פילבוקס

"משתעמם בעבודה" עניתי.

"אז בוא לי-ם"

"בא לך לשחות?" השבתי מערבב בכוונה בין י-ם לים.

"רעיון אדיר, הייתי רק פעם אחת השנה בים" אמר הירושלמי.

"נראה לך שאני יכול להתפלח באמצע היום וללכת לים?" הקשיתי.

"למה לא? לי-ם אתה יכול לבוא ולים לא?"

"יש הבדל" אמרתי.

"הבנתי, בשביל זיון אתה תתפלח אבל לא סתם בשביל ללכת איתי לים"

"באמת מפתה הרעיון לשכב על החול החם לידך, לטבול במים באמצע החום הזה..."

"אל תתגרה בי"  אמר ארי.

"אבל עד שאני אגיע לירושלים ועד שנגיע לים יהיה כבר מאוחר מאוד" אמרתי.

"טוב, אני לא אלחץ עליך" נסוג ארי ולא שם לב שאני כבר מקשקש במפתחות הרכב מול מצלמת האינטרנט במסנג'ר.

"תסתכל" אמרתי לו.

"על מה?" שאל ארי.

"על המפתחות של הרכב, טמבל, אני בא..."

וואוו, גדול, אתה תותח" יצא ארי מגדרו "אני מארגן הכל, רק תבוא"

שעה אחר כך כבר הייתי אצלו, עוד שעתיים בפקקים עד הים. שעות אחר הצהרים המאוחרות לקראת ערב. הים היה נפלא. המים חמימים, החול נעים, נכנסנו לים והשתובבנו קצת, לא יותר מדי כי זה בכל זאת היה חוף ציבורי רגיל. אבל כשהגלים זרקו אותנו לפעמים זה אל זה, איר ניצל את המגע המקרי הקצר כדי לתחוב את ידו לרגע לתוך בגד הים שלי ולמשש לי את הזין, שהגיב כמובן בהתלהבות רבה. אחר כך נשכבנו זה לצד זה על הבטן על החוף, ממש על קו המים, כשהגלים הקטנים מרטיבים את גופינו מפעם לפעם. שעתיים בהם שכחתי מהעבודה, שכחתי מכל הבעיות האחרות, ורק להתרגע לצד הבחור המקסים הזה היה שווה הכל. לא היינו בים זמן רב, אבל זה היה שווה הכל. אחרי ארוחה קלה במזנון כשכבר חשבתי להקפיץ אותו לתחנת האוטובוס הקרובה מספר לי ארי בנונשלנטיות כי אמו יצאה לארוע משפחתי.

"זאת אומרת שהבית שלך ריק כל הזמן הזה ולא אמרת לי?"

"אם הייתי אומר לך לא היית רוצה לצאת מהבית, יא חרמן" צחק ארי.

"דווקא לא, הבילוי בים איתך היה אחלה, למרות שאני חרמן. הים מחרמן אותי במיוחד".

"שמתי לב..." אמר ארי, רומז לזקפה הספונטנית שהיתה לי כששכבנו סתם כך על הבטן בחוף.

"אז אולי..." התחלתי וארי כבר ידע בדיוק למה אני חותר.

" תיקח אותי הביתה לירושלים?" שאל.

"כן, למרות שיהיה די מאוחר" אמרתי.

"ותזיין אותי שם?" שאל.

"אם תרצה, אני אשמח" עניתי.

"יאללה, אז למה אנחנו מחכים?"

בדרך ארי התקשר לאמא שלו לעדכן אותה שאנחנו חוזרים עכשיו מהים לירושלים. יש ביניהם קשר מאוד מיוחד והדוק, הרבה יותר מקשר רגיל בין אמא לבן. אולי בגלל שהוא גדל כל השנים בלי אבא, אחרי שהוריו התגרשו כשהיה עוד פעוט. אין ביניהם סודות והיא יודעת עליו הכל, אבל לא ידעתי עד כמה. היו ביניהם כמה חילופי משפטים שלא ממש שמתי אליהם לב ואז ארי גם צחק והשיחה הסתיימה.

"הכל בסדר?" שאלתי.

"כן. אמרתי לה שהיינו בים והיא שאלה אם עשינו גם מספר בים. ככה היא קוראת לזיון...מספר..."

"אני לא מאמין, מה אתם עד כדי כך מדברים חופשי על דברים כאלה?"

"כן"

"ומה אמרת לה?"

"שלא היה עדיין, אבל יהיה בבית" צחק ארי.

כשהגענו לירושלים היה כבר עשר בלילה. נכנסנו למקלחת להוריד את כל החול והמלח ושם במקלחת בעזרת הסבון החלקלק אכן הזדיינו כמו שצריך. זיון בעמידה במקלחת זה משהו נפלא, אבל עצרנו אותו לקראת השיא, סיימנו את המקלחת, התנגבנו והלכנו למיטה להמשיך בפינוק ארוך וטוב לעוד שעה ארוכה. ארי קיים את הבטחתו לאמו. זה היה סיום נפלא ליום בלתי שגרתי עם הבחור המקסים הזה. בשעת לילה מאוחרת אספתי את עצמי בחוסר חשק, התקלחתי שוב ונשקתי לו לשלום בדרך הארוכה חזרה הביתה.

אחר הצהרים המענג הזה הזכיר לי שיר ישן ושקט משנת 1976, אשר הגיע אפילו לזמן קצר למקום הראשון המצעד האמריקאי, Afternoon Delight של להקת Starland Vocal Band. אם השיר הישן הזה בכל זאת נשמע לכם מוכר, זה כנראה בגלל שבשנות ה- 90' והאלפיים עשו בו שימוש רב בלא מעט סרטים וסדרות טלוויזיה כמו: סיפורו של וויל הנטינג, לילות בוגי, סטארסקי והאץ', הסימפסונס, סאות' פארק ועוד. שמיעה וצפיה נעימה כאן:

למרות היום הנפלא ולמרות שארי הוא בחור שאני נהנה להיות איתו בלי שום קשר לזיונים, למחרת בבוקר קמתי עם זקפה אדירה וידעתי שאני חייב זיון בוקר דחוף. לא ידעתי עדיין אם זה יהיה מישהו מיזיזי הותיקים או מישהו חדש אבל אחרי שעתיים כבר ידעתי.