אחד מידידי בעולם הוירטואלי הזה שאני מעריך את דעתו ואת תובנותיו פנה אלי והביע צער על מה שקורה ביני לבין אריאל ועל מה שהוא קרא "הדיווחים ממעמקי התחת שלו". מה שהוא כתב לי הביא אותי שוב להרהורים נוגים על מהות הסטוצים, ההתפרפרויות והמרדף הבלתי פוסק שלי אחרי הזיון הבא או הבחור הבא, כפי שקורה לי די הרבה בזמן האחרון.
נכון שאני חרמן על אריאל ונכון שזו הסיבה העקרית שמניעה אותי, אבל מצד שני אני משתדל לא ליצור אצלו ציפיות שווא ועשיתי זאת כבר מהרגע הראשון. אריאל וההתאהבות הבלתי אפשרית שלו בי הותירו אותי מתלבט. אני כבר לא יודע מה יותר טוב, לחתוך את הקשר איתו כאן ועכשיו או להמשיך ליהנות איתו ולענג אותו כמה זמן שזה לא יהיה עד שיגיע הרגע הבלתי נמנע של הפרידה. הרי להפגע הוא יפגע בכל מקרה, ככה זה עם התאהבויות חד-צדדיות, אבל אולי ישאר לו איזה זכרון מתוק מהזמן שבכל זאת היינו יחד, גם אם לא היה ארוך במיוחד? אולי עדיף שהפעם הראשונה שלו תשאר דווקא זכרון נעים, עדין , חושני ומפנק עם מישהו כמוני ולא עם מישהו אגרסיבי שיותיר בו חוויה טראומתית כלשהיא?
נראה לי שאין פתרון אצבע ואין תשובה שחור לבן לענין הזה.
כל הסיטואציה הזו יצרה לי גם איזו אסוציאציה מוסיקלית שמופיעה בכותרת הפוסט: Where is the love?, שירם היפה והנוגע ללב של ה- Black Eyed Peas שכבש את העולם בשנת 2003 והרי הוא כאן לפניכם:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
