פילבוקס

הערת המחבר: אחרי תקופה ארוכה של הפוגה בכתיבת סיפורים, יש לי סיפור אירוטי חדש. אז לכל מי שציפה חיכה וקיווה - שתהיה לכם קריאה נעימה ומחרמנת. 

מילי חשבה שיום ההולדת המתקרב שלה יהיה סיבה כפולה ומכופלת לשמחה. היא ונועם  הכירו במסיבת יום ההולדת העשרים ושלוש שלה ומאז לא זזו מטר זה מזה. מאז חלפו שבע שנים מאושרות של זוגיות. שניהם לא היו מאמינים גדולים ברבנות ומוסדותיה ולכן התאים להם לחיות יחד בלא נישואין למרות שזה הרגיש כמו זוג נשוי לכל דבר. במלאות חמש שנים לחייהם המשותפים הם עיברתו ואיחדו את שמות המשפחה שלהם לשם אחד והיום נקראו מילי ונועם אבן זיו. צמד חמד לעיני כל מכריהם, אהבה פורחת וסקס נפלא, אך האמת שמתחת לפני השטח היתה שונה. מילי לא ידעה דבר וחצי דבר על הגחלת הרוחשת בבטנו של נועם בתקופה האחרונה, אבל משהו נראה לה לא כתמול שלשום.

מילי היתה חובבת נומרולוגיה גדולה והיתה לה חיבה מיוחדת לספרה שבע. מאחר ומעולם הם לא חגגו את זוגיותם המשותפת עם כל חבריהם ובני משפחתם, אפילו לא בטקס אלטרנטיבי, היא גמרה אומר בליבה כי יש לחתום את שבע השנים הטובות שלה עם נועם בחגיגה גדולה ברוב עם והדר. נועם לא היה איש של פורומים גדולים ולא אהב מסיבות המוניות. מסגרות מצומצמות התאימו לו יותר. לומר שהוא אהב את הרעיון של מילי תהיה הגזמה גדולה, אבל בלית ברירה הוא נתן את הסכמתו שבשתיקה ומילי ראתה בכך אור ירוק לשעוט בכל הקיטור קדימה.

הכותרת "מסיבת זוגיות" שהגתה מילי בהזמנות ששלחה לעשרות חברים, מכרים ובני משפחה היתה כותרת בלבד. באותיות הקטנות כתבה מילי שנועם והיא חוגגים שבע שנים טובות של זוגיות בתקווה שעתה יגיעו שבע השנים הטובות עוד יותר ועוד רבות אחריהן. היא גם הוסיפה וציינה שזהו גם יום ההולדת השלושים שלה ולכן שמחה כפולה ומכופלת. לצורך הארוע הזמינה מילי מקום לעריכת הארוע בגן הארועים "שדות ירוקים", קייטרינג יוקרתי, די ג'יי מעולה וכל ההו-הא שמסביב. מלבד רב ושמלת כלולות זה היה כמו מסיבת כלולות לכל דבר וכך היא גם הרגישה, אם כי באיחור קל של שבע שנים.

כמעט חצי שנה עמלה מילי על ההכנות למסיבה, אולם בחודשיים האחרונים החל נועם, שעד עתה שמר על זכות השתיקה, לסנן מתחת לשפם שלא היה לו כל מיני דקירות ועקיצות קטנות על כל הארוע, שמילי לא ממש הבינה מאיפה הן הגיעו לפתע. הנרגנות הזו שלו היתה משהו שמילי לא הכירה עד אז, אבל היא נטתה ליחס אותה לסלידתו מאירועים המוניים. מילי התעלמה וספגה עד ששבוע לפני המסיבה הכל התפרץ. בדיעבד הבינה מילי שזו בעצם היתה המריבה הראשונה שלהם, אבל מריבה ראשונה זו עמדה להיות גם האחרונה.

נועם אמר לה שהוא כבר לא ממש מרגיש מה שהרגיש פעם, שהועם הזוהר וכבו הניצוצות ובלעדיהם אין טעם להמשיך יחד. מילי לא הבינה על מה לעזאזל הוא מדבר. אולי הסקס כבר לא היה מלהיב כל פעם כמו תמיד, זה נכון. יכולת החידוש אחרי שבע שנים כבר פוחתת והולכת והכל הופך לאיזה מין ריטואל ידוע מראש שלכל אחד מהם יש את התפקיד המיועד לו, אבל מי אומר שמה שחשוב זה חידושים? מה רע שכל אחד מהם יודע מה עושה טוב לשני? מה רע שהם מישמים את הידע והנסיון הזה? מי אמר שצריכה להיות אורגזמה בכל פעם שעושים סקס? הרי אפשר גם סתם כך ליהנות מהאינטימיות והמגע. מה קרה לנועם שפתאום אחרי שבע שנים מחפש מחדש את ההתרגשות והניצוצות?

