פילבוקס

לכל מי שתהה איפה רוני, 23, החמוד שהתחלתי לפתח יחס יותר משמעותי אליו, אז הוא עדיין חי וקיים. הענינים איתו זורמים באיטיות אבל בעונג רב.

אחרי הקוויקי בצהריים עם עומרי כבר לא חשבתי שאני מחפש עוד סקס, אבל למרות זאת מאוד הצטערתי שלא אצליח להפגש באותו יום עם רוני. לוחות זמנים צפופים של שנינו הפכו את המפגש הרצוי למשהו בלתי אפשרי, אם כי סיכמנו שנדבר אחר הצהריים ונראה כבר מה יהיה.

בסופו של יום דווקא הזדמנתי לת"א ובדיוק כשסיימתי שם את עניני [לא סקס, יש לי גם ענינים אחרים לטפל בהם J] רוני התקשר. תזמון מופלא כזה שמיד החלטנו להפגש אפילו אם זה יהיה לזמן קצר. ממילא הייתי צריך לחזור מת"א למקום אחר ורוני היה צריך להגיע לעיר מסוימת שנמצאת על הדרך, אז הוא הצטרף אלי ונסענו יחד.

לא ציפיתי לשום דבר מיוחד מהפגישה הספונטנית איתו, רק התגעגעתי לכמה חיבוקים חמים ואולי נשיקה טובה, אבל איכשהו הענינים התגלגלו מעבר לכך. אחרי שעה קלה מצאנו את עצמנו ברכב, בקצה שכונה בבניה שרוני כיוון אותי אליה. לצערנו לא היה שם אפילו מקום חשוך אחד לרפואה, אחרי שהעיריה המהוללת החליטה למלא את הרחוב השומם בשורה של פנסי רחוב מוארים.

רצינו לעשות קצת אהבה, ולא ממש היה לנו זמן לחפש מקום אחר.

"אבל באור?" שאלתי את רוני במעט דאגה.

"הרכב עצמו חשוך, לא כל כך שמים לב למה שקורה בפנים" הוא אמר כשגוון של חרמנות מסוימת נסוך בקולו. העדפתי להאמין שאולי זה כך. מקסימום היינו גורמים לאיזו התפלצות קלה לאנשים הבודדים שעברו שם ברחוב השומם, מי לאיזה ג'וגינג של ערב ומי לאיזה טיול עם הכלב שלו.

בתחילה חששנו קצת כי בכל זאת היינו תחת האור, אם כי השתדלנו להתרחק מפנס הרחוב כמה שיותר. בהמשך העזנו יותר ויותר, עד שבסופו של דבר הזזתי את הכסא לאחור, הטיתי אותו למצב שכיבה, הפשלנו מכנסיים ועברנו לתנוחת 69 נמרצת, שם ברכב באמצע הרחוב.

אני שכבתי על הגב ורוני כרע-שכב מעלי ושנינו מצצנו זה לזה במרץ. רוני היה חרמן יותר כי לי כבר היה אחלה פורקן שעות ספורות קודם לכן.

"תעשה לי נעים" הוא ביקש בביישנות מסויימת והחלטתי לתת לו את הכיף שלו עד הסוף. 

"אתה רוצה לגמור?" שאלתי.

"כן" ענה רוני בהתנשמות כבדה.

"זה קצת בעיה ברכב, שלא יתלכלך או משהו" הוספתי בחשש ממתזי הזרע שהוא עלול להתיז לכל עבר בזמן שיגמור.

"אז אולי אני אגמור לך בפה?" הוא שאל.

עד היום רק לשני בחורים נתתי לגמור לי בפה. האחד היה מאור, 25, הבחור הראשון שאת טעם הזרע המתוק שלו שבלעתי בכיף אני זוכר לטובה עד היום, ואילו השני היה מקס, 38, הסוג-של-אקס-מיתולוגי, אבל את הזרע שלו ירקתי למטלית נייר אחרי שהוא גמר לי בפה.

רוני כל כך השתוקק והוא היה כזה חמוד ומתוק שהחלטתי ללכת על זה. צללתי לעבר הזין שלו שהתמתח למלוא אורכו וגם כך היה קטן-בינוני כזה והתחלתי למצוץ, ללקק ולינוק לו במרץ. גם היד שלי עזרה למציצה הזו כשהרצתי אותה על הזין שלו מתחת לפה המוצץ ונראה היה לי שרוני נהנה מאוד. ההתכווצויות הקטנות של בטנו הענוגה וההתנשמויות שלו העידו שהוא קרוב לגמירה ואני רק הגברתי קצב, עד שהרגשתי את מתזי הזרע הניטחים לי בתוך הגרון. הזרע שלו היה טעים למדי ופשוט בלעתי אותו והמשכתי למצוץ ולינוק אותו עד הטיפה האחרונה, עד שרוני כבר לא יכול היה יותר.

רוני אמר לי שהיה ממש נהדר ושאל בחצי צחוק אולי בא לי להיות פסיבי. עניתי לו שאני אקטיבי שאוהב לזיין בתחת ונהנה מזה הכי הרבה, אבל אוהב גם למצוץ זין חמוד, אף אם יהיה מי שיראה בזה משהו שמתאים לפסיבי. הגדרות לא משחקות אצלי תפקיד, רק הרצון לענג ולהתענג במה שנראה לי נעים וטוב. אמרתי לו גם שבא לי שנהיה יחד לשעות ארוכות במיטה לסקס מפנק וארוך כמו שצריך. אמרתי לו שגם אני מתגעגע לתחושת הזין שלי בישבן החמוד שלו ורוני חייך. הוא לאט לאט יגיע לשם ואני מקווה רק שיוכל להחזיק מעמד עד העונג המופלא. זה כנראה הולך לקרות בשבוע הבא. מקום כבר יש [כמעט] ורצון גם כן. צריך רק זמן וחשק.  

ולכבוד המקום ההוא שהאיר את מעשה האהבהבים שלנו, נזכרתי בשירו של מייק בראנט, "אבל באור" או כפי שנקרא השיר בצרפתית: Mais Dans La Lumiere משנת 1970: