פילבוקס

אפילו לא הייתי חרמן במיוחד. ראיתי שמישהו בשם יניב27 (ניק בדוי) השאיר עקבות בכרטיס שלי באתר ההיכרויות. כשמו כן הוא, יניב הציג עצמו כבחור בן 27, רזה בהיר ושעיר. משהו נראה לי שם מעניין למרות שלא היתה לו שום תמונה ושלחתי לו הודעה קצרה. התאים לו כנראה והוא חזר אלי. הוא אמר שאין לו תמונות אבל יש מצלמת אינטרנט.

עברנו למסנג'ר כשהכוונה המקורית היתה רק שאני אראה אותו, בלי פנים כי הוא דיסקרטי ממש כמוני. רק שאז הוא אמר לי שהוא חרמן, בדיוק התכונן להביא ביד והוא גם קצר בזמן. שאל אם אני מוכן לפתוח מצלמה. פתחתי.

האמת היא שאף פעם לא ממש הבנתי את הקיק שאנשים מקבלים מהסייבר סקס הזה. לא הבנתי למה הם טורחים לעשות את זה בכלל ולא לעלות על הרכב, לנסוע לאן שצריך ולפגוש את האדם שהם רואים במצלמת האינטרנט ולעשות איתו מה שרוצים באופן ממשי במקום וירטואלי. הרי המדינה שלנו גם כך קטנה ואם שניהם מאזור המרכז, בשביל מה כל הסייבר הזה בכלל? עד כאן ברמת המחשבה, אבל כשיניב היה קצר בזמן וגם אני וכששנינו רוצים להמנע מסיבוכים מיותרים, לא ראיתי כל פגם בקצת התחרמנות וירטואלית שלא העליתי בתחילה עד לאן היא תגיע.

כשפתחנו מצלמות יניב כבר היה ערום ועסוק בשפשוף הזין הדי חמוד שלו. לא היה לו גוף מיוחד, רגיל כזה, חזה שעיר. לא חטוב ולא שרירי. את הזרועות הרזות והחלקות שלו דווקא אהבתי. הוא רצה גם לראות משהו ואני התחלתי להתחרמן בעצמי. אמרתי לו שאני לא בראש של לאונן במצלמה ושירגיש חופשי לעשות מה שבא לו. הוא עוד ניסה לחרמן אותי קצת יותר וסובב את ישבנו היפה אל מול המצלמה, מה שבהחלט הקפיץ לי את הזין, אבל עדיין לא הייתי בראש. לאונן לעין זרה היה משהו שלא הרגשתי מספיק משוחרר לעשות. עדיין לא.

יניב אמר לי שהוא מתקרב והגביר קצב. הוא שאל אם יפריע לי שהוא יגמור ואמרתי לו שיגמור בכיף ואז התחיל לשחרר. אחר כך הוא אמר לי שעזרתי לו בגדול ואני רק חייכתי. שאל אם לחרמן אותי וירטואלית עוד קצת עד שאגמור ואמרתי לו שאני לא בענין הזה כי אני מעדיף את הדבר האמיתי. אמר לי שגם הוא כך בדרך כלל.

אולי הדבר האמיתי איתו עוד יקרה ואולי לא. אם לא אוהב את הפנים שלו [או שהוא את שלי] אז כנראה שלא. רק שבינתיים לאף אחד אין אומץ לחשוף פנים במצלמה. הוא הציע שאחר כך אחשוב עליו בזמן שאביא ביד, אם בא לי. סגרנו את השיחה ונשארתי חצי חרמן. כשעין זרה לא מביטה בי הרגשתי יותר משוחרר. חשבתי עליו. חשבתי על הישבן היפה שלו ועל הידיים היפות שאהבתי, עשיתי מה שעשיתי עד שהשתחררתי.

