סיוון ישב לו במשרדו לעוד יום ארוך של הזזת מסמכים מצד לצד, אין ספור טלפונים ועבודה מתישה מול המחשב בניסוח מסמכים שאחרי חמש עשרה שנות עבודה כבר יצאו לו מהאף. עוד חוזה ועוד צוואה עוד הסכם פשרה ועוד כתב תביעה, עוד ויכוח עם איזה עורך דין נודניק ואח"כ שבע עשרה שיחות שלא נענו ממר קרצינוביץ שלא מפסיק להתקשר מהבוקר ואשר סיוון מסנן אותו בעקביות כדי להצליח להתרכז במשימה שעמדה בפניו. לא היו לו יותר דחיות והוא חייב היה לסיים עם ניסוח הטיוטה העשרים ושמונה של החוזה הבלתי מסתיים הזה שחייב להחתם עד מחר אחרי תשעה חודשים ארוכים של מו"מ ארוך ומתיש. אז שיעופו כל הלקוחות האחרים לכל הרוחות ושרק יתנו לו לעבוד בשקט ולהתרכז בהשלמת המשימה המעצבנת הזו שאי אפשר היה לדחותה עוד. סיוון ידע שגם היום הוא ישאר קבור לו במשרד לבדו עד שעות הערב המאוחרות. כבר יותר משנה הוא עובד כך לבדו, אפילו בלי מזכירה, מאז שפיטר את האחרונה שבמקום להקל עליו רק גרמה לו לעבודה כפולה ומכופלת בתיקון כל טעויותיה. הוא היה רעב והוא הזמין משלוח של פיצה והמשיך לעבוד.
זה היה בשעות הערב המאוחרות כשסיוון היה עסוק בניסוחו המי יודע כמה של סעיף 38 ג(4) לחוזה, שהיה אחד מסלעי המחלוקת העיקריים בין הצדדים. לפתע היתה לו הארה, איזה רעיון הבריק במוחו לגבי איזה ניסוח שיפתור הבעיה הקשה הזו באופן ששני הצדדים יוכלו לחיות איתו, אך באותו הרגע נשמע זמזום האינטרקום. 'לכל השדים והרוחות' חשב סיוון לעצמו כשהבין שקרצינוביץ כנראה איבד את שארית סבלנותו והחליט פשוט לנחות עליו במשרדו ולגזול את הזמן שלא היה לו. דווקא היום! התרגז סיוון וניגש ללחוץ על הזמזם הפותח את דלת הכניסה לבנין ופתח אף את דלת המשרד שעוד רגע קרצינוביץ המתוסכל יתגלגל לו מבעדה נושא את כל שומניו המרטיטים ואגלי הזיעה הנוטפים מטיפוס ארבע קומות ברגל בגלל שהמעלית המזויינת מקולקלת.
מחדר משרדו לא יכול היה סיוון לראות את דלת הכניסה למשרד אבל כששמע את הצעדים בפתח רק אמר בקול תשוש ומחוסר סבלנות: "בוא כנס, אבל זה צריך להיות מהיר כי אין לי דקה פנויה היום."
"אז אני יכול אולי לבוא מחר בזמן שיותר נוח לך?" נשמע לפתע קול צעיר מהדלת שללא ספק לא היה קולו של קרצינוביץ'.
"מה? מי?..." תהה סיוון בקול כשלפתע פסע לחדרו נער צעיר כבן שש עשרה או שבע עשרה והביט בו במבט מהוסס. שום ריח של פיצה לא היה באוויר.
"בוא כנס, למי אני צריך לתרום הפעם" אמר סיוון שהיה רגיל לתהלוכת המתרימים המגיעה למשרדו מכל מיני עמותות שסיוון לא תרם להן אף פעם אם הוא לא שמע עליהן לפני כן.
"לתרום? לא, אני לא באתי להתרים" ענה הנער.
"אז מה אתה מחפש כאן בדיוק?" שאל סיוון והביט בנער נמוך הקומה עם העיניים השחורות היוקדות שכמו קדחו לתוך מוחו.
