פילבוקס

אחרי הפסקה ממושכת מהרגיל בה הספקתי להיות עם ארבעה בחורים שונים, נפגשתי שוב עם מקס. אחרי מחלות, עניני עבודה וסתם תקלות שעיכבו את הפגישה הזו שוב ושוב, נאלצתי ללחוץ על הגז. אמרתי לו שיש לו אפשרות לבוא מרצונו או שאני פשוט בא לחטוף אותו מהעבודה. מה לעשות, התגעגעתי. הייתי צריך קצת להרגע איתו מכל ההשתוללויות של הזמן האחרון.

כשהוא נכנס לרכב, אמר לי: "מה? ככה? בלי קצת אקשן? בלי שום שטיח לגלגל אותי בתוכו בזמן החטיפה?" לי מיד עלו אסוציאציות להתגלגל איתו על איזה שטיח אבל בסוף זה לא קרה ככה.

"נו, אז לאן?" שאל מקס ואני רק אמרתי לו שלחטופים אין זכות לשאול לאן לוקחים אותם והמשכתי לנסוע. מקס היה אחרי משמרת מתישה וכשהגענו, אחרי קצת חיבוקים ונשיקות שמיד העבירו לי את הענינים לדום, הוא הכין קפה לשנינו ואמר שהוא חייב להכנס להתרחץ. אני עצמי התרחצתי זמן קצר לפני כן אז חיכיתי שיסיים. זה מה שחשבתי שיקרה, אבל זה לא מה שקרה.

כשמקס עמד מתחת למקלחת לא יכולתי להשאר שווה נפש. אולי הוא לא הבחור שנראה הכי טוב מבין אלה שהייתי איתם בזמן האחרון, אולי מבחינה אובייקטיבית הוא לא הכי מושך מביניהם, אבל יש לו איזו השפעה מאגית עלי. חשבתי שאולי ההשפעה הזאת תפוג עם הזמן, חשבתי שנכנסנו כבר לשגרה (ואפילו הוא העיר משהו על שגרת הסקס שלנו בפגישה האחרונה), חשבתי שהיה לי יותר קיק מכל ארבעת הבחורים שהייתי איתם בזמן האחרון (או לפחות שלושה מהם), אז חשבתי.

כשמקס עמד מתחת למים הזורמים והגב והישבן המפוארים שלו היו מופנים אלי עם המים הזורמים והסבון, לא יכולתי להתאפק יותר. רציתי אותו באותו רגע. לפני שיסיים להתרחץ, לפני שיתנגב, לפני שיכנס למיטה יבש, נקי ונעים. רציתי אותו כאן ועכשיו. התפשטתי ונכנסתי איתו למקלחת. "שאני אסבן לך את הגב?" שאלתי אותו כשנצמדתי אליו מאחור מצמיד את עצמי לכל קימורי גופו. "בכיף" הוא ענה ואני התחלתי לסבן. באמת שהתכוונתי רק לסבן, אבל לא הבטחתי שאני אעשה זאת רק עם הידיים. גם לא הבטחתי שהסיבון יהיה חיצוני בלבד. כשמקס הבין שאני כבר במלוא הקיטור קדימה הוא ניסה לעצור ולהאט את הקצב. "אני עוד לא נקי" הוא אמר אבל השבתי לו שזה לא ממש משנה, שאנחנו מתחת לזרם ונתנקה תוך כדי. המגע של גופו החלקלק מסבון עשה לי את זה בגדול. ידיו על הקיר, גופו קצת מכופף ומצאתי את הדרך הקצרה פנימה. בלי ג'ל, רק הסבון עוזר לי לפלס את הדרך. "עכשיו תהיה נקי גם מבפנים" אמרתי לו כשחדרתי מסובן כולי לתוכו ומקס רק נאנק מהנאה. "לא שורף לך מהסבון?" שאלתי. "לא", ענה מקס "תמשיך" והמשכתי עד הסוף.

זה היה הזיון הטוב ביותר שהיה לנו מזה זמן רב, אם נתעלם מההתלהבות של ההתחלה. אחרי מנוחה לא ארוכה, הספיקו כבר ליטופים ונשיקות ממנו וכבר נכנסתי לענינים מחדש. "אוהו, כל כך מהר?" הופתע מקס. "אמרתי לך שהתגעגעתי" חייכתי בתשובה וחזרנו להשתעשע עוד קצת. היה כיף גם במיטה, ומקס נכנס להתלהבות מחודשת עד שנפלנו תשושים.  גם אחרי שעשינו עוד סיבוב או שניים מוצלחים במיטה, דווקא הזיון הספונטני הזה במקלחת נותר המוצלח ביותר. אולי גם בגלל שהתגעגענו זה לזה כל כך.

למחרת מקס אמר לי שהרגיש ברקיע השביעי. היה כיף לשמוע את הפרגון הזה שלו. זה היה בהחלט משהו שובר שגרה. בהתחלת היכרותנו כל הזמן עשינו דברים שוברי שגרה, אחר כך נכנסנו לתוך מתווה קבוע, שהיה כיף, שהיה מהנה, שהביא לנו סיפוק, אבל לא כמו שיכול היה להיות. הפעם חזרנו להתחלה. Right back where we started from, כמו בשיר בשם הזה של מאקסין נייטינגייל משנות השבעים אשר כאן לפניכם: