הוא מזיין - הוא גבר, לא הומו. הרגשתי שאני נקרע לשניים ושרף לי אימים כשהזין שלו עטוי הסבון שלו התחיל להכנס לתוכי בכוח. "לאאאא!" ניסיתי לצעוק אך ידו החונקת של אבנר החניקה את הזעקה והוא חדר פנימה באגרסיביות רבה והתחיל לפמפם כשהכאב גובר יותר ויותר. אבנר לא חדל לקלל ולאיים כשהוא תוקע את איברו לתוכי בכוח רב עוד ועוד ועוד, עד שלפתע רטט ופלט בתוכי כמויות אדירות של זרע. רק אז הרפתה ידו החונקת מגרוני והוא זרק אותי ממנו בשאת נפש.

"יא חתיכת נקבה מזדיינת, אם תקרב עוד פעם לגלית אני אעשה ממך השרמוטה שלי ושל כל החברים שלי מהצ'כונה, שמעת?" אמר אבנר והערפל ירד עלי. הדבר הבא שזכרתי זה את אהוב ליבי, שלא ידע בכלל שהוא כזה, מנער אותי ושואל מה קרה, עד שהתעלפתי שוב. לא הבנתי איך הוא הגיע לשם בכלל ורק אחר כך נזכרתי שקבעתי איתו אחרי שיעור הכושר והיינו אמורים לצאת לבלות. בפעם השניה שהתעוררתי ואחרי שסיפרתי לו מה קרה הוא עזר לי לרחוץ את כל שרידי הדם והזרע ולהתלבש.

"בוא אני אקח אותך אלי הביתה" הוא אמר, "זה קרוב יותר, תנוח קצת עד שתתאושש" וכך היה. הוא היה נהדר ועדין. הוא הכניס אותי למיטה. אחר כך הוא נשכב לידי והתחיל ללטף ולנשק את הדמעות שלא הפסיק לרדת ולומר לי שלא יתן לאף אחד לפגוע בי. הרגשתי כמו בתוך חלום. בחלום הזה הייתי בין זרועותיו של החבר הטוב שלי שלא יודע שאני מאוהב בו בסתר. בחלום הזה הוא לא סתם ניסה לעזור לי אחרי האונס. בחלום הזה הוא אוהב אותי. ממש. אבל זה לא היה חלום עכשיו, אלא מציאות ובמציאות הזו ליטופיו החלו אט אט להרגיעו אותי. לא ממש הבנתי מה קורה כשהוא התפשט, נצמד אלי וחיבק אותי כפיות. רעידות הבכי כבר נפסקו אבל רטט חדש התחיל במיוחד כשבין ליטוף לליטוף הוא החל למלמל באוזני, בפעם הראשונה, שהוא אוהב אותי. שהוא ממש אוהב אותי. עוד נשקיה ועוד אחת, עוד חיבוק ועוד ליטוף, כשגופו החם והשחום מתחכך בגופי עד שגמרנו שנינו. הייתי ברקיע השביעי, זה היה חלום שהתגשם, אבל אחרי שבוע הגיע החופש הגדול ונסעתי עם המשפחה לאמריקה. מאז לא ראיתי אותו, נותר רק הגעגוע.

גירשתי את הזכרונות המרירים מתוקים ההם ממוחי והבטתי שוב בתאומים והפעם ביתר עיון. הם היו שחומים, חמודים וישראלים. הם היו גם בגיל הנכון, אבל לא. זה סתם אני והדמיונות שלי. כבר שנים אני מחפש אותו בכל נער ונער שנכנס אלי לקליניקה. לא יודע, אולי הכמיהה הזו היא מה שדחף אותי להתמחות דווקא בטיפול בבני נוער ואולי זו סתם החרמנות שלי על בני ה- 17, 18, 19 האלה. מענין איך הוא נראה היום ומה בכלל קורה איתו, הרהרתי והתחלתי לבדוק את טופס ההסכמה לטיפול ולחפש בלב רועד אם סעיף 17 מולא בחיוב. נשמתי לרווחה שכן. עכשיו הכל בידיים שלי, אם הם יסכימו כמובן.