"אולי אתה צריך איזה עובד לקיץ? אני מוכן לעשות הכל רק שתהיה לי עבודה בקיץ הזה.
"אבל מה פתאום במשרד עורך דין? לא ניסיתי בפיצריות? במקדונלד'ס? בדואר? אלה מקומות שמתאימים לנער בחופשה. בן כמה אתה בכלל? שבע עשרה? כיתה י"ב?"
"ניסיתי בכל המקומות האלה אבל הם מחפשים בני שמונה עשרה אולי אפילו שבע עשרה, כאלה שעולים לי"ב ואין שם מקום בשבילי. אני רק בן שש עשרה וקצת. עולה לי"א."
"ומה אתה חושב שעובד כמוך יכול לעשות במשרד שלי?"
"כל מה שצריך. תיוקים, שליחויות, טלפונים. אני אפילו יכול להדפיס לך אם אתה רוצה. אני מקליד מהר."
סיוון הביט עליו שוב והתחיל להרהר בדבר. כבר עשרים שנה מאז ימי נעוריו הוא נלחם לשמור את השדים שלו סגורים היטב בתיבת פנדורה שלו בארון. המשיכה הבלתי פוסקת הזו לגברים, בחורים או נערים שסיוון ללא רחם דיכא מאז נישואיו לאשתו לפני זמן רב. הנער לא היה איזה יפיוף חטוב או מדהים שהוא לא רצה להסתכן להיות בקרבתו. הוא היה נער רגיל למראה עם עיניים שחורות ובוהקות. צווארו של סיוון הציק לו אותו יום מהישיבה הממושכת מול המחשב. "אתה יודע מה? אני מוכן לנסות אותך. תראה לי את הידיים שלך."
"ידיים?" תמה הנער.
"כן" ענה סיוון ונטל את ידיו של הנער והביט בהן. הן היו ידיים גבריות, לא קשות מדי ולא רכות מדי והו בהחלט יוכלו לעשות את העבודה.
"מה שמך?" שאל סיוון.
"צ'יקו" ענה הנער "השם שלי הוא בעצם יצחק אבל כולם קוראים לי צ'יקו".
אוקיי, צ'יקו. אני מוכן לקבל אותך אם תוכל לעזור לי בבעיה שמאוד מציקה לי עכשיו."
"אמממ...בסדר..." ענה צ'יקו בהיסוס קל וסיוון הורה לו להתקרב אליו. "בוא, בוא, אל תפחד" אמר וכשצ'יקו הגיע אליו הוא הסתובב עם כסאו לצד השני והפנה לצ'יקו את הגב. "התפקיד שלך יהיה לעשות כל מה שצריך בשביל להקל עלי ולאפשר לי לעבוד את הזמן הזה שאני צריך לעבוד והצרה הצרורה הזאת מציקה לי יותר ויותר עד שאני בקושי יכול לעבוד."
"איזו צרה?" שאל צ'יקו.
"הצוואר שלי חצי תפוס ויש לי עוד כמה שעות של עבודה מול המחשב. אם תצליח לשחרר לי אותו, ממש תציל אותי ובמקרה כזה - העבודה שלך."
צ'יקו לא ענה רק נעמד מאחורי סיוון היושב והושיט את ידיו הדקות אל צווארו והחל לעסות. אצבעותיו של צ'יקו עיסו צבטו ומעכו את שריר הצוואר התפוס ואחרי שחלף הכאב המשיכו ללטף קלות את הצוואר והעורף. סיוון עצם את עיניו והתמכר למגע הנעים ואז לחרדתו הרגיש שלעוד מישהו נעשה יותר מדי נעים כשהלחץ במכנסיים החל להתגבר.
"תודה לך" אמר לפתע צ'יקו. כל כך קשה למצוא עבודה לקיץ בגיל שלי, אתה לא מתאר לעצמך אמר וידיו גלשו קצת מהצוואר לכתפיים. לפתע צ'יקו רכן ונתן נשיקה קלה בחיבור שבין הצוואר לכתפיים.
"מה זה היה ?" שאל סיוון והסתובב לעבר צ'יקו אז ראה שהנער כבר ללא חולצה.