אולי... החלה מילי לחשוב ופסלה את הרעיון על הסף. לא, לא יכול להיות שיש לו מישהי מהצד. נועם אף פעם לא הסתכל על בחורות אחרות ותמיד החמיא לה ללא הרף. אמנם הסקס בזמן האחרון ידע עליות ומורדות, אבל הוא כבר לא כל כך צעיר, בגיל שלושים ושמונה הגוף כבר לא מה שהיה פעם. ואולי בכל זאת? הרי הוא החל לשים לב יותר ויותר להופעה החיצונית שלו בזמן האחרון, התחיל לעשות קצת כושר, קנה לא מעט בגדים. משהו עובר עליו ללא ספק. למרות הכל, הספק התחיל לנקר למילי. הספק הוליד שאלות נוקבות, השאלות הולידו ויכוח, הויכוח יצר מריבה והמריבה הביאה לפיצוץ.

נועם כבר החל לארוז מזוודה, אמר שהוא סוחב את ההרגשה הזו בבטן כבר כמה חודשים ולא רצה להרוס לה את התוכניות, אבל הוא לא יכול לחיות עם השקר הזה יותר. הדמעות של מילי עצרו אותו ברגע האחרון. בפולניות אופיינית היא התחילה לנגן לו על המצפון. על "מה יגידו?" על זכרון שבע השנים הטובות, על זה שהוא לא יכול לעשות לה את זה עכשיו, שבוע לפני יום ההולדת שלה ומסיבת הזוגיות  המתוכננת. אחר כך גם הגיעו התחנונים. שיתן לזה עוד צ'אנס, שלא ירים ידיים כל כך מהר ויוותר, לפחות שיעברו את המסיבה הזאת בשלום וגם פרק זמן קצר אחר כך שבו היא תשתדל להראות לו שיכול להיות גם אחרת. פניו של נועם נפלו.

"זה לא ילך מילי, אני יודע. אין טעם שנרמה את עצמנו" הוא אמר, אך מילי המשיכה להתעקש ובסוף נועם התרצה.

"אני נותן לזה עוד חודש" אמר לה, "זה לא שאני מאמין שזה יעזור משהו, אבל אני לא שונא אותך מילי ואני לא רוצה לעשות לך מפח נפש יותר ממה שממילא יקרה. אני רק פשוט כבר לא מאוהב בך יותר."

"תגיד לי את האמת, נועם, יש לך מישהי אחרת?" הטיחה בו מילי את השאלה שלא העזה לשאול במפורש עד אז.

"לא" אמר נועם והוא לא שיקר, כפי שמעולם לא שיקר לה. הוא רק לא סיפר לה את כל האמת. הוא רק הסתיר ממנה משהו שהיה חשוב ומהותי הרבה יותר מאשר איזה שקר לבן קטן. אין צורך שהיא תדע, חשב נועם. ממילא הם נפרדים, אז לשם מה להעמיק את הפצע?

אליאס היה סטודנט ערבי צעיר תושב לוד בן 21. זה מה שנועם ידע עליו כשאליאס פנה אליו בצ'ט של גייז שאליו נמשך נועם כבחבלי קסם בחודשים האחרונים. הוא אפילו לא ידע מה חיפש בכלל בצ'טים האלה כשהחל להסתובב שם, אבל משהו גירה אותו והסעיר את חושיו, משהו שלא קרה לו כבר שנים. אחרי שהם עברו לשיחת וידאו ואליאס גם פתח מצלמה, הזין של נועם נתן קפיצה נוספת של התלהבות.

"אני חרמאן" כתב לו אליאס, שהעברית שלו לא היתה משהו.

"גם אני" השיב נועם "ומה אתה אוהב?"

"אני רוצה מישהו שיתקע אותי חזק" ענה לו אליאס ונועם הרגיש צמרמורת עוברת לו בכל הגוף, במיוחד כשנזכר בישבן העסיסי שאליאס חשף בפניו במצלמה זמן קצר לפני כן.

