פילבוקס

יום אחרי הפגישה עם ארי הירושלמי קמתי חרמן במיוחד, היה לי זמן פנוי ובזמן הזה רציתי את אמיר, 23, הסקס הכי טוב שהיה לי השבוע ובעצם אחד הזיונים הכי טובים שהיו לי בכלל. לצערי, אמיר לא היה בשום מקום. לא בטלפון ולא באינטרנט. אולי הוא כועס על ההברזה שלי מהיום הקודם ואולי הוא שוב עובד או ישן אחרי איזו משמרת לילה, למרות שלא היתה אמורה להיות לו. השארתי לו כמה הודעות והתקשרתי לטל. גם טל עוד לא חזר מהטיול שלו ואמר שיגיע רק בצהריים. השעות נקפו, הייתי חרמן ושום זיון לא נראה באופק. לפתע הודעה מערן.

הו ערן ערן. כמה שאני נדלקתי על ערן, 24, כשהכרתי אותו לפני חודש ומשהו. ערן, שהטיימינג שלי ושלו אף פעם לא משהו. ערן שהגוף שלו היה אחד מאלה שהכי הדליקו אותי מבין כל הבחורים שהייתי איתם. ערן שהזיון החד פעמי איתו נקטע בטרם הגיע לשיא, למרות שהיה טוב גם ככה. ערן, שהפוטנציאל של הסקס איתו להיות ממש מעולה, עדיין לא מוצה. הסיבה לכך היתה שערן התקשה לקבל אותי בלי הכנה מוקדמת. הזין שלי גדול מדי, הוא אמר לי אז וכמה שהוא רצה אותו הוא לא ממש יכול היה, למרות שניסה. מאז הפגישה ההיא אני מייחל למקצה שיפורים, לשחזור מוצלח יותר של הסטוץ האחד והיחיד שלנו, אבל ערן החמקמק לא מגיע לזה. פעם הוא מחפש קשר וזוגיות ולא מתאים לו סטוץ, פעם הוא בדיוק התחיל לצאת עם מישהו ומונוגמיותו מונעת ממנו התפרפרויות, פעם הוא רוצה  בדיוק כשאני נמצא בסוף העולם באותו רגע. כל פעם סיבה אחרת. נתתי לערן את הזמן שלו. אחד מידידי הוירטואלים אמר לי כי לסטוץ טוב יש נטיה לשחזר את עצמו. ערן מאוד מאוד נהנה בסטוץ היחיד שלנו, לכן היה סיכוי שהוא ירצה לחזור על ההנאה הזו שוב, ואני רק חיכיתי להזדמנות שזה יקרה.

"מה אתה עושה?" שאל ערן במסן.

"שום דבר מיוחד" עניתי, "קצת השלמות ענינים בעבודה"

"מה מתכנן לשעות הקרובות?" הוסיף ערן ושאל, ואני כבר הבנתי לאן זורמת השיחה ואמרתי: "להיות איתך..."

"אני צריך לצאת עכשיו אבל כשאחזור עוד שעה נדבר" אמר ערן והחרמנות שלי כבר התחילה להרים ראש. זיון עם ערן היה בדיוק מה שרציתי. כמו משום מקום הגיעה ההזדמנות לזיון הזה ואני התכוונתי לתפוס את ההזדמנות בשתי הידיים.

חלפה עברה לה שעה, עברו גם שעתיים ואין סימן וזכר לערן. לפתע טל שלח לי הודעה. מסתבר שהוא חזר מהטיול שלו, אבל הוא די עייף. מהר מאוד הבנתי שאין מצב לסקס איתו היום, אבל להפגש סתם כך היתה אפשרות. רציתי לפגוש את טל החמוד ומאחר וממילא הוא היה זקוק לאיזו עזרה במחשב שלו וגם רצה שאביא לו קצת שירים מהאוסף שלי, קבענו שאני אגיע אליו ויצאתי לדרך. אפילו חיבוק איתו יהיה טוב, חשבתי. רק קצת מגע, לא חייבים סקס כל הזמן. בדרך ראיתי איזו גלידריה טובה ומאחר ואני לא אוהב לבוא בידיים ריקות, עצרתי והעמסתי גלידה במשקל לאריזת קלקר אטומה והמשכתי.

בזמן הנסיעה נכנסתי למסנג'ר מהסלולרי. לאחרונה גיליתי את נפלאות הפטנט הזה שמאפשר לי להשאר בתקשורת גם כשאני בדרכים ואכן התוצאות לא אחרו להגיע. שתי הודעות מערן נחתו עלי. הסתבר שהוא חזר הביתה באיחור גדול ושאל מה קורה איתי. צלצלתי אליו וסיפרתי לו שאני עוד מעט מגיע לת"א בענין אחר אבל אם הוא פנוי אני יכול לחתוך אליו. בליבי חשבתי שאת ההזדמנות להפגש עם ערן אני לא הולך לפספס שוב, מקסימום טל יחכה. שאלתי את ערן אם בא לו גלידה וערן אמר שהוא לא אוהב. נו טוב, הלך על הגלידה, למרות שאם היה אוהב היינו יכולים לעשות איתה עוד כל מיני דברים ולא סתם לאכול עם כפית...