רק בפגישה השניה הם התחילו להפתח. רק אז הבנתי כי שורש הבעיות שלהם הוא בתשוקה הבלתי ממומשת לאחיהם הגדול, לא ממש אח אלא תחליף אח. סטודנט מאיזה פרוייקט שנקרא 'אח גדול' שמדריך ועוזר להם כבר שמונה שנים ושמו ריקו. הם סיפרו שהוא המשיך לראות בהם ילדים קטנים ולא קלט את כל הרמזים שלהם, למרות שחשדו שגם הוא מגלה ענין בבנים. שמאז הצבא היה לו חבר בשם דוני, צעיר ממנו בשנתיים. רק כשהתבגרו התחילו לחשוד שהוא הרבה יותר מסתם חבר. כשהגיעו לאמריקה ודוני נותר בישראל חשבו שאולי זו ההזדמנות שלהם, אבל ריקו כל הזמן עסוק בבית חולים שלו ורק כשהם עושים בעיות הוא מתיחס אליהם בכלל.

"אני חייב לשאול אותכם משהו אינטימי. אני מקווה שאתם מרגישים מספיק בנוח כבר לענות לי על כך, אבל אינכם חייבים. רק דבר אחד אתם חייבים לדעת: התשובה שלכם חשובה כדי להחליט כיצד להמשיך את הטיפול ובמוקדם אז במאוחר נצטרך לחזור לזה שוב, אם לא תענו לי על כך היום" אמרתי.

"תשאל, זה בסדר" ענו לי שניהם.

"חוץ מהבנות שלא עשו לכם את זה, היתה לכם איזו התנסות מינית עם בנים? אם כן, רצוי שתפרטו ככל הניתן את מה שקרה בהתנסות הזאת, זה מאוד חשוב לגבי דרך הטיפול המתאימה" שאלתי וראיתי את מבטיהם מתחילים להצטעף.

הדר

התנסות מינית עם בנים, הוא שואל. איך אני בכלל יכול להתחיל לדבר על כך, חשבתי. הבטתי בהדר ונראה לי שאותם הרהורים הטרידו גם אותו. אבל הרי לא יעזור לנו אם לא נענה. חוץ מדחיה קצרה של התמודדות עם האמת לא נשיג כלום. הרי התשובה חיונית להמשך הטיפול הוא אמר.

"אתה יודע איך זה בגיל הזה" פתחתי בהקדמה "הבנו שאנחנו לא בענין של בנות לפני כמה שנים. אז דבר הוביל לדבר".

"למה אתה מתכון בדיוק" שאל ד"ר אדמס.

"אתה יודע, כמה זמן אפשר לאונן ולפנטז על 'אחינו הגדול' והוא בכלל לא שם עלינו? למרות שאין ביננו קשר ביולוגי יצא שאנחנו די דומים מבחינה חיצונית. חוץ מזה שאנחנו יותר רזים וצעירים ממנו, כמובן. אז הדבר הכי דומה לו, למרות שצעיר מדי לפנטזיה, היה אחי, הוד. וגם אני כך בשבילו. והכל התחיל רק כשהגענו לאמריקה" אמרתי והתחלתי להזכר ביום השלישי אחרי הסיפור עם הנער המטומטם ההוא והיום העשירי לשעמום הזה בדירה לבד באמצע פרובידנס. נותרו עוד שבועיים - שלושה בערך עד תחילת הלימודים וכבר לא ידענו מה לעשות עם עצמנו. היינו חרמנים, מתוסכלים ומשועממים ועכשיו גם בריב עם ריקו בגלל הנער האמריקאי המפגר ההוא שעשה לנו סרטים. האוירה היתה מתוחה והכל היה על סף פיצוץ וכשהפיצוץ הגיע, אז הוא הגיע.

"זה קרה בלילה. ריקו חזר מבית החולים. עייף כרגיל וכמו תמיד לא היה לו זמן אלינו כל כך. הוא אכל בחטף ארוחת ערב ונכנס להתקלח. הפעם, מרוב שהיה עייף, לא נעל את דלת האמבטיה אז ניצלנו את ההזדמנות להציץ. תבין, כבר שנים שאנחנו דלוקים עליו, אבל הוא לא גר אצלנו בבית. רק רצינו לראות אותו ערום, לא חשבנו על כלום מעבר לכך. רצינו שיהיה לנו חומר לפנטזיות הבאות, אז נכנסנו לחדר האמבטיה. זה חדר די גדול ויש בו שני כיורים. נעמדנו לידי הכיורים והתחלנו להתגלח ולצחצח שניים, כאילו היה דחוף לעשות את זה בזמן שריקו במקלחון, מאחורי דלת הזכוכית האטומה.