"אני לא אוהב קוויקי" ענה נועם והוסיף: "יש לך זמן וחשק לסקס ארוך?"

"אם יש לך כואח" כתב אליאס.

"פנוי מחר בשעות היום?" שאל נועם ואליאס אמר לו מתי הוא יוכל להיות פנוי אבל אז הוסיף ושאל: "אבל איפה תזאן אותי?"

נועם ניסה להסתיר את סלידתו משגיאות הכתיב המזעזעות ולהתרכז רק בישבן הסקסי והסביר לו איפה יוכלו להפגש.

למחרת הם אכן נפגשו והזיון היה ממש חלומי. אליאס לא היה בחור יפה במיוחד, אך היה חטוב וגברי והישבן העסיסי שלו הזמין ביקורים חוזרים ונשנים. למרות זאת, נועם הופתע קצת שאליאס נאנק מכאבים בזמן החדירה.

"אני לא הראשון שלך?" הוא שאל.

"לא, כבר זיינו אותי" ענה אליאס "למרות שאני חדש, רק שנה בקטע".

"מתי בפעם האחרונה?"

"לפני שלושה חודשים" ענה אליאס ונועם התחיל לתהות אם הוא אכן אומר לו את האמת, אבל המשיך לנסות תנוחה כזאת ואחרת. בכל התנוחות אליאס נאנק מכאבים, עד שנועם פשוט נשכב על הגב והציע לאליאס לרכב על הזין הזקור שלו לאיזה עומק שירצה ובאיזה קצב שירצה וזה כבר הלך יותר טוב. אליאס עלה עליו עם הפנים אליו ואט אט השחיל את ישבנו על הזין הזקור והמשתוקק של נועם שכבר רצה להתפוצץ לו בתוך הישבן המטריף הזה שלו. אליאס התחיל לרכוב ונועם השיב בתנועות נעיצה משלו, אך מיד כשעשה זו חזר אליאס להאנק מכאב ונועם הפסיק ופשוט נתן לאליאס לעשות את כל העבודה ורק תפס לו את הזין ואונן לו בקצב, מה שהביא את אליאס לחייך חיוך רחב.

"כן, כן, ככה זה טוב" פלט אליאס בין עליה לירידה על הזין היפה של נועם ובין התנשפות להתנשפות, עד שאחרי זמן מה החל להתיז את זרעו החם לכל עבר.

נועם לא חיכה אפילו רגע אחד נוסף. בעוד הזין של אליאס פולט מטח אחר מטח, הפך אותו נועם על הצד והחל לזיין אותו כמו שצריך כשהוא אוחז בישבנו הרך ולש אותו בין ידיו בזמן הנעיצות העמוקות לתוכו. אליאס שהיה כבר באמצע האורגזמות הארוכות שלו המשיך להאנח, אנחות שנועם כבר לא ידע אם באות מהנאה או מכאב, אך גם לא היה ממש אכפת לו. אחרי שעתיים של זיונים בכל מיני תנוחות, הזין שלו שיווע לגמירה והביצים שלו התחננו לשחרור הכאב המציק מלחץ הזרע שרצה לפרוץ החוצה. נועם המשיך לתקוע את אליאס חזק וטוב ולפתע הרגיש זרמים עוברים בכל גופו כשהזרע החל להתפרץ החוצה ולמלא את הקונדום. עוד ועוד מטחים של זרע נורו לתוך הקונדום עד שנועם הרגיש מרוקן סופית.

אחרי שיצא מתוכו אמר לו אליאס שיש לו זין גדול והוא מצטער שהיה לו קצת קשה לקבל אותו בהתחלה. "גדול?" הופתע נועם, "אף פעם לא חשבתי שהוא גדול במיוחד..."

"כן, כן, גדול. אני מת על הזין שלך" אמר אליאס ונועם רק חייך.

באותו ערב כבר חיכתה לנועם הודעה מאליאס: "אני חארמאן עליך. רוצה שתזאן אותי שוב. בא לחה?"

אוף האליאס הזה, חשב נועם, רוצה לקחת סטוץ נחמד ולעשות ממנו רומן מתמשך? לא מתאים לי. לא עכשיו עם כל הבלגן שלי עם מילי. נועם השיב לו איזה תשובה מתחמקת ולא מחייבת וחשב שהוריד אותו מהגב שלו. אחרי היסוס נוסף הוא החליט לא להכנס לצ'אטים האלה בזמן הקרוב, מה שבטוח בטוח. למחרת באה גם המריבה הגדולה עם מילי ונועם כבר לא ידע מה לעשות.