לצערי, ערן אמר שהוא קצת מוגבל בזמן וזה כבר התחיל להשמע לא טוב. אני פשוט לא אוהב זיונים חפוזים. זה לא הסגנון שלי ואני לא מצליח ליהנות בהם ברוב המקרים. אבל שוב, הייתי נחוש בדעתי לזיין את הבחור הזה כך או אחרת ולא ויתרתי. הנחישות שלי התחזקה עוד יותר כשערן אמר לי: "עזוב אותי מגלידה, אני רוצה שתבוא ותטחן לי את הישבן..." והזכרון של הישבן הבהיר הקטן והחלק שלו בהחלט עוררה לי את הזין. עשר דקות אחר כך כבר הייתי אצלו. בלי הרבה שהיות הגענו לאקט עצמו. מוקדם מדי, חשבתי תוך כדי מעשה. הזיון הזה שאמור היה להיות מקצה שיפורים הלך והפך למשהו בנאלי וסתמי שלא הגיע אפילו לקרסוליו של הזיון הקודם איתו. זה לא שלא היה כיף להכנס לתוכו. זה לא שלא היה כיף להרגיש אותו רוכב עלי ונאנק. היה כיף. אבל ערן, גם לאחר שעשה את כל ההכנות המוקדמות שלו שיאפשרו לו לקבל את הזין שלי, התקשה לקבל אותו לאורך זמן. אני - מה לעשות - זקוק לזמן. אני לא גומר מהר ורק זיונים ארוכים שהפרטנר הפסיבי מחזיק מעמד עושים לי את זה ובגדול. ערן לא יכול היה. ערן גם לא רצה ממש להתאמץ בשבילי. זה היה קצת אגואיסטי מצידו, אבל זה כנראה כל מה שאני יכול לצפות ממנו. הוא רצה שאני אזיין אותו מהר וחזק והוא קיבל את מה שרצה. הוא גם נהנה מאוד וגמר בעוצמה. אחרי שהוא גמר הגיע הקטע המבאס השני. ערן לא יכול שיגעו בו אחרי שהוא גומר. אפילו לא ליטוף, אפילו לא חיבוק. זה ענין פיזי כנראה, רגישות גבוהה מאוד בכל גופו. הוא פשוט נרעד והצטמרר כשבטעות נגעתי. זה הדבר שהיה חסר לי לא פחות ואולי אפילו יותר מזה שערן לא החזיק מעמד עד שאני אגמור. המגע. חום הגוף וההתרפקות על בחור שטוב לך איתו. שנעים לך איתו. שרק סיימתם לעשות משהו אינטימי כל כך.

הזיון השני עם ערן היה אכזבה גדולה. אני נמשך לערן ברמות גבוהות מאוד, הגוף שלו עושה לי את זה בגדול וגם השיחות איתו, כשיש לו זמן לדבר. אבל הצרכים שלנו שונים והתזמון שלנו שונה. לדאבוני הבנתי שעם ערן זה לא ילך. רק אם אני אסגל את עצמי לזיונים קצרים וגמירות מהירות כמו שהוא רוצה, אצליח ליהנות איתו. זה לא מתאים לי. זה לא סוג הזיון שאני רוצה ובמיוחד תהיה חסרה לי איתו ההתרפקות שאחרי. גם תזזיותו של ערן מפריעה לי. כמו הארנב מאליס בארץ הפלאים הוא תמיד ממהר. תמיד אין לו זמן. אך אני אוהב דווקא לקחת את הזמן שלי לאט, למשוך את ההנאה ולהתפנק שעות ארוכות עם הבחור שטוב לי איתו. מה שמזכיר לי כמובן שיר. "לוקח ת'זמן" של יצחק קלפטר שאפשר לשמוע כאן:

אפילוג: אחרי הקוויקי הלא מוצלח עם ערן צלצלתי אל טל. הוא עדיין היה פנוי. נסעתי לדירתו של טל וזכיתי לחיבוק החם שכל כך רציתי. גם לנשיקה.

ישבתי איתו שעה - שעתיים, הקשבנו למוסיקה והורדתי לו המון שירים למחשב מצרור הדיסקים שהבאתי איתי.

אה, וגם הגלידה החזיקה מעמד די טוב בקלקר שלה וירדנו עליה כמו שני חתולים מורעבים. אמנם הייתי נהנה יותר שהיינו יורדים זה על גופו של זה, אך זה לא היה הזמן והמקום המתאים לכך. גם השותף הנודניק של טל שלא הפסיק להסתובב לנו בין הרגליים, לא ממש איפשר את זה.

לא נורא. גם ככה נהנו מאוד. "איך הזמן טס כשנהנים" אמר לי טל כשכבר הייתי צריך לזוז. "נכון" עניתי לחמוד החמוד הזה, "תביא עוד חיבוק" וטל הביא חיבוק מכל הלב כמו שאני אוהב. גם נשיקת פרידה טובה הוא הביא לי במדרגות בדרך לרכב. משהו נחמד מתחיל להתרקם איתו. נקווה לטוב.