עד שסגר את המים ויצא מהמקלחון, ריקו לא שם לב שאנחנו שם בכלל. כשיצא, ניצלנו כל רגע וסקרנו ארוכות את גופו הערום ונוטף המים. הלב שלי דפק כמו משוגע כשראיתי אותו והייתי בטוח שהוא יכול לשמוע את זה. כשהוא הבחין בנו, ריקו נרתע לרגע אבל אז התעשת, ראה שאנחנו עסוקים בצחצוח שיניים תמים וביקש שאגיש לו את המגבת. סובבתי את ראשי לאחור והושטתי אליו את ידי עם המגבת, אבל לא הזדרזתי. היה לו זין שחום ויפה וטיפות המים הנוצצות גלשו לו לאורך הזין הזה שהתנוסס מעל הביצים המוצקות שלו והטריפו עלי את כל החושים. כל מה שרציתי באותו רגע היה לכרוע על ברכיי, להכניס אותו לפה, לשאוב וללקק. הזין כבר עמד לי בטירוף אך מלבד לסובב את הראש, הייתי עם הגוף לכיור וריקו לא ראה. כשהושטתי לו את המגבת, היה נראה לי שגם הזין שלו כבר לא ישֵן כל כך, אבל אף אחד לא העיז לומר מילה וריקו יצא. אבל אז קרה משהו שעד עכשיו אני לא בטוח מה היתה משמעותו" אמרתי והשתתקתי לרגע.

רגע לפני שיצא מחדר האמבטיה אמר לנו ריקו: "לא ישארו לכם מים חמים עוד הרבה זמן. אם אתם רוצים להתרחץ, כדאי שתעשו את זה עכשיו במהירות ואולי אפילו תתרחצו ביחד."

"תבין, דוקטור, כבר מגיל עשר אנחנו לא מתרחצים ביחד ולא ידענו מה לחשוב על מה שאמר. יכול להיות שזה היה משפט תמים לגמרי, כי הוא זכר את המקלחות המשותפות שלנו כשהיינו ילדים, אבל לא הייתי בטוח. מה שכן, זה היה הקש ששבר את גב הגמל. המשפט הזה נתן לנו את ההצדקה כאילו למה שקרה בהמשך".

"ומה קרה בהמשך" שאל ד"ר אדמס.

"היינו חרמנים באופן היסטרי. לפני רגע ראינו את גופו הערום של ריקו, שאני וגם אחי מאוננים עליו מגיל 13 או משהו כזה. הזין עמד לנו כמו טיל כשנכנסנו למקלחון למקלחת משותפת, נגיעה מקרית אחת או שתיים במקלחון הצפוף ודבר הוליך לדבר. האדים במקלחון הצפוף טשטשו קצת את הראיה ויכולתי לדמות את גופו השחום והחלקלק של הוד כאילו הוא ריקו. הגוף הזה התחכך בי בטעות ואז ידי נשלחה אליו, כאילו מעצמה וגם היד שלו נשלחה אלי רגע אחרי".

הוד

"אחזתי את הזין העומד של הדר, אחי האהוב. עם ריקו לא העזנו לעשות את זה. למרות כל התשוקה יש את המעצורים. האיסורים. תחושת הטאבו הזה שאסור לעבור עליו, אלא בעולם הפנטזיה, למרות שהוא לא ממש אחינו, זה מרגיש כאילו הוא כן. אבל הדר זה משהו אחר. הוא כל כך דומה לי, ממש החצי השני שלי, אז זה כאילו אני מאונן לעצמי. זה הצידוק שנתתי לעצמי בהתחלה. זה גם כנראה הצידוק שהדר נתן לעצמו כשהתחיל לעשות לי אותו דבר. היד של כל אחד מאיתנו החליקה במהירות הולכת וגוברת על הזין המסובן של האחר והפה לא חדל מלמלמל 'ריקו, ריקו' ואז הדר פתח שוב את המים לשטוף את הסבון וירד על הברכיים. אחרי זה כבר לא חשבנו על שום צידוקים ושום הצטדקויות."

