פילבוקס

השבוע היתה לי התלבטות קשה: מצד אחד רז, בן 18 חובב זין שחשק בסקס באמצע היום, שכתבתי עליו כאן,  ומצד שני אריאל (שם בדוי) בחור בן 21 שהכרתי וירטואלית רק לפני כמה ימים, אשר היה רק פוטנציאל לפגישה איתו בערב של אותו יום. התמונה ששלח לי אריאל ממש הקפיצה לי את הזין. אמנם לא ראו בה את כולו וחוץ מגב חשוף לא היה בה משהו סקסיסטי במיוחד, אבל דווקא האירוטיקה המרומזת בתמונה הרטיטה אותי. חוץ מזה שהוא היה ממש בכיוון של הטעם המובהק שלי בצ'ק ליסט הסודי שמעולם לא יישמתי. רק מה, עם אריאל היה לי רק סיכוי לפגישה ולא משהו ודאי ביד והייתי אמור להתקשר אליו מאוחר יותר לברר אם הוא יכול להפגש או לא. יום קודם אריאל גם היה סיכוי שלא התממש בגלל עיסוקים אחרים שלו. העדפתי ציפור אחת ביד ונפגשתי עם רז. אחרי שנפגשנו ושהוא הלהיב אותי הרבה פחות ממה שחשבתי ואחרי שעשינו מה שעשינו, הגיע השעה היעודה לדבר עם אריאל. הרגשתי סחוט. זה לא היה היום המתאים לפגישה ראשונה עם מישהו שהייתי רוצה שיהיה איתו משהו יותר מסטוץ חד  פעמי. צלצלתי לאריאל והודעתי לו בצער כי לא נוכל להפגש באותו יום ונראה כבר בהמשך השבוע. ידעתי שהמשך השבוע הולך להיות לחוץ לי באופן היסטרי בעבודה ולא ממש יכולתי לקבוע איתו משהו באותו הרגע. גם פגישה חדשה עם מקס אמורה לקרות מתי שהוא השבוע. קיצר, החלטתי שלא להחליט.

למחרת אריאל הפתיע אותי כשפנה אלי במסן. עד אז הפניות דווקא באו מצידי. שמחתי על כך, אבל השיחה היתה קצרה, קטועה וממש לא ממצה. לא יודע מה הבעיה שלו עם המחשב שהוא כל הזמן נכנס לזמן קצר ומתנתק באופן פתאומי. אולי זה קשור לכך שהוא מבית דתי, אולי אף דתי מבחינה מסוימת גם בעצמו למרות נטייתו המינית. רק כשנפגש אוכל לתהות קצת יותר על קנקנו. אחרי הפתיחה המקובלת של "שלום" ו-"מה שלומך?" אריאל הפך תכליתי ורצה לדעת פשוט מתי נפגש. מאחר והיו לו קצת היסוסים בשיחה הקודמת לגבי פגישה, הייתי מרוצה לשמוע שהרצון הפעם בא מצידו. הצעתי לו שני מועדים לימים הקרובים ואחד מהם (שהיה דווקא פחות נוח לי ודי בספק אם יסתדר לי) מצא חן בעיניו מאוד. אבל אריאל הוסיף ושאל אם אני לא יכול באותו יום עצמו. מכל השבוע דווקא בחר את היום היחידי שאני לא יכול. התבעסתי. המצב עם אריאל נזיל. הכל יכול להשתנות עם כל יום שחולף ולא הייתי רוצה להפסיד את ההזדמנות להפגש איתו. כנראה שמרגע שנגמרו לאריאל ההיסוסים וגמלה בליבו החלטה, הוא רוצה לממש אותה כאן ועכשיו. גם אני כזה למען האמת, אבל לא יכולתי. אמרתי לו שאני לא יכול באותו יום והוספתי שאני מקווה שיסתדר להפגש בקרוב במועד שציינתי, אבל אז שמתי לב שאני מדבר לעצמי. אריאל כבר התנתק מהמסן בלי לומר אפילו שלום. כעס? מישהו הפתיע אותו שהוא נאלץ לנתק? בעיה שקשורה לדתיותו, לארוניותו ולעובדה שהוא עדיין מתגורר בבית הוריו? תקלה טכנית? לא ידעתי ולא אדע עד השיחה הקטועה הבאה שתהיה לי עם הבחור הקצת מסתורי הזה.

היום בו אריאל דווקא רוצה להפגש בסוף השבוע הופך להיות קצת בעייתי. גם מקס רוצה להפגש באותו יום, אם כי בשעות הבוקר. אולי אני אנסה לתמרן בין שניהם באותו יום, למרות שזה עלול לקלקל את שתי הפגישות. אני חייב להתמקד אבל אני לא מצליח. נראה מה יהיה. עם המזל שלי בזמן האחרון בסוף שניהם לא יוכלו להפגש ואני אשאר עם הזין ביד. ככה זה שמנסים לתפוס את כל העולם.

נו טוב, אם לא יצא זיון אולי אני אפגש עם ידידי הבלוגר הסטרייט שמגיע לסביבה גם הוא באותו יום. חוש ההומור הנהדר שלו והחיוך המלבב על פניו מצליח לשפר את מצב רוחי בכל פעם שאני רואה אותו.

מחר יהיה זה יום חדש ומה אפשר מיום חדש כבר לצפות?