"מה, זה לא מה שאתה באמת רוצה?" שאל צ'יקו ומבלי שסיוון ההמום יצליח להוציא הגה מפיו התיישב לו בחיקו ואחז את ראשו של סיוון בשתי ידיו.
"ראיתי שאתה בולע אותי במבטים שלך, שלא תספר לי סיפורים. זה בסדר, אני גיי ואתה דווקא מוצא חן בעיני."
"אני זקן מדי בשבילך ילד, הייתי יכול היות אבא שלך."
"אבל אתה לא, וחוץ מזה אתה לא נראה כל כך מבוגר" ענה צ'יקו והצמיד שפתיו לשפתי סיוון שהזין שלו כבר התרומם אל על. צ'יקו לא התמהמה לרגע וכבר היה עסוק בהסרת חולצתו של סיוון וכשעשה זאת טמן ראשו עמוק בתלתלי החזה של סיוון. "אני אוהב חזה שעיר" אמר צ'יקו "והשיער שלך ממש נעים ורך".
"די, ילד, מספיק. זה לא בסדר."
"אני כבר אראה לך מי פה ילד" ענה צ'יקו בלא מעט כעס וקם מחיקו של סיוון המתייסר בהתלבטויותיו. ביד אחת הפשיל צ'יקו את מכנסיו ושלף מתוכם את הזין שלו שהיה גדול באופן מפתיע, וביד שניה תפס את ראשו של סיוון ההמום ומשך אותו לעבר הזין שלו שנכנס בלי שום היסוס ישר לתוך פיו הפעור.
"תמצוץ" הוא אמר במילה אחת וסיוון החל למצוץ.
"תגידי לי אתה אם זה זין של ילד. תגיד ת'אמת!" דרש צ'יקו.
"לא. זה זין של גבר" ענה סיוון.
"והגבר הזה מזיין לך את הפה עכשיו, איך זה?" הטיח צ'יקו.
"זה טוב, וואוו, זה טוב" ענה סיוון בפה מלא.
"תגיד לי, לא לימדו אותך לא לדבר בפה מלא?" שאל צי'קו והוציא את הזין מגרונו העמוק של סיוון.
"כן, כן" אתה צודק ענה סיוון שכל הסיטואציה הזו שצ'יקו השתלט עליה החלה להראות לו הזויה יותר ויותר.
"קום" ציווה צ'יקו.
"דווקא מתחשק לי לשבת" ענה סיוון והחל לבחון את ישבנו של צ'יקו ולחשוב עד כמה החור שלו הדוק.
"אני לא אחזור על זה שוב. קום!"
"ואם לא אקום אז מה?" שאל סיוון בסקרנות.
"אז אני הולך מפה ישר למשטרה ואומר שבאתי לחפש עבודה וניסיתי לאנוס אותי במשרד שלך"
"מממממההה????" נחנק סיוון למשמע הדברים.
"מה ששמעת. אתה ממשיך לשבת?"
"לא. לא. אני קם" ענה סיוון וקם כשאוהל ברור מזדקר בתוך מכנסיו. צ'יקו סובב את סיוון עם הגב אליו וכופף אותו לעבר השולחן. הוא פתח לו את הרוכסן והוריד במכה אחת את המכנסיים והתחתונים של סיוון שלא העז להתנגד. רגע אחרי זה הרגיש סיוון את הנעיצה הכואבת באחוריו כשהזין הגדול של צ'יקו עטוי הקונדום ששלף מכיסו התחילו לקרוע לו את התחת, פשוטו כמשמעו.