"הדר פתח את הפה ובלע את הזין שלי בן רגע. הזין שלו היה בדיוק בגודל של הזין שלי. מענין איך הוא ביחס לריקו, חשבתי, אבל ריקו לא היה שם ולא הזין הנערץ שלו, שעד אז לא ראיתי במצב של זקפה. אחזתי להדר את הראש והתחלתי לזיין אותו בפה. הוא אהב את זה. אהב לענג אותי ועשה את זה עד שגמרתי. אחר כך התחלפנו אבל אני הוא לא רצה רק בפה. הוא רצה לזיין. רצה לזיין את ריקו, לקרוע לו את התחת עד שיצעק שזה טוב. רצה שיאמר שהוא אוהב את הזין הגדול שלו בתוכו, אבל ריקו לא היה שם אלא אני, אז הוא החליט  להאכיל את כל הזין בתחת הענוג שלי. הוא כופף אותי על הקיר וניסה לדחוף את הזין פנימה. הוא לא כל כך ידע איך לעשות את זה, אז התקשה קצת בחדירה, אבל האינסטינקטים, התאווה וקצת קרם גוף שהיה שם, עזרו לנו למצוא את הדרך עד שהזין נכנס פנימה עד הסוף. פלטתי זעקה קצרה כשהוא חדר ואז נשמעה דפיקה בדלת.

"מה קרה? הכל בסדר?" שאל ריקו.

"כן" עניתי כשהזין של הדר נעוץ בתוכי וקפאנו לרגע "פתחתי בטעות את המים הרותחים וזה קצת שרף, אבל הכל בסדר".

"אוקיי" אמר ריקו "רק תזדרזו, המים החמים פה נגמרים בבת אחת, לא כמו בבית".

"בסדר, בסדר" ענה לו הדר וחזר לפמפם, כשהפעם היד שלו ליתר בטחון על הפה שלי, להחניק כל צעקה שאולי תרצה לברוח לי משם מרוב כאב או עונג וכך הוא המשיך פנימה והחוצה עד שגמר. זה היה נהדר דוקטור. אני לא יודע איך זה עם בנות, אבל להזדיין בתחת  בפעם הראשונה, עם הדר אחי החמוד היה ממש אדיר. אני מת לדעת איך זה עם ריקו, אבל אין מצב שזה יקרה. אין מצב שאני אפילו אעז לנסות ובטח שאין מצב שהוא יסכים. אז בינתיים מה שנשאר לי זה פנטזיות על ריקו וזיונים עם הדר. זה טוב, שלא תבין לא נכון, אבל אני רוצה לעשות את זה עם גבר. גבר אמיתי כמו ריקו".

ד"ר אדמס

אני אשם. ביקשתי שיפרטו, אבל לא ציפיתי לכזו רמה של פירוט. הרגשתי כאילו ממש הייתי שם איתם באמבטיה והזין שלי כבר איים לקרוע את המכנסיים מרוב זקפה. מזל שאני יושב מאחורי השולחן והם לא יכולים לראות כלום. נשמתי עמוקות, ליעלתי בגרוני ואמרתי: "אני חושב שאני יודע מה צריך לעשות איתכם. צריך לתעל את הדחפים הבלתי אפשריים שלכם מריקו לעבר דמות בוגרת אחרת, שתיתן לכם אפשרות לממש אותם, עד שזה יצא לכם מהראש"

"למה את מתכוון" שאל הוד.

"אתם יודעים מה זה טיפול מיני באמצעות סרוגייט?" שאלתי.

סרוגייט. הם היו קצת בהלם כשהתחלתי להסביר מה זה. האינסטינקט הראשון שלהם היה לסרב וזה מה שאמרו לי. מה פתאום שהם יתמזמזו עם מישהו שהם לא מכירים וידַמו אותו לריקו, כדי להשתחרר מהלחצים והתשוקות המודחקות? "איזה מין טיפול מוזר זה?" אמרו שניהם ואף לרגע חששו שאני פשוט עובד עלינו.

"אבל רגע, מי זה הסרוגייט הזה, מה הוא איזה זונה ממין זכר שמוכן להזדיין עם המטופלים שלך בשביל כסף?" שאלו התאומים.

