פילבוקס

בבוקר בו קבעתי עם הסטרייט מהדרום ללכת לביקור תנחומים אל משפחתו של נדב בשורש, נחה עלי רוחו של נדב. המשפט "אני חרמן, רעב ואני צריך סיגריה" היה מעין מוטו שלו לא פעם כשנפגשנו. קמתי בבוקר כשמפלס החרמנות שלי בשמיים ועם תחושת רעב שהלכה והתגברה במהלך היום עד שהגעתי לארוחה המיוחלת.

הסטרייט מהדרום דאג לשעשע אותי בסמסים המצחיקים שלו עם כל הקיטורים על המסע הארוך באוטובוס המייגע מהדרום עד להגיע לעיר בה קבענו במרכז. אני עצמי עוד הייתי בתיזוזים ממקום למקום בעניני עבודה, אבל מאחר וידעתי את מסלול ההתקדמות שלו חשבתי שיש לי עוד מספיק זמן והכנסתי את המכונית שלי לרחיצה בתחנת דלק בדרך. לפתע הסטרייט מהדרום  מודיע לי שהוא כבר ב ******. ידעתי שזה ממש קרוב לתחנת דלק בה העובדים עסקו אותו זמן בניקוי פנימי של הרכב (למה זה לוקח להם חצי שעה כשהרחיצה החיצונית אורכת שתי דקות, ממש נשגב מבינתי), אז יצאתי אל הכביש הראשי ואמרתי לו שיסתכל שמאלה אולי יראה אותי מנפנף לו מהתחנה.

הסטרייט עוד לא קלט על מה אני מדבר והנה אני רואה את האוטובוס החשוד. חולף. "זה מטרופולין ועכשיו עברתם תחנת דלק ****" אני אומר לו ועכשיו אתה נכנס מתחת לגשר?"

"כן, כן" הוא עונה לי.

"טוב, אז אני אלך לתת בראש למנקים, שאם הם לא משחררים לי את הרכב חת ושתיים, יהיה להם עסק איתך. עם חבר'ה מהעיר שלך הם לא יעזו להתעסק..." הסטרייט מהדרום צחק ואילו אני חזרתי למכונית, חילצתי אותה מידיהם של המנקים שרצו להמשיך להתמזמז איתה [מה לעשות, יש לי מכונית סקסית] ודהרתי בעקבות האוטובוס עליו ישוב היה הסטרייט שכבר כמעט צמחו לו טחורים מהנסיעה הארוכה והמיגעת. הגעתי לתחנה שתי דקות אחריו ודאגתי להזכיר לו שפעם הבאה יסע ברכבת כמו שהצעתי לו מהתחלה והוא התפנק כי היה צריך להחליף רכבות בדרך. עכשיו, אחרי שעתיים מייגעות באוטובוס המאסף ההוא, הוא כבר ידע להקשיב לפילבוקס.  

הגענו לשורש בקלות, פגשנו את בני משפחתו של נדב שבדיוק חזרו מהעליה לקבר בתום השבעה. הם היו מאוד מסבירי פנים וישבנו לדבר קצת עם אמו. ברגע שראינו אותה היינו ממש בהלם. פניה היו עותק כמעט זהה לפניו של נדב. הגרסה אמנם נשית ומרוככת, אבל הדמיון מדהים. דיברנו איתה קצת על ההיכרות עם נדב ומה הוא היה בשבילנו, היא מצידה סיפרה על השבועיים האחרונים שלו ועל המעבר לת"א, משהו שנדב כבר מזמן רצה לעשות וכמה היה מאושר שמצא את החדר הקטן ההוא בדרום ת"א. סיפרנו לה שכשנדב נחת בת"א והשתכן בתחילה בדירה של ידידה שלו, בשיחה הראשונה שלי איתו הוא שאל אם אני מכיר חדר להשכרה בת"א ואם אוכל לעזור לו בזה. שיתפתי בכך את הסטרייט מהדרום והבחור הזה שמרושת בכל הארץ [בהמון ידידים וידידות] משך בכמה חוטים ואכן חיש קל נמצא החדר המיוחל שנדב עבר אליו בשמחה ובששון.

סוף דבר, נפרדנו מהמשפחה ועלינו לקברו בבית העלמין הפסטורלי של שורש הצופה לנוף העמק המרהיב. מבט אחרון על ערימות הפרחים שעטפו באהבה את תלולית העפר שתחתיה היה מונח, מבט נוסף על התלולית השניה שהיתה במרחק לא רב ממנו של קשישה מהישוב שנפטרה בגיל 94, אנחה על חוסר הצדק הזה שנדב נקטף כל כך צעיר וחזרנו למרכז.

