פילבוקס

שלוש פעמים עד היום סבו על חומות הפילבוקס של הבתולים האנאליים שלי שלושה בחורים שונים והחומות עמדו איתן. באותן שלוש פעמים ניסיתי כי רציתי לנסות, אבל מיד עם החדירה עצרתי הכל מרוב כאב, אז אינני מחשיב זאת כזיון או כאובדן הבתולים האנאליים שלי.

השבוע, אחרי כשבועיים שלא נפגשתי עם ארי הירושלמי, 25, ושבוע אחרי שלא היה לי סקס בכלל עם אף בחור, נפגשנו לכמה שעות. הגעגועים והחרמנות עשו את שלהם ואחרי משחקי מיטה שונים ארי רצה לנסות משהו שונה וביקש שאתהפך על הבטן. ידעתי שאני רוצה מתי שהוא לנסות את זה שוב, ידעתי שאני לגוון את קשת ההנאות שלי ואם אפשר למצוא עוד דרך לעשות כיף, אז למה לא? ידעתי שאני רוצה להרגיש פעם איך זה להיות בצד השני, המקבל, אז למה לא עם ארי בעל הזין הבינוני-קטן, ארי שטוב לי איתו ואני סומך עליו?

הפעם ארי עשה עבודת הכנה טובה יותר, כאב קצת בהתחלה וכאב שוב פה ושם בהמשך, אבל לא עצרתי אותו. יותר משכאב היתה זו הרגשה מוזרה בשבילי, לא מענגת אבל גם לא בלתי נעימה. הכל התערבב עם תחושה נעימה כללית של גופו החושני של ארי הרוכן עלי בתפקיד האקטיבי. כל פעם שנאנקתי קצת מכאב, ארי כבר חשש ששוב אני אעצור הכל ונתן לי להרגע ולהתרגל לפני שהמשיך לפמפם. אהבתי את המגע, הרבה פחות אהבתי את החדירה עצמה, אבל רציתי לענג את ארי והשתדלתי לתת לו להתענג קצת. מקדימה היה יותר נחמד כי יכולתי לראות אותו ולנשק אותו תוך כדי, אבל אף תנוחה לא ממש עשתה לי את זה באותה מידה שעושה לי להיות אקטיבי ולטחון ישבנים חמודים.

ידעתי שמתי שהוא יגיע השלב שהוא ירצה שאני אזיין אותו ושאני אעשה את זה חזק. פסיבי נשאר פסיבי גם אם הוא מפמפם קצת, ואכן אחרי זמן של זיון הישבן הקטן והמסכן שלי, ארי רצה לעבור למה ששנינו בעצם אוהבים יותר. הוא שלף עצמו מתוכי ובקול מחורמן ביותר ביקש: "תזיין אותי עכשיו, תזיין אותי חזק". ארי נשכב על גבו, הרים את רגליו באויר וטחנתי לו את הצורה כמו שהוא אוהב. מדי זמן החלפנו תנוחות עד שלבסוף הוא היה חצי על הצד וחצי על הבטן, כך תחושת המגע הטובה יותר של הזין שלי המפלח את אחוריו וכך גם הוא יכול לאונן לעצמו תוך כדי. זה היה ממש אחלה. כשארי הרגיש את הקצב שלי מתגבר לקראת גמירה הוא אונן לעצמו במרץ כדי לגמור יחד איתי, עד שגמרנו בהמון כיף בהפרש של שניות זה מזה. ארי אומר שזה היה הזיון הכי טוב שלנו. אולי.

אחרי הזיון והמקלחת ישבנו לאכול סושי שהבאתי איתי בתור הפתעה. ארי לא כל כך רגיל לסושי אבל הוא ליקק את האצבעות. אחר כך הוא ליקק עוד משהו ואחר שסיים גם עם זה סתם ישבנו לשתות ולדבר. אם מישהו מכם חשב ש"הובקעו חומות הפילבוקס" הוא רק אובדן הבתולים האנאליים שלי, אז הוא טעה. ארי בעדינות ובנחישות הביא אותי בשיחה לפינות שלא העזתי לדבר עליהם עם אף אחד עד היום. סיפרתי לו על ענינים אישיים מאוד שחלקם ידועים אך ורק לי. מעולם לא היתה לי הזדמנות לספר למשהו הכל בלי כחל וסרק, ללא מחיצות וללא חומות. ארי הצליח להביא אותי לשם. בעדינותו, בנעימותו, ברגישותו וברגשותיו [תחליף למילה "אהבתו" שאני חושב שגדולה מדי עלינו, למרות שהוא אומר לי מדי פעם שהוא אוהב אותי] וכך בשיחת חולין על סושי ושתיה הובקעו חומות הפילבוקס שנית. הפעם החומות הרוחניים שלי. משום מה דווקא ההבקעה הזו היתה לי הרבה יותר קשה.

לסיום בחרתי להביא את השיר Take it to the limit של ה- Eagles, להקת רוק משנות השבעים שאני מאוד אוהב למרות ואולי בגלל שלפעמים חלק מהשירים שלה נשמעים יותר כמו קאנטרי או פולק מאשר רוק. השיר הזה נכלל באלבומה של הלהקה Their Greatest Hits (1971-1975)  אשר עשה הסטוריה בתור האלבום הנמכר ביותר בארה"ב עם מכירות של כ- 27 מיליון עותקים ואף הגיע למקום שלישי בהיקף מכירות בעולם כולו. השיר הזה עצמו הגיע בשנת 1976 למקום הרביעי בבילבורד האמריקאי וזהו לדעתי גם אחד השירים היפים ביותר של הלהקה הזו. מה שמוצא חן בעיני במיוחד בשיר הוא לא רק  הנעימה היפה וההרמוניה הקולית ולא רק שם השיר המזכיר לי כל מיני דברים שאני עושה בזמן האחרון עד הקצה, אלא גם בגלל כמה משפטים מיוחדים מתוכו הזה שמדברים אלי מאוד ואשר הדגשתי אותם בצהוב:

You know I’ve always been a dreamer

(spent my life running ’round)

And it’s so hard to change

(can’t seem to settle down)

But the dreams I’ve seen lately

Keep on turning out and burning out

And turning out the same