"סרוגייט הוא לא זונה וזה אפילו מקצוע שצריך הכשרה מיוחדת ודיפלומה כדי לעבוד בו בארצות הברית" התחלתי להסביר להוד ולהדר. "כשהייתי סטודנט, אז בעצמי עברתי הכשרה לעבודה כסרוגייט. זה מה שהביא אותי בעצם ללימודי הפסיכולגיה ולעבודה שלי היום כתרפיסט בתחום בעיות מיניות, עם דגש על בעיות של צעירים מתבגרים."

"אז איך אתה בוחר לנו את הסרוגייט הזה" אם נחליט לעשות את זה שאל הוד.

"יש לי קטלוג של סרוגייטים, אתם יכולים לבחור לכם מישהו לפי מראה או הכשרה ונסיון שמפורטים בקטלוג, מבין אלה שאני אומַר לכם שהם מתאימים לטיפול."

הדר

"לא בא לי להתחיל לבחור מאנשים שאני לא מכיר בכלל ואין אף בחור מבוגר שאנחנו מכירים כאן בארצות הברית חוץ מריקו. אה, וחוץ ממך כמובן. רגע, אותך אנחנו כבר מכירים, אז אולי אפשר שאתה תעשה לנו את טיפול הסרוגייט הזה?"

"לא, לא, לא. זה לא כל כך מקובל" אמר ד"ר אדמס "וזה גם עלול להפריע לטיפול. למה שלא תביטו קודם בקטלוג ואחר כך נראה?" והושיט לנו דפים של סרוגייטים נבחרים ששלף מתוך הקטלוג. זה מה שהוא אמר אבל פניו שהתלהטו ולשונו שליקקה ללא הרף את שפתיו היבשות אמרו אחרת. הגיי-דאר שלי אמר לי שהדוקטור הזה חובב בנים ולא סתם חובב, אלא שהוא נדלק עלינו. בעצם הוא די הזכיר לי את ריקו למרות שריקו היה שחום והוא בהיר, אבל משהו בטון הדיבור ובתנועת הגוף. הבטתי בדפי הקטלוג ברפרוף ולא התחברתי לאף סרוגייט. ידעתי בדיוק מה אני רוצה והייתי כבר נעול על זה. הבטתי בהוד והוד הביט בי כשהדף בשאט נפש את דפי הקטלוג חזרה לידיו של ד"ר אדמס.

"אין צ'אנס בעולם שאנחנו נסכים לעשות משהו עם אחד מהזרים האמריקאים אלה" אמרתי כשראיתי את מבט התיעוב על פניו של הוד והבנתי שכמו דברים רבים, אנחנו בראש אחד גם בענין הזה.

"אתה בטוח שזה בכלל חוקי? ריקו מסכים לזה?" שאלתי.

"זה חוקי כל עוד מי שאחראי עליכם, במקרה הזה ריקו, מסכים לכך והוא הסכים לכך כשסימן בחיוב את סעיף 17 בטופס" אמר ד"ר אדמס והראה לנו את טופס ההסכמה לטיפול סרוגייט ואז הוסיף: "אבל זה אפשרי, כמובן, רק אם גם אתם תסכימו" ולחלח שוב את שפתיו.

"אני חושב שזה לא ילך עם אף אחד מהקטלוג שלך" אמרתי "אבל אם אתה תסכים לעשות לנו את הטיפול, אז אולי יש מצב".

ד"ר אדמס

סרוגייט לא אמור ליהנות מעבודתו, אבל מה שקרה גרם לי כנראה לסחף חושים מוחלט. שכחתי מהר את כל כללי האתיקה של הסרוגייטים או התרפיסטים ורק רציתי להניח את ידי על צמד התאומים המדהימים האלה. הייתי מת גם שהם יניחו עלי את ידיהם ועוד כמה אברים צעירים שלהם. הכל התחיל מיד מהטיפול הבא. לשעה הראשונה הזמנתי את הדר ולשעה שאחריה את הוד. מיד כשהדר נכנס לקבל את הטיפול הסרוגייטי הראשון התחלתי להסביר לו על תאורית ההעתקה, אך עיניו הצטעפו משעמום. אחרי דקה או שתיים בלבד, הוא פשט במפתיע את בגדיו והתקרב אלי, לפני שאפילו הספיק לומר לי משהו בקשר לכך. הזיין כבר איים לקרוע לי את המכנסיים כשראיתי אותו ערום ואז הוא התקדם אלי וחייך.