אף אחד מחבריהם ובני משפחתם לא ידע שקדרו שמי התכלת של משפחת אבן זיו. נועם ומילי המשיכו בהצגת "הכל כרגיל" שלהם כלפי חוץ, עד שיומה של מסיבת הזוגיות הגיע. בשעה הראשונה הכל הלך למופת, אבל בשלב מסוים נועם שם לב למשהו מוזר. בחור שלא היה מוכר לו שישב בשלחן ליד, הסב מבטו אליו ללא הרף והכל בזמן שחברתו של אותו בחור לא מפסיקה להתמרח עליו. בתחילה חשב נועם שהבחור מסתכל על מילי שישבה לצידו. הרי אם הוא לא מוכר לו הוא חייב להיות ממכריה או משפחתה. אחר כך שם לב שגם כשמילי לא ישבה שם, הבחור לא חדל לנעוץ בו מבטים ארוכים ומלאי משמעות. הוא היה בחור כבן 30 - 35, נאה, בהיר ודי מושך. נועם שכבר לא זיין יותר משבוע מאז הסטוץ עם אליאס, היה כבר חרמן גדול, אבל הוא לא העז להתחיל סתם כך עם מישהו בארוע שבו היו כל בני משפחותיהם. הלחץ בביצים הלך וגבר ונועם החל להרגיש את זקפתו מתעוררת על כורחו. הוא סידר את הזין המזדקף על הצד והחליט ללכת לפרוק קצת לחץ בשירותי האולם, רק שלא שם לב שכשהוא צועד לכיוון השירותים, הוא לא צועד לשם לבד.

כשנועם נכנס לשירותים הוא הרגיש לפתע שגם השלפוחית לוחצת לו מרוב השתיה שהערה אל קרבו מאז שנכנס לאולם. הוא גם היה קצת מטושטש מאלכוהול ולכן דידה קודם כל לעבר המשתנה, שלף את הזין התפוח חלקית שלו והחל לרוקן את השלפוחית כשעיניו עצומות. לפתע הרגיש נועם שמשהו נוגע בו. הוא פקח את עיניו בהפתעה וראה את ידו השלוחה של הבחור מהשולחן ההוא מלטפת לו את בסיס הזין.

"מה לעזאזל..." החל נועם לומר אך הבחור הסיט את ידו ואמר: "מצטער, הייתי חייב להרגיש את הזין היפה שלך, אני מקווה שאני לא טועה, אבל אתה בקטע של בנים?"

"מי? מה? מאיפה?" הגיב נועם בקטעי מילים שבורות.

"קורן, להזדיין, ענין של תחושה פנימית" ענה לו הבחור בצרור אחד לכל שאלותיו.

"אתה רציני? כאן?"

למה לא?" שאל קורן שפתח בעצמו את מכנסיו ואף נתן להם לגלוש קצת מטה כששלף את הזין החמוד והבהיר שלו והחל להשתין בעצמו. נועם העיף מבט לתחילת ישבנו של הבחור ואהב את הפלומה הבהירה והחריץ המזמין שקצהו כבר בצבץ מבעד למכנסיים המופשלים קמעא.

"יש לך..."

"קונדומים? כן. אני תמיד מצויד."

"אבל חברה שלך..."

"חברה שלי יודעת שאני דו והיא מקבלת אותי ככה" ענה קורן ניער את הזין ותחב אותו לתחתונים. "אז אתה בא?" הוסיף ושאל והצביע על שירותי הנכים המרווחים "אני חייב שמישהו יזיין אותי, לא קיבלתי זין כבר חודשיים." ונועם רק חייך ונכנס אחריו לשירותי הנכים כשהזין הזקור שלו כבר מאיים לקרוע את המכנסיים.

כשנכנסו לתא, נועם כבר לא יכול היה לחכות. הוא הסיר באחת את המכנסיים והתחתונים של קורן שכבר הרים רגל אחת והניח אותה על האסלה, מחכה לזין הלוהט של נועם אשר רגע אחרי שעטה עליו את הקונדום, כבר חדר לתוכו מהר וחזק.

