פילבוקס

עברתי קצת על הרשימות שלי מהחודשים האחרונים ומצאתי כמה דברים שהתפזרו ולא התפרסמו עדיין, בקשר לבחורים וארועים כאלה ואחרים והחלטתי לרכז אותם כאן לפוסט אחד כי יש בהם איזה ערך מוסף מעבר לזמן, למקום ולבחור ולארוע שבקשר אליו נאמרו:

לרגע היה נדמה שאתה מתלהב (נכתב ל- ל' לפני כארבעה חודשים)

לרגע היה נדמה שאתה מתלהב, לרגע היה נדמה לי שאתה רוצה שמשהו יקרה. לרגע היה נדמה לי שאולי גם אני, אבל רק לרגע והוא חלף לו. לא עמדת במשימה, ידידי. ככה לא בונים קשר.

ששניים כמונו ימצאו זה את זה בכל הג'ונגל הזה כנראה היה יותר מדי טוב מכדי להיות אמיתי.

נשארו רק הרבה סימני שאלה.

חבל.

מי אמר שהומואים חושבים רק על זיונים? שמה שקובע אצלם זו רק חיצוניות? אולי רק בפנטזיות, אולי אצל אחרים, אבל במציאות שלי אוכל לומר לכם שסיימתי קשר עם מ' בחור צעיר בן 25 שנראה צעיר בהרבה מגילו, יפיוף, פסיבי, מתוק, רזה, חלק, בעל שיער ארוך מקסים, בעל עור משי שאי אפשר שלא ללטף בעונג, שמצידו שאבוא אליו לסטוצים בכל זמן פנוי לשנינו, שאף פעם לא אמר לי לא. אז מה קרה? השתגעתי? לא. היה חסר לי קשר מעבר לסטוצים. היה חסר לי יחס, הבעת רגש, חיבה, תחושה שאני לא רק מכשיר אלא מישהו רצוי, נחשק, מקסים ונפלא כמו שאומרים לי לפעמים דווקא כאלה שאין לי איתם קשר אינטימי. הוא לא נתן לי את זה וזה לא היה זה.

הכרתי את מקס. גוף רגיל (היה חטוב, אבל היום יש לו כמה קילו מיותרים), נאה אך לא יותר מזה, אבל הוא משעשע, הוא מדבר איתי על כל נושא שבעולם, הוא אוהב להיות איתי, הוא נמשך אלי, חושב שאני מקסים ואומר את זה, שופע חום ומחמאות, יש לו עיניים מדהימות וחיוך משגע, יודע להביע רגש ונותן לי תחושה שאני רצוי, בעל ידיים מטריפות, אז אם הוא בן 37, ולא רזה צעיר וחלק? הוא נותן לי הרגשה טובה הרבה יותר מהיפיוף הצעיר. חוץ מזה גם הסקס איתו נהדר, אז מה צריך יותר מזה?  

הצעה שכמעט אי אפשר לסרב לה אבל איזה בעסה היה לעשות את זה (נכתב לפני כשבוע)

הוא פנה אלי באתר ההיכרויות פעמיים בתוך כעשרה ימים. בחור יפה, נקרא לו עשהאל, שמבחינה חיצונית ממש הדליק אותי. בן 29 שנראה צעיר בעשר שנים מגילו. על פניו נראה היה שמדובר בבחור עדין ושקט שמחפש להכיר ידידים חדשים (כך לפחות הוא כתב) אבל בשיחה קצרה התברר שמה שהבחור רוצה זה פשוט זין. שמישהו יבוא ויתקע אותו חזק ומהר כי הוא חרמן. הרעיון מפתה אבל אני מכיר את עצמי ואת החבר שלי במכנסיים, אנחנו צרכיכים עוד משהו. סתם בחור יפה חרמן ומתוק, לא מספיק. אז עד שהבחור הזה יחליט שלפני שהולכים לתקוע אותו הוא גם רוצה קצת לדבר וקצת להכיר - אין לי מה לחפש אצלו. בעסה. למה זה לא יכול להיות אחרת אצלי?

ללחוץ על הגז בכל הכוח, אבל אולי זה בעצם פול גז בניוטרל? (נכתב לפני כמה ימים) 

זוהר. אניגמה שעדיין לא פיצחתי, אבל אני לא אומר נואש. לפני כמה ימים דיברנו. הבחור שוב שופע התלהבות, חום ופרגון. דיברנו שוב על נושא הפגישה. הוא רוצה (כביכול) אני רוצה (ממש) אבל שום דבר לא יוצא. החלטתי להעביר את השיחה הזו לפסים מעשיים. כן, גם הוא רוצה שזה יהיה כבר מעשי, אבל תכל'ס? פול גז בניוטרל. שעה לפגישה כבר יש (ערב), מקום כבר יש (אצלו בבית, למרות שאני הצעתי בית קפה), אבל מתי, דיר בלאק, מתי? אני לא יכול להזמין את עצמי בכוח לבית שלו. אני אפילו לא יודע איפה הוא גר. אז עד שהבחור העדין ושופע הקסם האישי הזה, אך החמקמק כמו טיפה של כספית, יאמר לי: "בוא אלי למקום זה וזה ביום זה וזה", אנחנו נמשיך להסתובב כמו שני כלבים זה סביב הזנב של זה עד אין קץ. זה כבר קורה מעל ארבעה חודשים אז בשקט זה יכול להמשיך עוד ועוד. ולמה בעצם אני ממשיך להשתתף במשחק הזה. כי יש בו משהו שובה לב, כי אני סקרן וכי אני חייב לפתור כל תעלומה שאני נתקל בה, אם מסתתר מאחוריה מישהו מושך, כמובן  

ארבע שעות של שכרון חושים (נכתב אתמול)

מקס, הו מקס. אחרי שכל כוחות היקום קמו עלינו שלוש פעמים וגרמו לביטול של מפגש איתו, היום סוף סוף זה קרה. היה נפלא. ארבע שעות של שכרון חושים. כל מילה מיותרת. אז למה בעצם אני ממשיך בכל החיפושים האלה מסביב?  "רבות מחשבות בלב אנוש, מי חכם ידעם".