הרעב שלי כבר היה בשיאו והלכנו לאכול צהריים במסעדה טובה על חוף הים. את הדרך לחוף חסמו כל מיני בולדוזרים, טרקטורים, חביות וצמיגי ענק. חוף הים עובר שיפוצים. לקח לנו קצת זמן למצוא את המעבר המוליך לים בכל הבלגן הזה, אבל הגענו. הארוחה היתה טובה וגם הקינוח ואני כבר הייתי על סף אחור לפגישה הבאה שלי בעבודה. הקפצתי את הסטרייט מהדרום לתחנת רכבת והוא המשיך למסע הפגישות שלו עם עוד אחד מחבריו הרבים.

הערב כבר הלך והתקרב, את הרעב כבר הרגעתי, סיגריה מעולם לא הייתי צריך ורק בעית החרמנות טרם באה על פתרונה. אחרי כמה זמן שלחתי SMS לסטרייט מהדרום והתברר שהוא כבר באמצע פגישה עם מישהו ואפילו באותו רחוב שאני הייתי בו באותו זמן. "אז מה, אתה הולך להתפרץ לי לדייט?" שאל הסטרייט ועניתי שהפעם אני אשאיר אותו להנות לו לבד אבל שלא יעשה מה שאני לא הייתי עושה... בכל אופן, אמרתי לו שאני הולך עכשיו לנסות לפתור את הענין האחרון שנותר, בעית החרמנות. איחלנו זה לזה בילוי נעים וחזרתי למשרד. היו לי שני בחורים על הפרק. האחד הוא רז הבחור בן ה- 18 שרק לפני שבוע הזין שלי הצביע נייט כשפגשתי אותו, כמו שכתבתי בפוסט הזה שם. פתאום הוא החל להתעורר לו באופן תמוה כשרק אמרתי לו "מה דעתך על רז?". רז יכול היה להיות סטוץ לא רע כי רז חובב זין תמידי וחבב סטוצים גם כן. אחרי הפעם ההיא שלנו הוא אמר שמבחינתו דווקא היה סבבה והוא ישמח להפגש לסיבוב שני, אז ניסיתי את מזלי בגזרת רז. אממה, רז לא היה זמין ולא היה מחובר לאינטרנט.

אוקיי, נשארה אופציה מס' 2. אריאל, הבחור הדתי-רזה-שחיף-בן 21 מהפוסט ההוא. רק לפני שבוע, אחרי הדייט הראשון שלנו הפתיעה אותי ההודעה ממנו בה כתב "אני חושב שאני מתחיל להתאהב בך". זה היה מוקדם מדי, זה היה קצת ילדותי וזה בכלל לא היה במקום כי מעולם לא חיפשתי קשר רציני עם אריאל והוא ידע זאת מראש. לא רציתי שישגה באשליות ומיד שלחתי לו הודעה וליתר בטחון גם טלפנתי אליו וחזרתי עליה בשיחה. "אריאל" אמרתי לו "אל תתאהב בי. אני לא מחפש כזה קשר. בתקופה הזאת בחיי אני מחפש קשרים קלילים, הנאות משותפות וכיף, לא מעבר לכך. אני לא רוצה שתתאכזב, אבל אני לא מסוגל לתת לך אהבה אם זה מה שאתה מחפש."

אריאל שמע, הבין, אבל עד כמה הוא הפנים אני לא ממש יודע. אולי הוא היה כבר מסוחרר יותר מדי וזאת גיליתי כבר בהמשך. בכל אופן, אני את שלי - במחלקת המצפון - עשיתי. התלבטתי אם לחתוך את זה כבר אז, אבל הזין שלי איים עלי שאני לא אעז לעשות זאת. הזין שלי השתוקק לבקר במנהרת התשוקה הצרה וההדוקה של  אריאל, לחדור לישבנו הכחוש ולזיין אותו עד הסוף.

אריאל לא היה בחור יפה, אם כבר הגדרות אז מבחינת פניו הוא אולי אפילו היה קרוב יותר למכוער, אבל אני נמשכתי לדברים אחרים בו: לגופו הצנום מאוד, לחזהו וידיו החלקות וגם, כן גם לבתוליותו. האמת היא שגם העובדה שהוא נדלק עלי כל כך תרמה תרומה חשובה והוסיפה קצת פלפל לכל הענין. המחשבה שעם סבלנות נחישות ועדינות אני אצליח לשחרר אותו מעכבותיו ומבתוליו הלהיבה אותי במידה מסוימת. טלפנתי לאריאל וקבעתי איתו דייט לאותו ערב. הייתי חייב לטפל בחרמנותי הגואה ואם זה ישתלב בשחרור אריאל מבתוליו האנאליים, הרי ההנאה תהיה כפולה ומכופלת. אריאל אמר לי שמעולם לא נתן לאף אחד אפילו לנסות, והייתי סקרן לגלות עד כמה הוא יסכים להרחיק לכת בפגישה הבאה שלנו, ואת זה עמדתי לגלות רק שעות ספורות אחר כך.