אחרי שעתיים יניב חזר ושלח לי היי. אמר שהוא שוב חרמן ושאל אם בא לי סיבוב שני. זרמתי עם זה למרות שהייתי עוד פחות חרמן מהפעם הראשונה. הפעם יניב התאמץ יותר בשבילי. שאל מה אני אוהב. הציג את ישבנו לראווה, כתב כל מיני דברים מחרמנים על מה שהיה עושה איתי אם היה לידי וכשהפנטזיה התערבבה לה כך עם המציאות הרגשתי את החום עולה מבפנים עד שהגעתי לשיא. הוא אהב את זה. כנראה שזה מחרמן אותו וזמן קצר אחר כך גם הוא גמר. היה מוזר. לא ממש היה לי סייבר סקס לפני כן ובוודאי שלא כזה שמעורב בללכת עד הסוף, אבל יש פעם ראשונה לכל דבר. אני אפילו לא בטוח אם יניב מושך אותי. רק הפנטזיה עליו מושכת. הפנטזיה שנוצרת בדמיוני שמשלים את הפרטים החסרים ומוחק את הפרטים שפחות אהבתי. הפנטזיה על מה שהוא יכול להיות. הפנטזיה על מה שהוא כנראה לא. הפנטזיה על מה שיכול לקרות ביננו ולא יקרה כנראה לעולם.

הייתי רוצה לראות את הפנים שלו. הייתי רוצה להביט בעיניים שלו. הייתי רוצה לדעת אם הוא מושך אותי בכלל. רק שהוא תפוס. חי עם מישהו. אני לא בטוח אם כדאי לי להכנס לסיפור כזה. רק מה שחסר לי זה שהחבר שלו ידע ומי יודע מה הוא יעשה אם ידע. אבל הפיתוי... הפיתוי...

יניב הגיע בדיוק כשחשבתי שהתייבש מעיין הגברים. בדיוק שחשבתי להפסיק לחפש קצת. בדיוק כשחשבתי שעכשיו תהיה לי רגיעה לזמן מה בחברתו של מקס. אינני יודע עדיין אם הענייין עם יניב שהחל כחרמנות וירטואלית ישאר שם בלבד או שיהיה לנו חשק ואומץ להמשיך את זה הלאה לפגישה של ממש.

בינתיים עוד מישהו מעניין סימן אותי שם באתר, ניר (שם בדוי). התאמה כפולה זה משהו חביב, זה סימן שהוא רשם אותי במועדפים שלו וגם אני רשמתי אותו במועדפים שלי. שיטת המועדפים הינה שיטה נחמדה וקצת יותר וודאית משיטת העקבות כדי לאותת למישהו שיש סיכוי איתו. לפעמים זה רק סקרנות רגעית ולפעמים יש בזה משהו מעבר. בכל אופן, ניר בן ה- 24 נראה אופציה מעניינת. ארוניותו מבטיחה דיסקרטיות. סמל הפרפר שלו מבטיח שעשועים קלילים. כל התמונות של ניר חסויות. אני צריך לראות מה יש שם קודם. מעניין אם יצא מזה משהו. אין ספק, החרמנות שלי רק הולכת ומתגברת.

בכל אופן כל הדברים הסקסיים האלה הזכירו לי כל מיני שירים אבל מכולם בחרתי שיר ישן מהסבנטיז של ג'יימס בראון והאנרגיות הבלתי נדלות שלו, הלוא הוא השיר Sex Machine שאפשר לראות כאן:

ומה עם שובו של הגידי שהזכרתי לפני זמן קצר בפוסט מסוים? אם כן, כצפוי גידי התפוגג שוב. אחרי שהשבתי להודעה שלו ושלחתי לו עוד הודעת הבהרה, אחרי ששאלתי חד וחלק אם לרדת מהענין ולמחוק אותו, אחרי שרק ביקשתי שיגיד מה הוא רוצה, גידי, גם כן כצפוי, לא ענה. מה יש לי מהבחור הזה ולמה אני מתעקש לקבל ממנו תשובות כשכל כולו אניגמה אחת גדולה? זו תכונה כזאת שלי. הרצון להבין. הרצון לפתור כל תמיהה וכל ענין שלא ברור לי עד תום. אצלי אין דבר כזה "ובמופלא ממך אל תחקור" כפי שנאמר במקורות. אני חייב לחקור. אני חייב לדעת. אני חייב להבין. מעניין אם אי פעם אדע מה הסיפור שלו. יש דברים שכנראה ישארו מסתוריים לנצח. כמו גידי. כמו זוהר.