פילבוקס

לפרק הקודם לחץ כאן.

מוקי לא ידע, אבל ליקי היתה אג'נדה אחרת. את ביקוריו בביתם של מוקי ובועז בשבועיים שלאחר מכן הוא הקדיש לחיפושים. באחד הימים האלה הוא גם מצא את מה שחיפש ושלשל אותו לכיסו. זה לא היה סתם מפתח, זה היה המפתח לנקמה הגדולה. לאחר הכל, אפילו יקי בעצמו לא הבין איך עלה רעיון עוועים כזה במוחו, אבל את הנעשה כבר לא ניתן היה להשיב. עכשיו בועז כבר ידע את כל הסיפור.

"אז זה הסיפור? נקמה? נקמת בי על מה שעשה לך מוקי? איזו מין מחשבה מעוותת זו? מה אני אשם בכלל?" זעם בועז ששמע את תקציר הפרטים הללו מפיו של יקי.

"אני יודע. זו היתה שטות. מעשה חסר הגיון, אבל בלילה ההוא שמוקי אנס אותי בפעם הראשונה, זה נראה לי אז הגיוני מאוד. לפחות בראש המבולבל שלי. כמו איזה עין תחת עין או בעצם תחת תחת תחת, רק שלמוקי בעצמו לא יכולתי לעשות את זה אז..."

"אבל היו לך שבועיים להתעשת מאז... אז למה?"

"נקמה זו ארוחה שצריכים להגיש כשהיא קרה" דקלם יקי, "לפחות זה המוטו שהיה לי בראש כשהתגנבתי אליכם לדירה בזמן שמוקי לא היה שם. ידעתי כמה מוקי רכושני כלפיך. אני לא מסוגל לאנוס אותו או לפגוע בו פיזית, אז חשבתי... אני לא יודע מה חשבתי. דביל, אני סתם דביל."

"עם זה אני מסכים" קטע בועז את שטף הדיבור של הצעיר המבולבל הזה, "אבל אני עוד לא קולט מה היה בראש שלך כשנכנסת לדירה".

"חשבתי להתגנב לדירה, להפתיע אותך, להכות אותך בראש, להכניע אותך, לקשור אותך עם החבלים והאזיקים שהבאתי איתי בתיק ואחר כך לאנוס אותך ולהשאיר אותך קשור ומלא זרע עד שמוקי יבוא הביתה. אחר כך תכננתי לטלפן אליו ולספר לו שזה אני ולהעלם לגמרי מהגן הזה ומכל תל אביב המסריחה הזו. חשבתי על חיפה והקריות או על ירושלים. מקום קצת יותר פרובינציונאלי, רק לא הזבל של באר שבע. 17 שנים שחייתי שם הספיקו לי לכל החיים."

"לא מבין מה יש לך נגד באר שבע, דווקא יש לי כמה חברים טובים משם..." הפליג בועז על זכרונותיו מהימים שלפני מוקי, ואז יקי המשיך.

"כשנכנסתי לדירה, אתה בכלל היית במקלחת. זה קצת שיבש לי את כל תסריט הנקמה שלי. אחרי שפתחתי את דלת המקלחת וראיתי אותך, התוכנית השתנתה. לא רציתי יותר בכוח. הרגשתי שאני נמשך אליך. רציתי לזיין אותך לאט ובעונג כמו שאני אוהב ולא לאנוס בכוח ובאלימות. לא יכולתי להמשיך עם התוכנית להכות אותך בכלל. המקלחת היתה אידיאלית לזיון ענוג כמו שרציתי. התפשטתי ונצמדתי אליך. הזין שלי כבר עמד כמו טיל... ואת ההמשך אתה הרי יודע."

"כן, יודע. בכוח או לא בכוח, זה היה אונס, את זה שנינו יודעים טוב מאוד."

"כן, אתה צודק, רציתי לאנוס, רציתי להכאיב דרכך למוקי, כי איתו ישירות אני לא מסוגל להתמודד. רק שבסופו של דבר מצאתי את עצמי נמשך אליך בחבלי קסם. אתה מגרה אותי מאוד, בועז. הלוואי ש..."

"הלוואי שמה?"

"הלוואי שיכולנו לשכוח ממוקי ומהכל ולפתוח דף חדש. רק אני ואתה."

בועז, שבינתיים נרגע מטראומת  אונס המרמה הזה, הסתכל על יקי ביתר עיון. הוא יכול היה להבין מה הסיבה שמוקי נמשך ליקי כל כך והכניעו תחת כוח הרצון העצום שלו. טפוסים רזים-גבעוליים בדרך כלל לא עשו את זה לבועז, במיוחד לא האקטיביים שבניהם, אבל יקי, הפרח הנדיר הזה, היה שונה. רק השם שלו היה בנאלי קצת. בטח קראו לו על שם איזה סבא יעקב או משהו כזה, חשב בועז, אך החליט לשאול: "אז מה צעיר כמוך עושה עם שם לא כל כך מודרני כזה? היה לך איזה סבא יעקב או משהו?"

"לא. שום סבא יעקב, יקי זה לא קיצור של יעקב בכלל"

"אז של מה?" שאל בועז ויקי סיפר לו על אביו, על השיר ועל היקינטון.

"אוי, השירים העבריים הישנים האלה, ניחוח חציר וריח הגורן בליל לבנה עולה לי באף... איך המילים שלו? "לילה לילה מסתכלת הלבנה..." ומבטו החל לשוטט על גופו הערום היפה של יקי שנצץ בקרני הירח שחדרו מבעד לחלון הפתוח.

"בפרחים אשר הנצו בגינה..." המשיך יקי וחייך גם הוא.

"בציצי היקינטון" הוסיף בועז ורכן לעבר פטמותיו.

"בגננו הקטון" לחש יקי כשחש את לשונו של בועז כבר נוגעת לא נוגעת.

"כך אמרה הלבנה לעננים..." הוסיף בועז, שואף לקרבו את ריחו הגברי הצעיר של יקי, ונהנה מהפרומונים שבאוויר. שניהם עדיין היו ערומים, מלבד המגבות שכיסו על חלציהם. הם היו ישובים על הספה שבסלון, ובת-שחוק קטנה התגנבה לזוית פיו של בועז, כשסיים לענג את פטמותיו של יקי.

"אתה מניאק בן זונה, אבל יש לך זין יפה ואתה מזיין כל כך עדין וענוג, שממש היה לי שונה מהסקס הכוחני שאני מכיר עם מוקי", ויקי הבין שהפור נפל. הם התקרבו זה לזה עוד יותר ונצמדו לנשיקה, הפעם זו היתה נשיקת אמת ולא נשיקת גנובה. הדירה היתה דירה בקומת קרקע, אך לא ענין אותם מי יידע ומי יראה. לבנה, שעברה באותו בוקר ליד הבית במקרה או שלא במקרה, הבחינה בהם רוכנים זה על זה ומתנשקים ארוכות. היא רק חייכה לעצמה על הפרחים הללו שהנצו בגינה שלה, אבל עוד מישהו שכרע בסתר בין השיחים באפילה, ראה את הנשיקה הזו, חש שהוא מתפוצץ מזעם ונעמד על רגליו. הוא צעד לכיוון הדירה, ידיו מאוגרפות באופן אינסטנקטיבי, לא שומע כלום ולא רואה אף אחד ממטר.

לפרק הבא והאחרון לחץ כאן.