היה לקורן ישבן בהיר ופלומת שיער זהוב ורך השוות ה לו משנה קסם. נועם נהנה מהזיון הזה כפי שלא נהנה כבר זמן רב. מראה הזין השחום שלו החודר בקצב לישבנו הזהוב של קורן, חירמן אותו מאוד. קורן סובב את ראשו לאחור להביט במה שקורה וגם כאילו חיכה למשהו. באופן אינסטינקטיבי קרב נועם את ראשו אליו ונשק על שפתיו. כשנצמדו השפתיים קורן ממש שאב אותו פנימה בו בזמן שהזין של נועם משחיל את ישבנו בקצב גובר והולך. נועם הניח את ידיו על מותניו של קורן והסתייע בהן כדי להדוף את קורן אליו בקצב החדירות. קורן החל להאנח. ידו כבר רצה במהירות על המוט הזקור שלו עד ששניהם גמרו ביחד, נועם ממלא את הקונדום וקורן מתיז על כל הקיר שממול ועל האסלה. התכווצויות ישבנו של קורן על הזין שלו בזמן הגמירה סחטו מנועם את טיפת הזרע האחרונה, עד ששניהם התיישבו עייפים ומסופקים על מכסה האסלה.

רק אחרי שהם סיימו להזדיין נועם נזכר לשאול אותו מיהו בעצם ואם הוא חבר נעורים של מילי או משהו כזה.

"חחח" הגיב קורן בצחוק, "אני אכן מכיר את מילי מאז שהייתי ילד, אבל חבר? זה כבר יותר מדי קינקי אפילו בשבילי."

"קינקי? למה?" תהה נועם שלא ראה את האמת המונחת לו מול הפרצוף.

"כי גילוי עריות לא ממש עושה לי את זה" צחק קורן, "מילי, היא אחותי למחצה. מאותו אבא אך לא מאותה אמא. אני כבר שנים לא חי בארץ. מגיל 14, כשאבי עזב לפלורידה. גם לא ממש הייתי בארץ כבר שנים, באתי במיוחד לח... חגיגה שלכם. כמעט אמרתי חתונה בטעות" המשיך נועם לצחוק מול מבטו הנדהם של נועם.

"תגיד לי, זה נראה לך משעשע לפתות את הבן זוג של אחותך בערב החגיגה שלה? איזה מין אח אתה בכלל?"

"כזה שיודע לזהות הומו מקילומטר ולהבריח אותו כמה שיותר מהר מאחותי היקרה. חגיגת זוגיות... פחח... לא נסחפתם קצת עם ההצגה הזאת?"

"מה... מאיפה אתה יודע שנפרדנו?" תמה נועם.

"שנפרדתם? אני לא יודע ש... מה נפרדתם? מתי? אז למה המסיבה? אני התכוונתי להצגה שאתה עושה כאילו אתה סטרייט שמאוהב באחותי. אז מה, סתם התאמצתי? אתם כבר נפרדתם... הילריוס" התפרץ קורן בעוד צרור של צחוקים.

"אז זה כל מה שזה היה בשבילך? נסיון לחשוף את הומואיותי ולהפריד אותי מאחותך? בשביל זה סבלת?"

"אולי זה מה שחשבתי בהתחלה כששלחתי אליך את כל המבטים ההם, אבל לסבול? מה פתאום לסבול? היה אחלה זיון. באמת שכבר לא קיבלתי זין חודשיים. אתה מזיין נפלא. עכשיו אני מבין למה אחותי כל כך מתלהבת ממך..." אמר קורן והמשיך לצחוק כשלפתע נשמעו דפיקות חזקות בדלת התא.

הדופק העקשני לא אמר כלום רק המשיך לדפוק חזק ולחכות שיפתחו לו את הדלת. לא היתה ברירה. נועם וקורן סיימו להתלבש ונועם פתח את הדלת במבוכה רבה. הוא עוד לא הספיק למקד את מבטו באדם העומד מולו כשחטף את האגרוף ישר לפרצוף והעולם השחיר סביבו. כשהתעורר הוא היה חבוק בזרועותיו של קורן המודאג שמגונן עליו מהתוקף המסתורי ושולח בו רשפי זעם. "ככה המלצרים בדרך כלל מתנהגים באולם הזה שלכם? מה קרה? אתה עד כדי כך הומופוב שלא יכול לסבול ששני גברים מזדיינים אצלכם בשירותים?" שמע את קולו של קורן גוער בדמות הלא ברורה שנועם המטושטש יכול היה לראות רק שלבושה במדי מלצר.