הכאב היה בתחילה כמעט בלתי נסבל, אך אט אט החל החום הגובר לאחוז גם בחלציו של סיוון שמצא שיש משהו מטריף קצת בתחושת הזין החודר לאחוריו ע"י הנער הצעיר הזה שלפתע תפס פיקוד על הענינים. סיוון הרגיש שהגירוי עולה ועולה, צי'קו נעץ עוד נעיצה ועוד אחת ואז זעק קלות וסיוון הרגיש את החמימות ממלאת את אחוריו וגמר גם הוא. באותו רגע הרגיש חבטה עזה בראשו. אחרי רגעים ספורים הוא הבין שהחבטה באה מפגיעת ראשו בשולחן. הוא ניסה למקד את מבטו, אבל צ'יקו כבר לא היה בחדר. הוא לא הבין למה צ'יקו חבט את ראשו בשולחן לפני שעזב או למה בכלל הוא עזב והשאיר אותו כך, אבל אז הבחין בעוד דבר מוזר. הוא לא היה ערום בכלל. כתם רטוב של זרע פיאר את חזית מכנסיו ולא היתה שום תחושה שונה מהרגיל באחוריו. מה קורה פה? תהה סיוון ואז חדרה ההכרה למוחו. לא היה שום צ'יקו ושום זיון. זה היה עוד חלום רטוב מהסוג שפוקד אותו יותר ויותר בזמן האחרון. הלילה כבר היו לו איזה שישה חלומות כאלה, אבל בעבודה זה נדיר שהוא נרדם בכלל. אבל הפעם הוא נרדם ממש והתעורר כשהראש שלו נחבט בשולחן. הפעם הוא גם ממש לכלך את עצמו. שיט. איזו מכה. הוא הסיר את מכנסיו ותחתוניו וניגש לנקות בקצת מים וסבון את הלכלוך.
ברגע שסיים נשמע צלצול בדלת. מי לעזאזל יכול להיות הפעם, תהה סיוון. אולי זה קרצינוביץ' הנודניק בכל זאת? הוא לחץ על זמזם פתיחת הדלת ובחור צעיר עמד שם עם קסדה ביד ותיק עם פיצות על הכתף. סיוון כיפתר את הז'קט כדי שיסתיר את סימני הרטיבות בחזית מכנסיו וקם לעבר השליח. "אתה לא צריך לקום, אני אביא לך את זה. איפה להניח?" שאל השליח, אך סיון כבר לא חשב על שום פיצות אלא רק על השליח החתיך שנכנס. שפעת תלתלי שיערו הארון אסוף בקוקו מרושל ועיניו הירוקות הבוהקות שסיוון נדלק עליהן ברגע. אולי הפעם זה יכול לקרות לא רק בחלום? הוא הרהר לעצמו כשהשליח שאל שנית: "אז איפה להניח לך את זה?" וחייך. סיוון רצה לומר לו שיניח את הפיצה איפה שבא לו אבל שיניח את גופו הדקיק בחיקו, אבל הוא לא העז. "כאן, על שולחן חדר הישיבות, ליד הספה" הוא ענה.
"פששש... איזה חדר ישיבות" אמר השליח בקול מתרשם, אתה בטוח שהספה הזאת זה ל"ישיבות" בלבד?" הוא צחקק בטון שגרם לסיוון לזקוף את גבותיו ולחייך לעברו גם כן ולומר: "זה תלוי בנסיבות".
"ומה דעתך על הנסיבות האלה, למשל?" שאל השליח כשהניח את הפיצה על השולחן והתיישב על הספה.
"מה... מה אתה עושה בדיוק?"
"מה שאתה רוצה שאני אעשה," ענה השליח ופתח את אבזמי הסרבל, הסיר את הטי שירט וחשף גוף חלק, נאה ורזה.
סיוון ניגש לעברו, הסיר את הז'קט ושלשל את מכנסיו ותחתוניו מטה. השליח פער את פיו לקבל את הזין המזדקר של סיוון ואחרי רגע עטף אותו בשפתיו החמות. ידיו של סיוון ליטפו את כתפי המשי של השליח ואז הוא נעץ את אצבעותיו בשערו הסבוך ומשך את ראשו לעבר הזין שלו מפמפם אותו טוב טוב.
"רגע, אל תגמור" אמר השליח כשהרגיש שסיוון מתחיל להתנשף יותר ויותר "יש לי משהו יותר טוב בשבילך". הוא התרומם על רגליו, פשט את הסרבל לגמרי, חושף גוף בהיר ושחיפי, שלף מכיסי הסרבל קונדום ועטה אותו על הזין החם והפועם של סיוון. השליח הרים רגל אחת על הספה הבליט את ישבנו הערום לעבר סיוון ואמר לו "בוא".
