פילבוקס

ערן בן ה- 24 הינו אחד הבחורים המלבבים ביותר שיצא לי להיות איתם. כתבתי פוסט ארוך ומפורט על הפגישה שלי איתו אבל עיכבתי אותו זמן רב. כשקראתי את כל מה שכתבתי זה הצליח לחרמן אפילו אותי. חיכיתי לראות מה יהיה הלאה בקשר איתו. רציתי לכתוב גם על הפגישה השניה הצפויה איתו, שתיתן פרספקטיבה טובה יותר על ערן, אבל עכשיו הכל נראה כל כך חסר טעם. החלטתי לגנוז את כל מה שכתבתי בעקבות מה שאמר לי ערן לפני כמה ימים.

כל מה שיכולתי לחשוב עליו עכשיו זה שירה של רוחמה רז [שלפני כמה שנים חידש גם אייל גולן, אבל אני מעדיף את המקור]:

חלומות של אתמול

הם שלהבות נרעדות

לא יכול כל החושך

לכבות.

על מצע השלכת

החלומות מלחשים

רק פרחים מיובשים

דוהים בין הדפים.

ואת השיר הנפלא הזה אפשר לראות כאן:

שלהבת ראשונה: ערן נכנס לרכב שלי. מבט ראשון. חיוך הדדי. באותו רגע היתה לי אסוציאציה מוזרה לאגדת ילדים ישנה נושנה שנכתבה ע"י מקס נורדאו [כן, כן, ההוא מהרחוב] שנקראת "האמן". האגדה מספרת על ילדה שמגלה בחצר שמאחורי ביתה אמן היושב באמצע השדה מול כן הציירים שלו ומצייר במכחולו. לא סתם מכחול זה היה, אלא מכחול קסמים, אשר כל מה שצייר על הבד, צמח ועלה לו לפתע במציאות מול עיניה. מכחול הקסמים המשיך להשתולל אחר כך עוד יותר, אחרי שערן התפשט וחזיתי בגופו המרהיב. אחר כך המכחול שלי כבר השתולל במקומות אחרים...

שלהבת שניה: ערן יושב על המיטה ואני עומד מולו. הוא פותח לי את כפתורי המכנסיים ומחייך חיוך גדול כשרואה את הזין שלי. מיד פוער את פיו ובולע אותו לתוכו. הוא לא הפסיק למצוץ ללקק ולבלוע אותו עוד זמן רב במשך הפגישה הזאת. זו היתה המציצה הכי טובה שקיבלתי בחיים שלי.

שלהבת שלישית: ערן מבקש שאני אשכב על הגב ומתיישב לי על הזין עם גופו הבהיר-רזה-חלק ואני נפעם מהתחושה. 

שלהבת רביעית: תגמור הוא אמר לי, תגמור, כשפיו מול הזין הזקור שלי מחכה לקלוט את המטען, אבל אני לא גומר. אני רוצה לחדור שוב לישבן המהמם שלו ולגמור לו שם, אבל קשה לו. ערן בלי משהו שעוזר לו לקבל והוא עצר אותי באמצע.

שלהבת חמישית: תגמור אתה, אני אומר לו ומביא לו ביד כשהוא מוצץ לי שוב. ערן גומר בכמה מטחי כבוד. כמו בלוויה צבאית, המטחים הללו קוברים עמוק את הקשר שלנו, אבל לא ידענו את זה עדיין אז.

שלהבת שישית: הישבן הכי נפלא שהיה לי אותו לרגעים קטנים של חסד, אך לא יותר מכך. אני נפעם מתחושות החדירה לתוכו בכל מיני תנוחות, אבל ערן לא יכל לקבל אותי לזמן ממושך. הוא מוציא צו הרחקה נגד הזין שלי מהישבן המרהיב שלו. מבאס.

שלהבת שביעית: אחרי שבועיים - שלושה, מפיו של ערן: חייבים להפגש שוב, אני רוצה לשכב על הבטן ולהרגיש אותך חודר לתוכי.

אפילוג:

אחרי עוד שבוע, מפיו של ערן: "התחלתי לצאת עם מישהו..."

לא כעסתי עליו. הוא בחור מקסים, אבל ידעתי שהוא מתלבט ביחס להרפתקה הקטנה והמענגת שלנו. ערן רצה קשר מסוג אחר, משהו יותר יציב וקבוע. אולי הוא מצא אותו, או לפחות את הסיכוי שזה יקרה, אבל עם מישהו אחר. איחלתי לו בהצלחה, אך חשתי מדקרה של קנאה במה שלעולם לא יהיה לי איתו.

חלומות של אתמול הן שלהבות נרעדות. כל השלהבות כבו. החלום נגוז. אולי אני עושה יותר מדי מסטוץ מוצלח ומבחור מקסים? לפחות השיר נותר נפלא.