"לא, אתה לא מפין" שמע קול חלש שמשהו בו נשמע לו מוכר, אבל אז איבד את ההכרה שוב. כשנועם התעורר שנית, לא היה שום מלצר בסביבה, אלא רק קורן שמרטיב את מצחו במפית רטובה ומושיט לו כוס מים.

"הדימום לפחות הפסיק" אמר קורן.

"דימום? איזה דימום?"

"מהאף שלך. דיממת כמו אני לא יודע מה. כבר חשבתי לקרוא לעזרה אבל המלצר המטורף הביא  מפיות ופלסטר והתחנן שאני לא אעשה פדיחות. אבל לא בגללו לא עשיתי פדיחות, רק בגלל אחותי. לא מבין את ההומופובים האלה... מה זה ענינו מה אנחנו עושים בכלל?"

נועם רק נאנח וניסה לקום וקורן עזר לו. הוא הביט בפרצופו במראה, ראה את אפו הנפוח ואת שרידי הדם הקרוש ואמר לקורן: "טרקת עלי את הדלת בטעות. זה הסיפור. לא מלצר. לא אגרופים, לא כלום. ברור?"

"כן, כן" אמר קורן ועזר לו ללכת חזרה לאולם.

אחרי שהסבירו למילי לאן נעלמו וסיפרו לה על התאונה המצערת, נרגעו הרוחות, לפחות לזמן מה. הארוע המשיך עד תום ונועם החזיק את עצמו בשיניים נוכח כאב הראש המתעצם והולך שלו. דמותו של המלצר החטוב המכה לא נראתה בסביבה ונועם לא היה בטוח כלל שיזהה אותו כי לא ראה את פניו. השאלה למה כל זה קרה המשיכה להציק לנועם. משום מה הוא לא קנה את סיפור התפרצות הזעם של מלצר הומופוב שקורן מכר לו. משהו אחר מסתתר שם, חשב נועם, אבל לא הבין מה, כי אף פעם לא היה לו שום סטוץ עם מלצר. חוץ מזה הפרטנרים שלו לזיונים המזדמנים דווקא נהנים בדרך כלל ואין שום סיבה שיצא מהם איזה מישהו נוקם ונוטר.    

אחרי שלושה ימים נועם חזר לצ'ט. אליאס כבר חיכה לו שם. מסתבר שמאז הסטוץ שלהם הוא מחכה לו שם יום יום.

"אתה נשואי?" הוטחה בו השאלה - האשמה הראשונה.

"אמממ...לא בדיוק"

"בגלל זה ברחתה ממני? לא האיה לך טוב איתי?" שאל אליאס.

"כן" נאנח נועם "היה זיון טוב מאוד".

"חשבתי שזה היה יותר מזיאון..." אמר אליאס "חשבתי..."

"מה לא שמעת על סטוצים? מה אתה הומו מאתמול? סטוץ זה סטוץ. היה טוב, נגמר, ביי. מה כל כך קשה להבין."

"איך שאתה רוצה, נועם. רציתי להגיד לך שאני מצטער, אבל וואלה אני לא מצטער על קלום. האיה מגיעה לחה" אמר אליאס.

"על מה להצטער, מה היה מגיע לי, אני לא מבין" ענה נועם.

"עדייו נפוח לך האף?" שאל אליאס.

"כן, גם כואב מאוד, מה אתה מטורף? למה עשית את זה" שאל נועם שכבר הבין הכל, אבל אליאס כבר לא היה שם בצ'אט.

הוא באמת היה חמוד, הסטודנט-מלצר המטורף הזה, חשב נועם. הישבן שלו אלוהי, אבל רבאק, סטוץ זה סטוץ. מה לי ולו בכלל? אנחנו מעולמות שונים בכלל והוא גם... החל נועם לחשוב. רק באותו רגע הוא החל להבין שלמרות כל ליברליותו השמאלנית המופגנת היה בו בכל זאת איזה גזען קטן עמוק עמוק בפנים והחל לתהות האם זה בגלל שזה סטוץ או בגלל שאליאס... ערבי. מה שלא תהיה הסיבה, עם חמום מוח כזה נועם לא רצה להסתבך יותר. הוא הושיט היד לטלפון וצלצל לקורן. לראשונה מזה זמן רב בא לו לראות שוב את הזיון האחרון שלו. נועם הרגיש את משק כנפי הפרפרים בבטן, פרפרים שחשב שכבר פרחו מקרבו ללא שוב. ואולי לא?