פילבוקס

היה סיבוב שני עם ג'ימי באחד מימי השבוע והיה אפילו יותר מוצלח מהראשון. באותו יום קמתי במקרה מאוד מוקדם בבוקר, למעשה זה היה אפילו אמצע הלילה. החלטתי שאם אני כבר ער אז מוטב שאלך לעבודה לפנות בוקר כדי להספיק לעשות כמה דברים לפני הפגישה עם ג'ימי.

האמת שהיתה לי התלבטות מסוימת לגבי אותה פגישה כי באותו יום היה עוד בחור חמוד, נקרא לו ערן (שם בדוי) בן 25 שרצה להפגש איתי לאיזה אחר צהריים של חרמנות ודי בא לי עליו. לא פגשתי אותו מעולם אך ראיתי תמונות והיו לנו כמה שיחות במסן ובטלפון. לפחות בשיחות הוא היה גם מאוד מאוד נחמד ולבבי. הבעיה היתה שערן לא היה בטוח שנוכל להפגש ואמר שידע רק יותר מאוחר באותו יום. העדפתי זיון אחד ביד מאשר שניים על העץ וקבעתי עם ג'ימי ואת השאלה מה יהיה עם ערן ואם יהיה לי כוח לסטוץ נוסף באותו יום דחיתי לאחר כך. מה שיהיה יהיה. 

שמתי לב שג'ימי נמשך אלי יותר ויותר. אני יודע שהוא נהנה מאוד מהסקס איתי והוא אמר לי את זה במפורש. הוא שולח אלי הודעות כל יום ורוצה לדבר איתי וכאלה. מצד אחד זה מחמיא אבל מצד שני אני לא רוצה לחזור על הטעות עם אריאל. הייתי ברור ונחרץ עם ג'ימי מהרגע הראשון. שלא יפתח ציפיות שווא. שידע שזה רק סטוץ ורק חרמנות. שידע שכל הפינוק והיחס הטוב שאני נותן לו הם כי כך אני פשוט אוהב, שזה לא משהו מיוחד ואישי אליו. אפילו סיפרתי לו שיש עוד מישהו שרצה להפגש איתי באותו יום לסטוץ נוסף אבל הוא כבר גמר לי את הכוחות ואני כנראה אוותר על זה. ג'ימי צחק והבין. "אתה חרמן גדול" הוא אומר לי והודיתי שהוא צודק. לפחות ג'ימי לא יטעה באיזה אי הבנות מיותרות. הוא יודע שזה רק סקס, טוב אמנם, אבל לא יותר מזה. 

אחרי ההשכמה המוקדמת באותו יום ואחרי שלוש שעות מהנות עם ג'ימי הייתי כבר די מותש וגם לא ממש חרמן. ג'ימי רוקן לי את מחסני החרמנות טוב טוב. הפור נפל. בדרך חזרה מג'ימי התקשרתי לערן, אמרתי לו שאני ער מאמצע הלילה ואני פשוט גמור מעייפות. ערן קיבל את זה בהבנה אבל הביע תקווה שאולי אחרי שאתאושש קצת נוכל בכל זאת להפגש בערב. לא הבטחתי כלום, אבל אמרתי לו שנהיה בקשר אחרי שאסיים את העבודה. חזרתי הביתה בתקוה לנוח קצת ולצבור כוחות כי חיכתה לי עוד לא מעט עבודה לשעות אחר הצהריים, אבל אחרי חצי שעה כבר קיבלתי איזו שיחת טלפון חשובה והלכה המנוחה. בלית ברירה חזרתי לעבודה עייף לא פחות ממה שהייתי והמשכתי לכלות שם את כוחותי בענינים משעממים אך חיוניים. 

כשסיימתי לעבוד כבר היתה שעת ערב. החרמנות חזרה וככל שחשבתי על ערן היא עוד התגברה, אבל העייפות הכריעה אותי. למרות כל החרמנות ולמרות הפיתוי הרב לסטוץ שני באותו יום עם בחור שבהחלט משך אותי, החלטתי לוותר. בפגישה ראשונה עם בחור חדש ומעניין אני רוצה להיות במלוא כוחי, גם אם זה רק סטוץ. אני יודע שכשדוחים פגישות כאלה יש סיכוי די ממשי שהן לא יחזרו כלל. הכל עניין של טיימינג, אבל למרות זאת התקשרתי לערן להודיע לו שזה לא יצא היום ונצטרך לקבוע לפעם אחרת. ערן נותר נחמד ולבבי וזה די עודד אותי, אולי יש בכל זאת סיכוי שמתי שהוא נפגש ואם הכימיה תעבור גם מהעולם הוירטואלי לעולם הממשי, יכולה להיות חוויה מענינת, שלא לומר  מחרמנת, וזה כבר טוב כשלעצמו.

שבת שלום לכולם :-)