סיוון כמעט התחרפן. שליח פיצה, כמה בנאלי, כמו בסרטי סקס, הוא חשב. אבל כאן הבנאלי עומד להפוך לאנאלי. את זה סיוון כבר הרבה יותר אהב, במיוחד כשהרגיש את שרירי פי הטבעת של השליח הדקיק לופתים לו את הזין החודר בחוזקה. הזיון היה מדהים וסיוון התלהט מרגע לרגע וברגע שגמר בזעקה נשמע זמזום בדלת. שיט. הפעם זה בטח הקרצינוביץ' הזה, חשב סיוון. הוא לא יעזוב אותי במנוחה הניג'ס. סיוון היסס לרגע מה לעשות קודם, כשהזין שלו תקוע בישבנו הכחוש של השליח החתיך וקרצינוביץ' כנראה מצלצל בדלת. אבל השליח כנראה התעשת ראשון או שנבהל. "זוז כבר" הוא אמר לסיוון המתמהמה וכשזה לא הגיב מרוב הלם הוא תפס באחד הספרים הכי כבדים שמצא על המדף שלידו וחבט בסיוון בראשו בכל הכוח.
כשסיוון התעורר מעלפונו לא היה שום שליח ולא היו שום פיצות. ראשו היה מונח על השולחן בחדר העבודה והוא היה לבוש כמו שהיה כל הזמן. רק הכתם הרטוב במכנסיו התרחב עוד יותר. שיט, שיט, שיט, הוא חשב בכעס. אני לא יוצא מהחלומות הרטובים האלה. כנראה שמזמן כבר לא היה לי איזה זיון טוב אמיתי. אני רוצה גבררררררר, הוא חרק בשיניו, רכס את הז'קט וניגש לפתוח את הדלת למי שלכל הרוחות הגיע הפעם.
זה לא היה קרצינוביץ', אלא בחור צעיר עם מגש פיצה ביד אחת ותיק מסמכים ביד השניה. "מי אתה" שאל סיוון בקול יגע.
"אני אדם קרצינוביץ', אבא שלי שלח אותי להביא ממך את המסמכים מהתיק שנתן לך כבר לפני חצי שנה ועד היום לא התקדם בו כלום."
"אבל אמרתי לו שאני תוך יום יומיים מגיש את התביעה" אמר סיוון לאדם.
"נמאס לאבא מכל הסיפור, אבל אין לו כח לקומה הרביעית הזאת שלך ולמעלית המקולקלת, אז הוא שלח אותי במקומו."
"ומה הפיצה עושה אצלך ביד?"
"אה, ראיתי את השליח המסכן, השמן והמתנשף בקומה שניה והצעתי לו לקחת את זה בעצמי. היי, אתה חייב לי עשרה ש"ח"
"עשרה ש"ח? למה? אני נותן בדרך כלל חמישה ש"ח טיפ לשליח."
"חמישה ש"ח שאני נתתי לו טיפ בשבילך ועוד חמישה ש"ח בשבילי, מה סתם עליתי עם פיצה עוד שתי קומות?"
סיוון פשפש בכיסיו אך לא מצא אפילו שקל. רק שטר של מאה היה שם. "יש לך עודף?" הוא ניסה את מזלו.
"לא, אבל תמורת מאה ש"ח אני יכול לתת לך שירות מיוחד."
"מה? איזה שירות מיוחד?"
"תתפשט ותראה" ענה אדם.
"אוי לא. שוב חלום רטוב, איזה חלום אתה?"
"חלום מס' תשע" ענה לו אדם בצחוק מהדהד שהלך והתרחק והתחלף בקולו של ג'ון לנון ששר את השיר הזה:
So long ago
Was it in a dream, was it just a dream?
I know, yes I know
Seemed so very real, it seemed so real to me
Dream, dream away
Magic in the air, was magic in the air?
I believe, yes I believe
More I cannot say, what more can I say?
On a river of sound
Thru the mirror go round, round
I thought I could feel (feel, feel, feel)
Music touching my soul, something warm, sudden cold
The spirit dance was unfolding
(John Lennon - #9 Dream)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
